אז למה המילים האלה לא מופיעות בתורה? 

אבל זה שורשים מוזרים שלא מופיעים בתורה... נראה שאין לזה תקדים.

למה שתשתנה השפה?  ואם היא השתנתה אז זה לא עברית... יוצא שצדקתי 

אז את אומרת שכל הזמן ממציאים מילים בעצם?   נשמע לי מוזר מאד

אפשר להמציא... אבל זה כבר לא עברית.

למה החלטה מוזרה? אם מחר כל ישראל יחליטו לדבר רוסית זה יהיה עברית??

השורשים הם לא לקוחים מעברית, אז איך זה יכול להיות עברית..

רק בגלל שהם נשמעים עברית זה לא מספיק!

(חוץ מהמילה "לזמבר" כמובן..היא יכולה להשאר עברית. כי אני אוהב אותה )

כי קראתי לדוגמא שהרבה צדיקים התנגדו לשפה העברית החדשה..

משמע שזה לא ככה להמציא מילים.

אני אשמח אם מישהו כאן שמבין יענה על זה..

לא הרסת בכלל.. מצוין שהגבת אני מחפש את האמת לא להיות צודק.

אבל אתה חושב שאפשר לקחת מילה באנגלית, כמו S.M.S  (זה אפילו לא מילה.. לא משנה)

ולעשות ממנה עברית?   פתאום לסמס זה מילה? 

צריך לומר להתכתב.. אם כבר. 

חוץ מזה.. שהרבה מילים בתהילים אין להם אפילו שורש מובן..

נראה שהן סתם נחתו משמים. 

שכיוון שעברית זה לשון הקודש

והקודש הזה חל דווקא על מה שהקב"ה קבע שהוא עברית, ולא על מה שנמציא מעצמנו

לכן זה חשוב להשתמש דווקא במילים של השפה הזאת.

במיוחד אני מצפה ככה מדוד המלך

שהתורה היא בעצם העברית וזהו..

תבדוק תגיד לי מה מצאת.. אשמח

כלומר יש מילים "עבריות" שנתגלו לנו בנבואה או רוח הקודש בסופו של דבר.

וגם מילים לועזיות שהטומעו ע"י גדולי ישראל (במשנה, בגמרא, וכן הלאה) ומילים שבאו דרך הניבים העבריים שצמחו ע"י כלל ישראל בקהילות מסויימות - בעיניי משמעותן חזרה למקום (ע"ע טטפות ודרך ההסברה של המילה הזאת בתורה ע"י רבי עקיבא).

וזה לדעתי תיקון דור הפלגה, מה שנקרא בירור ניצוצות לשוני.

זה אמנם חידוש שלי ולא ראיתי את זה כתוב בשום מקום, אבל נראה לי שאלה דברי טעם.

"מימינו אש דת למו"

פרדס זה באמת מארמית

תחלואייכי = תחלואייך. כלומר: החוליים שלך. דהיינו --המחלות שלך.

מן = מ- מכיר את שיר הילדים לחנוכה שמן שמן מן הפך... מן היא מילה תיקנית אפילו בעברית מודרנית, שלא לדבר על עברית מן התורה. המילה הזאת קיימת גם בשפה הערבית שהיא אחות לשפה העברית.

אשתוללו = ישתוללו. אותו שורש ואותה משמעות. הרבה פעמים אנשים אומרים "אי" במקום "יי". אולי אתה מכיר "אידיש" במקום "יידיש"? [אין לי עכשיו זמן לחפש לך עוד דוגמאות מסוג זה. זה רק עניין של מבטא.]

מה שנוגע לפסוק שלפני האחרון מאלה שהבאת כאן,

הטקסט לא נמצא לפני, ואתה לא ציינת את הפרק והפסוק, אבל אפשר להבין את זה כך:

"נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים"= נפשי בין הבאים. כלומר, אני בין הבאים אשכב. במלים אחרות: אני בין הבאים [לבית המקדש או למשכן ה'] שוכב. הרי היו המוני עולי רגל מכל הארץ. אז כנראה כולם שכבו לישון ברחוב זה לצד זה. המילה לוהטים יכולה להתייחס לזה שמאוד חם ולכולם מאוד חם כשהם שוכבים זה לצד זה. אולי הם גם לוהטים מהדרך הארוכה שהם עשו ברגל [לא היו להם מכוניות, כזכור...]

אבל, יותר מתקבל על הדעת שהוא מתכוון שכאילו הלב לוהט ומתלהב מתוך התרגשות מהמעמד של העליה לרגל להקביל את פני השכינה. בקיצור: עברית יפה ונשגבה עם שורשים עבריים -- אסלי...

וצדק מי שכתב שהשפה, כל שפה חיה, משתנה כל הזמן. דווקא השפה העברית השתנתה הרבה פחות בגלל שבמשך אלפיים שנה לפחות היא לא היתה בשימוש יומיומי, וכל מה שיש לנו אלה הטקסטים הקבועים והבלתי משתנים [כמעט]. הסיבה שיש שורשים שמופיעים בתנ"ך באופן יחידני, או לא מופיעים בכלל, היא בגלל שלא היה צורך לומר אותם. זה לא אומר שהם לא היו קיימים. מלבד זה, הרבה חומרים הלכו לאיבוד כשיצאנו לגלות וכו'. אם אתה באמת מתעניין, כדאי שתלמד לשון באוניברסיטה.

מילים כמו "תחלואייכי" ו"חייכי"

יחד עם זאת יש מקום להעיר: 

הרבה פעמים צריך לעיין היטב וגם להיות רגיל בשפת התנ"ך כדי לפרש מילים כאלה. ולא לפרש בלי לראות את הטקסט בפנים, זה אסור לדעתי לפרש מבלי לבדוק קודם כל שזה "נכנס" בפנים

לדוגמא: בפסוק "נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני אדם"

לבאים לא נשמע כמו "באים" (כי לא סביר להוסיף למ"ד כזו שמבלבלת), אבל כן נשמע כמו "לביאים" (בזכר) או במילה המוכרת יותר בימינו בלשון נקבה "לביאות" ,כלומר אריות, כלומר הוא אומר שהוא מרגיש כמו בין אריות, וזה כמובן משתלב בפרק (פרק נ"ז בתהילים), שא"א לפרשו בשום אופן כנוגע לעלייה לרגל, אלא כתפילה בשעת צרה, ובדומה מצינו בפרק כ"ב: "כי סבבוני פרים רבים אבירי בשן כתרוני, פצו עלי פיהם אריה טורף ושואג" ועוד כתוב שם "כי סבבוני כלבים עדת מרעים הקיפוני כארי ידי ורגלי". וזו הכוונה "נפשי בתוך לבאים" כלומר נפשי, אני - נמצא בצרה כמו בין אריות,

ו"אשכבה לוהטים בני אדם" - לוהטים כלומר אש לוהטת, אני "שוכב לנוח" אבל מוצא את עצמי בין בני אדם לוהטים ומסוכנים כאש,

המשקל תקני, אבל השורש? איפה ראינו ס.מ.ס. בתורה?

אז נכון שיש הרבה מילים בעברית משפה זרה, אבל.. לא יודע מה לומר..

(ח"ו, לגויים אין צלם אלוקים)..

רק שתמיד -(ואולי רק בדרך כלל?) זה כפל על בסיס שורש משולש

והמילים הלועזיות מרחיבות את הרעיון של הארבע להרבה מצבים

אבל כדאי לזכור שגם בחז"ל מצינו מילים כמו "שיעבוד" (ש-ע-ב-ד), אולי זה בארמית ואולי לא, אבל בסופו של דבר זה חלק משפת חז"ל.

על המילה טאטא יש יותר שאלה בגלל שזה מוזכר בנביא כמו שכתבת, אבל זה לא מרגיש הכי עברי

יש מילים במקרא שבאו משפות אחרות פרט לארמית (כמו פרדס בשיר השירים).

המילים האלה מתקופות עתיקות, ומשפות שחז"ל לא הכירו (ויש מצב שנכחדו).

אולי היה להן מקור עברי שנשכח ונשתמר רק בשפות הזרות, אולי הוא נכתב בכוונה בגלל יגר שהדותא, לא יודע. דווקא העובדה שהנביא אמר את זה לעם ישירות, בתקופה שמן הסתם הם השתמשו גם במילים לועזים מחזק את הטענה לצד השני.

לא חושב שזה מוכרע, אבל החשד שלי הוא שאלה לא מילים עבריות.

אני בד"כ סובר שהעברית היא לשון החומש, וחלק מהנ"ך (פרט ליוצאי דופן מובהקים כמו יגר שהדותא שהתורה בעצמה מעידה שזה לא בעברית). חז"ל בוודאי ידעו את הלשון העברית המקראית.

צריך קצת להסתכל על המחקר הלשוני לגבי השורש של המילים האלה אולי זה יתן תמונה יותר טובה.

זה נכון שיש מילים נדירות בתנ"ך, ונכון שיש הבדל בין שפת תנ"ך לשפת חז"ל, אבל דווקא העובדה שאמתיה דרבי לימדה אותם את זה וכמו שבאמת אמרו שרק אצל רבי ידעו עברית - אז דווקא אפשר להבין שמדובר בעברית מקורית שנשתכחה. ובדיוק כמו שכל הצורות השיריות והפיוטיות נשתכחו, כך גם נשתכחו השורשים הכפולים (כלומר מרובעים) ואולי עוד כל מיני דברים שאנחנו אפילו לא יודעים. 

יגר סהדותא זה רק "ציטוט" שהתנ"ך מצטט את לבן, וזה גם שם של מקום ולא מילה מילונית.

ה"עברית" שוב! <ה>

בלי להתערב בדיון רק אשאיר כאן קצת דברי ביקורת (מועתקים מויקיפדיה) של חיים נחמן ביאליק:

"המילון של לשון סתם – מכנס, רושם ומסדר את כל העומד בלשון מכבר, מה שנברא בה על ידי כל העם ואישיו עד עכשיו, עד הרגע האחרון של הכינוס. המילון של לשון כשלנו, בתנאיה המיוחדים, רשאי וגם חייב לרמז ולעורר על האפשריות הקרובות המתרגשות להתגלות, על צירופים חדשים שאפשר להם להיעשות, על דרכי שימוש חדשים שמעשירים את הלשון, לא עושר של פרוּטה במילה חדשה, אלא עושר גמור וממשי, שיש בו התחלה לשלשלת חדשה, לתקות חוט חיים חדש, פתיחת אשנב והבטחה ליצירה שלהבא... זהו כל מה שרשאי המילון לעשות, אבל אסור לו לבדות ולהטיל על הציבור. דבר זה, כשיהא צורך בו ונגיע אליו, ייעשה לו אחר-כך ובמקום אחר, במילון "מרחיב", בתור הצעה לפני הציבור; אבל אין מקומו במילון מכנס, ואין צריך לומר במילון אקדמי, שנכתב בחבורה. אין לך נבער ועון פלילי מזה שיכנס מי שהוא, אפילו מר בר רב אשי, בסנדליו לתוך מקדש היצירה של כל האומה."

ויצחק אבינרי:

"בכל מלחמתי לניכוש שדה הלשון לא הייתי שש אלי כל עשב שוטה, לא בשמחה הוקעתי כל שגיאה, כדרך קפדנים ומחמירים... נהפוך הוא: בהנאה ובקורת רוח הייתי מבליט כל צד חיובי שבהתפתחות הלשון, בין שהיה זה ביטוי עממי וכשר, שלשוא נלחמו בו המדקדקים ובין שהייתה כאן התרחבות משמעות ברוח הלשון... או חידושים טובים ונחוצים, תחיית ישן, השפעה ברוכה של הארמית ועוד..."

בלי להכנס לפרטי פרטים, אזכיר את מה שכתבתי בדיון אחר (כמדומני ל@צריך עיון), שתהליך של התפתחות שפת הקודש צריך להיות ע"י רוח הקודש שמפעמת בכל ישראל, לכן אין מקום שאנשים פרטיים יחדשו בה, לפחות לא כאלה שאינם יראי שמים. והתהליך הכללי הזה של חדירת מילים, בבד עם ידיעתם כי הן לועזיות, דומה הוא לבריאת הנשמות לגרים שמוזכרת בכתבי המקובלים. תיקון חטא דור הפלגה לדעתי העניה.

את יכולה לפתוח תהילים עם מפרשים וללמוד מה את אומרת ולמה דוד המלך ע"ה התכוון

תודה על התגובה...

אבל זה נראה לי מוזר כי אין למילים האלה שום איזכור בתורה.

התורה איננה מילון שמכיל את כל המלים שהיו בשימוש בעברית אי פעם. היא רק משתמשת בשפה העברית. הנחלת השפה העברית איננה אחת ממטרות התורה. מלים שהתורה היתה זקוקה להן כדי לצוות, לספר, להסביר משהו -- היא השתמשה בהן. במילה שלא היה בה צורך, התורה לא השתמשה. כך שזה שמילה לא מופיעה בתורה, זה לא אומר שהמילה הזאת איננה עברית. 

מה שנוגע לתוספת "כי" בסוף מילה, נראה לי שזאת מילת חיבוב כמו שיש לנו היום "לה". למשל: 

"משה'לה" במקום "משה" או "שרה'לה" במקום סתם "שרה".

ולעניין אחר: חשמל איננו חילול. לא חילול ה' ואף לא חילול השפה העברית. אימוץ המילה הזאת בשביל

הכוח בכלל, והאור בפרט, שאנחנו מכירים היום, הוא פתרון עברי יפה להעדר מילה בשביל משהו שהוא חדש לנו כבני אדם. ובכלל, איך אתה יודע שהנביא לא צפה ברוח הקודש את החשמל כמו שאנחנו מכירים אותו היום? 

כן. "עינו כעין החשמל... " -- הוא נראה ממש כאור החשמל שאנחנו מכירים היום. אולי אור כחול, או בצבעי הקשת האחרים...

אם יש תוספת "כי" כמו ב"תחלואייכי" זה חייב להיות עם סיבה והסבר, גם מילת חיבוב צריכה משמעות, לפחות אם היא כתובה בתנ"ך. 

וכן, חשמל זה חילול, כי זה קודש וזה חול, אנחנו היום לא יודעים את משמעות המילה חשמל, אבל ההקשר שבו היא נכתבת בתנ"ך מחייב אותנו לחשוב עליה כעל דבר נשגב.

ומתוך הצורות של כתיבת המילים בתורה אנחנו יכולים ללמוד על העברית, ולהבין בעצמנו שהשפה בתהילים היא לא רגילה, מה גם שגם בתהילים הרוב זה כמו העברית של התורה

הדוגמאות המובהקות הם כמובן כמו "למעינו מים" וכמו מה שהבאת - "תחלואייכי" "חייכי"

בשביל להבין את זה צריך "להיכנס לראש" של המשורר, למשל להבין איפה הוא רצה לעשות חרוזים או משחקי מילים, או סתם להאריך מילה כדי להדגיש אותה ודברים כאלה, וכמו שגם בכללי הדקדוק הרגילים יש נגיד משורש "נתן" אומרים "יתן" ולא "ינתן", כי פשוט רוצים להתאים את המילים לנוחות הדיבור, כדאי לזכור שגם בשפות אחרות, נגיד יש שם "קמפינסקי" - אז בעצם זה בא מלשון "קמפ" ועם סיומת "סקי". עכשיו תשאל אז למה לא "קמפסקי"? והתשובה שזה פחות נוח להגיד את זה. אז מוסיפים "אין", וזה משנה קצת את המילה, אבל מעדיפים ככה. גם יש נגיד השם "כהן" שברוסית הופך ל"כגן", שזה לא בגלל שאין להם את האות ה', כי דווקא יש להם, אבל במקרים מסויימים זה יוצא להם קשה לבטא את זה במבטא שלהם

גם באיוב תמצא מילים מוזרות וקשות הרבה יותר, וגם תחביר לא מקובל, עד כדי שקשה מאוד להבין בכלל את הפשט.

גם בפיוטים - כמו של ראש השנה ויום כיפור תמצא מילים חדשות ומעניינות. למעשה גם כשחידשו את השפה העברית בימינו המציאו מילים, וגם היום הדור החדש ממשיך להמציא מילים וצורות תחביריות (כל נער יודע זאת, ומי שנפגש עם זה לפני 10 או 20 שנה בטח גם נפגש בביקורות של הדור המבוגר), ולפעמים הסגנון החדש הוא אפילו ממש שחזור של סגנון שנמצא בתנ"ך

ודווקא אפשר להבין את רוב המילים האלו...

תמיד הבנתי שהכוונה לסוסתי שהייתה ברכבי פרעה

הרי שלמה המלך קנה סוסים ממצרים

לו ברכבי פרעה?

נשמע לי כמו משל, כמו כל השיר. צ"ע מה המשמעות, אולי זה רגליה יורדות עד מוות.

או מקסימום על בתו של פרעה שהייתה אשתו של שלמה

(לא יודע מה זה "סובב" שכתב צ"ע וצ"ע)

בס"ד

קודם כל יש כמובן הבדל בין שפה של פיוטים ושירים לשפה של כתיבה ודיבור. אם נקרא פעם שכתוב מדוייק של שיחה זה יראה לנו ממש מוזר, כי אנחנו לא כותבים ומדברים באותה צורה. כך גם בשירה. במיוחד בימי פעם, למימדים של חריזה בניינים ומשקלים היה ערך גבוה באיכות השיר. לכן יש הטיות שאפילו האקדמיה לעברית מכירה בהן כהטיות תקינות של השפה.

חוץ מזה, "תחלואיייכי" זה מלשון תחלואייך = חולאים (מחלות) שלך. והסיומת של ה'י' זה סיומת פיוטית.

חוץ מזה, צריך לדעת שיש הבדל בין עברית לבין לשון הקודש

חשבת פעם על פירוש המילים:

כמעט

אף על פי

אשריך

לשים לב

רש"י ומצודת ציון.. אולי תלמד גם מילים חדשות בזכותם.

תבדוק את מה שקורה במזמור מ"ב פסוקים ו', ז', ולאחר מכן במזמור מ"ג פסוק ה'.

בס"ד

מחכים שימצאו אותם.

כלומר מצאנו במדבר יהודה איגרות של בר כוכבא, אז למה לא גם דוד המלך?

חוץ מ'של נעליך מעל רגליך'.....

גם בלשון חז"ל המקורית זו לא מילה בפ"ע אלא כמו בכל מקום ברמב"ם, "נר שלשבת" נר שלחנוכה", אות ש ואות ל מוספיות.

התחלה של המילה בעברית, "שלשלמה"="אשר לשלמה". ומכאן כבר התפתח "של שלמה".

אולי ב'כתבי דוד המלך' שמצאת, פסידונית, בגניזת קהיר... מי יודע....

הם עם סיומת י'. ולא כמו שרגילים בעברית של ימינו.

אין לי עכשיו עלי מקורות.

בהרבה מהמקומות זה מופיע בכתיב ולא בקרי. מה שמעיד שזו הייתה צורה המדוברת לא השפה התקנית.

מתוך אנציקלופדיה דעת לגבי קרי וכתיב:

קרי וכתיב דקדוקי - לעתים, משקף הקרי דקדוק שונה (לרוב מאוחר יותר) מאשר הכתיב. לדוגמה: 'אתי הלכתי' כתיב - 'את הֹלכת' קרי (מלכים ב' ד, כג). קיימים גם מקרים לא מעטים שבהם צורת הכתיב אינה מובנת, והקרי נראה כ'תיקון' שלה.

קרי וכתיב ענייני - במקומות מסוימים נראה שהקרי והכתיב מלמדים גם על צורת הבנה שונה של הכתובים. לדוגמה: 'ואת בניכי תחיי בנותר' - וְאַתְּ וּבָנַיִךְ תִּחְיִי בַּנּוֹתָר' (מלכים ב' ד, ז); נראה שהכתיב מלמד על הקריאה: 'וְאֶת בָּנַיְכִי תְּחַיִּי בנותר' (תיקון הצורה 'בניכי' ל'בניך' שייך לקטגוריית ה'קרי והכתיב הדקדוקי').
 

חשבתי שזה דבר ידוע, עברית זו שפה חדשה שהומצאה בקום המדינה על בסיס לשה"ק שזו השפה שבה כתוב התנך (פרט לקטעים מסויימים בארמית שמופיעים בנך)  ולכן אין טעם להשוות בינהם.

ובקשר לתהילים, זה כתוב בלשון שיחה ולא בלשון דיבור רגילה...

בס"ד

עד מתי נשמע את ההתבכינות הזאת.

לשון הדיבור כיום היא לשון הקודש, ואמנם רוב המדובר בה הוא קודש.

בס"ד

מה זה חיי יהודים בארץ הקודש, אם לא קודש?

רוב החיים פה הם לא קודש

ומכאן נובע שגם לא רוב הדיבורים

בס"ד

עצם החיים של יהודי כאן בארץ חיינו הם קודש, אפילו לפני כל רצוי נוסף (ויש).

בתורה!! לשון הקודש היא לשון התנך והעברית המדוברת היום מבוססת על לשון התנך. (עד קום המדינה לא דיברו עברית בכלל!! כשהוקמה המדינה חודשה השפה-מה זה אומר חודשה? נלקחה שפת לשון הקודש מהתנך ועברה 'שיפוץ/התאמה.'..) מצטערת, אני יודעת שזה פוגע בגאווה הלאומית אבל מה לעשות זה האמת... בעבר היו תקופות שדיברו בלשה"ק, בארמית, ואחכ בשפות של המדינות שהיהודים גרו בהם בנוסף לשפות שהתפתחו עם הזמן כמו הלאדינו והיידיש...

בס"ד

"לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד", אז איזו היא לשון הקודש? ועוד לא פתחנו את הסוגיה של הבדלי לשון בין ספרים בתוך התנ"ך, שנכתבו בתקופות שונות, ועדויות בתנ"ך על הבדלים בשלון בין איזורים ושבטים (ה'סיבולת' של בני אפרים, "אל תדבר אלינו יהודית" עם רבשקה).

מעבר לכך החארטה כאילו "עד קום המדינה לא דיברו עברית" - אלא באיזו שפה התנהלו החיים ביישוב בארץ - פרסית או טורקית?

בקיצור, לשון הקודש, כמו כל דבר, מתפתחת ומשתנה עם הזמן, ואין בכך כל רע.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום