שזה תלוי איך אומרים, כי אפשר להגיד ש"זה לא הסגנון שלי" - אמירה סתמית, ואפשר להגיד דברים שמשמעותם זלזול

אני חושבת שאוטומטית, כשאני אומרת דיעה פחות חיובית גם כשהיא בצורה לא פוגעת ומזלזלת, הערך של הדבר בעיני השני כבר יורד.

וחשבתי על זה, הרי סתם ככה להגיד את דעתינו כשאין את מושא היצירה בוא נגיד, לידינו אין לנו בעיה

אך אם היינו יודעים שהוא שומע או עתיד לשמוע את חוות דעתינו. יכול להיות שלא היינו פותחים את הפה בכלל.

ולידו אולי היינו משמיעים בכלל דברים שונים

כי אם את לא התחברת, אז אולי גם הוא לא יתחבר? וכך את מוסרת לו מידע שיעזור לו להחליט. אז אסור להגיד את זה בצורה מזלזלת, אבל בצורה יפה, וכמו שכתב פלוני מפונפן - לעטוף בדברי שבח - אז בהחלט זה לתועלת, ומה שלתועלת אין סיבה לא להגיד, אדרבה זה יכול להיות חשוב

דיבורים בעלמא. "יואו איזה זמר תותח" - "ממ לא כ"כ אוהב" סגנון כזה

יש תועלת בלעזור לו להחליט? זה ערך בכלל? ואם דעתך היא לא לחיוב?

זה לא שאנשים מי יודע מה קונים דיסקים היום

לא יודעת כי בכל אופן זה לא פה דיבור חיובי. ולאו דווקא דיסקים

יכול להיות כל דבר. חזן בבית כנסת. סופר מסויים וכו'

וכמו שכתבתי למעלה מוזר לי שאם היוצר היה יותר מקורב אליך, והיה סיכוי לשמוע את הדברים באיזה דרך שיכולה להתגלגל, היית יותר ניזהר בדבריך. או שלא היית משמיע אותם בכלל

וזה דבר שנצרך אפילו יותר מכשרות ושבת, נכון?

הרבה תלמידים מהבקיאים יותר לא יודעים הלכות לשון הרע כל-כך

ואין מה לעשות, אם לא נדבר אחד עם השני ולא נביע את דעתנו אף פעם - לא נוכל לנהל חיים ולא תרבות. אנו מוכרחים גם להביע דעות, ואי אפשר להביע רק דעות חיוביות כי חוץ מאשר על הקדוש ברוך הוא בעצמו אין אף אחד שאפשר להגיד עליו רק 100% הכי טוב שאפשר על כל המשמעויות הדקות והנסתרות של דברינו. פשוט אין כזה דבר. לכן כמו שאמר הקב"ה למשה "כתוב, והרוצה לטעות יטעה". אנו עושים "השתדלות". מה שאינו בכוחנו זה לא מתפקידנו - "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה"

זה נשמע לי הגיוני. אבל לא כל מה שנשמע לי הגיוני הוא נכון. יש לך מקור לזה של החפץ חיים או ממקום אחר?

זה משפט של חז"ל

את רוצה שאחפש מקורות ומראי מקומות מדוייקים?

אשמח מאוד

ודעתך האישית כשהיא באה בנימה מזלזלת זה בעייתי. עם זה אתה מסכים?

כן להגיד בצורה מזלזלת זה בעייתי - זה כתוב במפורש בחפץ חיים, אחפש מראי מקומות מדוייקים

והגדרה מה נקרא בגדר תועלת בעניין הספציפי הזה

קודם כל אביא הגדרה של החפץ חיים בשם הרמב"ם לגבי מה נקרא לשון הרע, וכמה דוגמאות שהחפץ חיים מביא לאמירות עם לשון הרע, למרות שהן עלולות להישמע תמימות.

אחרי הדוגמאות האלה וגם אחרי ההגדרה ולפני הדוגמאות אסביר כיצד כל זה קשור לפה ומדוע בכל זאת יהיה מותר לומר דברים ולחוות דעה כאשר זה עשוי להביא לתועלת.

א. בהלכות לשה"ר כלל ה' סעיף ו', החפץ חיים מביא את ההגדרה של הרמב"ם: "רק קח דברי הרמב"ם עטרה לראשך וזכור אותו תמיד, דכל דבר שאם יתפרסם יוכל לגרום לחבירו היזק בגופו או בממונו או להצר לו או להפחידו הרי זה לשון הרע"

כלומר, כל אמירה שאילו תתפרסם הרי היא עלולה לגרור הפסד כלשהוא לאדם אחר, או אפילו רק להציק לו וכ"ש להכניס אותו למצוקה (תרגום בשפת ימינו של המילה "להפחידו") - הרי זה לשון הרע. 

בענייננו, אם מדברים על זמר שהוא לא זמר טוב, זה קודם כל בודאי לא נעים לזמר לשמוע כאלו דברים, רק שמאחורי הגב אנשים לפעמים מתירים לעצמם לדבר יותר. שנית, אם עוד אדם ועוד אדם אומרים שהוא לא זמר טוב - בסוף ערך שירתו ירד בעיני האנשים, והוא יפסיד מזה חלק מהקהל שלו, אולי עד כדי פגיעה במעמדו כזמר ובפרנסתו. 

כמובן שאמירה סתמית של "לא הסגנון שלי", ובפורום אי אפשר להעביר את טון הדיבור, וזה יכול להיאמר ביותר מצורה אחת, אבל אם זה נאמר בצורה סתמית אז זה מותר מהסיבות שאסביר להלן, ואם זה נאמר בצורה מזלזלת זה כמובן אסור, כמו שמבאר החפץ חיים בכלל ג' סעיף ב'.

ואכן ב"ציורים" שבסוף הספר, (בתחילת הציור השני ובסוף השלישי) החפץ חיים מסביר שלשה"ר נוגע לא רק לענייני שידוכים וכדומה, אלא גם לענייני אומנות - ממש כמו בדוגמא של זמר.

ב. כאן אביא דוגמאות של החפץ חיים ללשון הרע מוסתר:

1. ששואלים מישהו "איפה נמצא אש" והוא עונה "כמובן אצל פלוני ששם כל הזמן יש סעודות".

אז לפעמים זה לא גנאי, נגיד אם הוא עושה סעודות מצווה או לעניים, ולפעמים זה כן גנאי, אם זה סתם גרגרנות. הכל תלוי בהקשר.

2. אם אומרים על איזה רב ש"אין מה לשמוע ממנו". כלומר לכאורה זה מסירת מידע, אבל צורת התבטאות כאת היא מזלזלת.

3. אם אומרים על אדם ש"איננו חכם כל כך" ולכאורה לא אמרת עליו דבר רע, אבל זה אסור כי בעצם אתה אומר שהוא חסר מעלות חשובות, ואף אדם לא רוצה שיאמרו עליו כך.

4. שרה אמרה "ואדוני זקן" כלומר אברהם והקב"ה שינה ואמר שאמרה "ואני זקנתי" כלומר היא בעצמה, כי יש בזה אבק רכילות, כיוון שדרך אנשים להקפיד אם אומרים להם דברים כאלו.

5. אם אומרים על אדם שהוא לומד שלוש שעות ביום, זה יכול להיות שבח אם הוא אדם שעובד קשה לפרנסתו אלא שבעצם הוא מוצא זמן ללמוד שלוש שעות, ומאידך אם אומרים על בחור ישיבה שהוא לומד שלוש שעות ביום זה כמובן גנאי, כי יש לו את כל היום ללמוד.

ג. ובכן, כאן כאמור יש תועלת - אם החברה שומעת שאת לא אוהבת את הסגנון, זה נותן לה אינדיקציה להימנע מלשמוע אותו, וכך היא אולי תימנע מלהשקיע זמן כסף ומאמץ כדי לצרוך את האומנות שבסוף היא הייתה עלולה להתאכזב ממנה. ובמקרה שיש תועלת הרי זה מותר וראוי לומר, רק שכמובן צריך להקפיד על הכללים של החפץ חיים, שבגלל האריכות לא אביא אותם, אבל יש כללים שצריך לשים לב אליהם כמו לא להגזים בשלילה וכדומה.

בנוסף, כפי שניתן להבין, החפץ חיים מבהיר שצריך לא לבוא בעמדה שוללת ופוסלת, אלא בעמדה מבררת אך מכבדת. כדאי לראות בפנים: הלכות לשה"ר כלל ד' סעיף י"א, וכלל ו' סעיפים ב'-ג'.

ד. ו- מגלגלין עליו את הכל:

גם ההודעות האלו:

מקור על- שמותר להגיד את דעתך האישית גם כשהיא לא חיובית - בית המדרש

כן. שהאם אין בעיה להגיד את דעתך האישית כשאין בה תועלת ממשית - בית המדרש

-ההודעות האלו נגועות באבק לשון הרע, כפי שמבואר בכלל ט' סעיף ג', שהרי גם כאן זה בעל משמעות כפולה, כיוון שהם כתובים בצורה שאומרת ש"אתה מדבר בצורה בעייתית וללא תועלת".

ברשותך אם אפשר כמה דברים שלא ברורים לי עד בסוף

בענייננו, אם מדברים על זמר שהוא לא זמר טוב, זה קודם כל בודאי לא נעים לזמר לשמוע כאלו דברים, רק שמאחורי הגב אנשים לפעמים מתירים לעצמם לדבר יותר. שנית, אם עוד אדם ועוד אדם אומרים שהוא לא זמר טוב - בסוף ערך שירתו ירד בעיני האנשים, והוא יפסיד מזה חלק מהקהל שלו, אולי עד כדי פגיעה במעמדו כזמר ובפרנסתו. 

אז אנשים מתירים לעצמם לדבר מאחורי הגב, זה כנראה לא באמת היתר. נכון?

זמר מוכר בעל שם גדול פחות או יותר. זה שאתה תדבר עליו אולי תיהיה השפעה ממש מזערית אם בכלל זה שאתה אומר שאתה לא אוהב. ואפילו מתוך זלזול, כמה זה באמת משפיע?

בעניין התועלת

לא דיברתי על מקרה שבו יש שאלה אם לקנות דיסק או לא.

אלא על מקרה שבו שומעים שיר, ועלה השיחה אחד אומר איך אני אוהב והשני אומר שפחות אהב וכו' יש פה תועלת? זה סתם שיחה שמתגלגלת בין אנשים? 

ואת סעיף ד. לא ממש הבנתי. סליחה

א. כמובן שלדבר מאחורי הגב זה לא "היתר" שמותר בהלכה.

ב. זמר גדול באמת פחות ייפגע, אבל דווקא אז בדרך כלל תהיה הזדהות מצד הקהל עם ה"זמר הגדול", ואז הקהל עצמו לא ירגיש נעים עם האמירה... וחוץ מזה גם פגיעה קטנה היא פגיעה. גם מאדם עשיר כקורח אסור לגנוב 10 אגורות, למרות שזה פגיעה כמעט חסרת משמעות.

ג. ומכאן לעניין התועלת - 1. יש ענייני תועלת גם בשיחה סתמית, גם אם התועלת לא ניכרת מייד בזמן השיחה, אבל השיחה מהווה או עשויה להוות חלק מתהליך, ואפילו פתיח לתהליך שבו מתחילים לחשוב אחרת באיזה נושא... להתחיל להרגיש דברים אחרים... ופרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

2. תועלת זה לא דווקא משהו שנמדד באמות מידה של מדעים מדוייקים. למשל לימוד תורה או לימוד "מדעי הרוח" כמו ספרות ופילוסופיה - הם כולם לימודים שיש בהם "תועלת", הגם שהתועלת איננה מגיעה מייד, או שלעיתים איננה מגיעה כלל בצורה "גשמית".

ד. ובעניין סעיף ד' מההודעה הקודמת - סעיף ד' הנ"ל בא להזכיר לנו, שמעבר לדוגמאות שהובאו מהחפץ חיים ל"לשון הרע מוסתר", כך ישנם דוגמאות נוספות שיש בהם ריח בעיה, כמו למשל, אם את כותבת "שמותר להגיד את דעתך האישית גם כשהיא לא חיובית", אזי זה נשמע (במיוחד כשזה חוזר על עצמו גם בהודעה השנייה פעמיים) - זה נשמע כאילו את מנסה לומר שדעתו של מי שאת מדברת אליו היא דעה לא חיובית. מדברים כאלה חייבים להיזהר.

לא הבנתי את העניין של התועלת.

לגבי ד'-כן, אבל זה בתאוריה. לא דיברתי על מישהו מסויים, לא הזכרתי שם.

את דיברת -ל-מישהו

בעניין התועלת - צריך בשביל זה להכיר את עולם מדעי הרוח בכלל ואת ענייני הפסיכולוגיה בפרט. מי שמכיר אותם כראוי, יודע שבדיוק כמו שבמדעי החומר, כמו פיזיקה, כל דבר קטן הוא בעל משמעות ויכול או עלול להשפיע, כך בדיוק גם במדעי הרוח ופסיכולוגיה.

ובדיוק כמו שצריך לחשוש ללשון הרע גם באמירה של שיחה בעלמא על שירתו של הזמר, כך בדיוק אפשר להתחשב בתועלת שבשיחה כזאת

http://etzion.gush.net/vbm//archive/16-beshiv/beshiv264.doc

אוהבים סגנון של זמר מסויים? איזה דופי יש בזה?

אנחנו לא מבקרי הרבנים של העולם, לא?

אני בד"כ עוטף את האמירה הזאת בדברי שבח והמלצה לאדם ששאל לבדוק בעצמו כדי להמנע מביזוי ת"ח

לי לשמוע דבר כזה.. גורם קצת קירור

אם שאלו אותך ואת יודעת שהאדם לא יתחבר בוודאות, יש עניין לחסוך לו זמן ולהתבטא בכבוד הראוי לת"ח (בהנחה שזה לא ח"ו אחד הרמאים שעושים מעשים נוראיים).

אם שאלו אותך ואין לך יותר מדי לענות, נסי להשתמט. אם לוחצים, השתדלי לענות בשפה רפה...

שוב, ככה אני נוהג. לא כתבתי דברי הלכה בכלל.

לא בקיא מספיק בהלכות לשון הרע כדי להגיד אם זה יוצא ידי חובה. לגבי ביזוי ת"ח אני חושב שכל עוד אומרים רק דברים טובים אבל מסייגים את ההתאמה זה לא עובר על ההלכה

חברות נורא התרגשו והתלהבו. ולי היה כזה חצי קלאץ, נחמד

אבל לא התרגשתי מידי.

אני צריכה להראות שאני מרוגשת כמוהן. כי אם לא אז בהתנהגות אני מראה שהיה חביב, ואולי זה יכול לבטא קצת זלזול?

מצד שני קשה לי קצת להציג מהיפך שאני מרגישה

לא שזה תירוץ. אבל לא יודעת. איך באמת צריך לנהוג?

לשקר וזה בעיה מצד "מדבר שקר תרחק".

מקסימום אם הן שואלות, אפשר להגיד "אשריכן שנהניתן, אני פחות התחברתי, אבל היה מעניין" וכאלה.

ואם יש למישהו בעיה עם זה... שיחפש

זה קרה לי הרבה עם חברים, לא יצר איזשהי בעיה ב"ה

מהשיעור אפילו אם היא נהנתה, וראיתי בספר שגם על זה אדם צריך לעשות תשובה (אם אני לא טועה זה בטהרת הקודש).

כלומר, בוודאי יש פה שאלה. לי לא הייתה תשובה, לכן אמרתי מה שאני נוהג לעשות שזה בגדול להזהר.

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

לפחות המצות הרכות הטובות.

על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות

אור ישראל - נא - (page 137 of 257)

דינים נוספים במצות - פניני הלכה

ולעומת זאת

מצות רכות לאשכנזים - הרב אבינר

מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג

כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'

והשאלה אם מצות רכות קפואות טעימות בחולהמועד

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.