שזה תלוי איך אומרים, כי אפשר להגיד ש"זה לא הסגנון שלי" - אמירה סתמית, ואפשר להגיד דברים שמשמעותם זלזול

אני חושבת שאוטומטית, כשאני אומרת דיעה פחות חיובית גם כשהיא בצורה לא פוגעת ומזלזלת, הערך של הדבר בעיני השני כבר יורד.

וחשבתי על זה, הרי סתם ככה להגיד את דעתינו כשאין את מושא היצירה בוא נגיד, לידינו אין לנו בעיה

אך אם היינו יודעים שהוא שומע או עתיד לשמוע את חוות דעתינו. יכול להיות שלא היינו פותחים את הפה בכלל.

ולידו אולי היינו משמיעים בכלל דברים שונים

כי אם את לא התחברת, אז אולי גם הוא לא יתחבר? וכך את מוסרת לו מידע שיעזור לו להחליט. אז אסור להגיד את זה בצורה מזלזלת, אבל בצורה יפה, וכמו שכתב פלוני מפונפן - לעטוף בדברי שבח - אז בהחלט זה לתועלת, ומה שלתועלת אין סיבה לא להגיד, אדרבה זה יכול להיות חשוב

דיבורים בעלמא. "יואו איזה זמר תותח" - "ממ לא כ"כ אוהב" סגנון כזה

יש תועלת בלעזור לו להחליט? זה ערך בכלל? ואם דעתך היא לא לחיוב?

זה לא שאנשים מי יודע מה קונים דיסקים היום

לא יודעת כי בכל אופן זה לא פה דיבור חיובי. ולאו דווקא דיסקים

יכול להיות כל דבר. חזן בבית כנסת. סופר מסויים וכו'

וכמו שכתבתי למעלה מוזר לי שאם היוצר היה יותר מקורב אליך, והיה סיכוי לשמוע את הדברים באיזה דרך שיכולה להתגלגל, היית יותר ניזהר בדבריך. או שלא היית משמיע אותם בכלל

וזה דבר שנצרך אפילו יותר מכשרות ושבת, נכון?

הרבה תלמידים מהבקיאים יותר לא יודעים הלכות לשון הרע כל-כך

ואין מה לעשות, אם לא נדבר אחד עם השני ולא נביע את דעתנו אף פעם - לא נוכל לנהל חיים ולא תרבות. אנו מוכרחים גם להביע דעות, ואי אפשר להביע רק דעות חיוביות כי חוץ מאשר על הקדוש ברוך הוא בעצמו אין אף אחד שאפשר להגיד עליו רק 100% הכי טוב שאפשר על כל המשמעויות הדקות והנסתרות של דברינו. פשוט אין כזה דבר. לכן כמו שאמר הקב"ה למשה "כתוב, והרוצה לטעות יטעה". אנו עושים "השתדלות". מה שאינו בכוחנו זה לא מתפקידנו - "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה"

זה נשמע לי הגיוני. אבל לא כל מה שנשמע לי הגיוני הוא נכון. יש לך מקור לזה של החפץ חיים או ממקום אחר?

זה משפט של חז"ל

את רוצה שאחפש מקורות ומראי מקומות מדוייקים?

אשמח מאוד

ודעתך האישית כשהיא באה בנימה מזלזלת זה בעייתי. עם זה אתה מסכים?

כן להגיד בצורה מזלזלת זה בעייתי - זה כתוב במפורש בחפץ חיים, אחפש מראי מקומות מדוייקים

והגדרה מה נקרא בגדר תועלת בעניין הספציפי הזה

קודם כל אביא הגדרה של החפץ חיים בשם הרמב"ם לגבי מה נקרא לשון הרע, וכמה דוגמאות שהחפץ חיים מביא לאמירות עם לשון הרע, למרות שהן עלולות להישמע תמימות.

אחרי הדוגמאות האלה וגם אחרי ההגדרה ולפני הדוגמאות אסביר כיצד כל זה קשור לפה ומדוע בכל זאת יהיה מותר לומר דברים ולחוות דעה כאשר זה עשוי להביא לתועלת.

א. בהלכות לשה"ר כלל ה' סעיף ו', החפץ חיים מביא את ההגדרה של הרמב"ם: "רק קח דברי הרמב"ם עטרה לראשך וזכור אותו תמיד, דכל דבר שאם יתפרסם יוכל לגרום לחבירו היזק בגופו או בממונו או להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע"

כלומר, כל אמירה שאילו תתפרסם הרי היא עלולה לגרור הפסד כלשהוא לאדם אחר, או אפילו רק להציק לו וכ"ש להכניס אותו למצוקה (תרגום בשפת ימינו של המילה "להפחידו") - הרי זה לשון הרע. 

בענייננו, אם מדברים על זמר שהוא לא זמר טוב, זה קודם כל בודאי לא נעים לזמר לשמוע כאלו דברים, רק שמאחורי הגב אנשים לפעמים מתירים לעצמם לדבר יותר. שנית, אם עוד אדם ועוד אדם אומרים שהוא לא זמר טוב - בסוף ערך שירתו ירד בעיני האנשים, והוא יפסיד מזה חלק מהקהל שלו, אולי עד כדי פגיעה במעמדו כזמר ובפרנסתו. 

כמובן שאמירה סתמית של "לא הסגנון שלי", ובפורום אי אפשר להעביר את טון הדיבור, וזה יכול להיאמר ביותר מצורה אחת, אבל אם זה נאמר בצורה סתמית אז זה מותר מהסיבות שאסביר להלן, ואם זה נאמר בצורה מזלזלת זה כמובן אסור, כמו שמבאר החפץ חיים בכלל ג' סעיף ב'.

ואכן ב"ציורים" שבסוף הספר, (בתחילת הציור השני ובסוף השלישי) החפץ חיים מסביר שלשה"ר נוגע לא רק לענייני שידוכים וכדומה, אלא גם לענייני אומנות - ממש כמו בדוגמא של זמר.

ב. כאן אביא דוגמאות של החפץ חיים ללשון הרע מוסתר:

1. ששואלים מישהו "איפה נמצא אש" והוא עונה "כמובן אצל פלוני ששם כל הזמן יש סעודות".

אז לפעמים זה לא גנאי, נגיד אם הוא עושה סעודות מצווה או לעניים, ולפעמים זה כן גנאי, אם זה סתם גרגרנות. הכל תלוי בהקשר.

2. אם אומרים על איזה רב ש"אין מה לשמוע ממנו". כלומר לכאורה זה מסירת מידע, אבל צורת התבטאות כאת היא מזלזלת.

3. אם אומרים על אדם ש"איננו חכם כל כך" ולכאורה לא אמרת עליו דבר רע, אבל זה אסור כי בעצם אתה אומר שהוא חסר מעלות חשובות, ואף אדם לא רוצה שיאמרו עליו כך.

4. שרה אמרה "ואדוני זקן" כלומר אברהם והקב"ה שינה ואמר שאמרה "ואני זקנתי" כלומר היא בעצמה, כי יש בזה אבק רכילות, כיוון שדרך אנשים להקפיד אם אומרים להם דברים כאלו.

5. אם אומרים על אדם שהוא לומד שלוש שעות ביום, זה יכול להיות שבח אם הוא אדם שעובד קשה לפרנסתו אלא שבעצם הוא מוצא זמן ללמוד שלוש שעות, ומאידך אם אומרים על בחור ישיבה שהוא לומד שלוש שעות ביום זה כמובן גנאי, כי יש לו את כל היום ללמוד.

ג. ובכן, כאן כאמור יש תועלת - אם החברה שומעת שאת לא אוהבת את הסגנון, זה נותן לה אינדיקציה להימנע מלשמוע אותו, וכך היא אולי תימנע מלהשקיע זמן כסף ומאמץ כדי לצרוך את האומנות שבסוף היא הייתה עלולה להתאכזב ממנה. ובמקרה שיש תועלת הרי זה מותר וראוי לומר, רק שכמובן צריך להקפיד על הכללים של החפץ חיים, שבגלל האריכות לא אביא אותם, אבל יש כללים שצריך לשים לב אליהם כמו לא להגזים בשלילה וכדומה.

בנוסף, כפי שניתן להבין, החפץ חיים מבהיר שצריך לא לבוא בעמדה שוללת ופוסלת, אלא בעמדה מבררת אך מכבדת. כדאי לראות בפנים: הלכות לשה"ר כלל ד' סעיף י"א, וכלל ו' סעיפים ב'-ג'.

ד. ו- מגלגלין עליו את הכל:

גם ההודעות האלו:

מקור על- שמותר להגיד את דעתך האישית גם כשהיא לא חיובית - בית המדרש

כן. שהאם אין בעיה להגיד את דעתך האישית כשאין בה תועלת ממשית - בית המדרש

-ההודעות האלו נגועות באבק לשון הרע, כפי שמבואר בכלל ט' סעיף ג', שהרי גם כאן זה בעל משמעות כפולה, כיוון שהם כתובים בצורה שאומרת ש"אתה מדבר בצורה בעייתית וללא תועלת".

ברשותך אם אפשר כמה דברים שלא ברורים לי עד בסוף

בענייננו, אם מדברים על זמר שהוא לא זמר טוב, זה קודם כל בודאי לא נעים לזמר לשמוע כאלו דברים, רק שמאחורי הגב אנשים לפעמים מתירים לעצמם לדבר יותר. שנית, אם עוד אדם ועוד אדם אומרים שהוא לא זמר טוב - בסוף ערך שירתו ירד בעיני האנשים, והוא יפסיד מזה חלק מהקהל שלו, אולי עד כדי פגיעה במעמדו כזמר ובפרנסתו. 

אז אנשים מתירים לעצמם לדבר מאחורי הגב, זה כנראה לא באמת היתר. נכון?

זמר מוכר בעל שם גדול פחות או יותר. זה שאתה תדבר עליו אולי תיהיה השפעה ממש מזערית אם בכלל זה שאתה אומר שאתה לא אוהב. ואפילו מתוך זלזול, כמה זה באמת משפיע?

בעניין התועלת

לא דיברתי על מקרה שבו יש שאלה אם לקנות דיסק או לא.

אלא על מקרה שבו שומעים שיר, ועלה השיחה אחד אומר איך אני אוהב והשני אומר שפחות אהב וכו' יש פה תועלת? זה סתם שיחה שמתגלגלת בין אנשים? 

ואת סעיף ד. לא ממש הבנתי. סליחה

א. כמובן שלדבר מאחורי הגב זה לא "היתר" שמותר בהלכה.

ב. זמר גדול באמת פחות ייפגע, אבל דווקא אז בדרך כלל תהיה הזדהות מצד הקהל עם ה"זמר הגדול", ואז הקהל עצמו לא ירגיש נעים עם האמירה... וחוץ מזה גם פגיעה קטנה היא פגיעה. גם מאדם עשיר כקורח אסור לגנוב 10 אגורות, למרות שזה פגיעה כמעט חסרת משמעות.

ג. ומכאן לעניין התועלת - 1. יש ענייני תועלת גם בשיחה סתמית, גם אם התועלת לא ניכרת מייד בזמן השיחה, אבל השיחה מהווה או עשויה להוות חלק מתהליך, ואפילו פתיח לתהליך שבו מתחילים לחשוב אחרת באיזה נושא... להתחיל להרגיש דברים אחרים... ופרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

2. תועלת זה לא דווקא משהו שנמדד באמות מידה של מדעים מדוייקים. למשל לימוד תורה או לימוד "מדעי הרוח" כמו ספרות ופילוסופיה - הם כולם לימודים שיש בהם "תועלת", הגם שהתועלת איננה מגיעה מייד, או שלעיתים איננה מגיעה כלל בצורה "גשמית".

ד. ובעניין סעיף ד' מההודעה הקודמת - סעיף ד' הנ"ל בא להזכיר לנו, שמעבר לדוגמאות שהובאו מהחפץ חיים ל"לשון הרע מוסתר", כך ישנם דוגמאות נוספות שיש בהם ריח בעיה, כמו למשל, אם את כותבת "שמותר להגיד את דעתך האישית גם כשהיא לא חיובית", אזי זה נשמע (במיוחד כשזה חוזר על עצמו גם בהודעה השנייה פעמיים) - זה נשמע כאילו את מנסה לומר שדעתו של מי שאת מדברת אליו היא דעה לא חיובית. מדברים כאלה חייבים להיזהר.

לא הבנתי את העניין של התועלת.

לגבי ד'-כן, אבל זה בתאוריה. לא דיברתי על מישהו מסויים, לא הזכרתי שם.

את דיברת -ל-מישהו

בעניין התועלת - צריך בשביל זה להכיר את עולם מדעי הרוח בכלל ואת ענייני הפסיכולוגיה בפרט. מי שמכיר אותם כראוי, יודע שבדיוק כמו שבמדעי החומר, כמו פיזיקה, כל דבר קטן הוא בעל משמעות ויכול או עלול להשפיע, כך בדיוק גם במדעי הרוח ופסיכולוגיה.

ובדיוק כמו שצריך לחשוש ללשון הרע גם באמירה של שיחה בעלמא על שירתו של הזמר, כך בדיוק אפשר להתחשב בתועלת שבשיחה כזאת

http://etzion.gush.net/vbm//archive/16-beshiv/beshiv264.doc

אוהבים סגנון של זמר מסויים? איזה דופי יש בזה?

אנחנו לא מבקרי הרבנים של העולם, לא?

אני בד"כ עוטף את האמירה הזאת בדברי שבח והמלצה לאדם ששאל לבדוק בעצמו כדי להמנע מביזוי ת"ח

לי לשמוע דבר כזה.. גורם קצת קירור

אם שאלו אותך ואת יודעת שהאדם לא יתחבר בוודאות, יש עניין לחסוך לו זמן ולהתבטא בכבוד הראוי לת"ח (בהנחה שזה לא ח"ו אחד הרמאים שעושים מעשים נוראיים).

אם שאלו אותך ואין לך יותר מדי לענות, נסי להשתמט. אם לוחצים, השתדלי לענות בשפה רפה...

שוב, ככה אני נוהג. לא כתבתי דברי הלכה בכלל.

לא בקיא מספיק בהלכות לשון הרע כדי להגיד אם זה יוצא ידי חובה. לגבי ביזוי ת"ח אני חושב שכל עוד אומרים רק דברים טובים אבל מסייגים את ההתאמה זה לא עובר על ההלכה

חברות נורא התרגשו והתלהבו. ולי היה כזה חצי קלאץ, נחמד

אבל לא התרגשתי מידי.

אני צריכה להראות שאני מרוגשת כמוהן. כי אם לא אז בהתנהגות אני מראה שהיה חביב, ואולי זה יכול לבטא קצת זלזול?

מצד שני קשה לי קצת להציג מהיפך שאני מרגישה

לא שזה תירוץ. אבל לא יודעת. איך באמת צריך לנהוג?

לשקר וזה בעיה מצד "מדבר שקר תרחק".

מקסימום אם הן שואלות, אפשר להגיד "אשריכן שנהניתן, אני פחות התחברתי, אבל היה מעניין" וכאלה.

ואם יש למישהו בעיה עם זה... שיחפש

זה קרה לי הרבה עם חברים, לא יצר איזשהי בעיה ב"ה

מהשיעור אפילו אם היא נהנתה, וראיתי בספר שגם על זה אדם צריך לעשות תשובה (אם אני לא טועה זה בטהרת הקודש).

כלומר, בוודאי יש פה שאלה. לי לא הייתה תשובה, לכן אמרתי מה שאני נוהג לעשות שזה בגדול להזהר.

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.