חוזר לך החשק להתחתן ואת שוב מחכה להצעות... P=

ולגבי מה שאמרתי מקודם.

זה תחושה אישית שאני קיבלתי מתגובתך.

שיהיה גמר חתימה טובה.

אבל אני לא אתמם לגמרי,

יש רגעים שכן.

אבל הם כל כך קטנים וזניחים שפשוט אין לי טעם להתעסק בהם.

כי אני חושבת על כמה אחריות זה.

מה ילקח ממני בתמורה.

כמה החיים נהיים יותר ויותר קשים 

וכמה זה חלום ורוד וקצת דמיוני שחתונה עשויה לשפר את המצב ולא להחמיר אותו.

שלא תבין, אני מבינה שזו הילדותיות והאגואיזם מדברים מתוכי.

אני מודעת למצב לאשורו, פשוט די מפחידות אותי ההשלכות שלו.

גמר חתימה טובה

תודה על התגובות

יש דברים שפשוט קורים, כורח המציאות ולא ממש ניתנים לשינוי. אם חברה שלך התחתנה, הזמן שלה צריך להתחלק בין בעלה לחברות, ואם יש לה כבר ילד אז עוד פחות מזה.. תחשבי איזה נורא זה היה אם בעלך היה משקיע המון בחברויות ולא בזוגיות שלכם? דבר הרסני לא?  
אם זה לא ניתן לשינוי עדיף להשלים עם זה .. 
 
ויש אפילו משפט מתאים . if you can't beat them join them.

בהצלחה

ולגבי המשפט...

ואם כולם יקפצו מהגג אני גם אקפוץ?

ממליץ לך לקרוא את הספר מי מושלם של מרים הדהאן היא מדברת על הנקודה הזאת הרבה .. 
יש לא מעט דברים בחיים שיכולים לתסכל אותנו, והם מתחלקים לשניים: 
ניתנים לשינוי /לא ניתנים לשינוי. 

אם זה ניתן לשינוי ודאי שצריך לפעול ולשנות. 
אם זה לא ניתן לשינוי - חבל על הכוחות הנפשיים שאתה מוציא על זה, פשוט תלמד להשלים עם זה, פחות לצפות, פחות להתאכזב.. זה נכון להמון סיטואציות בחיים. 

פיטרו אותך מהעבודה. 2 אופציות לתגובה:
א. לשבת בבית ולהתמרמר על זה - סביר להניח שזה לא יקדם אותך
ב. לראות בזה אופציה לשינוי בחיים ולחפש מקום עבודה שיותר מתאים לי.. 
 

אבל אני מתאכזבת.

גם אם לא מתמרמרת.

ועם זה באמת אין מה לעשות.

ואז, החלומות על החברות כמו פעם - ייעלמו?

ותהיי בדיוק כמו החברות הללו, שיש להן "משהו יותר חשוב", בחיים?..

[ובכלל, אני לא אוהב את המושג החדש הזה "זוגיות".. נישואין, משפחה בית בישראל. 

גם אין "זוגיות" בלי זה, וגם הנקודה היא באמת לא רק כאילו היחס אל מישהו תופס מקום של כל דבר וערך ותוכן אחר. זה כנראה מה שצורם לך]

דיברתי ביחס אל מה שכתבת על "חברות", שפתאום מישהי מתחתנת - ויש משהו "יותר חשוב". ואכן, איש שמתחתנים איתו ובונים איתו בית, נהיים משפחה - שזה לא סתם ענין של איזו "הרגשה" אל מישהו בלבד - זה "יותר חשוב", מאשר החברות האחרות.. ודבק באשתו.

לא נראה לי שאיפשהו פה הזכרתי מצוות.

פתחתי את השרשור כי רציתי לפתוח.

וכי יש השלכות לזה שאי לא רוצה להתחתן והן אלה שמטרידות את מנוחתי.

אבל יש לי 2 דברים להגיד-

האחד-
גם לשון הרע על עצמו אסור לאדם להגיד. לא אגואיסטית אנוכית.
לא מקבלים עלייך לשון הרע.

דווקא היכולת להודות מול עצמך מעיד עלייך.

והשני-

מי אמר שזה הכול?
מותר להתגעגע לזמנים יפים, בטח כשהכל משתנה ומתערבב מסביבך, ובטח אם נשארת לבד

ואת מרגישה "נזנחת".

יכול מאוד להיות שאת מרגישה את החיסרון בחברות באופן חזק.

זה לגיטימי וטבעי.

יש רק קשר אחד לחיפוש בן זוג ולהרגשה הזו-
החוויה החברית, היא הבסיס לזוגיות טובה- מי שהוא חבר טוב, יהיה בעל טוב,

ומי שחברה טובה תהיה אישה טובה.

ולכן החיסרון הזה בקרבה רגשית ונפשית- ממש מעיד עלייך שאת רוצה להתחתן.

את רוצה לחוות חברות וקרבה ברמה הכי גבוה שיש- וזה חסר לך.

אלא שהתרגלת למלא את זה בחברות, ועכשיו הפיתרון הזה מתגלה כזמני ולא מלא,

כי באמת כל חברה שלך שתתחתן צריכה ובריא לה להיות קרובה לבעלה ושהוא יהיה הכי

חשוב לה.

וככה גם את תהיי.

עכשיו כשיש את תחושת החיסרון, רק צריך לנתב אותה. כמובן שהשלב הראשון הוא השלמה

שמה שהיה לפני לא יחזור. 

בהצלחה!

ותודה על התגובה

ברמה הפשוטה ביותר- 
כל חברה שמתחתנת בעלה הופך להיות הכי חשוב בעולם, ואח"כ יש גם ילדים והזמן הופך להיות לחוץ,

וכל הקשרים החברתיים מורידים הילוך.(וכנ"ל אצל בנים)

אבל בזוגיות כל דבר שעושים עושים מתוך הביחד- שותפים בהכל למעשה, גם בחלקים שהם "שלך" ו"שלו"

יש שותפות בהם- כשאת יוצאת עם חברות הוא שותף שלך גם אם לא נוכח.

ולכן ברור שזוגיות היא הרבה פחות זמנית.

גם מבחינת זמנים- זוגיות בד"כ היא לעשרות שנים, שבהן חיים ביחד, בעוד עם חברות כמה זמן יש לך?

אפילו אם עשית שנה מדרשה וגרתן ביחד- זה זמני מראש.

באופן העמוק נישואין הם ברית נצחית, והולכים איתנו עד לעולם הבא,

לכן גם המוות הוא רק "פאוזה זמנית" שבה הקשר מתבטא בצורה אחרת.

כמובן שיש זוגות שמתגרשים, וכורתים את הברית הזו, אבל זה במספרים זניחים לעומת אלו שחיים

בשמחה זה לצד זו.

ואלה שחיים בקושי וכאב וייסורים גם?

וכל אלה שנפגשים איתם- נמצאים איתם בדמוי זוגיות

וסתם מבזבזים ערבים ימים שבועות חודשים ואפילו שנים לשווא,

גם זניחים?

סורי על הפסימיות. סתם ממש סתומה לי הנקודה הזו

שכן, הם אחוז זניח. 
העולם יפה, והחיים טובים, והנישואים שמחים.

אני יודע שזה לא "מקובל" לדבר ככה, בכל זאת, ערוץ 7 זה אתר חדשות, אבל כן-

ברוב המוחלט של הדברים העולם טוב ויפה.

יש גם רע, וגם שם, אם מסתכלים, לא הכל שחור. כמו שאצל מי שטוב, אם מסתכלים

אפשר למצוא גם גוונים פחות מבריקים.

אחוז המתגרשים זניח לעומת אחוז הנשואים בשמחה.

אחוז הסובלים נמוך מאחוז הבריאים בהרבה,

אחוז המבזבזים - נמוך בהרבה מאחוז המנצלים.

רוב האנשים טובים, רובם רוצים לעשות טוב, כולם משתדלים לעשות מה שהם מצליחים.

רוב מוחלט של מערכות היחסים שמגיעות לנישואים - מצליחות, המודעות היום לעבודה הזוגית

רק מגדילה את ההצלחה ואת השמחה בנישואים.

ברור שמי שמסתפק על הטוב הזה, לא ירצה בלהגיע לשם.

זה מחייב, זה מסוכן.

ברור שיש כאן מימד של סיכון- האם אצליח, האם אעמוד באתגר.

זה אומר לתת את הלב- וזה מסוכן, כי כשנותנים את הלב עלולים להיכוות.

אבל האם זה שווה את זה- כן.

ויותר מזה- 

אלו שמתגרשים בוחרים בזה, ובוחרים הרבה בחירות בדרך כדי להגיע לשם.

אלו שחיים בקושי וכאב וייסורים בוחרים בזה- ואם לא בזה, בוחרים להישאר "מסכנים",

בלי לשפוט אותם חס ושלום, אבל לכל אחד יש את ה"קופה" שלו, לכל זוגיות את הנקודות שלה,

ולכל אדם את הייסורים והסבל שלו. מי שלא חולה, יש לו קרוב חולה, ומי שאין לו סובל במקומות אחרים.

אם אדם חושב שהוא תלוי בגורל חיצוני- אז הוא מאבד את החיים. הוא נהיה תלוי.

אדם צריך לדעת ולהכיר שיש בידו כוח. כפי שכותב הר"ן(מעמודי הפסיקה שלנו בעמ"י) בדרשות- שאדם

חייב לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ובאותה נשימה "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל"- החלק הראשון חשוב וחובה כמו החלק השני. וגם הרמב"ם כותב את זה בהלכות תשובה,

על הבחירה החופשית.

בידינו הדבר. לבחור לבנות בית נאמן, שמח ומלא קרבה, או שלתת לו להירקב ולהיחרב מול עינינו.

בידינו הדבר. לבחור לחיות את החיים במילואים ולהתעלות מעל הקשיים, או לתת לעצמנו להירקב במסכנות.

ולכן- כמות הגירושים זניחה לעומת אחוז הנישואים המוצלחים.

הבעיה לא היתה חוסר בחיי חברה, ככה אני מבין.

הבעיה הייתה, במקום עמוק יותר- בתחושת הקרבה הרגשית הבלתי תלויה,

ואני אצטט אותה:

"שהיה אפשר לדבר לעומק. על מהות החיים. 
על החביתה שנשרפה.
על החלומות. 
לקשקש בטלפון מבלי שיש מישהו שתמיד יותר חשוב ממני.
לזה כל מה שהיה בחיים זה אנחנו ואנחנו."

זה גורם לי להרגיש שיש יותר מ"חוסר בחיי חברה". יש פה צורך פנימי-

להיות הכי חשובה בעולם ושכל מה שיש זה "אנחנו ואנחנו".

לצורך הזה, כפי שאני מבין לא קוראים חיי חברה, כי בחיי חברה בהכרח תמיד לא אהיה עדיפות א',

כי לצד השני יש בת זוג. ואף פעם לא יהיה מצב שכל מה שיש זה רק "אנחנו ואנחנו" כי שוב- לצד השני

יש בת זוג.

ועם בת\בן זוג- צריך שהיא\הוא תמיד יהיו עדיפות א', ויש מקום שבאמת יש רק אותם, כמו שמברכים 

בשבע ברכות "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם"- שזו ברכה שהתוכן שלה הוא

שהזוג יהיה כמו אדם וחוה- שלא היה איתם עוד אף אחד, אלא רק הם.

בעצם- עומק העניין הוא שהצורך החברתי שלנו הוא סעיף של הצורך הזוגי שלנו.

מתוך היותנו חסרים אנו זקוקים להשלמה. ההשלמה העמוקה ביותר, היא ההשלמה הזוגית.

לכן- עומק הצורך בקרבה רגשית- נובע מהצורך להשלמה אמיתית ועמוקה.

וככה הפסוק אומר "כי היא חברתך ואשת בריתך"- החברה של האדם זו אישתו, והחבר של האישה זה בעלה,

כי באמת רק ביניהם יש ברית עמוקה, שמאפשרת חיבור עמוק ואמיתי שלא תם. ואם הוא תם- אז הם באמת מתגרשים.

זו הגישה שלי, מתוך מה שלמדתי וראיתי.

ח"ו שאחרי החתונה אין חברות- זו לא משמעות הדבר.

חברות זה דבר חשוב.

אבל חברות הן לא תחליף לבעל ובעל הוא לא תחליך לחברות.

מה שכן זה שבעל משלים את הצורך בקרבה רגשית עמוקה, שאותו נראה לי שהיא ביטאה.

וחברות משלימות את זה באופן חלקי ובאופן זמני. לעומת בעל שמשלים את זה באופן עמוק יותר.

הסברתי את עצמי יותר טוב?

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.