ופתאום אתם שומעים אותה ממישהו אחר ואומרים וואו, סוג של סימן כזה שאני צודקת ובדרך הנכונה.
אז בשבוע שעבר חשבתי לעצמי משהו שחיזק אותי מאוד,
הרי עוד לפני שנוצרתי יצאה בת קול והכריזה מי יהיה החצי שלי.
נכון, עוד לא מצאתי אותו אבל הוא נמצא חי ובועט כמו שאומרים.
אז אין מה לפחד שלא אתחתן או שאקבל מישהו שהוא פחות ממני ולא מתאים וכדו',
כי שלי כבר קיים ומוכן בשבילי ממש.
אממה, עוד לא מצאנו זה את זה? זה בגלל שעוד לא הגיע הזמן וזה הניסיון שלי.
הרי אם הייתי יודעת שאני אתחתן עוד חודש/ חצי שנה/ שנה ואפילו שנתיים או ארבע היה נרגע לי משהו בנפש והייתי מנצלת את הזמן הזה טוב יותר. אז זה הניסיון שלי לא לדעת מתי, לקוות, לרצות, לשאוף, לחכות לגאולה, להתפלל לזכות כבר לבנות בית בשבילך אלוקים וכן גם בשבילי הקטנה.
פתאום כשהפוקס על הקושי של זמן ההמתנה זה שיחרר לי משהו בנפש. לי באופן אישי היה קשה מאוד לחשוב שאולי הפסדתי את שלי וכאלה מין.
אז מה אני יכולה לעשות בזמן ההמתנה?
קודם כל להתפלל לזכות לאמיתי והנכון כמה שיותר מהר כי חבל על הזמן.
דבר שני, להתפלל בינתיים על החצי שלי שבינתיים יהיה לו טוב, שלא ירד ברוחניות, שיהיה לו חברים טובים, שיגשים את עצמו וכו'...
ואתמול, הלכתי להרצאה, והרב דיבר בדיוק על זה שהמיועד נקבע מראש אבל הזמן לא ובכח המעשים והתפילות אפשר לקרב את הזמן.
ואני הרגשתי שה' שלח לי משמים קריצה קטנה מעין רמז כזה, והרגשתי עטופה באהבה שלו ופתאום הרגשתי שיהיה טוב.
חשבתי שאולי יחזק כאן מישהו, אז החלטתי לשתף.
