זה לא אומר שהיא לא מעריכה.

כחלק מהפגישות אני מברר את הדרך ארץ של הבחורה..יכול להיות שהיא מעריכה בלב, אבל הערכה צריכה לבוא לידי ביטוי..להביע הערכה לידי ביטוי ולא רק בלב, זה משהו חשוב בקשר...לדעתי זה דבר בסיסי שבהחלט אני מצפה אליה, לדעתי זה לא נכון למחוק צפיה כאשר היא נכונה, וזה גם בסדר להתאכזב..

זה הבדל שמים וארץ.

להתאכזב פעם זה בסדר, פעמיים גם, אבל ריבוי אכזבות מותיר משקעים (באופן רצוני או לא רצוני) וזה משליך על הקשר בטווח הארוך. לכן זה לא רק עסק שלך עם עצמך, אלא שיקול בניהול הזוגיות (לאו דווקא איתה, אלא עם אשתך בעתיד).

לא נפגשנו מספיק כדי לדעת האם היא מעריכה בכללי. ולכן אני ממשיך להפגש איתה כדי לברר האם אולי זה סתם היה מקרה פרטי שלא מעיד על הכלל.

ומבחנתי לא יהיה ריבוי אכזבות, כי אם אני ארגיש שזה חוזר על עצמו, אז אני לא אמשיך..אי אפשר להמשיך קשר עם מישהי שאתה מרגיש שהבעת ההערכה בקשר לא מספקת אותך..כך נראה לי..

היום נטייה לקחת את כל הטרטורים והנסיעות שבנים עושים בשלבים הראשונים שמובן מאליו, וזה פשוט לא מכבד... כי זה כבר לא קשור לדייטים או למה שבחור אמור לעשות- יש בזה הכרת הטוב מינימלית לזה שמישהו בא עד אליי ושרף כמה שעות בדרכים.. ככה שהכרת הטוב קטנה זה בסיסי..

אם אני יודע שהגברת לצורך העניין נסעה הרבה בשבילי יהיה לי לא נעים, ואני לא אהיה מוכן שרק היא תיסע- ב"ה יצא לי לפגוש כמה שגם הכירו טובה על הטרחה מצידי, וגם נסעו בעצמן כי זה הכי טבעי ואנושי

קודם כל חשוב לי לציין שברור שאני לא דן אותה, ואולי היה לה משהו ישר אחרי שנפגשנו ולא יכלה לכתוב וכו' וכו'..אני לא בעמדה של שופט.

מה שכן, בגלל שהפגישות הם למטרת חתונה ולא סתם..חשוב לי לברר האם הבחורה יודעת להביע הערכה, וכמובן מקרה פרטי לא מעיד על מכלול האישיות ולכן אני ממשיך להפגש איתה כדי לברר את זה..אבל לא היה לי ברור איך להתייחס למקרה הפרטי הזה, כי זה קצת צרם לי..לי ברור שאם הייתי בצד השני ומישהי הייתה נוסעת כ"כ הרבה בשבילי, אין סיכוי שלא הייתי כותב או אומר לה על זה משהו..הייתי אפילו לא מרגיש נעים עם זה שהיא השקיעה כ"כ הרבה זמן, וכאב ראש של נסיעות.

ואגב אם בחור נוסע נסיעה ארוכה מהרגיל של כ 3 שעות בשביל לפגוש בחורה, ומבחינתה זה לגיטימי, ואין לה על זה הערכה כי 'זה מה שכולם עושים'..לדעתי אישית זה בעייתי..

אבל אתה צודק.

צריך לפקוח עין על הערכה של בחורה לבחור.

אגב, זה אחד המדדים הכי מובהקים שאתה יודע שזה "זה". שזאת האחת, במקרה שלך. שהיא מעריכה אותך.

המדד השני הוא התחלה של אהבה (אצל דתיים-חרדים) שקריטית לקשר זוגי תקין

תעקוב ותבדוק את זה בעוד כיוונים. ל למהר לשום מקום! לא לחיוב ולא לשלילה.

בהצלחה רבה!

לדעתי צריך לפתוח על זה שרשור ולנעוץ...

@ניצן_מ @יעל מהדרום @צריך עיון

מעבר ללהרים גבה,

לפעמים אנשים כותבים על המדויט/ת מחשבות פחות חיוביות,

וזה לגיטימי שמודעים גם לחסרונות ומתלבטים עליהם בקול...

אבל לזהות את עצמך מהצד השני זה קצת...

לא חושב שאתה מגזים.

לנסוע לבחורה 3 שעות זה מעורר הערכה. אשריך לגמרי!!!

זה נתון, שצריך לבדוק מה הוא אומר.

אם תופעות כאלה יחזרו - כנראה זה מעיד על הנפש.

אבל ייתכן שבפגישות הבאות תראה דברים אחרים,

וזו הייתה מעידה חד-פעמית או סיבה עלומה אחרת.

המון הצלחה!!

הוא בא לבדוק את המידות של הגברת,

ואני מאוד מבין את החשש שלו.

אלא שלגזור מסקנות ברורות מקרה אחד זה לא אחראי,

ולכן נראה לי שצריך להיזהר מלקפוץ לאמירות חותכות.

קשר נבנה גם בבין לבין. בהודעות, בשיחות הטלפון.

בקשר טוב אתה אמור לקבל את התחושה שהצד השני חושב עליך, אפילו אם זה עדיין בשלב הבדיקה; לא חייב להיות מעורב רגש, אבל כן צריכה להיות אכפתיות, וחלילה לא אדישות.

אני לא יודעת מה הייתה הסיבה שהבחורה לא הביעה כלפיך הערכה (מציעה לדון לכף זכות - אולי נדפק לה הטלפון... אולי שלחה הודעה שלא התקבלה אצלך... אולי היא מעריכה מאוד אבל חשבה שזה מוקדם מידי... וכו'), אבל מצידך אתה בוודאי צודק שזה חסר לך!  ואם אתה מרגיש שהקשר מתקדם יפה, יותר מכדאי שתעלה את זה מולה, זה חשוב להתפתחות המשותפת של שניכם.

ברכה והצלחה

תכלס אני הייתי מעריכה את זה מאוד.

אבל פגישות ראשונות לבא ולסמס במיוחד בשביל זה?

זה היה מרגיש לי קצת כמו חנפנות או אובר התלהבות...

ומה יקרה אם הוא בכלל נסע ככ הרבה ונורא מאוכזב מהפגישה ועוד שניה זורק אותי? 

אז אין עיניין...

אולי בשיחה שאחר כך הייתי מציינת את זה שכבר וידאתי שהוא מעוניין להמשיך.

אי אפשר להגיד תודה? עזבי מדויטים, ככה נהוג בין בני אדם

לא אתאמץ לשלוח הודעה.

כמו שכמעט על שום דבר לא אשלח הודעה סתם ככה למישהו שאני איתו בקשר של כמה דייטים ספורים על יד אחת.

ובין שני אנשים שנפגשים למטרת נישואין..? על אחת כמה וכמה.

לא על כל דבר צריך להתחשבן. "זו פגישה ראשונה אז לא, וזו פגישה חמישית אז כן, ורק בפגישה 2 וחצי יהיה אפשר ש..." יש דברים שאיתם נכון לחכות, אבל הודעה מסכנה? נו באמת. כולה הודעה. כמה תווים בפלאפון שהיו יכולים להפוך את הבחור לשמח ומרוצה מחלקו, במקום להשאיר אותו מבולבל ולשלוח אותו להתייעץ בפורום לנ"ו בערוץ 7.

בקיצור, הבחור עשה מעשה נאצל? (מאוד, על פי התיאור) ראוי לזרוק מילה טובה. אפילו אם לא יצא מזה שום דבר, אפילו אם תפרדו מחר. זו דעתי.

גם בקרב הנורמות יש טווח מסויים.

לא על הכל צריך להוקיר תודה גלויה ולצנוח לרגלי הבחור, אני מסכימה. יש דברים שהם לכאורה ברורים, ק"ו כשהם לא דורשים מאמץ גדול מצד הבחור.

ומצד שני, 

כאן לא מדובר על בחור ששילם 30 שקלים לקפה, עם כל הכבוד. מדובר על בחור שנסע 3 (!!!) שעות!

זה לדעתי חורג בהרבה מגבול הנורמה ולגיטימי לגמרי לדרוש מינימום של הערכה. זה נימוס בסיסי.

שוב, אני לא יודעת מה הסיפור של הבחורה שעליה מדובר. אבל אם מישהי לא חשה צורך להודות לבחור בגלל שהוא לכאורה חייב לה משהו, או כי "ככה מקובל" או כהנה וכהנה תירוצים לפשפשים, בטח ובטח כשמדובר בכזה מעשה גדול, כדאי לה לפשפש בציציות.

אף אחד לא חייב לה כלום, ובטח לא רק בגלל שהיא אישה.

ואני אומרת את כל זה כבחורה.

לא ניראה לי מוגזם,
אני בדכ שולחת הודעה "הגעת?הכל בסדר?"  גם אם לא היה ניראה לי הדייט..

אבל זו אני, מסתבר שאני תמיד דואגת לכל העולם ואשתו..

יש לנו בעיה.

אנחנו מייחסים יותר מידי חשיבות לדברים לא כל כך מהותיים בתחילת הקשרים ובפגישו הראשונות וכל פעולה של הזולת בדייטים נבחנת תחת אלף זכויות מגדלת (אחד הסימפטומים של "רווקים נצחיים").

נראה לי שלפני שיוצאים יש לקחת בחשבון כל מיני דברים שיעזרו לנו "לעכל" את ההתנהגות הצפויה או בלתי צפויה של הזולת. התכוננות מראש לקראת הבאות כגון לקחת בחשבון שהוא/היא באים מרקע אחר, מנטליות שונה, עולם ערכים שונה (זה לא אומר בוודאות שלא תמצאו מכנה משותף חזר מאוד), גינונים שונים (שלעיתים במקומות אחרים הם נחשים בסיסיים ובמקומות אחרים ממש לא רלוונטים).

לדעתי, אין לשפוט את אותה בחורה לפי פעם יחידה שכן לך תדע, לפעמים יש כאלה שמרגישות שזה מוקדם מידי, או שהיא לא בטוחה שזרם לך בדייט והיא משוכנעת שממילא תחתוך את זה...לא יודע יכול להיות אלף ואחת סיבות...

גם בזוגיות, וכ"ש בדרך לזוגיות (שעדיין לא ממש מכירים) ישנה חשיבות רבה לתקשורת בין בני הזוג. לעיתים צד אחד חושב דבר מסויים על האחר והוא לא פותח על זה שיחה והוא נשאר בשלו ומתבשל עד שהוא מתפוצץ...ואז כבר מאוחר מידי לעצור את המריבה הצפויה

רק שאילו היה פותח על זה שיחה היה רואה שזה לא מה שחשב, או זה לא בכוונה או השד יודע מה...

לסיכום:

1. לא לשפוט לפי סיטואציה אחת אלא לפי רצף סיטואציות והתנהגות מגמתית (וגם אז כדאי להשתמש בנקודה הבאה).

2. תקשורת - יש לדבר ולהעלות ולהציף דברים ולא לשמור בבטן ולטחון את זה עם קרובים וחברים ועם עצמינו. לא כדאי להחזיק טובה לעצמינו שאנחנו יודעים הכל על כולם, כי רוב הפעמים זה ממש לא כך.

תקשורת בריאה, גם במהלך דייטים, היא חשובה מאוד שכן היא עוזרת לנו לברר מי עומד לפנינו את דעותיו וכוונותיו לטוב ולמוטב.

תחשוב מה עוברים הבחורים שלומדים בישיבה במצפה רמון,

כל דייט שלהם זה הנסיעה הזו.... פלוס חזרה בלילה או ביום שאחרי...

שגם לא נכון לצפות שזה יבוא לידי ביטוי דווקא בדרך מסויימת.

מסכימה עם אופטימיות ועם מור ולבונה.

נשמע שאתה מצפה למשהו מסויים שאולי היא לא חשבה עליו.

לא מתוך חוסר נחמדות או חוסר הערכה אלא סתם כי זו לא הדרך שלה להביע את זה. אולי בגלל שהקשר עדיין בהתחלה ואולי כי בכללי היא מביעה את עצמה אחרת (תגיד לך על משהו בעל פה כשתרגיש יותר בנוח או משהו אחר..)

זה קורה לכולם בפרט בתחילתו של קשר שאז הבחורה עדיין פחות מראה שהיא מעריכה אבל לאט לאט תראה שהיא מעריכה את כל מה שאתה עושה למענה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

גם על זה שאתה 'מחזיק' אותה, וגם על החרדה שהייתה לך בתוך הקשר.

אחרי שתעשה אותה

אתה תראה פלאים. מבטיח.

ואיך עושים עבודה רגשית? 

אחר כך יש לי עוד כמה כיוונים. אבל אני לא מכיר אותך מספיק בשביל לענות לעומק. בגדול זה אומר יותר ביטחון עצמי ויותר תשובות של פורום רגישים (גם שם קיבלת ממני תשובה אבל קצת אחרת).

במישהי כזאת או אחרת.

היא לא אהבה את זה, מי אמר שהיא מייצגת את כל הבנות?

כולם מיואשים ושבורים, אך זאת אשליה.. אל תחשוב שזה אישי שלך

בודאי שיש לכאב שלך מקום.

זה לא נעים וחשוב להרגיש את הכאב של הציפייה שהתנפצה.

זה חתיחת משבר, בחורה שאומרת לא, שמסבירה למה לא.

אני אישית לא ממליץ לך לקחת איתך את הפרשנות שלה. 

מה ששלה שלה. מה ששלך שלך.

מקדיש לך את שורות השיר -

"זה ניראה לך אבוד
ושאין לך סיכוי
שאותה אהבה
תבוא לך בשינוי

וביטוי שימו לב
מה אפשר להגיד
ומי יודע מה צופן העתיד
מי?"

אלא רק אחת

והאחת שלך תתחבר לאופי שלך..

ברור שזה מאכזב ממש. אבל אל תסיק מזה מסקנות מייאשות עליך 

לצערינו העולם הזה עדיין לא טהור.. ואנשים טובים כמוך פעמים רבות נופלים בין הכיסאות ולא זוכים להערכה הראויה. אהבה אכפתיות ורגישות אלו תכונות טובות שלא נמצאות אצל כל אחד!

אך במציאות הזו, נשים מעדיפות ונמשכות דווקא לגבר חזק ומוביל יותר מאשר גבר אכפתי שרוצה בטובתן.. יש לזה סיבות פסיכולוגיות שמקורן מהגו'נגל והטבע החייתי.

מהסיבה הזאת ישנם נשים שמתאהבות דווקא בגברים רעילים ואפילו פושעים, שלא סופרים אותן ויחליפו אותם כמו גרביים...

לא משנה כמה התקדמנו ומעמד האישה כיום מכובד מאי פעם, נשים עדיין מחפשות ביטחון מגבר.

וגם אתה כאדם טוב ואימפתי, יכול לנסות להשתפר בתחום הזה. מתוך הבנה שזו הטובה הגדולה שאתה יכול לתת  לאישתך העתידית בעז''ה שתאהב ותעריך אותך!

לכן בתחילת קשר מומלץ לבוא, על אף כל החששות, והרצון הטוב לשיחה חופשית ורגישה, דווקא להיות יותר מאופק ויציב. לא לשדר נלהבות או התעניינות גבוהה מדי. לאחר שהאישה תראה את יכולותיך, לנהל קשר ושיחה, היא גם תרצה לראות את הצדדים הפנימיים שלך יחד עם החששות והקשיים.

מצרף סרטון שלמדתי ממנו הרבה, ובכללי ירון ויסברג הוא אלוף בתחום. ממליץ לכולם בחום!😉

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

לא יודע אם הייתי כותב פתק, הייתי פשוט אומר לה פנים מול פנים שחשבתי עליה ורציתי לשמח אותה או משהו בסגנון כי תכלס בשביל זה קנית לא?

ואם בכל זאת מרגיש שחייב פתק, אז וכו.

אין כמו מילים על נייר כתוב

תתן לעט להוביל 

בדרך כלל אנשים אוהבים את זה שאוהבים אותם ואכפת לאנשים מהם, אז כדאי משהו שמראה שאכפת לך ממנה ואתה חושב עליה

מחמאה זה ממש טוב, זה יכול להיות מתובל בעקיצה, לא מממשנה מה.. גם אם אתה רוצה לכתוב משהו כללי ממליץ בחום שיהיה איפשהו ביטוי יותר ספיצפי ומכוון למסר שאתה רוצה להעביר

איזה, בהצלחה רבה

ושישדר מי שאתה, אל תנסה לשדר מישהו שאתה לא.

אתה מדהים בכל מקרה

לדעתי אם זה שלב יחסית מתחיל, אתה יכול אפילו לכתוב לה "רציתי לשמח אותך"

אם זה שלב מתקדם יותר אז אתה יכול לכתוב גם משהו יותר ארוך…

ואתה מרגש אותי 

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

בערך איך שאתה מתמודד עם החיים

או שזה זר לך

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

אם היא בסגנון שאתה מחפש ויש לה מידות טובות, מה היא אשמה שהשמפחה שלה לא באותו סגנון כמוה?

האמירות המגמרא מדברו על תקופה שבה ההשפעה היחידה על אנשים, בפרט לאישה, הייתה המשפחה. היום אנשים הרבה יותר עצמאים לבחור את הדרך שלהם בעצמם.

כמובן כדאי לבדוק שאין בעיות קשות שישפיעו על ההתנהלות כזוג, אבל אם מדובר על משפחה שיכולה להכיל ברמה מינימלית, חבל לפספס על זה מישהי שיכולה להתאים.

אני ובעלי שונים מהסגנון של המשפחות שלנו, והקמנו בית משלנו בדרך שמתאימה לנו.

לא פוסלים על זה, לפני פגישה.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰