מסכים אם שניכם אדם צריך לדעת ולהאמין ביכולתו וצריך איזון בחיים כשאדם מבין באמת את המרכבות של חיי נישואים ובא לזה בכבוד ראש ולא מזלזל בזה אז גם יש פחדים וחששות הוא צריך ללכת על זה ולהאמין בעצמו למרות כל הקושי

וכמובן כשאדם עושה את רוצון ה' ורצון ה' שהוא\היא ה\תתחתן אז תמיד יהיה לו סיעתא דשמיא 

מה נשמע?

בקשר לשאלה

אני חושב שזה חשש טבעי שקיים אצל כולם ברמה מסויימת

ואפילו טוב שיש אותו

כי זה מראה שאתה בן אדם אחראי שלא סתם רוצה להתחתן בלי לחשוב.

ואני מסכים עם מה ש @אופטימיות כתבה- שהעיקר זה האם אתה מספיק בוגר לנישואים

(ואתה אכן כזה מההכירות שלי..)

מאמין שהפחד הזה פשוט יעבור עם הזמן.

בהצלחה

אם מפחדים ממשהו זה לא בהכרח אומר שלא מוכנים אליו..

@פשוט דג

תבדוק מאיפה הפחדים האלה נובעים..

יתכן שהם  הגיוניים ויתכן שזה סתם פחד ממשהו חדש

יכול להיות שחווית משהו לא טוב בעניין.

אני לא פסיכולוג, אבל יש לי הרגשה שפחד להתחתן בגיל כזה לא נובע מהיגיון

בגיל 20 אפשר לעבוד, לפרנס, לגדל ילדים.. ממה יש לפחד?

אבל על סמך מה האמירה?

יש אנשים בגיל הזה כבר מנהלים חברות, פותחים עסק..

מה זה לנהל בית..  קליל..

אז קודם כל, אני מכיר כמה שהתחתנו תוך כדי דחיה והתסדרו...

אבל לא דיברתי על זה, דיברתי בכללי.   בנאדם בן 20 לא אמור לפחד מנישואים

אתה רואה שגם הוא לא הסכים איתך-  ניראלי שאתה טועה

הוא לא מפחד ממה שאתה מדבר עליו.. 

וממה שאני מכיר, מי שמפחד ממציא כל פעם סיבה חדשה למה לא להתחתן עכשיו

אני לא אומר שחייב להתחתן בגיל 20, אבל אני גם נגד לחכות בדווקא...

לכן כתבתי שיבדוק ממה הוא מפחד, אם זה הגיוני או לא.

מוסכם? 

ואגב הדוגמאות שנתת לי הם לא מדד בשבילי. זה שבנאדם פותח עסק לא הופך אותו בשל לנישואין. ולדעתי- לא, בחור בן 20 לא בשל לנישואין.

הבעיה היא שבימינו כל עכבר הופכים לפיל... אם לא מושלם אז נלחצים

מכיר הרבה שהתחתנו בגיל הזה והם נשואים באושר. 

לא רוצה לקבל.. בעיה שלך  

אנחנו לא מדברים על אושר\ לא אושר אלא על בשלות\ חוסר בשלות. אני לא באה לתקוף חלילה, רק לא מבינה איך אפשר להגיד בשיא הרצינות לבחור בן 20 שאתה לא מכיר שלנהל בית זה קליל

קודם כל הגמרא אומרת שהקב"ה מחכה לאדם עד גיל 20 שיתחתן.. ואם לא ח"ו מקללים אותו

אבל חוץ מזה...

אני אומר שעושים מזה יותר מידי עסק..

בנאדם צריך לאהוב את אשתו, לשמש דוגמא אישית לילדים, ולעבוד כדי לפרנס אותם..

כמובן יש כל מיני מורכבויות שצריך לפטור... אבל גיל 20 זה ממש מספיק בשביל זה.

לא צריך להפוך את החיים למסובכים מידי, כי הם ממש לא ככה..

אבל דיברתי בכללי.. לא עליו ספציפית.

אם יש לו איזה פחד הגיוני אז וודאי שצריך להתייחס אליו ברצינות

גם אני לא התכוונתי לתקוף חס ושלום.. הכל נאמר בנימה ידידותית

וגם בצבא יש אישורי עבודה

להסתדר גם בדח"ש עם סיבות כאלה ואחרות (מאמין שנישואים איכשהו יתפוס, אבל לא יודע - סתם מנחש).

לא מבין מה אתה רומז פה, שלא יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ?

אדם לא צריך לחלום אבל צריך לדעת שבית בלי תורה זה לא בית בית בלי תורה זה בית בלי חיים ולכן אדם צריך להקים בית כמו שאומרים ריחיים בצאוורו ועסוק בתורה יש לי חברים בגילי שהמלגה שהם מקבלים לא מספיקה לכסות את השכר דירה ותאמין לי שהם לא מקבצים נדבות ברחוב וההיפך אני מכיר אנשים שעובדים אבל בקושי מסיימים את החודש ומשפחה עם 5 נפשות שאבא שלהם אברך ויש להם כבר בית משלהם והפרנסה שלהם הרבה יותר בנחת במקרה שני המשפחות הם אחים שלי אז פשוט פרנסה זה בידי שמיים וצריך להאמין

אומנם אדם באמת צריך כיוון לחיים

שמה הרב מפרש את זה אחרת 

בימי הרמבם היית מציאות אחת היום המציאות היא שונה ורוב מי שמתחתן היום גם בוגרי צבא וגם חברה משיעור גבוהה רובם ממשיכים עוד כמה שנים בתור אברכים עולם התורה והעבודה שיש היום זה לא אותו דבר כמו בימי הרמבם 

דא"ג לפי הרמבם אתה צריך שיהיה לך לפני חתונה בית שלך ועבודה קבועה תראה לי מישו היום אפילו בעולם החילוני שיש לו בית משלו כשהוא מתחתן לרב אין

להקים בית של תורה לא אומר שהבעל צריך ללמוד תורה 24/7 . אפשר( ואף רצוי) להקים בית של תורה כשהבעל גם קובע עיתים וגם מפרנס. אין מצווה להינשא כשהבעל כל היום בבית מדרש לומד תורה ואין לו זמן לצאת לעבוד בשנים הקרובות.

וברור שפרנסה בידי שמיים אבל יש מקום גם להשתדלות של האדם. אם נאמר רק שצריך להאמין והכל משמיים אז אנשים כיום לא היו יוצאים לשוק העבודה אלא מאמינים שכסף יפול עליהם מן השמיים- מה שלא קורה.

חייבים איזון גם יש אנשים שלא יכולים לשבת ללמוד כל היום

אבל צריך לדעת שחייב שתהיה תורה בבית זה אחד משלושת הדברים שהעולם ק"ו הבית עומד עליו

וזה יכול להסתדר מצויין עם פרנסה, לא סותר.

אבל גם הסיבה שהבאת זה לא סיבה לפחד..

אפשר למצוא פתרונות. 

משום מה בכל מקום שמתעורר הדיון הזה על גיל מתאים לחתונה ועל הקונפליקט של כל דוס ישיבה-צבא-חתונה יש מוסכמות כאלה על גיל שבשלים בו, ועל איך ראוי לנהל בית, וצר לי שאני תוקף אבל מי שמכם?? נכון מדברים על הכלל ולא על הפרטים, ומנסתם לא התכוונתם לשלול את זה שיש פרטים שאצלם זה אחרת, אבל זה בדיוק העניין, בחור בן 20 צריך להיות בשל לחתונה(גם אם בפועל מחליט לחכות) ואם לא, בעיני משהו פה חסר. ובחור שרוצה להקדיש את כל חייו לתורה ומחפש מישהי שרוצה למסור את הנפש על זה, גם אם זה כולל שהצבא שלו יהיה אחרי כמה שנים- זה נפלא, כי שניהם מגדירים שהם רוצים למסור את הנפש על חיי תורה, (בדיוק כמו שרוב הציבור מעריץ קצינים בקבע שהנשים שלהם ישנות באלכסון, וזה נפלא, אבל אם ככה אז ק"ו אברכים שמוסרים את הנפש על התורה ולכן 9 חודש/ שנה ו4  הנשים שלהם ישנות לבד) יכול להיות שסתם לא הבנתי את רוח הדברים, אבל זאת תחושה כללית מהשיח...

פעם התחתנו בגיל 13

ואני יודע שעכשיו כולם יגיבי לכן אני מדגישסתם הערה

הכל קשור לבגרות נפשית פעם היו מחנכים את הילדים להיות עצמאים מגיל אפס אז בגיל 13 הם היו בוגרים היום הילדים מחונכים שעושים להם הכל והם בתוך הסמארטפון כל היום

לצערנו היום אין בגרות נפשית לנישואין בגיל 20 ומטה.

הבעיה היא שבדורינו הופכים כל דבר למורכב מידי, בזמן שהוא מאד מאד פשוט.

צריך לשאול מישהו מבחוץ, לא אדם שנגוע בבעיה..

ומעניין שדווקא כששאלתי אנשים מבוגרים ונשואים מדור קודם,  (הם כנראה מבינים מה זה בגרות)

הם אמרו לי שגם בחורים בדור הזה מספיק בוגרים כדי להתחתן מוקדם. 

גם עולם המדיה החילוני מאד משפיע עלינו בין עם זה טלווזיה רדיו או חדשות ומכניס לנו שטויות לראש

ממה שכתבתי, מפריע לי שזאת המוסכמה,נק המוצא... פשוט שכל אחד מביע את דעתו וכו' וכו' אבל למה זאת כל הזמן נק המוצא? זה עיקר מה שהפריע לי...

שיש מושג שנקרא בשלות ומוכנות לנישואין. נקודת המחלוקת היא באיזה שלב זה בחיים. ככה אני הבנתי מהדיונים פה.

יש בדיונים פה גם מחלוקת לגבי להיות אברך (עם מלגה)

אולי זה אפילו עיקר המחלוקת

בעיני, יש פה מצב מקולקל שמשום מה הפך להיות נק מוצא בסיסית

להתחיל לצאת בגיל 23 ולא 20? להתחתן ולא להיות אברך?

זה שאנשים בגיל 20 לא בשלים ומוכנים לחתונה זה מצב מקולקל, וזה שלהיות אברך זה נחשב כמעט חריג ולא אחראי זה בעיני מקולקל, זו דעתי

באמת אצל המון אנשים, אולי אפילו הרוב, צריך עוד תקופה מכובדת אחרי גיל 20 עד שמוכנים לחתונה, פשוט בעיני צריך להכיר בזה שזה מקולקל ונובע מקלקולים..

אבל זה כבר סוטה מנושא הדיון. נושא הדיון היה האם בשלים\ לא בשלים תכל'ס, ולא מה המצב האידאלי. חשבתי שאתה נגד עצם הטענה שבחורים לא בשלים בגיל 20.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.