רבי לוי יצחק מברדיטשוב שביום כיפור שחל בשבת היה רגוע

ואמר

שבשבת אסור לכתוב זה חילול שבת רק לצורך פיקוח נפש

ולכן ברור שהקבה יכתוב אותנו רק  לחיים טובים

שזה פיקוח נפש אבל למיתה וודאי לא יכתוב שהר יאסור לכתוב בשבת

גמר חתימה טובה לכולם!

"פחד" זה הרגשה קמאית, פשטנית, "יראה" זה חלק מתרבות מפותחת, "יראת הרוממות"

הוא תמיד מצא דרך לסנגר עליהם. לא חשוב מה עשו. וזו דרך הרבה יותר טובה לקרב אנשים לתורה ולשמירה על המצוות מאשר לאיים עליהם, להפחיד אותם ואף להעניש אותם. יש סיפור אחר שידוע לי שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב ראה פעם יהודי חוטב עצים בשבת. אמר לו ר' יהודי, לא ידוע לך ששבת היום? והיהודי ענה לו שידוע לו. ר' לוי יצחק חזר ושאל את היהודי האם לא ידוע לך שאסור לחטוב עצים בשבת? והיהודי ענה לו שוב -- שידוע לו שאסור לחטוב עצים בשבת. מה עשה רבי לוי יצחק למשמע התשובה הזאת? נזף ביהודי? לא. ניסה להסביר לו למה חשוב להקפיד על איסור מלאכה בשבת? לא. רבי לוי יצחק מברדיצ'ב פרש את כפיו כלפי שמיא ופנה את הקב"ה ואמר: ראה כמה נפלאים הם בניך ישראל שתמיד מקפידים לדבר אמת !

הוא לא היה מלמד על אנשים זכות כשהם עוברים עבירה.

אנשים נוטים למחוק את מצוות תוכחה כי יש מצווה לדון אדם לכף זכות.

הבנתי טוב

תוכחה זה לא לצעוק על האדם ולהכות אותו, פשוט להסביר לו קודם כל שהדבר אסור. אחרי זה ללמד עליו זכות.

אני לא אומר שזה שכתב מעלי טועה, פשוט שאנשים נוטים "לדון לכף זכות" על חשבון תוכחה. לפעמים אנשים פשוט לא יודעים שיש איסור

"חזר ושאל את היהודי האם לא ידוע לך שאסור לחטוב עצים בשבת? והיהודי ענה לו שוב -- שידוע לו שאסור לחטוב עצים בשבת".

לא התכוונתי להתפלפל בסיפור, פשוט להדגיש שלא מוותרים על תוכחה. אני מחזק את הכותב שצריך שזה יהיה בדרכי נועם כי כתוב "ולא ישא עליו חטא".

אני אוהבת את יום כיפור, אני שמחה על ההזדמנות שלי להיות כמלאכית, ועל כך שאפשר רק להתפלל בכוונה ומכל הלב ואלוקים סולח, אני אוהבת שאף אחד לא מדבר לשון הרע ושאף אחד לא נוסע ולא מסתכל באייפון, וזה יום כ'כ קדוש והשנה הוא אפילו יוצא בשבת שזה מעין עולם הבא, אני מדמיינת שככה יהיו החיים בימות המשיח, כל יום יהיה כמו יום כיפור, תמיד יהיה אפשר לכפר על העוונות וכולם יהיו טהורים.

לגבי אימת הדין, עיין כאן

מתחיל... - פרוזה וכתיבה חופשית

וכדאי גם כאן

אחת בשנה. שיר על משמעותו של יום הכיפורים - פרוזה וכתיבה חופשית

גמר חתימה טובה

האמת שהפעם, רציתי לדבר קצת על יום כיפור...

מישהי שמעה פעם – ש''אין יום הכיפורים מכפר - עד שירצה את חברו?''

ברור. ♥

זו ההלכה.

אני מרגישה, שלא פעם,

אנחנו ממש מסתבכות עם זה...

מכירות את האנשים ש''כועסים עליכם''?

מקפידים עליכן? פגועים מכן?

אולי זו חברה שלך, טובה, אבל לא הכי

ולפעמים גם כן הכי.

חשוב לה שתיפגשו ותעשו ותשבו ותדברו

מלא. מלא.

לא בקצב ובמינון שטוב לך.

ואת מנסה, באמת מנסה, לעשות מעבר למה שטוב לך

ועוד קצת מעבר, ועוד קצת

כדי שיהיה לה טוב. כי היא חשובה לך.

וגם חשוב לך לא לפגוע בה. באמת.

וגם כי זה מלחיץ לפגוע.

ואין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו...

והיא נפגעת. שוב. ושוב. ושוב

כי לא מספיק הקשבת, ולא היית שם עד הסוף,

וגם אחרי שדיברתן שלוש שעות

היא לא הרגישה שהיית איתה באמת

ושזה מספיק עשה לה טוב.

ואולי זה דווקא הבחור שחתכת לו. אחרי קשר ארוך

ואחרי בירור מעמיק ממש בתוכך – שאין מה לעשות.

אחרי כל הניסיונות וכל ההשקעה של שניכם –

זה לא יעבוד. זה לא טוב לך. ואם ככה-

זה גם לא יהיה טוב לו.

והוא כאוב. והוא פגוע. והוא לא מבין למה

ואת לא תמיד גם יכולה לה??ביר...

וגם אם כן הסברת – הוא לא מקבל את זה.

ואולי זה מישהו מהמשפחה. שמצפה ממך לדברים.

לכל מיני. ואת מנסה, באמת.

והוא לא מרוצה. הוא/היא היה רוצה יותר

במינון, באיכות, בכמות בנוכחות...

ואולי זו חניכה, ואולי זו בוסית, ואולי גם הבחור בדייט –

שלא מספיק מרגיש שאת משקיעה, שאת מספיק שם,

ואת מנסה, ומנסה ונגמרת...

ויש גם את האנשים שלא אומרים.

רק משדרים. בתנועות, בהתעלמות, הבעות פנים,

במשפטים שהיו רגילים לומר ועכשיו לא...

שאת לא בסדר.

אני פגועה ממך.

ועכשיו את מלאה רגשות אשמה.

עד שירצה את חברו...

אבל מה לעשות שחברו לא מרוצה?

כמה שמרצים אותו זה לא עוזר.

אוף. שוב פגעתי...מה אני יכולה לעשות כדי לא לפגוע?

לשבת בבונקר? לא לדבר עם אף אחת?

אני כל כך רוצה לא לפגוע. כל כך רוצה להיות רגישה. באמת.

אבל זה פשוט לא נגמר. לא נגמר.

כמה שאני יותר מנסה לבוא לקראת, ולראות שזהו, מרוצים ממני

שאני כבר בסדר. שלא מקפידים עלי

גם בגלל יום כיפור, אבל גם בגלל שפשוט זה חשוב לי לא לפגוע!

ולא לצער. ושיהיה לאנשים סביבי טוב! באמת!

זה לא עוזר לי. זה פשוט לא עוזר לי!!

**********************************************

יש כלל כזה. שבמערכות יחסים יש משהו הדדי.

לאו דווקא אותו דבר,

אבל משהו שמזין משהו נגדי, כמו שמינוס חמש פלוס חמש זה אפס.

כשאני מנסה לרצות - מתוך לחץ הלכתי, אכפתיות וכו'...

הרבה פעמים עומד מולי מישהו שלא מרוצה. ולא. ולא.

וכמה שאעשה, ואנסה, ואהיה רגישה, ואסביר, ואתגמש...

הוא עדיין יהיה פגוע.

וזה פשוט גומר אנרגיות. גומר.

(לשני הצדדים אגב. והגיוני שאנחנו לפעמים

בצד אחד של המשוואה ולפעמים של השני...)

את כל האנרגיות לחזרה בתשובה אמיתית, שמחה

להתחבר לעצמי, להתחבר לאנשים שסביבי.

הרבה כוחות הולכים  על הנקודה הזו.

ואני רואה גם המון באימונים הרגשיים –

שלפעמים מישהו אחד כזה, או כמה כאלה במערכת יחסים

קרובה – וההתמודדות עם זה מחסלת הרבה מהכוחות

לשמוח, לצמוח, להתחתן.

כאילו אנחנו עסוקות

במעגל של ריצוי שלא נגמר ורק מזין את עצמו.

ואולי לפעמים נכון – דוקא לא לרצות. לא לפייס. לא לבקש סליחה.

לא להכנס למשבצת של ה''אשמה'' והמרצה.

הרי תכל'ס-

המטרה של לבקש סליחה ולרצות את חברו,

זה לא ה –V

של הסליחה, אלא הבראת מערכת היחסים.

לבנות מערכת יחסים שהיא בריאה יותר,

נכונה יותר ממעגל של ריצוי.

להרבות אהבה אחווה ושלום

ואם הדינמיקה היא כזו שדווקא הריצוי גורם להיות לא מרוצה

זה לוקח אחורה. ולכן אולי צריך לא לרצות..

אבל איך אפשר? ואם יום הכיפורים לא יכפר לי?

אחד הדברים שלמדתי, זה לברר הלכתית.

מה השם אומר שנכון לעשות במסגרת היחסים הזו.

אני פשוט מתקשרת לרב

(נכון. פאדיחות. אבל נראה לי הוא כבר רגיל)

והוא אחד מגדולי הדור.

והוא פשוט אומר לי. מה אני אמורה לעשות.

בדרך כלל - הוא אומר לי פשוט - עזבי. זו הבעיה שלה.

זו העבודה שלה.

זה לא קשור אלייך בכלל.

עזבי.

כן? בטוח? אבל היא כל כך פגועה? עד שירצה את חברו?

ממש בטוח.

(אל תיבנו על התשובה הזו...כמובן כל אחת ועניינה..)

ההלכה, ודעת התורה, פשוט עוזרת לא להגרר למעגל - ריצוי

לעבוד את השם.

ולא את הפחד שלי מלפגוע.

כמובןןן שחשוב להיות רגישים, אכפתיים, ולעשות מעבר ל''שורת הדין''

אבל מתי שאתה פשוט נהיה סמרטוט (האמת רצוי לעצור קודם)

מרוב נסיונות ריצוי - זה ממש לא רצון השם.

ברור שסליחה אם פגעתי! - נסיונות פעילים

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

זה פשוט נשמע כמו צורך נשי בסיסי לא איזו גחמה של מישהי ספציפית

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

ריגשת ועודדת אותי מאוד

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

פתחתי את כל נושא הרגישות והיא אכן הגיבה כפי שחששתי...

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.