אז למה המילים האלה לא מופיעות בתורה? 

אז את אומרת שכל הזמן ממציאים מילים בעצם?   נשמע לי מוזר מאד

אפשר להמציא... אבל זה כבר לא עברית.

למה החלטה מוזרה? אם מחר כל ישראל יחליטו לדבר רוסית זה יהיה עברית??

השורשים הם לא לקוחים מעברית, אז איך זה יכול להיות עברית..

רק בגלל שהם נשמעים עברית זה לא מספיק!

(חוץ מהמילה "לזמבר" כמובן..היא יכולה להשאר עברית. כי אני אוהב אותה )

כי קראתי לדוגמא שהרבה צדיקים התנגדו לשפה העברית החדשה..

משמע שזה לא ככה להמציא מילים.

אני אשמח אם מישהו כאן שמבין יענה על זה..

לא הרסת בכלל.. מצוין שהגבת אני מחפש את האמת לא להיות צודק.

אבל אתה חושב שאפשר לקחת מילה באנגלית, כמו S.M.S  (זה אפילו לא מילה.. לא משנה)

ולעשות ממנה עברית?   פתאום לסמס זה מילה? 

צריך לומר להתכתב.. אם כבר. 

חוץ מזה.. שהרבה מילים בתהילים אין להם אפילו שורש מובן..

נראה שהן סתם נחתו משמים. 

שכיוון שעברית זה לשון הקודש

והקודש הזה חל דווקא על מה שהקב"ה קבע שהוא עברית, ולא על מה שנמציא מעצמנו

לכן זה חשוב להשתמש דווקא במילים של השפה הזאת.

במיוחד אני מצפה ככה מדוד המלך

שהתורה היא בעצם העברית וזהו..

תבדוק תגיד לי מה מצאת.. אשמח

כלומר יש מילים "עבריות" שנתגלו לנו בנבואה או רוח הקודש בסופו של דבר.

וגם מילים לועזיות שהטומעו ע"י גדולי ישראל (במשנה, בגמרא, וכן הלאה) ומילים שבאו דרך הניבים העבריים שצמחו ע"י כלל ישראל בקהילות מסויימות - בעיניי משמעותן חזרה למקום (ע"ע טטפות ודרך ההסברה של המילה הזאת בתורה ע"י רבי עקיבא).

וזה לדעתי תיקון דור הפלגה, מה שנקרא בירור ניצוצות לשוני.

זה אמנם חידוש שלי ולא ראיתי את זה כתוב בשום מקום, אבל נראה לי שאלה דברי טעם.

"מימינו אש דת למו"

פרדס זה באמת מארמית

תחלואייכי = תחלואייך. כלומר: החוליים שלך. דהיינו --המחלות שלך.

מן = מ- מכיר את שיר הילדים לחנוכה שמן שמן מן הפך... מן היא מילה תיקנית אפילו בעברית מודרנית, שלא לדבר על עברית מן התורה. המילה הזאת קיימת גם בשפה הערבית שהיא אחות לשפה העברית.

אשתוללו = ישתוללו. אותו שורש ואותה משמעות. הרבה פעמים אנשים אומרים "אי" במקום "יי". אולי אתה מכיר "אידיש" במקום "יידיש"? [אין לי עכשיו זמן לחפש לך עוד דוגמאות מסוג זה. זה רק עניין של מבטא.]

מה שנוגע לפסוק שלפני האחרון מאלה שהבאת כאן,

הטקסט לא נמצא לפני, ואתה לא ציינת את הפרק והפסוק, אבל אפשר להבין את זה כך:

"נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים"= נפשי בין הבאים. כלומר, אני בין הבאים אשכב. במלים אחרות: אני בין הבאים [לבית המקדש או למשכן ה'] שוכב. הרי היו המוני עולי רגל מכל הארץ. אז כנראה כולם שכבו לישון ברחוב זה לצד זה. המילה לוהטים יכולה להתייחס לזה שמאוד חם ולכולם מאוד חם כשהם שוכבים זה לצד זה. אולי הם גם לוהטים מהדרך הארוכה שהם עשו ברגל [לא היו להם מכוניות, כזכור...]

אבל, יותר מתקבל על הדעת שהוא מתכוון שכאילו הלב לוהט ומתלהב מתוך התרגשות מהמעמד של העליה לרגל להקביל את פני השכינה. בקיצור: עברית יפה ונשגבה עם שורשים עבריים -- אסלי...

וצדק מי שכתב שהשפה, כל שפה חיה, משתנה כל הזמן. דווקא השפה העברית השתנתה הרבה פחות בגלל שבמשך אלפיים שנה לפחות היא לא היתה בשימוש יומיומי, וכל מה שיש לנו אלה הטקסטים הקבועים והבלתי משתנים [כמעט]. הסיבה שיש שורשים שמופיעים בתנ"ך באופן יחידני, או לא מופיעים בכלל, היא בגלל שלא היה צורך לומר אותם. זה לא אומר שהם לא היו קיימים. מלבד זה, הרבה חומרים הלכו לאיבוד כשיצאנו לגלות וכו'. אם אתה באמת מתעניין, כדאי שתלמד לשון באוניברסיטה.

מילים כמו "תחלואייכי" ו"חייכי"

יחד עם זאת יש מקום להעיר: 

הרבה פעמים צריך לעיין היטב וגם להיות רגיל בשפת התנ"ך כדי לפרש מילים כאלה. ולא לפרש בלי לראות את הטקסט בפנים, זה אסור לדעתי לפרש מבלי לבדוק קודם כל שזה "נכנס" בפנים

לדוגמא: בפסוק "נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני אדם"

לבאים לא נשמע כמו "באים" (כי לא סביר להוסיף למ"ד כזו שמבלבלת), אבל כן נשמע כמו "לביאים" (בזכר) או במילה המוכרת יותר בימינו בלשון נקבה "לביאות" ,כלומר אריות, כלומר הוא אומר שהוא מרגיש כמו בין אריות, וזה כמובן משתלב בפרק (פרק נ"ז בתהילים), שא"א לפרשו בשום אופן כנוגע לעלייה לרגל, אלא כתפילה בשעת צרה, ובדומה מצינו בפרק כ"ב: "כי סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני, פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג" ועוד כתוב שם "כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי". וזו הכוונה "נפשי בתוך לבאים" כלומר נפשי, אני - נמצא בצרה כמו בין אריות,

ו"אשכבה לוהטים בני אדם" - לוהטים כלומר אש לוהטת, אני "שוכב לנוח" אבל מוצא את עצמי בין בני אדם לוהטים ומסוכנים כאש,

המשקל תקני, אבל השורש? איפה ראינו ס.מ.ס. בתורה?

אז נכון שיש הרבה מילים בעברית משפה זרה, אבל.. לא יודע מה לומר..

(ח"ו, לגויים אין צלם אלוקים)..

רק שתמיד -(ואולי רק בדרך כלל?) זה כפל על בסיס שורש משולש

והמילים הלועזיות מרחיבות את הרעיון של הארבע להרבה מצבים

אבל כדאי לזכור שגם בחז"ל מצינו מילים כמו "שיעבוד" (ש-ע-ב-ד), אולי זה בארמית ואולי לא, אבל בסופו של דבר זה חלק משפת חז"ל.

על המילה טאטא יש יותר שאלה בגלל שזה מוזכר בנביא כמו שכתבת, אבל זה לא מרגיש הכי עברי

יש מילים במקרא שבאו משפות אחרות פרט לארמית (כמו פרדס בשיר השירים).

המילים האלה מתקופות עתיקות, ומשפות שחז"ל לא הכירו (ויש מצב שנכחדו).

אולי היה להן מקור עברי שנשכח ונשתמר רק בשפות הזרות, אולי הוא נכתב בכוונה בגלל יגר שהדותא, לא יודע. דווקא העובדה שהנביא אמר את זה לעם ישירות, בתקופה שמן הסתם הם השתמשו גם במילים לועזים מחזק את הטענה לצד השני.

לא חושב שזה מוכרע, אבל החשד שלי הוא שאלה לא מילים עבריות.

אני בד"כ סובר שהעברית היא לשון החומש, וחלק מהנ"ך (פרט ליוצאי דופן מובהקים כמו יגר שהדותא שהתורה בעצמה מעידה שזה לא בעברית). חז"ל בוודאי ידעו את הלשון העברית המקראית.

צריך קצת להסתכל על המחקר הלשוני לגבי השורש של המילים האלה אולי זה יתן תמונה יותר טובה.

זה נכון שיש מילים נדירות בתנ"ך, ונכון שיש הבדל בין שפת תנ"ך לשפת חז"ל, אבל דווקא העובדה שאמתיה דרבי לימדה אותם את זה וכמו שבאמת אמרו שרק אצל רבי ידעו עברית - אז דווקא אפשר להבין שמדובר בעברית מקורית שנשתכחה. ובדיוק כמו שכל הצורות השיריות והפיוטיות נשתכחו, כך גם נשתכחו השורשים הכפולים (כלומר מרובעים) ואולי עוד כל מיני דברים שאנחנו אפילו לא יודעים. 

יגר סהדותא זה רק "ציטוט" שהתנ"ך מצטט את לבן, וזה גם שם של מקום ולא מילה מילונית.

ה"עברית" שוב! <ה>

בלי להתערב בדיון רק אשאיר כאן קצת דברי ביקורת (מועתקים מויקיפדיה) של חיים נחמן ביאליק:

"המילון של לשון סתם – מכנס, רושם ומסדר את כל העומד בלשון מכבר, מה שנברא בה על ידי כל העם ואישיו עד עכשיו, עד הרגע האחרון של הכינוס. המילון של לשון כשלנו, בתנאיה המיוחדים, רשאי וגם חייב לרמז ולעורר על האפשריות הקרובות המתרגשות להתגלות, על צירופים חדשים שאפשר להם להיעשות, על דרכי שימוש חדשים שמעשירים את הלשון, לא עושר של פרוּטה במילה חדשה, אלא עושר גמור וממשי, שיש בו התחלה לשלשלת חדשה, לתקות חוט חיים חדש, פתיחת אשנב והבטחה ליצירה שלהבא... זהו כל מה שרשאי המילון לעשות, אבל אסור לו לבדות ולהטיל על הציבור. דבר זה, כשיהא צורך בו ונגיע אליו, ייעשה לו אחר-כך ובמקום אחר, במילון "מרחיב", בתור הצעה לפני הציבור; אבל אין מקומו במילון מכנס, ואין צריך לומר במילון אקדמי, שנכתב בחבורה. אין לך נבער ועון פלילי מזה שיכנס מי שהוא, אפילו מר בר רב אשי, בסנדליו לתוך מקדש היצירה של כל האומה."

ויצחק אבינרי:

"בכל מלחמתי לניכוש שדה הלשון לא הייתי שש אלי כל עשב שוטה, לא בשמחה הוקעתי כל שגיאה, כדרך קפדנים ומחמירים... נהפוך הוא: בהנאה ובקורת רוח הייתי מבליט כל צד חיובי שבהתפתחות הלשון, בין שהיה זה ביטוי עממי וכשר, שלשוא נלחמו בו המדקדקים ובין שהייתה כאן התרחבות משמעות ברוח הלשון... או חידושים טובים ונחוצים, תחיית ישן, השפעה ברוכה של הארמית ועוד..."

בלי להכנס לפרטי פרטים, אזכיר את מה שכתבתי בדיון אחר (כמדומני ל@צריך עיון), שתהליך של התפתחות שפת הקודש צריך להיות ע"י רוח הקודש שמפעמת בכל ישראל, לכן אין מקום שאנשים פרטיים יחדשו בה, לפחות לא כאלה שאינם יראי שמים. והתהליך הכללי הזה של חדירת מילים, בבד עם ידיעתם כי הן לועזיות, דומה הוא לבריאת הנשמות לגרים שמוזכרת בכתבי המקובלים. תיקון חטא דור הפלגה לדעתי העניה.

את יכולה לפתוח תהילים עם מפרשים וללמוד מה את אומרת ולמה דוד המלך ע"ה התכוון

תודה על התגובה...

אבל זה נראה לי מוזר כי אין למילים האלה שום איזכור בתורה.

התורה איננה מילון שמכיל את כל המלים שהיו בשימוש בעברית אי פעם. היא רק משתמשת בשפה העברית. הנחלת השפה העברית איננה אחת ממטרות התורה. מלים שהתורה היתה זקוקה להן כדי לצוות, לספר, להסביר משהו -- היא השתמשה בהן. במילה שלא היה בה צורך, התורה לא השתמשה. כך שזה שמילה לא מופיעה בתורה, זה לא אומר שהמילה הזאת איננה עברית. 

מה שנוגע לתוספת "כי" בסוף מילה, נראה לי שזאת מילת חיבוב כמו שיש לנו היום "לה". למשל: 

"משה'לה" במקום "משה" או "שרה'לה" במקום סתם "שרה".

ולעניין אחר: חשמל איננו חילול. לא חילול ה' ואף לא חילול השפה העברית. אימוץ המילה הזאת בשביל

הכוח בכלל, והאור בפרט, שאנחנו מכירים היום, הוא פתרון עברי יפה להעדר מילה בשביל משהו שהוא חדש לנו כבני אדם. ובכלל, איך אתה יודע שהנביא לא צפה ברוח הקודש את החשמל כמו שאנחנו מכירים אותו היום? 

כן. "עינו כעין החשמל... " -- הוא נראה ממש כאור החשמל שאנחנו מכירים היום. אולי אור כחול, או בצבעי הקשת האחרים...

אם יש תוספת "כי" כמו ב"תחלואייכי" זה חייב להיות עם סיבה והסבר, גם מילת חיבוב צריכה משמעות, לפחות אם היא כתובה בתנ"ך. 

וכן, חשמל זה חילול, כי זה קודש וזה חול, אנחנו היום לא יודעים את משמעות המילה חשמל, אבל ההקשר שבו היא נכתבת בתנ"ך מחייב אותנו לחשוב עליה כעל דבר נשגב.

ומתוך הצורות של כתיבת המילים בתורה אנחנו יכולים ללמוד על העברית, ולהבין בעצמנו שהשפה בתהילים היא לא רגילה, מה גם שגם בתהילים הרוב זה כמו העברית של התורה

הדוגמאות המובהקות הם כמובן כמו "למעינו מים" וכמו מה שהבאת - "תחלואייכי" "חייכי"

בשביל להבין את זה צריך "להיכנס לראש" של המשורר, למשל להבין איפה הוא רצה לעשות חרוזים או משחקי מילים, או סתם להאריך מילה כדי להדגיש אותה ודברים כאלה, וכמו שגם בכללי הדקדוק הרגילים יש נגיד משורש "נתן" אומרים "יתן" ולא "ינתן", כי פשוט רוצים להתאים את המילים לנוחות הדיבור, כדאי לזכור שגם בשפות אחרות, נגיד יש שם "קמפינסקי" - אז בעצם זה בא מלשון "קמפ" ועם סיומת "סקי". עכשיו תשאל אז למה לא "קמפסקי"? והתשובה שזה פחות נוח להגיד את זה. אז מוסיפים "אין", וזה משנה קצת את המילה, אבל מעדיפים ככה. גם יש נגיד השם "כהן" שברוסית הופך ל"כגן", שזה לא בגלל שאין להם את האות ה', כי דווקא יש להם, אבל במקרים מסויימים זה יוצא להם קשה לבטא את זה במבטא שלהם

גם באיוב תמצא מילים מוזרות וקשות הרבה יותר, וגם תחביר לא מקובל, עד כדי שקשה מאוד להבין בכלל את הפשט.

גם בפיוטים - כמו של ראש השנה ויום כיפור תמצא מילים חדשות ומעניינות. למעשה גם כשחידשו את השפה העברית בימינו המציאו מילים, וגם היום הדור החדש ממשיך להמציא מילים וצורות תחביריות (כל נער יודע זאת, ומי שנפגש עם זה לפני 10 או 20 שנה בטח גם נפגש בביקורות של הדור המבוגר), ולפעמים הסגנון החדש הוא אפילו ממש שחזור של סגנון שנמצא בתנ"ך

ודווקא אפשר להבין את רוב המילים האלו...

תמיד הבנתי שהכוונה לסוסתי שהייתה ברכבי פרעה

הרי שלמה המלך קנה סוסים ממצרים

לו ברכבי פרעה?

נשמע לי כמו משל, כמו כל השיר. צ"ע מה המשמעות, אולי זה רגליה יורדות עד מוות.

או מקסימום על בתו של פרעה שהייתה אשתו של שלמה

(לא יודע מה זה "סובב" שכתב צ"ע וצ"ע)

בס"ד

קודם כל יש כמובן הבדל בין שפה של פיוטים ושירים לשפה של כתיבה ודיבור. אם נקרא פעם שכתוב מדוייק של שיחה זה יראה לנו ממש מוזר, כי אנחנו לא כותבים ומדברים באותה צורה. כך גם בשירה. במיוחד בימי פעם, למימדים של חריזה בניינים ומשקלים היה ערך גבוה באיכות השיר. לכן יש הטיות שאפילו האקדמיה לעברית מכירה בהן כהטיות תקינות של השפה.

חוץ מזה, "תחלואיייכי" זה מלשון תחלואייך = חולאים (מחלות) שלך. והסיומת של ה'י' זה סיומת פיוטית.

חוץ מזה, צריך לדעת שיש הבדל בין עברית לבין לשון הקודש

חשבת פעם על פירוש המילים:

כמעט

אף על פי

אשריך

לשים לב

רש"י ומצודת ציון.. אולי תלמד גם מילים חדשות בזכותם.

תבדוק את מה שקורה במזמור מ"ב פסוקים ו', ז', ולאחר מכן במזמור מ"ג פסוק ה'.

בס"ד

מחכים שימצאו אותם.

כלומר מצאנו במדבר יהודה איגרות של בר כוכבא, אז למה לא גם דוד המלך?

התחלה של המילה בעברית, "שלשלמה"="אשר לשלמה". ומכאן כבר התפתח "של שלמה".

הם עם סיומת י'. ולא כמו שרגילים בעברית של ימינו.

אין לי עכשיו עלי מקורות.

בהרבה מהמקומות זה מופיע בכתיב ולא בקרי. מה שמעיד שזו הייתה צורה המדוברת לא השפה התקנית.

מתוך אנציקלופדיה דעת לגבי קרי וכתיב:

קרי וכתיב דקדוקי - לעתים, משקף הקרי דקדוק שונה (לרוב מאוחר יותר) מאשר הכתיב. לדוגמה: 'אתי הלכתי' כתיב - 'את הֹלכת' קרי (מלכים ב' ד, כג). קיימים גם מקרים לא מעטים שבהם צורת הכתיב אינה מובנת, והקרי נראה כ'תיקון' שלה.

קרי וכתיב ענייני - במקומות מסוימים נראה שהקרי והכתיב מלמדים גם על צורת הבנה שונה של הכתובים. לדוגמה: 'ואת בניכי תחיי בנותר' - וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִּחְיִי בַּנּוֹתָר' (מלכים ב' ד, ז); נראה שהכתיב מלמד על הקריאה: 'וְאֶת בָּנַיְכִי תְּחַיִּי בנותר' (תיקון הצורה 'בניכי' ל'בניך' שייך לקטגוריית ה'קרי והכתיב הדקדוקי').
 

חשבתי שזה דבר ידוע, עברית זו שפה חדשה שהומצאה בקום המדינה על בסיס לשה"ק שזו השפה שבה כתוב התנך (פרט לקטעים מסויימים בארמית שמופיעים בנך)  ולכן אין טעם להשוות בינהם.

ובקשר לתהילים, זה כתוב בלשון שיחה ולא בלשון דיבור רגילה...

בס"ד

עד מתי נשמע את ההתבכינות הזאת.

לשון הדיבור כיום היא לשון הקודש, ואמנם רוב המדובר בה הוא קודש.

בס"ד

מה זה חיי יהודים בארץ הקודש, אם לא קודש?

רוב החיים פה הם לא קודש

ומכאן נובע שגם לא רוב הדיבורים

בס"ד

עצם החיים של יהודי כאן בארץ חיינו הם קודש, אפילו לפני כל רצוי נוסף (ויש).

בתורה!! לשון הקודש היא לשון התנך והעברית המדוברת היום מבוססת על לשון התנך. (עד קום המדינה לא דיברו עברית בכלל!! כשהוקמה המדינה חודשה השפה-מה זה אומר חודשה? נלקחה שפת לשון הקודש מהתנך ועברה 'שיפוץ/התאמה.'..) מצטערת, אני יודעת שזה פוגע בגאווה הלאומית אבל מה לעשות זה האמת... בעבר היו תקופות שדיברו בלשה"ק, בארמית, ואחכ בשפות של המדינות שהיהודים גרו בהם בנוסף לשפות שהתפתחו עם הזמן כמו הלאדינו והיידיש...

בס"ד

"לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד", אז איזו היא לשון הקודש? ועוד לא פתחנו את הסוגיה של הבדלי לשון בין ספרים בתוך התנ"ך, שנכתבו בתקופות שונות, ועדויות בתנ"ך על הבדלים בשלון בין איזורים ושבטים (ה'סיבולת' של בני אפרים, "אל תדבר אלינו יהודית" עם רבשקה).

מעבר לכך החארטה כאילו "עד קום המדינה לא דיברו עברית" - אלא באיזו שפה התנהלו החיים ביישוב בארץ - פרסית או טורקית?

בקיצור, לשון הקודש, כמו כל דבר, מתפתחת ומשתנה עם הזמן, ואין בכך כל רע.

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

ניתן לקיים הלכה ולהיות נבל ברשות

שעלולות להתחפש ל'רוח התורה'

(זה לא פוסל כל טיעון של 'רוח התורה', וגם לא בהכרח במקרה הספציפי הזה. רק מציב במקום לגיטימי את הטענה ההופכית 'לפעמים רוח התורה זה רק תירוץ לשוביניזם')

"הנה קבלתי מכתבו הארוך מאד המלא דברי תוכחה על כל גדותיו על מה שלפי דעתו נדמה לו שתשובותי סימן י' וסימן ע"א מספרי אגרות משה על אבן העזר יגרמו איזה פרצה בטהרת וקדושת יחוס כלל ישראל וכו', אבל האמת שאין בדברים שכתבתי ושהוריתי שום דבר שיגרום חס ושלום איזה חלול בטהרת וקדושת ישראל אלא תורת אמת מדברי רבותינו הראשונים, והערעור של כבוד תורתו הרמה על זה בא מהשקפות שבאים מידיעת דעות חיצוניות שמבלי משים משפיעים אף על גדולים בחכמה להבין מצות ה' יתברך בתורה הקדושה לפי אותן הדעות הנכזבות אשר מזה מתהפכים חס ושלום האסור למותר והמותר לאסור וכמגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא, שיש בזה קפידא גדולה אף בדברים שהוא להחמיר כידוע מהדברים שהצדוקים מחמירים שעשו כמה תקנות להוציא מלבן. ואני ברוך ה' שאיני לא מהם ולא מהמונם וכל השקפתי הוא רק מידיעת התורה בלי שום תערובות מידיעות חיצוניות, שמשפטיה אמת בין שהוא להחמיר בין שהוא להקל. ואין הטעמים מהשקפות חיצוניות וסברות בדויות מהלב כלום אף אם להחמיר ולדמיון שהוא ליותר טהרה וקדושה"

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

של הליכה לקלפי ולכן הוצע אז פיתרון שבחלק מהמקומות הגברים יצביעו עבור הבנות במשפחה.

אתה יודע אם הוא צודק בכך?

כי שבתאי טבת מפנה לפשרה שהושגה בפועל

ואם היו מצביעים כולם (בניגוד להחלטה שקבלו להחרים את הבחירות בשל נושא הצבעת הנשים), כל ההיסטוריה של המדינה יכלה להיות שונה.

סתם, אנקדוטה מעניינת.

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

זה הפרקי מבוא והערות נוספות, שבמהדורה השלישית הוטמעו בתוך כרך א. (בחלקים שנוגעים לו, לכרך ב. לא זכינו)

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

… לובשים אותו דבר, ומצביעים אותו דבר.

כל הילדים שלי למדו בבית ספר של חב"ד.

בקשר ל"מצביעים אותו דבר" - אתה מוזמן לראות את התפלגות ההצבעות בכפר חבד...

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.