אני רואה הרבה רווקים מבואסים, ובאמת שאני מאמינה שלכל אחד יש את הסיבה הכי טובה ונכונה להתבאס ולהרגיש בחוסר ובכאב של הרווקות, אבל לפעמים אני חושבת שכשהכאב (כל כאב) הופך לעצב, זה סימן ששכחנו כמה דברים חשובים

*
מצרפת לכם שירבוט שנשתרבט בשיעור בנושא היחס לזמן.
**
מה הזמן מזמן לי?
הוא כולו רצונו של אלוקים.
זה לחיות את הרגע
ולא להנכיח השברים.
אולי אשוב ללמוד לחיות
יותר את מה שיש,
כי העבר עבר ו"אין",
ואף העתיד עדיין.
ותרומתם הבלעדית-
מההיה ללמוד,
ולקוות ליהיה,
לחיות בט-ע---ם.
ההווה כהרף עין, ככה זה, כל רגע לא ישוב עוד. אז הלוואי שנבחר להנות ברגעים הללו, לא להתעסק ולהתבאס על העבר כי הוא לעולם לא ישתנה, והעתיד בכלל עוד לא קיים ואין לנו שום מושג לגביו, אז דאגה מניין?



