ולפעמים
חווים דברים
נעימים יותר
ונעימים פחות
ולפעמים
לא מבינים למה
למה הקשר ההוא
והדייט ההוא
ולמה זה בכלל עובד ככה
או יותר נכון למה זה לא עובד ככה
למה זה היה לא מובהק
כשזה היה פשוט יכול להיחסך
לשני הצדדים
או למה זה כבר כמעט היה כן
או היה באיזור
ובסוף הפך ל-לא
ולמי זה טוב בכלל, כל הדברים האלו
ולאיפה התבזבז כל הזמן הזה
לאיפה הלכה עוד שנה
כשההוא התחתן בינתיים
ולהוא נולד בן או בת
לא באמת משנה מבחינתי
אבל לפעמים
עוצרים
עוצרים לרגע, מתבוננים, חושבים
מריצים בראש
נזכרים
מעבדים
את מה שכבר חשבנו שהלך לאיבוד
איך היה קשה באיזו תקופה בישיבה,
ובאמת עוברים תהליכים, מחשבות, מוצאים ומוציאים כוחות.
ובמישור אחר, ומסיבות אחרות-
איך זה להרגיש שהיחסים עם ההוא למעלה עולים על שרטון
ואיזה תסכול זה להיות שיעור ו' בישיבה שלא מסתדר עם הבוס שלו
שמבין שהוא קיים, אבל כ"כ לא מבין למה הוא עושה את מה שהוא עושה
והסנגוריה הגדולה ביותר שאפשר ללמד עליו היא שהוא כנראה פשוט..לא קיים
אחרת איך נסביר את הדברים הכ"כ נוראיים שקוראים פה.
ואיך זה לשחק מחבואים עם יושב בשמים, עם א-ל מסתתר
וברור שהוא מנצח
אלוקים, בכל זאת.
ואיך מרחו אותי בבירורים (סליחה על המעבר החד חזרה)
ולמדתי מזה כמה צריך להיות רגיש לאחרים
לזמן, למחשבות, לאי וודאות.
איך שלושה משפטים שגברת פעם אמרה לי בפגישה ראשונה,
השפיעו עלי לטובה כל כך כל כך.
כל כך הבריאו את נקודת המבט שלי, את צורת ההסתכלות שלי.
וכמה שאני חב לה על כך, אין לה מושג,
לא בטוח שלי יש.
איך להטרטר בדרכים בשביל דייט מבאס לחלוטין
מבלי להבין למי זה היה טוב
ומה ההיא חשבה כשהיא שידכה בינינו,
ובדרך חזור למנוע תקיפה מינית.
איך זה לצאת עם מישי כמה וכמה פעמים,
רק בשביל להכיר אותה מספיק בשביל להכיר אותה לחבר שלי, אח בלב ובנפש. והופ, זה עבד. הם התארסו.
איך בהתחלה להתבאס מכך שלא הייתי יותר מכלי שריבושע השתמש בו בשביל לעזור לאנשים אחרים,
ואז להבין שזו בעצם תכלית של מה שאנו עושים פה.
איך למדתי להקשיב לאחרים ולשמוח בשבילם שמצליח להם,
כשלי, אמ, לא ממש עבד, והרגיש בפנוכו אחרת.
איך להתמודד עם עצמי, לפרגן, לא לקנא,
כשלהוא הולך פיקס, ולי לא.
ולכבוש פסגות אישיות, שבחיים, בחיים, לא האמנתי שאגיע אליהן בנפש, בעבודת המידות.
איך להבין שנשאר לי עוד להתקדם,
אבל כבר התקדמתי כל כך הרבה
איך להפגש עם מישי,
שוואלה, היה כואב
אבל עזרה לי להבין שלמרות כל מה שהתקדמתי
יש לי עוד המון המווווןן מה להתקדם
שעזרה לי להבין שאני לא יודע
פשוט לא
והרי תכלית הידיעה היא שנדע שאנו לא יודעים
או משהו כזה
אז יופי, וכאלה
איך זה לראות, ולא להאמין,
שוואלה, החלום שהיה לי ברור משיעור א' שאגשים
פשוט לא קורה.
שאברך בקדנציה הזו כבר לא אהיה.
איך זה להבין שהדלת שנטרקת לי על הפרצוף והאצבעות
פותחת לי דלת לעולם אחר, להזדמנויות אחרות, נוספות
שלא היו רלוונטיות אילו הייתי מתאברך כרצוני
איך זה לקבל כל כך כל כך הרבה מהדרך הזו
מהשנה שחלפה.
ואמון, או יותר נכון תקווה.
שהייתי משמעותי גם עבור אלו שבדרך.
שלמרות שזה לא קרה, ולא התחתנו,
אמונה, ותקווה,
שגם הן קיבלו משהו מהמפגש הזה איתי.
כמו שאני קיבלתי מהמפגש איתן.
וקיבלתי.
ופתאום, כשמסתכלים על השנה שחלפה,
רואים הרבה נקודות של אור
של רצון ה' והנהגתו שמופיעות בעולם
דרך המעשים שלנו,
דרכנו.
ולי זה נותן קצת כח להאמין,
שגם בדברים שאני לא מבין, ולא יודע
יש כוונת מכוון
איי, אני לא יודע
זה מתסכל
ממש
אבל זה קצת מאיר את הדרך
או לפחות עושה קצת את החושך פחות מוצק
הקטע הזה לא ממש ערוך
לא מוגה, לא מסודר
לא עברתי על שגיאות כתיב, על סדר ועל הקשר וזרימת האירועים בכתיבה
גם ככה אני נרדם אחת לחצי דקה תוך כדי ובטעות קופץ ממקום למקום, מוחק וכותב בצורה לא מכוונת ו
אבל אם מהקריאה של הבלאגן שכתבתי תצמח איזו תועלת למישהו
והיה זה שכרי
שהרי, זה מה שבאנו לעשות פה, לא?
תחל שנה וברכותיה
ומזל טוב בקרוב ב"ה..