כִּי אֲלָפִים וְרִבְבוֹת יְרִיעוֹת לֹא יַסְפִּיקוּ לְבָאֵר
עַד הֵיכָן הָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק תָּמִיד
בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת לַה' יִתְבָּרַךְ
וְלֹא יַנִּיחַ אֶת הָרָצוֹן לְעוֹלָם,
כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד
יֵשׁ לוֹ מְנִיעוֹת וּבִלְבּוּלִים אֲחֵרִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּלִי שִׁעוּר. וְהַכְּלָל - שֶׁעִקָּר הוּא הָאֱמֶת,
כִּי אֱמֶת הוּא אֶחָד,
וּמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמו,
וּמִסְתַּכֵּל עַל הָאֱמֶת שֶׁלֹּא יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ הַנִּצְחִי,
בְּוַדַּאי יָשׁוּב אֶל ה' מִכָּל מָקוֹם שֶׁהוּא,
כִּי אֱמֶת ה' לְעוֹלָם,
וְהָבֵן הֵיטֵב דְּבָרֵינוּ - וְיֶעֶרְבוּ לְךָ לָעַד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
(ליקוטי הלכות, שלוחין ג', אות ל"ג)


