זאת תקופה.
היא פוסעת
בצעדים קטנים אל הדלת
ולאט לאט מתחילה לרוץ.
והיא יודעת
שהיא תתגעגע לימים האלה
אבל היא כבר חצי צעד בחוץ.
והיא עוברת כמו סרט
והיא צופה בו מקרוב
או מרחוק, בעצם
ועוצרת בחלקים,
ולומדת ללמוד,
ומותחת קווים דקים
ורוצה לדעת עוד.
וכשהרוח מעיפה אותה קדימה,
רחוק,
היא מסתכלת אחורה
היא חייבת לבדוק.
ולמרות שהרוח סגרה
את הדלת
העיניים שלה חיפשו שם סדק
והיא מצאה, היא יודעת,
היא חייבת לחפש
חייבת למצוא.
חייבת לראות שנשארה עוד דרך לראות אותם.
והיא מפנה את המבט שלה קדימה.
זהו.
אנחנו
סיימנו
כאן.
