חוזר לך החשק להתחתן ואת שוב מחכה להצעות... P=

ולגבי מה שאמרתי מקודם.

זה תחושה אישית שאני קיבלתי מתגובתך.

שיהיה גמר חתימה טובה.

אבל אני לא אתמם לגמרי,

יש רגעים שכן.

אבל הם כל כך קטנים וזניחים שפשוט אין לי טעם להתעסק בהם.

כי אני חושבת על כמה אחריות זה.

מה ילקח ממני בתמורה.

כמה החיים נהיים יותר ויותר קשים 

וכמה זה חלום ורוד וקצת דמיוני שחתונה עשויה לשפר את המצב ולא להחמיר אותו.

שלא תבין, אני מבינה שזו הילדותיות והאגואיזם מדברים מתוכי.

אני מודעת למצב לאשורו, פשוט די מפחידות אותי ההשלכות שלו.

גמר חתימה טובה

תודה על התגובות

יש דברים שפשוט קורים, כורח המציאות ולא ממש ניתנים לשינוי. אם חברה שלך התחתנה, הזמן שלה צריך להתחלק בין בעלה לחברות, ואם יש לה כבר ילד אז עוד פחות מזה.. תחשבי איזה נורא זה היה אם בעלך היה משקיע המון בחברויות ולא בזוגיות שלכם? דבר הרסני לא?  
אם זה לא ניתן לשינוי עדיף להשלים עם זה .. 
 
ויש אפילו משפט מתאים . if you can't beat them join them.

בהצלחה

ולגבי המשפט...

ואם כולם יקפצו מהגג אני גם אקפוץ?

ממליץ לך לקרוא את הספר מי מושלם של מרים הדהאן היא מדברת על הנקודה הזאת הרבה .. 
יש לא מעט דברים בחיים שיכולים לתסכל אותנו, והם מתחלקים לשניים: 
ניתנים לשינוי /לא ניתנים לשינוי. 

אם זה ניתן לשינוי ודאי שצריך לפעול ולשנות. 
אם זה לא ניתן לשינוי - חבל על הכוחות הנפשיים שאתה מוציא על זה, פשוט תלמד להשלים עם זה, פחות לצפות, פחות להתאכזב.. זה נכון להמון סיטואציות בחיים. 

פיטרו אותך מהעבודה. 2 אופציות לתגובה:
א. לשבת בבית ולהתמרמר על זה - סביר להניח שזה לא יקדם אותך
ב. לראות בזה אופציה לשינוי בחיים ולחפש מקום עבודה שיותר מתאים לי.. 
 

אבל אני מתאכזבת.

גם אם לא מתמרמרת.

ועם זה באמת אין מה לעשות.

ואז, החלומות על החברות כמו פעם - ייעלמו?

ותהיי בדיוק כמו החברות הללו, שיש להן "משהו יותר חשוב", בחיים?..

[ובכלל, אני לא אוהב את המושג החדש הזה "זוגיות".. נישואין, משפחה בית בישראל. 

גם אין "זוגיות" בלי זה, וגם הנקודה היא באמת לא רק כאילו היחס אל מישהו תופס מקום של כל דבר וערך ותוכן אחר. זה כנראה מה שצורם לך]

דיברתי ביחס אל מה שכתבת על "חברות", שפתאום מישהי מתחתנת - ויש משהו "יותר חשוב". ואכן, איש שמתחתנים איתו ובונים איתו בית, נהיים משפחה - שזה לא סתם ענין של איזו "הרגשה" אל מישהו בלבד - זה "יותר חשוב", מאשר החברות האחרות.. ודבק באשתו.

לא נראה לי שאיפשהו פה הזכרתי מצוות.

פתחתי את השרשור כי רציתי לפתוח.

וכי יש השלכות לזה שאי לא רוצה להתחתן והן אלה שמטרידות את מנוחתי.

אבל יש לי 2 דברים להגיד-

האחד-
גם לשון הרע על עצמו אסור לאדם להגיד. לא אגואיסטית אנוכית.
לא מקבלים עלייך לשון הרע.

דווקא היכולת להודות מול עצמך מעיד עלייך.

והשני-

מי אמר שזה הכול?
מותר להתגעגע לזמנים יפים, בטח כשהכל משתנה ומתערבב מסביבך, ובטח אם נשארת לבד

ואת מרגישה "נזנחת".

יכול מאוד להיות שאת מרגישה את החיסרון בחברות באופן חזק.

זה לגיטימי וטבעי.

יש רק קשר אחד לחיפוש בן זוג ולהרגשה הזו-
החוויה החברית, היא הבסיס לזוגיות טובה- מי שהוא חבר טוב, יהיה בעל טוב,

ומי שחברה טובה תהיה אישה טובה.

ולכן החיסרון הזה בקרבה רגשית ונפשית- ממש מעיד עלייך שאת רוצה להתחתן.

את רוצה לחוות חברות וקרבה ברמה הכי גבוה שיש- וזה חסר לך.

אלא שהתרגלת למלא את זה בחברות, ועכשיו הפיתרון הזה מתגלה כזמני ולא מלא,

כי באמת כל חברה שלך שתתחתן צריכה ובריא לה להיות קרובה לבעלה ושהוא יהיה הכי

חשוב לה.

וככה גם את תהיי.

עכשיו כשיש את תחושת החיסרון, רק צריך לנתב אותה. כמובן שהשלב הראשון הוא השלמה

שמה שהיה לפני לא יחזור. 

בהצלחה!

ותודה על התגובה

ברמה הפשוטה ביותר- 
כל חברה שמתחתנת בעלה הופך להיות הכי חשוב בעולם, ואח"כ יש גם ילדים והזמן הופך להיות לחוץ,

וכל הקשרים החברתיים מורידים הילוך.(וכנ"ל אצל בנים)

אבל בזוגיות כל דבר שעושים עושים מתוך הביחד- שותפים בהכל למעשה, גם בחלקים שהם "שלך" ו"שלו"

יש שותפות בהם- כשאת יוצאת עם חברות הוא שותף שלך גם אם לא נוכח.

ולכן ברור שזוגיות היא הרבה פחות זמנית.

גם מבחינת זמנים- זוגיות בד"כ היא לעשרות שנים, שבהן חיים ביחד, בעוד עם חברות כמה זמן יש לך?

אפילו אם עשית שנה מדרשה וגרתן ביחד- זה זמני מראש.

באופן העמוק נישואין הם ברית נצחית, והולכים איתנו עד לעולם הבא,

לכן גם המוות הוא רק "פאוזה זמנית" שבה הקשר מתבטא בצורה אחרת.

כמובן שיש זוגות שמתגרשים, וכורתים את הברית הזו, אבל זה במספרים זניחים לעומת אלו שחיים

בשמחה זה לצד זו.

ואלה שחיים בקושי וכאב וייסורים גם?

וכל אלה שנפגשים איתם- נמצאים איתם בדמוי זוגיות

וסתם מבזבזים ערבים ימים שבועות חודשים ואפילו שנים לשווא,

גם זניחים?

סורי על הפסימיות. סתם ממש סתומה לי הנקודה הזו

שכן, הם אחוז זניח. 
העולם יפה, והחיים טובים, והנישואים שמחים.

אני יודע שזה לא "מקובל" לדבר ככה, בכל זאת, ערוץ 7 זה אתר חדשות, אבל כן-

ברוב המוחלט של הדברים העולם טוב ויפה.

יש גם רע, וגם שם, אם מסתכלים, לא הכל שחור. כמו שאצל מי שטוב, אם מסתכלים

אפשר למצוא גם גוונים פחות מבריקים.

אחוז המתגרשים זניח לעומת אחוז הנשואים בשמחה.

אחוז הסובלים נמוך מאחוז הבריאים בהרבה,

אחוז המבזבזים - נמוך בהרבה מאחוז המנצלים.

רוב האנשים טובים, רובם רוצים לעשות טוב, כולם משתדלים לעשות מה שהם מצליחים.

רוב מוחלט של מערכות היחסים שמגיעות לנישואים - מצליחות, המודעות היום לעבודה הזוגית

רק מגדילה את ההצלחה ואת השמחה בנישואים.

ברור שמי שמסתפק על הטוב הזה, לא ירצה בלהגיע לשם.

זה מחייב, זה מסוכן.

ברור שיש כאן מימד של סיכון- האם אצליח, האם אעמוד באתגר.

זה אומר לתת את הלב- וזה מסוכן, כי כשנותנים את הלב עלולים להיכוות.

אבל האם זה שווה את זה- כן.

ויותר מזה- 

אלו שמתגרשים בוחרים בזה, ובוחרים הרבה בחירות בדרך כדי להגיע לשם.

אלו שחיים בקושי וכאב וייסורים בוחרים בזה- ואם לא בזה, בוחרים להישאר "מסכנים",

בלי לשפוט אותם חס ושלום, אבל לכל אחד יש את ה"קופה" שלו, לכל זוגיות את הנקודות שלה,

ולכל אדם את הייסורים והסבל שלו. מי שלא חולה, יש לו קרוב חולה, ומי שאין לו סובל במקומות אחרים.

אם אדם חושב שהוא תלוי בגורל חיצוני- אז הוא מאבד את החיים. הוא נהיה תלוי.

אדם צריך לדעת ולהכיר שיש בידו כוח. כפי שכותב הר"ן(מעמודי הפסיקה שלנו בעמ"י) בדרשות- שאדם

חייב לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ובאותה נשימה "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"- החלק הראשון חשוב וחובה כמו החלק השני. וגם הרמב"ם כותב את זה בהלכות תשובה,

על הבחירה החופשית.

בידינו הדבר. לבחור לבנות בית נאמן, שמח ומלא קרבה, או שלתת לו להירקב ולהיחרב מול עינינו.

בידינו הדבר. לבחור לחיות את החיים במילואים ולהתעלות מעל הקשיים, או לתת לעצמנו להירקב במסכנות.

ולכן- כמות הגירושים זניחה לעומת אחוז הנישואים המוצלחים.

הבעיה לא היתה חוסר בחיי חברה, ככה אני מבין.

הבעיה הייתה, במקום עמוק יותר- בתחושת הקרבה הרגשית הבלתי תלויה,

ואני אצטט אותה:

"שהיה אפשר לדבר לעומק. על מהות החיים. 
על החביתה שנשרפה.
על החלומות. 
לקשקש בטלפון מבלי שיש מישהו שתמיד יותר חשוב ממני.
לזה כל מה שהיה בחיים זה אנחנו ואנחנו."

זה גורם לי להרגיש שיש יותר מ"חוסר בחיי חברה". יש פה צורך פנימי-

להיות הכי חשובה בעולם ושכל מה שיש זה "אנחנו ואנחנו".

לצורך הזה, כפי שאני מבין לא קוראים חיי חברה, כי בחיי חברה בהכרח תמיד לא אהיה עדיפות א',

כי לצד השני יש בת זוג. ואף פעם לא יהיה מצב שכל מה שיש זה רק "אנחנו ואנחנו" כי שוב- לצד השני

יש בת זוג.

ועם בת\בן זוג- צריך שהיא\הוא תמיד יהיו עדיפות א', ויש מקום שבאמת יש רק אותם, כמו שמברכים 

בשבע ברכות "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם"- שזו ברכה שהתוכן שלה הוא

שהזוג יהיה כמו אדם וחוה- שלא היה איתם עוד אף אחד, אלא רק הם.

בעצם- עומק העניין הוא שהצורך החברתי שלנו הוא סעיף של הצורך הזוגי שלנו.

מתוך היותנו חסרים אנו זקוקים להשלמה. ההשלמה העמוקה ביותר, היא ההשלמה הזוגית.

לכן- עומק הצורך בקרבה רגשית- נובע מהצורך להשלמה אמיתית ועמוקה.

וככה הפסוק אומר "כי היא חברתך ואשת בריתך"- החברה של האדם זו אישתו, והחבר של האישה זה בעלה,

כי באמת רק ביניהם יש ברית עמוקה, שמאפשרת חיבור עמוק ואמיתי שלא תם. ואם הוא תם- אז הם באמת מתגרשים.

זו הגישה שלי, מתוך מה שלמדתי וראיתי.

ח"ו שאחרי החתונה אין חברות- זו לא משמעות הדבר.

חברות זה דבר חשוב.

אבל חברות הן לא תחליף לבעל ובעל הוא לא תחליך לחברות.

מה שכן זה שבעל משלים את הצורך בקרבה רגשית עמוקה, שאותו נראה לי שהיא ביטאה.

וחברות משלימות את זה באופן חלקי ובאופן זמני. לעומת בעל שמשלים את זה באופן עמוק יותר.

הסברתי את עצמי יותר טוב?

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

קודם כל רק רוצה לשתף שגם אני בחור רגיש, כלפי חוץ זה לא נראה ככה בכלל בכלל בכלל, אבל בפנים אני ובעיקר הקרובים אליי יודעים את זה, כשהייתי קטן הרגשתי את התחושות האלו של "אני לא מספיק גבר" היום אני יודע שזאת אחת התכונות החזקות שלי, אני יודע לזהות אנשים וסיטואציות, ממש להבין מה הם מרגישים ולמה וגם מה להגיד או לא להגיד. וגם בפגישות וקשרים זה משהו שלא רק עוזר לי, אלא ממש מוביל אותי בקשר, אתה יותר מכיל יותר יודע איך לגשת מה לדבר ואם בכלל צריך לדבר או פשוט לשתוק ולהקשיב, וזאת תכונה שלהרבה מאוד גברים פשוט אין, שמעתי כמה פעמים מנשים שיש לי אינטילגנציה רגשית מאוד גבוהה ושהן אהבו את זה מאוד, אני מאמין שאני ואתה דומים בזה.

עוד עניין, ככה השם ברא אותך, והוא לא עושה טעויות, שמעתי מרב מאוד חשוב, שמה זה "חנוך לנער על פי דרכו" ? מה הכוונה?

אז הוא פירש בצורה כל כך פשוטה ומדהימה, נניח פלוני קיבל ילד עם תכונות של אסרטיביות מנהיגות וכו שבילדות אצלו באות לידי ביטוי בחוסר שקט הוא כל הזמן קופץ רק משתולל כי יש בו תכונה שהשם טבע בו להנהיג ולהוביל והוא כרגע ילד, אין לו מושג מה לעשות עם הצורך הפנימי הזה אז הוא מתפרץ החוצה בצורה כזאת, ואם אנחנו בתור הורים נבוא ונרגיל אותו לשבת ולשתוק ולא לקפוץ ותפסיק לזוז כל שניה ושב בשקט וכו וכו, נעלה לשמים אחרי 120 והשם ידון אותנו על זה, "מה עשיתם לבן שלי? נתתי לו תכונות מנהיגות כי התיקון שלו בגלגול הזה היה להוביל אנשים, להוביל מיזמים, להוביל פרויקטים, להוביל דברים, להזיז אנשים לא משנה מה, היה לו ייעוד מסוים שהחינוך הקלוקל שלכם הרס את התכונות שהיו צריכות להביא אותו לייעוד שלו".

וכן לגבי ילד רגיש, הורים שינסו לעשות ממנו גבר גבר, ואסרטיבי וכו, זה לא שייך, הילד הזה יש לו ייעוד ספציפי שבגללו הוא נולד עם תכונה חזקה של רגישות, הוא צריך לטפל באנשים, לעזור לאנשים על ידי זה שהוא מרגיש אותם ומבין אותם ואתם בתור הורים הרסתם אותו וכל הנשמות שהיו צריכות בגלגול הזה להיעזר בו ולעבור דרכו לא קיבלו את העזרה שלהם רק כי חשבתם שאתם יודעים יותר טוב מבורא עולם וניסיתם לשנות את התכונות אופי של הילד.

ובנימה אופטימית זו דוד, היא הפסידה קצת הרבה. וכנראה שבאמת זה לא נכון לה, אבל זה לא אומר שאין מישהי בחוץ שזה הכי נכון לה בעולם וצמאה לזה, ואל תתייאש מזה שהיא אמרה שאתה מה שהיא מחפשת אבל החליטה לסיים בכל זאת, אחדש לך, אתה לא מה שהיא מחפשת. והיא לא מה שאתה מחפש.

מה שאני מנסה להגיד זה שתקבל את זה שזה מי שאתה, כי ככה השם החליט והוא לא עושה טעויות, מי יודע מי צריך להנות מהתכונות שלך אולי הילדים העתידיים שלך, אולי אשתך, אולי קודם כל אתה בעצמך, וגם נראה לי שכשתהיה מי שאתה ותרשה לעצמך להיות עם האופי שלך בלי להלקות את עצמך זה יעשה רק טוב.

תחייך אח שלי השם איתך (:

"בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה"

דיברת איתה על זה?

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰