אציין כאן בקציר האומר, להרחבה מוזמנים אלי לאישי

נ.ב. אני סופר שנים לא כולל התקופה בצבא מטעמי נוחות, שלבו את הלו"ז הצבאי איך שנח לכם כאן)

שיעור א: (שנת בקיאות)

סדר בוקר תנ"ך ומשנה.

סדר צהריים גמרא בקיאות. (במטרה לסיים את ברכות וסדר מועד במהלך השנה, זה נשמע הרבה אבל זה קצב של דף יומי)

סדר ערב הלכה ואמונה/מחשבה.

שיעור ב: 

סדר בוקר תנ"ך, משנה, הלכה ואמונה.

סדר צהריים וערב גמרא בקיאות, במטרה לסיים את הש"ס.

שיעור ג:

סדר בוקר תנ"ך, משנה ואמונה.

סדר צהריים הלכה, ראשונים על הגמרא (בסיסיים בשנה זו).

סדר ערב גמרא בקיאות.

שיעור ד:

סדר בוקר תנ"ך, משנה ואמונה.

סדר צהריים הלכה, ראשונים מורחבים יותר על הגמרא.

סדר ערב גמרא בקיאות.

שיעור ה:

סדר בוקר תנ"ך, משנה ואמונה.

סדר צהריים הלכה, אחרונים על הגמרא והראשונים.

סדר ערב גמרא בקיאות.

וכן על זה הדרך.

יסוד העניין לדעתי הוא שצריך סדר בלימוד, וממילא לאנשים יהיה לימוד מוצלח ויעיל יותר.

שבת זה קנז, עירובין קו ופסחים קכא

ואז עוד יש לך את ברכות סד סוכה נו יומא פח ורק אז את כל הקטנות...

תשמע, אבל הוא צובר את הידע, את הניסיון את היכולות והוא זוכר דברים שהוא אהב/התחבר

מחלוקות בסיסיות שחוזרות על עצמן הוא זוכר.

קודם לסיים את השס בביקאות ורק אחכ להתחיל עיון

ממש ממש ממש לא!

עם כמה שזה עוזר בלימודי עיון. לא! אתה לא יכול לוותר עלזה!

כאילו מה.. תלמד גמרא תסיים את השס בגיל 19/20

אחכ תלמד עם תספות - תסיים בגיל 25

ואז?? מתי תלמד ראש מהרשא מרדכי ריטבא וכו וכו וכו וכו?!?!?!?!

תסיים בגיל 40???

והוא לא חסר ידע, אם זאת שבישיבה תיכנות שורפים ת'חיים, יש לו ידע. איכשהו. קצת.

בגדול - בסדר בוקר תמיד לומדים את היותר מצריך ריכוז ומסובך, כי בבוקר אתה מרוכז.

צהריים, בסגנון ה-גמרא בקיאות/טור ב"י שוע ומשנב

ערב - תנך אמונה מוסר משנה רמבם

הוא לא יודע מספיק טוב משנה/תנך

אבל אתה מבין שאתה לוקח ממנו את העיון והרבה זמן הבקיאות לטובת זה!

זה שיעשה בסדר ערב או משו... שישקיע זמן עצמאית.

זה לא יכול לבוא על חשבון עיון!!

וזה נכון שוואלה שורפים ת'זמן בישיבה התיכנוית. אבל יש ידע. טיפה.

ואתה לא יכול לבטל את העיון לפני שיש בקיאות!!!!

הוא צריך להתנסות בהכל!!

נכון שהוא צריך להשקיע יותר בבקיאות בשלבים ראשונים - אבל לבטל לגמרי?!?

ממש ממש לא!

פוק חזי מאי (עמא) ישיבתא דבר

נניח.. אמ.. פורת יוסף.. כן.. לומדים עיון גם אם לא סיימת.

הר המור - גם כן.

ואני די בטוח שגם בפונוביץ' וחברון

כי אתה לא יכול לבטל את זה לגמרי.

ושוב - נניח סיימת את השס בגיל 19 בקיאות

ואז תתחיל תוספות סיים בגיל 25

ואז עם ראשונים.. נו מה? מתי תסיים בגיל 40???

בימינו שמים הרבה דגש על "עיון", במסגרת זו גם למשל ייסדו מושג של "ביטל באיכות", כלומר שאדם יכול לעשות ביטול תורה בכך שהוא לומד פחות, אבל יכול גם, לפחות לפי המושג הזה - אם הוא ילמד חומש בזמן שהוא יכול ללמוד גמרא - אז לפי המושג הזה זה ייחשב "ביטול תורה" - "ביטול באיכות", כלומר באיכות הלימוד, גמרא מול חומש, שלכאורה הגמרא עדיפה.

זו הסיבה שגם בימינו אנשים מתקשים להבין איך ישנם אנשים "גדולים" שלמדו המוני ספרים.

ומכאן אני מגיע לנקודה: נניח שאתה מלמד תינוק בן שנתיים לדבר. אז אין מצב שאתה יושב איתו מילה מילה ומסביר לו על כל מילה מה זה, ומפרט על כל מה שכדאי לדעת על זה, אפילו לא בפירוט שנוגע לחיי היום יום שלו. אלא אתה קודם כל דואג שהוא יהיה בבית או בגן בקירבת אנשים, וממילא הוא שומע הרבה מילים, משפטים, סיפורים, אמירות וכו'. לאט לאט הוא מתרגל לדבר הזה שנקרא "לדבר", ואז יום אחד עהוא פשוט מבין איך עושים את זה. זה לא שברגע אחד הכל נהיה שונה לחלוטין, אבל בהחלט ישנם שלבים שפשוט קורים מעצמם, ואם היית מנסה לעשות את זה על ידי שתשב ותסביר לו - רוב הסיכויים שזה לא היה מצליח באותה מידה, אם בכלל. ואם בכלל הייתה לו סבלנות להקשיב לך ולנסות להגיד את המילים שאתה מלמד אותו. 

לכן בדיוק צריך לדעת ללמוד "בקיאות", לרפרף - אבל בצורה שאתה אחר כך יוצא מהלימוד עם משהו, זה לא חייב להיות שאתה יודע כל מילה שקראת, ואפילו לא כל פרק. אבל זה מועיל בכל מיני צורות, וזה בדיוק הסיבה שאמרו שיש "עניין" לקרוא תנ"ך או זוהר אפילו בלי להבין - זה פשוט עוזר לך להתחבר לדברים, ואפילו שאתה לא מבין הכל אתה עדיין מבין משהו. אבל פה אני מדבר מעבר לזה, הרי רוב האנשים יכולים לקרוא לא דווקא מהר ובלי להבין כלום, אלא טיפה יותר לאט ולהבין כמה דברים בסיסיים ועוד כמה דברים מעניינים, ועוד כמה דברים חשובים וכד'. ואם אתה עושה חזרות על חומר שקראת ברפרוף-בקיאות שכזה, אז מה טוב, כי אז בכל חזרה אתה מתעניין יותר בעוד פרט ועוד פרט, ולאט לאט אתה מכיר את הספר שאתה לומד. כדאי לזכור שבין כה וכה יש הרבה דרכים לפרש והרבה פרטים לפרט - בכל נושא לימודי שהוא, ואם כן אז למה להתאכזב מזה שאתה לא למדת בעיון, גם אם תלמד בעיון לא תגיע להכל, ואדרבה, אם תלמד הרבה בקיאות יהיה לך חשק ללמוד עיון בכל נושא שרק קשור לחומר שאתה מכיר, כי זה יהיה חלק ממך, בפרט שהלימוד בקיאות הוא יותר בנחת, ולכן "נכנס לעצמות". ואז כמובן שראוי גם לתת זמנים ללימודי עיון, גם בזמן שאתה עדיין בבקיאות, כי זה נותן לך צורות מחשבה איך להפוך את לימוד הבקיאות ליותר מעניין ומועיל, ומאידך בהתחלה אתה משקיע הרבה בבקיאות, ואחר כך אתה כבר כל כך בתוך החומר, שמאוד מעניין לך ללמוד עיון, וכך מגיעים למעלת "כמעיין המתגבר"

כל מה שכתבתי מבוסס על הרבה מחשבה ואחרי עיון בכמה דברים שכתבו ראשונים ואחרונים בעניין סדרי לימוד (אם אתם רוצים מקורות אשמח להפנות), וגם אחרי בירור ונסיונות ובדיקות של דרכי לימוד

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!