סתם שאלה שריצדה לי בראש הרבה זמן וחשבתי שיהיה שווה לעלות לדיון.
אם חושבים על זה לעומק, יש בי מן המורכבות.
אני דתייה לא גנרית, שהגיעה לנקודה הנוכחית בעבודת ה' שלה בעקבות תהליך ארוך;
מגדירה את עצמה תורנית שהחברה הכי טובה שלה היא דתלשי"ת (חברת ילדות שהחליטה לחזור בשאלה לפני כמה שנים. המראה של שתינו הולכות ביחד שלובות זרוע, היא במכנס ואני בחצאית ארוכה, מסובב אחרינו ראשים בכל פעם שאנחנו יוצאות לרחוב) ויש לה גם חברות לייטיות וחילוניות;
דתייה שטסה לחו"ל כמה פעמים לבד (ליתר דיוק, עם חברה);
דתייה שיודעת מילים של מלא שירים באנגלית, מהתקופה שהיא שמעה גם לועזית;
דתייה שמכורה לתכניות בישול, שרחמנא ליצלן! משודרות בטמבלוויזיה;
דתייה שלא חוששת מהתנסויות ומפגשים עם העולם החיצון, שנהנית לחקור, להיפגש עם אוכלוסיות זרות ולהיחשף לתרבויות חדשות;
דתייה שמצהירה בגאווה שכל סנטימטר בהוויה הדתית שלה הוא מבחירה, בניגוד לאנשים שלעיתים מגיעים למקום שלהם מפאת כוח האנרציה, הרגל או חוסר באומץ לשבור את המוסכמות;
דתייה שאוהבת את הקב"ה כל כך, ועובדת אינטנסיבית כדי להתקרב אליו ושיהיה מרוצה ממנה כמה שיותר.
העובדה שאני מחפשת מישהו שיהיה מסוגל להכיל את כל זה, ומצד שני שהפתיחות שלו לא תבוא על חשבון הרמה הדתית שלו, היא זו שלדעתי מסבכת לי את עניין השידוכים.
הרבה יותר קל למצוא מישהו שקורא רק אלכסנדר דיומא, או לומד רק גמרא. אבל מישהו שגם קורא אלכסנדר דיומא וגם לומד גמרא? מישהו שנמצא גם פה וגם פה, ומסוגל להלך על החבל הדק שבין העולמות? מישהו לא חד-גוני אלא רב-גוני? זה כבר מצרך נדיר הרבה יותר.
לענ"ד היה לי הרבה יותר קל אם הייתי דתייה פשוטה שמעולם לא טעמה מהצד השני, לא יודעת איך נראה נתב"ג מבפנים ולא משוחחת עם הבסטיונרים במחניודה מפאת "כל כבודה בת מלך פנימה". אני לא צודקת?
מה דעתכם?
אני פשוט זורם עם הקו שלי
) יופי! מה זה אומר, שתלמד אותם לילדים שלך? שתצטט אותם בפגישות?
) המיוחדת והנעלה שלהם.
