עכשיו כשאת שואלת את עצמך את השאלות האלה ומודעת למורכבות של הנושא את מוכנה יותר לנישואים מאשר לפני ששאלת 

קודם כל, אני חושבת שהשאלה שלך מראה על בגרות,

היא מראה שאת מודעת לכך שחיי נישואים הם לא רק פרפרים ופרחים, אלא תהליך שדורש עבודה והשקעה ומחוייבות דו צידית.

והמודעות הזו היא יתרון בשבילך. יתרון שיאפשר לך בעז"ה לחוות את חיי הנישואין באופן נכון, כמו שאת רוצה.

דבר שני,

אני חושבת שזה פשוט עניין של מודעות.

וכמובן שהמודעות צריכה להיות דו צידית.

החיים שוחקים אותנו, בכל מיני היבטים. ואיך מונעים את השחיקה?

קודם כל מודעים לה, ואח"כ מנסים ליצור ריגוש. ואני מתכוונת לריגוש פשוט, להתרגשות ושמחה מעצם החיים.

זה נוגע לקשרים עם אנשים, לעבודת ה', להתרגשות מנוף, מהעולם, מילד..

אם את מגיעה לחיי נישואין כשאת מודעת *מראש* לכך שתהיה שחיקה, את משתדלת למנוע אותה מראש, לתפוס אותה כבר בהתחלה, 

ואם את מודעת לזה מראש ביחד עם בן זוגך- אז אתם עובדים על זה ביחד.

אז כן, חשוב למצא מישהו שמודע לזה, ושיש לו ענין כמוך למנוע את זה.

ולעבוד, 

ולשמוח ביחד גם בשגרה שוחקת ומעייפת ומעצבנת.

איך תמצאי אחד כזה שיהיה לו חשוב לתחזק זוגיות קרובה ומעשירה גם בזמני עומס ושגרה ואלף מטלות?

תפילה. תפילה. תפילה.

וכמובן התבוננות במי שמולך.

ולמה בכלל להתחתן?

כי גם היום יש לנו שגרה עמוסה ושוחקת ומעצבנת.

ואנחנו חווים אותה לבד.

ומעבדים אותה לבד.

וגם כשלא תמיד קל, אנחנו שמחים בה ומתרגשים ממנה, לבד.

וכשתהיי נשואה את תחווי אותה עם חבר קרוב, אוהב, קרוב.

והביחד הזה יתן לך בעז"ה הרבה כח ושמחה.

(כמובן שגם היום כדאי לשמוח ולהנות מהשגרה ומעצם החיים, (ואולי זה בעצם הבסיס שיאפשר לנו לעשות זאת אח"כ כנשואים), אבל כנשואה את תעשי את זה עם מישהו וזה יהיה הרבה יותר כיף)

ורק לעודד,

מכירה הרבה זוגות מאושרים.

ברור שכשיש ילדים קטנים החיים עמוסים ואנשים רודפים אחרי הזמן,

זה לא אומר שאין להם זוגיות טובה וקרובה.

לא קל להכניס ריגוש, בטח לא לבד..

אבל זו עבודה ששווה את עצמה

שמחה אם הצלחתי לעזור קצת...

ואם תרצי להרחיב בפרטי, אז בשמחה

לא בטוחה שזה טוב.

לא בטוחה בכלל שהמודעות מיטיבה ומכינה יותר לקראת הנישואין... (כמו שתפוח יונתן כתב)

מבחינתי (בלבד) להגיד שמודעות מכינה טוב יותר לחיי הנישואין זה סוג של לחפש תנחומים ללמה אני עוד לא מצאתי או לא הצלחתי להביא את עצמי למצב שבו אני יכולה לעשות זאת.

זה מפחיד.

זה מאיים.

אני רואה דווקא שתמימות מיטיבה עם מי שבא להכנס לזה.

אבל מהרגע שבו מסתכלים אחרת על המצב אין דרך חזור.

צריך להתגבר על הפחדים ולקוות שתמצאי מישהו שלא יהיה אכפת לך לקחת איתו את הסיכון הבלתי אפשרי הזה כביכל...

כשתפגשי את האחד שלך. לא תשאלי בשביל מה להתחתן, פשוט תרצי להתחתן.

זה נכון שיש שגרה, אבל השגרה היא ברוכה, היא נותנת יציבות.

החיים גם של נשואים הם לא רצף של חוויות טובות.

זה תהליך של גרף: עולה, עולה, מתחיל לרדת, יורד, עולה וכו'

אבל נישואין טובים, עם בן זוג טוב ובעבודה טובה, עושים אותך שלמה.

יש מי שמאמין בך. שאוהב רק אותך, רק אותך!!

השמחה שלך עולה, הביטחון העצמי, ההשלמה העצמית, העבודה.

אני הרבה יותר שמחה מאז שהתחתנתי, והייתה לי ילדות טובה מאד.

אבל בעלי לימד אותי בטחון בעצמי, אהבה עצמית, חיוך ושמחה. אמונה ביופיי.

איך לדבר עם אנשים, איך להתיידד, איך לדאוג למשפחתי.

גדלתי, התעצמתי, והכל בזכותו. (בזכותו-ה' יתברך, בזכותו-הוא בעלי)

אז נכון שיש שגרה, ולפעמים גם אנחנו רבים, לעיתים נדירות אני גם בוכה.

אבל זה כלום לעומת הימים הטובים, האהבה והחיוכים.

הדאגה בשבילי, השאלות לשלומי.

בעז"ה יגיע האחד וגם את תזכי.

(בדר"כ, אני משתדלת לא לכתוב פה, לא להלל מה שחסר לאחר.

אבל בגלל שכבר קראתי כמה פעמים על אנשים שנמצאים בחיבוטים שעוצרים אותם,

הרגשתי צורך לכתוב, להפריך את החששות, כי אף אחד לא באמת יכול לדעת)

רואים שיש לך עין טובה והכרת הטוב, אפילו על דברים פעוטים.

מאחלת גם לך המון אושר ושמחה,

ושלא תצטרכי להתמודד עם פחדים, כי זה לא נעים.

שתמצאו כולם/ן את האחד שלך ובקרוב.

אמן.

כי להישאר לבד זה הרבה יותר גרוע

כי זה רצון ה'

וכי כדי לעשות את הדבר הרציני והאמיתי שלשמו הגענו לעולם הזה- כנראה שצריך להתחתן ולעבור את המריבות והשגרה והמתחים והשעמום ומתוך כל אלה הנפש גדלה ומעמיקה ומתקנת את מה שהיא צריכה. 

אגב, אני לא יודעת עד כמה את מכירה את הזוג הזה מקרוב- אבל שגרה זה משהו שבו נבנים המון דברים.

אפילו בשגרה של ארוחת ערב ומקלחות. זה השיחות הקטנות בין אמא לילדים על מה שהיה היום בגן או בבי"ס- על מה שהיה כיף ועל מה שעצבן, בתוך השגרה הזאת ילדים גדלים להיות אנשים. ילדים מקבלים כלים להסתכלות נכונה על מצבים, כלים להתמודדות עם קשיים, ילדים מקבלים הבנה ואהבה, ילדים מקבלים אמונה ואהבת ה'. 

כל זה בתוך השגרה.

כמה לא שגרתי.

ובמריבות- לא שזה נעים, אבל אין זוג שלא רב. ואם משתמשים במריבות נכון- אז לומדים להכיר יותר לעומק את בן הזוג, ולומדים להעריך, וללמוד, ולהשתנות.

גם שינוי לא קורה בבום. שינוי קורה מתוך שגרה. מתוך מצבים שגרתיים שחוזרים על עצמם עד שמשנים אותם בהרבה מאמץ. 

החיים שלנו בנויים ברובם משגרה. יש לנו נקודות מיוחדות- חגים, ראשי חודשים, ימי הולדת.

אבל אלו החיים. אז אפשר לחיות את השגרה בבעסה כזאת ואפשר לחיות את השגרה במתיקות ובהנאה. לראות את המיוחדות של הרגעים בתוך השגרה.

אז למה להתחתן? 

כי יותר מכל דבר אחר זה מה שבונה אותך. לא סתם אומרים שאחרי החתונה מתחילים החיים האמיתיים. זה ככה.

ובאמת באמת שלא כולם אומללים.

אמא שכל ערב משכיבה ילדים לישון היא אומללה? למה? יש לה מתנות ענקיות וטובות שהיא קיבלה והיא מגדלת מטפחת אותן. זו אומללות?

זוג שרב הוא אומלל? תלוי כמובן. אבל ברמה סבירה- לא. אז מדברים ומשלימים וכו' וכו'. זה לא אומללות. אלו החיים היפים והשמחים. 

אם לא מבינים שזה מצוה אין סיבה להתחתן.

אםשר להיות אם כל אחת וכל אחד ברחוב וזהו

שאולי החיבור העמוק והאהבה שאתה מדבר עליו לא יהיה או יתפוגג אחר זמן מה.. 

ועל זה כבר דיברנו למעלה, 'שריקה' כתבה שעל זה צריך להתפלל ואני מסכימה מאוד. 

מודעות לשחיקה זה דבר חשוב, יתרון וכו'.. אבל אם זה מופיע ומפריע רק לאחד מבני הזוג- זה לא עוזר הרבה..

צריך להתפלל, והמון..

תודה על התגובה!!  

על זה, להיות בנאדם יותר חיובי.. 

ו.. תודה!!

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.