עד שגיליתי שהאכזבה בשלב הבירורים לא משתווה לאכזבה שאת מרגישה בפגישה, כשאת רואה את הבחור לראשונה והוא שונה לחלוטין ממה שדמיינת, ועוד לפני שהוא פותח את הפה את כבר יודעת שזה לא יעבוד.

ואם זה היה גבולי, לא הייתי מעלה את השאלה כאן בפורום 

המציאות לרוב שונה כשפוגשים את הבן אדם עם כל המכלול. אינטונציה/תנועות/הבעות פנים.

ישנן תמונות שלא משקפות את המציאות.

אם זה משהו קיצוני אז כן.
 

אני אישית אכעס עליך אם בסוף תחליטי להיפגש איתו.

את אשת אמת או שאת נותנת ל"לא נעים" לנהל אותך?

העובדות הן שלא כל הנתונים שחשובים לך נמצאים בו (כן, גם מראה חיצוני זה נתון כמו כל נתון אחר)

אני כותב את זה מתוך אמון בזה שאת יודעת מה ההחלטה הנכונה ומסוגלת ללכת עם ההחלטה הזאת ואת חזקה מספיק לעמוד מאחוריה.

מאיפה החינוך הפירודי הזה מגיע?

ממש כמו בנצרות, רוחניות לחוד וחומריות לחוד, אופי חשוב, מראה לא חשוב.

ברוך ה' אותי לא חינכו ככה לא במשפחה ולא בבית ספר.

תשובה בועטת, אהבתי. תודה לך.

תודה לכולם! 

לא.

אנחנו שואפים להתעלות מעל החולשות שלנו,

אבל בזמן אמת לא עושים עבודת מידות.

הולכים על פי המצב הנתון.

זה הכי נכון מבחינתך והכי הוגן מבחינתו.

אל תנסי תאמצי התנהגות דיפלומטית,

אנחנו אנשים פשוטים, זה בסדר.

אני תמיד חשבתי שחולשה זה לחפש מה שמתאים לאחרים שיהיה לך.

זו חולשה שההתאמה נופלת על מראה, כי זה באמת לא עקרוני.

אבל גם בחולשות אנושיות צריך להתחשב.

זה שאנחנו קוראים מהסוף, זו בעיה שלנו.

אף פעם לא הפחתתי בחשיבות של מציאת החן, אמרתי את זה בשרשורי עבר ואני עומדת מאחורי זה גם עכשיו. החידוש כאן היה פסילה על זה עוד בשלב הבירורים. ואגב, בסוף החלטתי לעשות את מה שנכון. ואני שמחה שהחלטתי ככה.

למציאת חן ולמשיכה יש ערך אדיר במערכת יחסים.. אי אפשר בלי זה..

זה תלוי במראה? לדעתי, לא.

תהיה כנה עם עצמך ותגיד לי - אתה רואה את עצמך נמשך למישהי שאתה מוצא מכוערת? 

לא מישהי בעלת מראה בינוני או ניטרלי, מכוערת?

אלא אם אתה עונה לא, אתה מודה שלמראה החיצוני יש משקל. גם אם קטן.

מ.ש.ל

וזו בדיוק הפואנטה שאני מנסה להעביר.

העדפה אסתטית זה דבר מאוד גמיש ורלטיבי.

יש מנעד רחב של משיכה על פי מראה,

וזה תלוי בציפיות שלנו, בהרגלים ובתרבות שאנחנו צורכים.

חז"ל צדקו שלא יקדש אדם אשה לפני שיראנה,

כי אדם מעריך את עצמו יותר ממה שהוא באמת.

(וברור לי שזה נאמר לצדיקים, כי הרשעים לא שואלים אם להסתכל...)

ברור שיש לזה משקל. לא הכחשתי ואפילו לא קרוב לזה.

ששכחתם מה הייתה המסקנה שלי בתגובה הראשונה?

אבל כאב לי פעם על אותו דבר, והיא נשואה.
אל תרחמי עליו או תרגישי לא מוסרית כלפיו, זה כלפי עצמך. הוא מספיק טוב כדי להגיע לאשתו, גם אם זו לא את.

א. חלילה לי שיידע שזה בגלל זה, אני יותר חכמה ממה שנראה לך מובן שהוא לא יודע. 

ב. במקרה הספציפי הזה לא היה קשר לפוטוגני לא פוטוגני. כמו שאמרתי, המקום שאני נותנת למראה החיצוני מאוד מצומצם, ולכן נתקלתי בחיי בהרבה תמונות גרועות שלא הזיזו לי (מה גם שגם במקרה שלי, המצלמה היא אויבת מרה שלי. ככה שאני האחרונה שאשפוט). היה מדובר כאן במראה כללי שאני לא מתחברת אליו בשום רובד, בלשון המעטה, משהו עמוק יותר מתמונה שיצאה טוב או לא טוב. 

ג. אז כמו שציינתי בהודעה הפותחת, האם בשביל הסיכוי הקלוש הזה וכדי למרק לעצמי את המצפון אני אצא לפגישה שרוב הסיכויים שדעתי לא תשתנה בעקבותיה (עד כדי כך הרושם שנותר מהתמונות חזק)? לא חראם על הנפש העייפה שלי?

מה יקרה אם אני אלך? אני לא צריכה להגיד לך כמה מאמץ משקיעים בפגישה - מההתארגנות שלפני ועד הפרידה. מה שיקרה הוא שאני אשקיע הרבה מאוד אנרגיות במשהו שדינו נגזר כמעט מראש, וממש לא בא לי על זה. לא רוצה לצאת לדייט מיותר, אין לי כוחות וזה לא הוגן כלפי הבחורצ'יק. 

כדאי לך לצאת איתו ולו מהסיבה הפשוטה שיש מצב גדול שתופתעי לגלות

שבמציאות הבחור נראה שונה מאוד מבתמונה.

יצא לי לראות תמונות שונות של אותו בן אדם שבכל אחת הוא נראה שונה ברמה

שלא הייתי חושבת שזה אותו אחד, ויצא לי גם לראות אדם בתמונה ובמציאות ולא

להאמין שזה אותו אחד...

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.