שאני מרגישה ככה מתחילת הנישואים...לרוב כשאני כן יוזמת זה בכלל דברים שהוא אוהב ואין לי בעיה עם זה אני נהנת מזה גם...העיניין והרצון שלי הוא בקרבה של בעלי יותר מהפעילות עצמה,ליצור רגעים של ביחד של זמן איכות של קירוב לבבות אבל זה לא ממש מצליח כלומר אני מנסה ליצור רגעים שנזכור אותם שיעוררו איזה רגש..אבל נראה שהוא לא מבין את הנקודה ומתנהג כרגיל עד שאני נשברת בוכה ופורקת ורק אז הוא מתעורר..לדוגמא אירגנתי לנו יציאה למקום מסויים  ,עדכנתי אותו מראש בפרטים מקום,שעת הגעה,תוכניות, ונראה שזה מתאים לו..ממש הייתי נרגשת לקראת זה כל היום הייתי בהכנות לזה אירגנתי את התיק שלי דאגתי שהכל יהיה מוכן מראש שנצא בזמן ישנתי בזמן ערב לפני(הוא הלך לישון ממש מאוחר)..היום הגדול הגיע אבל הבחור כרגיל היה עסוק בעיניינים שלו הוא התחיל להתארגן ממש כמה דקות לפני היציאה לארגן תיק וכו' ואפילו היה לו "זמן" לעשות טובה לחבר..כמובן שאיחרנו למקום וזה איכזב אותי כ"כ  אבל אני החלטתי לא לכעוס כי סה"כ היום הוא יום מיוחד ולא רציתי להרוס..הגענו למקום בשעות אחה"צ (כלומר חצי יום התבזבז) אבל העיקר שהגענו אני עדיין בהתרגשות  ובמקום להתרגש איתי הבחור מחליט ללכת לנמנם מעט כי הוא עייף(הלך לישון מאוחר ערב לפני)אחרי הנימנום הוא הלך לחפש מיניין של מנחה וערבית שזה מרחק נסיעה של חצי שעה לפחות מהמקום שהיינו בו ואני כמובן חיכיתי בסבלנות..לא כועסת..כשחזר כבר היה מאוחר ישבנו לאכול ארוחת ערב סיימנו כשניסיתי לפתח שיחה קצת יותר עמוקה יותר רגשית הוא העיר הערה כ"כ לא במקום ולא קשורה שזה פשוט חסם אותי ריגשתי ולא יכולתי יותר יצאתי החוצה בבכי היסטרי ולא יכולתי להסתכל עליו יותר...הוא הבין שהוא עשה משהוא לא בסדר ובא לנחם ולהצטער..ולרגע היה נראה שהוא באמת עוד רגע בוכה איתי יחד דיברנו,הסקנו מסקנות הגענו לתובנות והמשך הערב היה באמת מקסים וכיף(אם הוא היה מתחיל ככה הכל היה נראה אחרת)הכל היה טוב ויפה יומיים שלושה ארבעה ימים אחר ואז שוב חוזרים לאותה שיגרה וחוזר חלילה....וזה כל הזמן ככה הוא עסוק כ"כ בעיניינים שלו שהוא שוכח שיש לו אישה שצריכה לפעמים גם תשומת לב רגשית לא רק טכנית...ההרגשה שלי זה שהוא לא באמת אוהב אותי ..כן אכפת לו ממני הוא דואג לצרכים  שלי (אוכל,לבוש וכו') אבל אהבה?!לא בטוחה שיש שם תמיד התחושה שיש דברים יותר חשובים ממני בעיקר עולם התורה שלו שנגד זה אני ממש לא יכולה להלחם....מקווה שלא יצא מבולגאן מדי..

מה שאתם צריכים זה ייעוץ.

כלומר- ללמוד איך מתפקדים בזוגיות.

חסרה ביניכם תקשורת זוגית- דיבור על צרכים, ועל איך אנחנו רואים את הזוגיות.

ברגע שבו תפתחו את הנושאים הללו באמת ותבינו כל אחד את הצד השני באופן שלם-

הדברים יראו אחרת.

ברור שיש לו מה לעשות וללמוד בנושא- וחשוב שילמד ויקבל הדרכה וסדרי עדיפויות נכונים.

זה מצריך ייעוץ.

אתם זקוקים לסל כלים בסיסי- שבו את מדברת איתו על כל זה ואתם מבינים את הצרכים השונים

של כל אחד מכם.

הוא מודע לתחושות שלך? העלית אותן מולו? דיברת איתו על כל הנקודות הללו?

זה הדבר הראשון והבסיסי לעשות. כמובן באווירה טובה ואוהבת.

באופן פרטני-

מגע- את צריכה, תיזמי. יכול מאוד להיות שאצלו בבית אין הרגל של מגע בין אנשים מעבר לנצרך וגם בין הוריו

המגע היה משהו מוצנע\לא קיים סתם. יכול שה קשור לקשיים ביחסי אישות. אם רוצה מגע, תיזמי אותו.

אני מבין שאת מעוניינת להרגיש שהוא מעצמו רוצה את המגע. אבל תיצרי את את השינוי ויכול להיות שתגלי

שהוא שמח ביוזמה שלך, ואולי אפילו יתחיל ליזום.

לא עושים כלום\טיולים\משחקים - יש לאנשים עיסוקים ואופי, צריך לדעת להכיל את זה- פה נכנסים כישורים

זוגיים, דיבור, הכלה ויצירת תוכנית מאוזנת. ככה תוכלו לעשות גם דברים שטובים ונעימים לך וגם דברים

שהוא שמח לעשות, בצורה מאוזנת.

לכן- דיבור דיבור ודיבור.

אין מה להתבייש בייעוץ, זה חשוב ונצרך בהרבה מקרים. נשמע שגם כאן הדבר נוגע בנקודה הזו.

צריך ללמוד לדבר.

תלכי דווקא בגישה שאתם רוצים להשקיע בזוגיות ולכן הולכים לטיפול או לייעוץ.

לא הולכים לייעוץ רק במצב של חוסר ברירה או בדיעבד. עדיף ללכת מלכתחילה.

כתבתי את זה כבר בפורום שבעיניי המתנה הכי נפלאה שאפשר לתת לזוג בשנה הראשונה לנישואין, זה ייעוץ / טיפול זוגי. 

אני יודעת שיש אנשים שמתביישים בזה, אבל בעיניי זה צריך להיות הפוך. אתם יכולים לשמוח ולהיות גאים בעצמכם שאתם משקיעים והולכים לייעוץ.

(אגב, אני זוכרת שהלכתי לטיפול בפעם הראשונה כשהייתי בת 19.. ונורא התביישתי בזה, הייתי צריכה לבקש מהמנהלת שלי בשירות לאומי שחרור קבוע בשביל זה.. שיתפתי אותה, והיא חיזקה אותי שאין מה להתבייש, רק לשמוח שחשוב לי להיות במודעות עצמית ובעבודת הנפש.. מאז גיליתי שעוד הרבה חברות מסביבי גם הולכות לטיפול... וכולנו נורמטיביות (:  ).

כמו שלמישהו מציק משהו בגוף, אז הולכים לרופא, כנ"ל בנפש.

כשאנחנו היינו בטיפול זוגי בשנה הראשונה המטפלת אמרה שזה ממש טוב שאנחנו באים כעת, במקום לכבות שריפות בעוד 20 שנה...

ומאז כשיש צורך, אנחנו הולכים לטיפול או ייעוץ כשצריך. לאחר כמה שנים היינו עוד כמה פגישות בייעוץ זוגי בנושא מאוד מסוים, והיועצת התפעלה לראות את התקשורת הטובה שיש לנו שברור לי שזה גם בזכות הטיפול שעשינו בשנה הראשונה. וכמובן בזכות כל העבודה שכל אחד מאיתנו עושה באופן אישי (כן, בתקופות מסוימות גם בטיפול פרטני).

בהצלחה רבה!!

לא יוזם - יש כאלה. לא מעטים - זה לא אומר כלום על אוהב או לא.

את אוהבת טבע והוא פחות - טבעי לגמרי, אז ברור שלא יזום דברים כאלה.

משחקים שיכולים להתאים לזוגות - להרבה גברים זה נראה טפשי וילדותי לגמרי.

הקיצור, יתכן שאצלו "לאהוב" זה אחרת. אוהב אותך במובן האמיתי של המילה, דהיינו, אהבה בלב. 

אלא מה? שאם לפני הנישואין הצד של ה"דיבור" היה חזק - מצחיק, מפרגן וכו' - אז לזה באמת יש לצפות גם כעת.

תנסי אולי קודם כל שיהיה לכם זמן לשוחח. כלומר: טכנית, אע"פ שלומד, שיהיה זמן לשיחה נינוחה ביניכם. תתענייני בעולמו, תספרי מה עברת  ביום, תתרגלו לדבר, להתענין זה בזה. מתוך הרגל של שיחה מקרבת, יכולים להימשך עוד דברים טובים.

לפני החתונה שהייתי המדריך אמר שפעמיים בשבוע צריך ליזום מגע  גם אם לא ממש מתחשק לך ובאמת יש צדק רב בדבריו.

לעניות דעתי לפעמים כדאי ליצור פיצוץ קטן. יש כאלו שזה מעורר אותם (אבל זאת רק דעתי)

בחור ישיבה וכן אח"כ אברך בונה בקביעות את הבניין הרוחני שלו, מנסה להתקרב אליו יתברך, ולפעמיים בשביל להתקדם ובשביל לשלוט ביצרים עושים דברים שהם קצת קשים או הרבה קשים לבת הזוג.

האדם עובד על המידות שלו, עובד על היצרים שרצים בו (הגדול מחברו יצרו גדול המנו), זה מצב כזה שלפעמיים מצריך את האדם להתרחק אם מדברים מותרים בשביל שלא להגיע לדברים בעייתים לאיסורים (קדש את עצמך במותר לך).. זה מצב מאוד עדין, אבל זה מצב שצריכים לראות איך מצד אחד יש קרבה מעשית ורגשית לבת הזוג ומצד שני לא יותר מדי נכנסים לסערת רגשות וגירויים.. 

הדרך שהוא עושה את זה אולי לא מקובלת עלייך ובצדק אבל אני לא חושב שזה נובע מחוסר אהבה חלילה..

ועוד משהו- אני מציע לך לשבת ולדבר איתו על זה.. לדבר מתוך רצון להבין וגם מתוך רצון לקבל אם הוא יגיד לך מה יעזור לו..

בתור גבר אני יכול להגיד שלא תמיד יש חשק לכל מיני דברים שהאשה רוצה, ולפעמיים יש מצב של תסכול של טרדות שגורמות לחוסר רצון לקירבה עם אנשים...

ושוב חשוב מאוד לדבר ולדבר איתו על זה, לברר בעדינות מה המצב.. 

אם לא תדברי ורק תרמזי על זה וכו' לא בטוח שהוא יבין... ואז ברגע שתתקפי אותו בגלל זה הוא יהיה בהלם ויהיה עצוב מאוד שפגע בך (מה שיביא לתסכול יותר גדול)..

"אבל אהבה?!לא בטוחה שיש שם תמיד התחושה שיש דברים יותר חשובים ממני בעיקר עולם התורה שלו שנגד זה אני ממש לא יכולה להלחם....מקווה שלא יצא מבולגאן מדי.."

העולם התורה בדיוק מאוד בעד אהבה ולתת לאישה ולהתייחס אליה, לא יודע מאיפה הבאת את הדבר הזה שעולם התורה נגד זה??!! יש המון מקורות בתורה בגמרא ועוד המון שהתורה נותנת יחס שצריך לתת לאישה אף שהבעל עסוק בלימוד וכדו'... עולם התורה רק בעד היחס לאישה וחלילה לא נגד...

תכתבתי לו מכתב שמסביר את הרגשתך.. תעשי משהו שהוא יבין מה הרגשתך..

וד"א גבר שממש אטום רגשית זה בגלל שעבר עליו משהו קשה מאוד.. כדי לך לברר בעדינות איתו על זה..

את אומרת שאין אהבה.. אבל גבר שדואג למישהי וקונה לה בגדים ודואג למחסורה ודואג לעזור וכו' מבחינת הגבר זה להראות את אהבתו לאשתו

מחנכים בישיבות ובבית תורני לקדושה ופתאום להיות 100% עם האישה ולתת לה הכל גם מבחינת רגשית (שגבר מתנהל מעיקר מהשכל) זה קשה, גברים ע"פ רוב לא ירצו לבכות ולא להראות יותר מדי רגש כי זה נתפס כחולשה בעיני הגבר.

המפנה הזה של להשתמש ברגש עם האישה ולבכות שהיא בוכה וכדו' (מה שנשים בדר"כ רואות בזה כגברי ובעין טובה) אצל הגבר זה מהפך מקצה לקצה! וזה לוקח הרבה זמן כי זה שינוי תפיסה.

וכן המהפך הזה שלראות את האישה גם מהפן המיני ולראות בזה כקודש הקודשים הוא קשה מאוד... כי זה לראות משהו שעד החתונה ראית אותו כשלילי לחלוטין ופתאום להתשמש בזה ולחשוב שזה מצווה?!..

ובמיוחד לגבר זה קשה מפני שיש המון פתויים בחוץ ובעוד דברים והחשש של הגבר זה להגרר אחרי הדברים הלא טובים.. כדי להסביר חלקית ממש מה עובר על אדם ירא שמיים אביא משל: זה כמו לקחת גלידה שהאדם מאוד מאוד אוהב ולהגיד לו תאכל בדיוק עשירית מהגלידה והשאר אסור לך...- כך בנמשל גבר ירא שמים רואה את אשתו ומכבד ומעריך אותה אבל התפנית להסתכל עליה בצורה מינית היא קשה מאוד.. כי זה להתסכל רק עליה.. וגם בחוץ כמעט ואי אפשר לא להכשל גם אם האדם מסתכל בד' אמותיו בלבד... והכל פרוץ... ועם זאת צריך להלחם בזה וזה מלחמה תמידית וזה הנסיון של הגברים..

הבאתי את כל זה כדי להסביר שכל גבר ירא שמיים שמתחתן בהתחלה הוא שומר את עצמו ומקדש את עצמו גם במותר לו ולכן גם שאסורים זה לא כל כך קשה כי הוא קידש את עצמו, אבל הנסיון הקשה זה שמותרים לעשות הכל ואז שאסורים כלום.. זה נסיון כי זה בעצם להעמיד את האדם במצב שיש לו אפשרות להנות ולהגיד לו אל תהנה בכלל ואף במחשבה...

ולכן בן תורה יעדיף לקדש את עצמו במותר לו בשביל לא להגיע לנסיון הקשה הזה..

מה שאדם צריך להבין שאחרי החתונה הוא צריך לתת יחס מלא לאשתו כולל הכל כולל רגשי... ומה הוא יעשה עם הקושי שיהיה לו אח"כ- זה עבודה תמידית עבודה קשה עד מאוד!! אבל ברגע שתופסים מה טהור ומה טמא מה קודש הקודשים ומה אבי אבות הטומאה, ברגע שמשנים גישה אז הכל יכול להיות יותר קל וגם עם האישה..

ועוד משהו קטן: מציע לך לחזור ולשנן לבעלך שכיף לך שהוא נפתח רגשית שאת לא רואה את זה כחולשה אלא כיתרון גדול וגם בכי בגלל רגש בשבילך זה המון וטוב לך ואת שמחה בזה.. כי הבעל לא רוצה להתפס בעיני אשתו כחלש אופי וכו' והוא חושב שאם הוא יפתח רגשית זה יתפס כחולשה גדולה.. לכן חשוב לשנן לו את זה שוב ושוב..

אבל באמת שזה לא עניין של עדיפות התורה יותר ממך... מהנסיון שלי (אני אברך) שגם עברתי ככל הנראה דבר דומה עם אשתי, אחרי הידברות ואחרי הבנה מה קורה הדברים משתנים לטובה.. מציע לך להציע לו לקרוא את בגן השלום של הרב ארוש.. שם הוא מדבר גם על היחס לאישה למרות שלומדים וכו'...

בהצלחה!

אך לא יודע איך לבטא זאת באופן שאת תחושי בכך.

אכפת לו ממך, כואב לו כשאת בוכה/עצובה, 

הוא מקשיב לך ומנסה להיות קשוב לצרכים שלך,

למרות שנראה שהוא שונה ממך בדברים מסויימים

וזה מצריך ממנו לצאת מעצמו מאוד.

נכון שכשמכירים רואים את הצדדים המשותפים,

אך לא מעט פעמים אחרי החתונה מתברר

שהקב"ה האיר לנו נקודות מסויימות באור חזק יותר

כדי שנוכל להתאחד ולהבין שאנו שייכים זה לזה.

אחרי החתונה כשהאור פחות מסנוור,

רואים אלו נקודות צריכות עבודה וליבון,

כמו שאת מייחלת לכך שיתאמץ בשבילך,

נסי להבין שאולי (ואני מדגישה אולי - לפי מה שכתבת עליו)

הוא אדם מתון יותר, שזקוק לאווירה מינורית,

בלי טלטלות רגשיות או מעשיות.

דמייני משהו שלך מאוד קשה לעשות, שמנוגד לאופייך,

ואת מנסה בשביל מישהו אחר להשתנות. זה לא קל.

יש לזה המון יתרונות,

יש בזה יציבות, רוגע, שלווה,

בזמנים מורכבים יותר, כשהמשפחה תגדל,

תוכלי ליהנות מהפירות של זה,

כי יוזמות דורשות גם עבודה וכוח, וכשיש ילדים אז יש במיוחד לאישה פחות כח ממה שהיתה רגילה.

מניח שגם היא עובדת ומכניסה משכורת.

סך החיוב החודשי בכרטיס אשראי - גלוי וברור בתנועות הבנק.

אם החיוב החודשי של כרטיס האשראי שלה בסכום סביר ביחס למשכורת החודשית שלה וביחס לסך ההוצאות של הבית - אפשר להבין שהיא מתעצבנת שאתה מבקש ממנה פירוט מדויק על מה הוציאה כסף.

גם בשותפות זוגית מקובל שבסכומים קטנים/סבירים כל אחד קונה לעצמו דברים שהוא אוהב בלי לבקש רשות על כל שקל.  

מניח שהיא לא קונה כל חודש שמלה ב 800 ₪.

כל עוד הכל בגבולות הסביר וביחס להכנסות וההוצאות הכוללות

שלכם.  

תרומות וזיכוי במס - התרומה מגיעה למי שתורמים לו.  

הזיכוי מגיע מהמדינה. לא מהנתרם.

אולי צריך פסיקה הלכתית שזה בסדר? שהרי גם המעשר הוא עניין הלכתי?

(3) העזרה למשפחה - הנושא הכי עדין ורגיש …

לא יכול לחוות דיעה בלי להכיר את המקרה באופן ספציפי

ההיגיון של החזרי המס הוא כזה:

המדינה רוצה לעודד אנשים לתרום, והיא עושה זאת על ידי זה שהיא שותפה לתרומה. ''על כל 65 אגורות שאתם תורמים, אני מוסיפה 35 אגורות''.

כלומר אנשים יכולים מראש לתרום סכום גבוה יותר ממה שהיו חושבים לתרום, על סמך זה שהם יקבלו זיכוי מהמדינה. ונמצא שעל ידי ההחזר מהמדינה, העמותות מקבלות יותר כסף.

לא סתם עמותות רוצות לעמוד בתנאים של סעיף 46, הן יודעות שזה מגדיל את המחזור שלהן (למרות שהזיכוי מגיע לתורמים ולא לעמותה, אבל בעקיפין זה מגיע לעמותה כי כאמור זה גורם לאנשים לתרום יותר).

אולי אחרי שתסביר לה את זה, היא תבין שאין שום היגיון לא לקבל כסף שמגיע לכם.

באותה המידה היא יכולה להתנדב לשלם יותר מס הכנסה, או פשוט לא לדווח בטופס 101 על הילדים שלה כדי לשלם יותר מס... אין בזה שום היגיון.

ההחזר מהמדינה לא פוגע בתרומה או בעמותות, להפך - כמו שכתבתי קודם, ההחזר עוזר לעמותות להתקיים.

1. בגדול, בד"כ חלק מהתנהלות זוגית, זו שותפות כלכלית מלאה. יכול להיות שלאשתך לא נח שיתפתח דיון על כל קפה ומאפה שהיא קנתה. מצטרף להמלצה שכל עוד סך החיוב באשראי שלה הוא סביר - תניח לזה. סביר שכשתתרגלו המתח סביב זה ירד.

2. כמו ש @פשוט אני.. כתב, אין שום הגיון לא לקבל את החזרי המס הללו.

האם זה מוריד את הסכום מהמעשרות? שאלה טובה שכדאי שתבררו ביחד הלכתית בבירור הסוגיא ו/או לשאול רב המקובל עליכם. אם צריך, תקבלו מהמדינה ותתנו גם את זה לצדקה, הצדקה רק תרוויח. בגדול ובלי להכריע פרטנית, סוגיית מה נחשב למעשר כספים היא קצת עמומה ויש מקום להתחשב בצורך.

(אגב, זה נכון לכל פער הלכתי שמתעורר בינכם)

3. בגדול, דברים כאלו צריכים להעשות בשיח בינכם. אם באמת המשפחה במצוקה ואתם בעודף, ראוי לעזור. מצד שני צריך לשים לב שלא מנצלים את טוב לבכם בצורה לא הגונה, או שתפגע בכם.

בגדול - כדאי מאוד לעבוד על שיח כנה וקבלת החלטות משותפת.

למשל, אם היא מתכוונת לתרום 650 בחודש כתרומות ומעשרות, אז ודאי שכדאי לקבל החזר.

האם עדיין לתת 650 או להעלות ל1000 (ואחרי ההחזר היא תרמה נטו 650), זו שאלה.

ודאי שעדיף. אפילו שתתרום 1000, תקבל 350 החזר. היא תרמה נטו 650, אבל העמותה קיבלה 1000. לא עדיף?

החזר המס הוא דרך להעלות את ההכנסות של עמותות מתרומות. 

אז ההתנהלות שאתה מתאר איננה מתקבלת על הדעת בשום הקשר, והכרחי להציב דדליין לשינוי גמור של המצב. זכותך המלאה כבן זוג לדעת מה הן ההוצאות, במסגרת משק הבית הכלכלי המשותף. אין שום זכות להסתיר הוצאות מבן זוג במסגרת משפטית מחייבת של זוגיות. השטות הלא נכונה בנוגע להחזרי המס היא המצאה שגעונית וקפריזה הגובלת בצידוק להתדיינות משפטית. והוצאות שאתה מתנגד להן עבור המשפחה, הן מתכון חד כיווני להיפרדות, שאתה תעשה רק נכון אם תשים להן סוף במסגרת המשפטית הזוגית המחייבת, עם דד ליין להפסקת הנוהג הזה לחלוטין.

אין משפט יותר מקַרב גירושין מאשר המשפט הנוראי הזה.

אם לא מדובר במקרי קיצון של הקיצון, לא מציבים דדליין אלא פותרים את הדברים בשיח.

רצוי מאוד להימנע מזה אם אפשר, אבל ספק גדול אם המצב המתואר - במידה והוא תיאור נאמן למציאות - הוא בר ריפוי חוץ מבנקיטת צעד דרסטי. המצב המתואר הוא של צד לשותפות שאיבד כל רסן, ולא ייתכן שהשליטה בסיטואציה תאבד לבלי שוב, כי ברור שהצד המתאר מתוסכל. ותיסכול זה יסתיים בהתפוצצות, שגירושין כשלעצמם לא יהיו המרכז האנרגטי שם. המינימום כצעד ראשון נשמע לבקש ולדרוש, בלי שום פשרות, דיווח הוצאות מלא ובחינתו במשותף ובעיון, תוך הסכמה של שני הצדדים לדיון בכל מקרה של חילוקי דעות בנוגע להן. אם אפילו זה ייתקל בסירוב, ודאי שיידרש דד ליין לפחות בנוגע להתעקשות הממארת לגבי החזרי מס על תרומות, ודיון נפרד עם דרישה לקבלת הסכמה בנוגע לכל העברת כסף נוספת למשפחה המורחבת.

2.נראה שלשניכם דפוסי חשיבה  שונים ביחס לכסף והדבר יוצר פער. לגיטימי ונורמלי.

השאלה היא האם הפתרון שנראה שקורה בפועל

שאתה האחראי על הניהול הכספי שקיפות מאזן וכו

הוא הפתרון הנכון לגשר על הפער והפתרון המקובל עליה.

3.איך שזה נראה הטוב לב שלה גובר וממילא היא מוציאה

אז אם כבר יצא מה זה משנה לך התדפיס

"דוד, הלך הכסף" תן חיוך תשמח בשבילה ותקדם הלאה

כנל לגבי התשלומים למשפחה. חרף שביקשת מוציאה- תחשוב שזה המעשר כספים מהמשכורת שלה וצקדם.

אישתך שמחה, זה העיקר.בריאה- תרקוד משמחה כל היום.

אז איך מגשרים על הפער

קובעים דייט קצר  ומדברים עליו מה חשוב לך מה חשוב לה ומנסים לאט לאט לגשר

דפוסי חשיבה ואמונות לגבי התנהלות עם כסף לא משנים ביום אחד

של הרב שלום ארוש פרק שני שנקרא כלי מחזיק ברכה.

תכלס העבודה כאן היא שלך לא שלה.

הדקדקנות וההתחשבנות  הזו נקראת מוחין דקטנות

לעומת מוחין דגדלות שאדם נותן ומתנהג בשפע.

הברכה השפע והפרנסה  בבית באה בזכות האישה,

אישה שמחה ברכה בבית פרנסה בבית שפע בבית

תפתח לה את היד ואת הלב שלך וישפיעו עליך שפע מלמעלה.

אתם צריכים לשבת ולהחליט בכללי על ההתנהלות הפיננסית.

מה חשוב לכל אחד?

לה חשוב להפריש תרומות ומעשרות בהיקף איקס מהמשכורות. אפשר להחליט שכן מקבלים את החזר המס מהמדינה (כתבתי לעיל למה הגיוני יותר), ולהחליט שמראש מחשבים את סכום המעשרות בהתחשב בהחזר. (שיוצא שנטו תרמתם את הסכום שרצתה).

לגבי פירוט האשראי ועזרה למשפחתה- לעניות דעתי, בהתנהלות פיננסית בחשבון משותף, צריך להחליט על מה מקובל על שני הצדדים להוציא. ומכאן כל אחד מוציא בשוטף על דעת עצמו בלי לשאול כל דבר את השני…

כמובן בהינתן המצב הכלכלי (יש אפשרות להוציא אקסטרה על פנאי? אין?)

נניח נשמע לי הגיוני להקצות סכום כלשהו בחודש בשביל דברים שהיא רוצה להוציא והם לא צורך בסיסי של הבית.

והיא למשל תוכל לבחור על מה להוציא אותו (בתי קפה, תכשיטים וביגוד למרות שיש מספיק, אולי גם מתנות וכו).

זה מבחינת הדברים שלאחד מבני הזוג זה נשמע מיותר, אבל לשני זה לא מיותר.

בהחלט חושבת שהיא לא צריכה לתת דין וחשבון על כל הוצאה שלה. מצד שני- לא להוציא בלי הכרה ובלי הסכמה כללית.

האם לעזור למשפחה שלה? תשבו ותבינו. תגיעו יחד להסכמה כלשהי. זה יכול גם להיות כחלק מהתקציב שהיא יכולה להוציא כראות עיניה… זה יכול להיות עד סכום מסוים הוצאה שמראש מוסכמת על שניכם.

האמת שאני כן רואה את החיובים של האיש שלי ברמת הפירוט. אבל רק כי אני סוכמת הכל למאזן שנתי ומעקב אחרי ההוצאות. לא מסתכלת דבר דבר ודורשת דין וחשבון. (הוצאות שעבורנו הן גדולות אנחנו כמובן מתייעצים לפני. אבל הוצאות ברמה השוטפת? לא. סומכת על שיקול דעתו…)

יש דברים שהחלטנו מראש שכרגע אנחנו לא מוציאים עליהם (נניח וולט). אבל אני לא אחטט לו בפירוט ואחפש אם קנה והסתיר. אם יהיה לו חשוב, נחליט לפי המצב הכלכלי אם אפשרי, אולי נפחית הוצאות על משהו אחר וכו. אבל בסוף שנינו מוציאים בלי לשאול, על פי עקרונות כלליים שהסכמנו עליהם…

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

תקציר הורס את הקטע

צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין

ואפשר גם לבקש יפה🤦‍♀️

מתומצתים

ב ביקשתי יפה

לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי

משפטים מתפרשים שונה

לי זה היה נראה כמו דרישה

נא לשלוח תקציר

לא ממש בקשה🤷‍♀️

כלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.

אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.

לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.

לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...

ותודה לך על הפידבק 🙏

אחרי שבאיזשהו מקום ר"ח אדר פוגש לא כל כך בזמן. כשיש כל מיני מורכביות אלו ואחרות.

(ובכלל, בח"י השנים האחרונות ר"ח אדר הוא תאריך מורכב...)

אבל אם הדין שצריך לשמוח, אז נמצא איך לעשות זאת.

ושתמצא בקלות סיבות ממשיות בשפע לשמוח, ברכה הצלחה וישועה שלמה בכל תחום ותחום ב"ה 🙏

סע רק בדרכים טובות ✨

בארץ ישראל אין דרכים ישרות.

רק בניו יורק הרחובות בנויים כמו דף חשבון...

Yoaview | מהו קטע הכביש הישר הארוך בישראל? https://share.google/CVGv8ekLrwTwWDrwO

יש ביוטיוב אלפי שיעורים, למה דווקא את זה בחרת לפרסם כאן? מעניין לא פחות מאשר השיעור עצמו. 

לפרסם שיעור של 43 דקות ללא כל טקסט, מתאים יותר לקיר בפייסבוק מאשר לפורום...

לפחות אפשר להביא קטע מהתמלול שלו או דומה לזה.

השיעור הזה הוא שיעור חובה לדעתי.

צריך ללמד אותו לפני שאנשים מתחתנים

ובטח ובטח שגם אחרי החתונה

ועוד יותר כשיש בעיות

בפורום הזה לפעמים ומידי פעם ופעם ב..

אנשים מתייעצים לגבי קשיים בזוגיות

אז השיעור הזה הוא הפתרון

השיעור של הרב אייל ורד, שכותרתו "לבקר בעולמות אחרים: למה זוגיות מתפרקת ואיך בונים זוגיות עמידה?", עוסק בשורשי המשברים בזוגיות ובכלי המרכזי למניעתם.

​להלן תמצית הרעיונות המרכזיים מהשיעור:

​1. "העיוורון השקט" בזוגיות [04:00]

​הרב משווה את התפרקות הבית למחלות שמתפתחות בשקט, ללא כאב מיידי (כמו חסימת עורקים או גלאוקומה). ברוב המקרים, הבית לא מתפרק בגלל "פיצוץ" אחד גדול, אלא כתוצאה מהצטברות של דפוסים שוחקים, הזנחה וריחוק שנוצרים לאורך שנים, עד שהם חוצים "מסה קריטית".

​2. גרף ההתדרדרות: מפער לשנאה [06:15]

​הרב מציג "גרף" המתאר איך זוגיות של אנשים טובים עלולה לקרוס:

​פער: בין בני זוג יש פערים מובנים (הבדלי אופי, חינוך, תפיסת כסף, גישה לילדים).

​פער לא מטופל: הופך לריחוק.

​ריחוק: הופך לפגיעה.

​פגיעה מצטברת: הופכת לכעס ותסכול, ובסופו של דבר עלולה להגיע לשנאה ופירוק [09:40].

​3. הפער כמנוע לצמיחה [07:30]

​הרעיון המהפכני בשיעור הוא שפער אינו תקלה. הפער הוא המקום שבו האדם נדרש לצאת מעצמו, להתרחב ולגדול. "אשתו של אדם מגדלת אותו", וההתמודדות עם השונה היא תוכנית הגדילה של האדם.

​4. הכלי המעשי: "לבקר בעולם של הזולת" [14:20]

​זהו המסר המרכזי של השיעור. הרב משווה זאת לטיול בחו"ל:

​כשנוסעים למדינה זרה, באים בסקרנות, מנסים להבין את התרבות והנוף ולא מצפים שהכל יהיה כמו בבית.

​בזוגיות, עלינו ללמוד "להחתים דרכון", לשים את עצמנו בצד לרגע, ולצאת לביקור בעולם הפנימי של בן/בת הזוג [18:10].

​הקשבה פעילה: לעיתים קרובות, בן הזוג לא צריך פתרונות או עצות, אלא רק את החוויה שמישהו באמת הקשיב לו והבין את עולמו [23:30].

​5. דוגמאות לתיקון הפער [27:00]

​הרב משתף בסיפור אישי על ליל הסדר, שבו הוא הרגיש שהיה "מדהים", אך אשתו חשה חסר. רק כשהסכים "לעבור לעולם שלה" ולהבין מה חשוב לה (דברי תורה ולא רק שירה), הוא הצליח ליצור קרבה אמיתית ותיקון.

​סיכום [40:40]

​זוגיות עמידה נבנית על ידי המוכנות להשקיע בגישור על פערים ולא בהתבצרות בעמדה של "ככה אני וזהו". היכולת לבקר בהיכלו של השני היא המפתח לזוגיות שמחה וארוכת שנים.

נא לקרוא בלי לדלג. לקח המוווווון זמן לתמצת את זה.

תחשוב על זה

זה יכול להיות סטארט-אפ

ובטח תעשה מזה ארגזים..

אז אני אגיב כמו בפייסבוק..

לא בא לך? תגלול הלאה..

ועכשיו אענה בכל זאת כי אני נחמדה

השיעור הזה לדעתי בסיס לזוגיות

אכן היוטיוב מלא בשיעורים ..

אבל השיעור הזה לדעתי יכול לעזור הרבה.

כי הוא מדבר על משהו מאוד יסודי ובסיסי בבעיות בזוגיות.

שבין גבר לאשה יש פערים

וצריך להתייחס אליהם כאל הזדמנות לצמיחה. ולא כאל תקלה.

בנוסף הוא אומר שצריך לטפל בפערים, כי כשלא מטפלים בהם - ויש פגיעה ועוד פגיעה ועוד פגיעה- בסוף נהיית צלקת.

ואז כבר קשה לגשר על הפערים האלה

לכן כדאי לטפל בהם בזמן.

איך?

על ידי הקשבה אמיתית לצד השני.

ולא על ידי התקבעות בצד שלנו.

אלא לרצות להתקרב לצד השני ולהבין אותו.  מה חשוב לו. מה הוא רוצה.