מי שאומר את זה בד"כ לא יצא לו לפגוש מקרוב בחור ישיבה...

ולעצם השאלה, כנראה בגלל חשש הפרנסה. מה לעשות והאמונה של פרנסה משמים היא קשה מאוד!...

כי הרוב דווקא לא מחוברים לרוח, למרבה הצער

זה לא לימוד חוב, אין חיסרון בלימוד בלי רוחניות.

מנסיוני הרוב בציבור שלנו באים ללמוד קצת לפני חתונה או לפני התואר כדי לקבל יראת שמים וכלים ללימוד תורה לעתיד.

וגם אצל החרדים יש הבניה כזאת ללימוד נטו בלי יותר מדי לעבוד על המסביב.

זה הפסד של הבחור עצמו, אבל לא חוסר משמעותי ברמה של לימוד חובה.

שלח לי את הקישור, אני לא מוצא אותו

מעניין אותי אם צחקתי שם או שזה היה הערה (לא כל דבר שאני כותב הוא ביקורת )

יש כאלה שמחפשים אורות... כל אחד והגישה שלו

זה לא מתאים לכל אחת. להיות אברכית אלה חיים מדהימים של תורה שאין בכלל מה להשוות, מצד שני יש בנות שנרתעות מזה בעיקר בגיל המבוגר יותר, כי מקבלים לפעמים מבט "מציאותי" יותר, המחיה נהיית יותר ויותר יקרה ולא לכל בת מתאים להיות המפרנסת היחידה בנוסף לגידול הילדים ולשאר עבודות הבית\להיתלות על ההורים כל הזמן, זה לא פשוט.
אז יש כאלה שכוספות לזה, צריך אמונה ומסירות נפש מאוד גדולים לזה ואשריי מי שזוכה לזה, זה שווה כל מאמץ.

(אולי אם תשקול עבודה בתחום התורני זה גם יפתח עוד אופציות לצדיקות שרוצות בית של תורה יחד עם עבודה שלא תרחיק אותך מבית המדרש)
אבל בסוף תיהיה נאמן לעצמך, אל תדאג יש הרבה בנות שמעוניינות, אולי באמת לא מצאת את האישה הנכונה עדיין לך בתפילה ואמונה וזה יגיע 

משהו בדבריך מעט צורם לי, לענ"ד.

אקדים - תורה נדרשת לעמ"י כאויר לנשימה. אנו זקוקים ללומדי תורה גדולים. 

הקדמה נוספת - התחתנתי בשיעור י"ב. כיום עובד בהוראה.

הקדמה אחרונה - דבריי אינם ביקורת או תוכחה. יש בי רצון אמיתי שתבנה בית של תורה יחד עם התגדלות

בתורה, באופן שישמח אותך ואת אשתך.

כעת השאלה - 

האם אכן האידיאל הוא לסמוך שה' זן ומפרנס?

הן לא איבדו את האמונה התמימה, הן פשוט סוברות אחרת ממך השקפתית.

האמת היא - אני לא זוכה להבין אותך. 

בסוגיית בטחון והשתדלות - אף לדעת חובות הלבבות, נדרשת השתדלות. כ"ש לדעת הר"ן.

האם רבותיך מדריכים אותך כך? לשבת ללמוד תורה, ולסמוך שה' זן ומפרנס?!

אין צורך באמונה כזו, יש צורך בבחירה לחיות חיים לא פשוטים. חיים המתאימים למעטים ביותר.

לפחות במקרה שלי, לא ידעתי על ההשלכות של חיים אלה כאשר אכלתי בחדר האוכל הישיבתי וישנתי

במיטה הפנימייתית. כל אלה התגלו בפני עם הקמת הבית. 

המלצתי - התייעץ עם רבותיך וברר לעצמך שאלות אלו.

גמר חתימה טובה,

שנזכה לשמוע בשורות טובות עוד השנה!

אל תתחיל לחפש למה.

לא תקבל תשובה חד-משמעית (הרי אתה ענית לעצמך כבר כמה),

ואת התשובות שתקבל לא תאהב. אין נפקא מינה ואין מה לעיין.

לא ממליץ לערוך מחקר אנתרופולוגי.

אל תפנה אצבע מאשימה לבנות שלא מעוניינות להתאברך.

הן לא חסרות יותר אמונה ממך בעניינים אחרים.

בעז"ה תמצא בקרוב.

עול הפרנסה הוא עול קשה מנשוא! תוסיף לכך את העניין של לידות, גידול ילדים וכו', זה נורא נורא נורא קשה! זה המון דברים שנופלים על האישה ובכלל לא אמורים להיות בתחום האחריות שלה!

יכולה להעיד על עצמי, שכל זה שאני מסוגלת שבעלי ימשיך ללמוד זה מ-2 סיבות עיקריות:

1. הוא אחראי לנושא הפרנסה. משמע- ברור לשנינו שאני עובדת כי אני רוצה אבל הוא אחראי על הפרנסה בבית. זה אומר שאני מכניסה X כסף והX הזה לא ישתנה כתוצאה מהצרכים של הבית, אלה שברגע שנזדקק לעוד כסף- הוא ידאג להביא אותו. איך? זה לחלוטין עניין שלו ובאחריות שלו. הנושא הזה קריטי כי נפשית הוא נותן לי ביטחון מלא. 

2. בפועל, הוא עובד וכבר לדעתי מכניס יותר ממני. הוא עובד בהפסקות, בערבים, בסופי שבוע, ומצליח להכניס סכום מאוד מכובד. וכמובן ממשיך ללמוד תורה ברצינות. נכון, זה בא על חשבון זמן שלנו ביחד וגם על חשבון הזמן הפנוי שלו. אבל הוא לא מבקש ממני לשאת לבד בעול. 

בסופו של יום, גבר חותם בכתובה על זה שהוא חייב לזון ולפרנס את אישתו ולא ההיפך. וזה יסוד חשוב מאוד לדעתי במערכת יחסים. אני ממש חיפשתי להתחתן עם בן תורה, אבל היה לי גם מאוד חשוב שהוא יהיה איש "מקורקע" ושיבין שבמקרה של "ריחיים על צווארו" הוא לא תמיד יכול להמשיך לעסוק בתורה. לא כי בפועל אני אגרום לו להפסיק, אלה שהוא ישא באחריות לנושא הפרנסה.  

אנחנו נמצאים בדור רקוב 

עם כל הרצון הטוב לשבת בבית המדרש ולהתמלא מהתורה זה לא קל בכלל.
ב"ה זכיתי לשנת מדרשה. איזה תענוג להתמלא ולהתמלא והצמא רק מתגבר!
אבל אני אשה אז זה גם אחרת מן הסתם לגברים.. גם הסוגיות שאתם לומדים. גמרא וכו' וואו..
עמל תורה זה בהחלט ע מ ל!!!!!!
אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה!!
אם יש משהי שפחות מתאים לה אחד כזה אז זה לגיטימי.
אבל אתה עוד תמצא את האחת שלך בע"ה והתורה תזכה להתממש בביתכם ומשם החוצה!
איזה עוצמות של אור, אור התורה,  אור החיים יהיה בביתכם!!
בהצלחה!!
*וד"א היא כל כך תזכה בחברותות איתך

אבל אני דוגמא הפוכה למה שכתבת, ואני מכיר מהפורום לפחות עוד שניים שמזדהים איתי.

אני מחשיב את עצמי כדוס ואני אעדיף בחורה (דוסית) שלמדה מקצוע "קשה" כמו רפואה או הנדסה, וזה לא גורע מזה שאני מחפש שהיא תהיה גם אמא - בדיוק כמו שאם אני אדם קרייריסט נכון להיום, זה לא סותר את העובדה שכשבעז"ה יהיו לי ילדים, אני אהיה אבא על כל הכרוך בזה.

כי יש גם נשים שלא ירצו רופא, או איש קבע אלמלא היוקרה שיש לזה כביכול.

לגיטימי שאדם רוצה שהבן/בת הזוג שלו יהיו בבית וחלק מזוגיות.

מאידך יש אנשים שמבנה משפחתי כזה של ריחוק מתאים להם, והם לא מעט

מעטים מאוד הרבנים שהעיסוק שלהם ציבורי...

מיון כי שאר הרופאים (שהם 90%) עובדים משרה רגילה לחלוטין

היו על זה כמה תחקירים עיתונאיים

של סלידה.

רוב הרופאים גם ככה עובדים במשרה רגילה לגמרי, וגם רוב הרבנים וק"ו שאר הת"חים

מאמינה שלחלק מהנשים האלה יש תחשש הזה, שזה לגיטימי.

אבל בחור שב"ה לעמול בלימוד תורה שלמה, ולהיות בבית המדרש ולהגות בו יום וליל.

תנסה לחשוב מצד הבנות, זה הרבה פעמים גם לחשוב- האם אני מתאימה לו ברמה התורנית?האם אני צדיקה בשבילו? האם איתי הוא יוכל להקים תבית שהוא חולם עליו.?

זה מחשבות שמאמינה שעוברות להמון בנות בראש.

אדם שבוחר כל חייו בלימוד תורה מהבוקר עד הלילה, זה אמירה, וזה ממש מיוחד ובאמת ב"ה שזכינו שיש לנו כאלה, אבל זה סוג שקובע מאיתנו הבנות לעשות לנו מבחן, עד כמה אנחנו באמת מתאימות לו ברמה התורנית.

לפחות אני ככה.

במצב של היום זה לא פשוט 

שכל העול יפול על האישה ,אני לא רואה את עצמי גם עושה את כל מטלות הבית,גידול הילדים 

וגם מפרנסת לבד ..מעדיפה שבעלי יפרנס וישלב תורה .

אבל אם היתה לי את האפשרות הכלכלית או שהייתי זוכה בלוטו אז הייתי הכי שמחה בעולם

שישב ללמוד כל היום בישיבה,

מעריכה את הנשים שנשואות לאברכים ..באמת אשריהן.

מדרשת אוריה, נראה לי שיש שם כאלה שזה מה שהן מחפשות..

היא אומרת שיש שם בנות שרוצות בחור שילמד כל הזמן.
אבל הן צעירות. לא יודעת אם הן ירצו בחור בן 27. 

וגם כאלה שיוצאות עם גילאים כאלה

נכנסתי לאתר שלהן ונראה לי שראיתי שם תמונה של מישהי שיצאתי איתה

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה