ברכה על נטילת ידיים לתפילהימ''ל

יצא לאחרונה ספר שו''ת של הרב טל עם הרב קאפח (הרב טל שאל והרב קאפח ענה) ועכשיו ראיתי בו את התשובה הזו:

 

"שאלה: ממניין מאה הברכות (שצריך לברך בכל יום) שהרמב"ם מונה משמע שאין לברך על נטילת ידים שלפני התפילה?

תשובה: אכן צ"ע. (ואין ליישב שהוא נוטל לפני שחרית ומתנה לכל היום, דלפי זה לא היה לו למנות את ברכת הנטילה בסעודת שחרית ובסעודת ערבית)."

 

וקשה לי למה שניהם הבינו שהרמב''ם לא הזכיר את ברכת הנטילה שלפני התפילה, הוא הרי כותב בתחילת המניין של ה100 ברכות "ומה הן מאה ברכות אלו? שלוש ועשרים ברכות שמנינו בפרק זה..." ואחת מאותן 23 ברכות היא ברכת נטילת ידיים בבוקר (כלומר של קריאת שמע ותפילת שחרית, הרי אין לרמב''ם נטילה משום טומאה). כך שהוא כן מזכיר את הברכה הזו.

אם הקושיה היא שהוא לא הזכיר אותה גם ביחס לתפילות מנחה וערבית לענ''ד התשובה היא שכל אותן ברכות הוא מנה רק פעם אחת, אע''פ שאת חלקן מברכים כמה פעמים (כמו תפילין, ציצית ואשר יצר) - אבל בין כך ובין כך זו לא קושיה על עצם הברכה כי אותה הוא כן הזכיר אותה כאמור.

 

 

@סתם 1... מה דעתך? (רציתי לכתוב את זה בתגובה לכמו למשל אבל השרשור ההוא נעול)

יפה,סתם 1...
עבר עריכה על ידי סתם 1... בתאריך י"ט בתשרי תשע"ח 11:02
באמת עניין מעניין כשלעצמו שמעסיק ומטריד כשנכנסים אליו.
לפני שאעלה את השערתי אציין דבר יפה שנמצא ברמבם לא פעם- הדיוק.
כשהוא מפרט את המאה ברכות הוא מזכיר את עיקר הדין ואת המנהג שהיה כשזה התחיל.
18 ברכות בתפילה
3 בברכת המזון ועוד עד שהוא מגיע למאה בדיוק, לא יותר ולא פחות!
לאחר מכן הוא מפרט את הברכה ה19 ואת הברכה ה4 בברהמ"ז וכו'.
הדיוק והמאה בדיוק זה מה שחשוב לאו דווקא הידור לברך יותר (כשלמדתי רמבם עם אבא שלי הוא הראה לי).

לגבי הנידון-
העלית יפה שזה מובא בפירוט אבל זה גם מובא לפני כן בהלכה ד'.

נטילת ידיים נזכרת בהלכות קריאת שמע פרק ג הלכה א', בהלכות תפילה פרק ד ופרק ז ובהלכות ברכות פרק ו ובהלכות מקוות יא.
האם נטילה לקריאת שמע זו אותה נטילה, או נטילה לדברי תורה? מלשון רחיצה נראה ללא ברכה ולדברי תורה.

האם זה חיוב או רק מי שרוצה לקבל עול מלכות שמים חייב ליטול? לכאורה בבוקר יש חיוב נטילה בברכה.

תראה שלעיתים הרמבם אומר לשון רחיצה ולעיתים נטילה, זה מעורר עניין. לא ברור לי ההבדל דיו. גם בהקדמה למסכת ידיים הוא מחליף בלשון מדי פעם ולא ברור אם התכוון לנטילה או טבילה.

היו שאמרו בדעתו שרק נטילת הבוקר ונטילת הסעודה שמחוייבת במים תהיה מחוייבת בברכה ולא נטילות שפטורות בדברים שונים- צרור, עפר... (על זה אפשר להקשות שלא מחוייב, אפשר לעטוף ידיים).

בהלכות ברכות הוא משווה את הנטילות אך גם מבחין ביניהן כמו שכבר עשה וציינתי. "כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לק"ש בין לתפילה" נטילות שונות!, מברך.
אפשר לומר לשחרית נוטל עם ק"ש ותפילה יחד ולשאר התפילות קרא תפילה.

הרדבז מדייק בלשון רבינו, כמו שהבנתי גם אני, ומבחין בין רחיצה ונטילה. תפילה וקריאת שמע של שחרית בברכה ושאר הפעמים שבהם לומד תורה או מתפלל לא צריך נטילה בברכה.
הרב קאפח לא מקבל דיוק זה ומצריך נטילה בברכה לכל התפילות אך לא ללימוד.

בברכת כהנים פרק טו, ה. כותב- כהן שלא נטל ידיו לא יישא... מתי לא נטל? בשחר או סמוך לברכה? היו שאמרו שלא חייב כי כבר נטל בשחר כשקם ודייקו בלשון רבינו.

1- מכאן כן ניתן לומר נוטל אדם ומתנה ואעפ שהרב קאפח הקשה.
2- או שאם לא מחוייב במים דווקא לא כלל את הברכה כחיוב אך אם יש מים מברך.


יש לשון טומאה בידיים של הכהן, טהרת ידיים, ניקיון בלבד?
כללו של דבר- רמבם מנה נטילת שחרית וסעודה ולא נטילה למנחה וערבית במנינו של ה23 והמפיל בכלל.
בלי להיכנס לשאלת הנטילה עצמהימ''ל

על זה כבר התדיינו בשרשור הקודם - הראיה מפירוט ה100 ברכות היא הקשה לי שכן:

א. היא כן מופיעה שם, לפחות לגבי שחרית (כלומר לנטילת הבוקר שעולה לק''ש ותפילה, ולענ''ד גם ברכת כהנים אם כבר הזכרת).

ב. המניין אינו בדווקא והרמב''ם מדגיש את זה שהכל לפי העניין, הוא מנה את הברכות שאדם רגיל ביום רגיל - וגם זה ע''פ סדר היום באופן כללי.

הרמבם התעכב על המנייןסתם 1...
המדוייק של המאה והתעכב לציין איפה חרגנו ממנו. ברור שהוא ראה עניין במאה בדיוק ולא ביותר או פחות שאותם יש לתרץ כאמור.

כמו בשרשור שפעם היה על אורך רצועות תפילין של ראש עד הטבור או יותר או פחות... הדיוק הוא מה שחשוב.

כמו בלבוד. אם יפחית משלושה טפחים (כי הוא מחמיר או חושש) לא יגיע לעשר טפחים בכלל הדופן. הדיוק חשוב וגם כאן במניין המאה או המאה וחמש.
אדם צריך לדעת איפה הוא נמצא בכל שלב ביום. הנותן ליעף כח, חורג ולא נמנה. בזמן הרמבם הכירו ונהגו המון ברכות בשחר ורמבם לא נכנס לאופנה הזו כלל.
מונה את המדויק והמוזכר בשס בלבד.
זה נכון שהוא התעכב על המנייןימ''ל

אבל העובדה היא שהמניין הוא לא מדויק ולא מוכרח - הוא מורכב מברכות הכרחיות (שחובה לברך) וברכות אפשריות (שתלויות בבחירה) ומונה את חלקן כמה פעמים באופן שגם הוא לא מוכרח. וגם בסוף אומר שמברכים לאו דווקא את ה100 האלה אלא יותר.

 

אז למה הרמב''ם התעכב להסביר ולהגיע דווקא ל100 למרות שהמניין לא דווקאי?

א. כי המינימום הוא 100 והוא רצה להראות שזה על כל פנים אפשרי בסדר יום רגיל בלי להוסיף ברכות לצורך הגעה למינימום הנ''ל.

ב. כי חז''ל קבעו מאה (ע''פ הפסוק) והוא רצה להסביר איך הגיעו למאה האלו (וזו הסיבה שלא הכניס את ברכת המינים וברכה אחרונה של ברכת המזון).

יותר אבל לא פחות, נכון מאודסתם 1...
ובכל זאת לא מוסיף את נטילת ידיים למנחה וערבית אלא רק את ההכרחי שהוסף מינים וברכה רביעית במזון.

הוא מחייב נטילה זו אני מסכים איתך לחלוטין! אך מוחק את ברכתה בצורה מחושבת תוך פירוט מפורט וזה תמוה מאוד.
אין פה 'בכל זאת'ימ''ל

כי הגריעה של ברכות הנטילה מהפירוט לא מורידה את המניין מתחת למינימום, אם היה חסר ברכות במניין ובכל זאת הוא לא היה מונה את ברכות הנטילה אז זו אכן הייתה קושיה.

 

בכל אופן הטענה שלי היא שאם יש קושיה היא על המניין ולא על הברכה, לאמור - אם מפורש במקומה של ההלכה שיש לברך ואילו מהמניין משמע (או שלא, אבל נניח שכן) שאין לברך - הקושיה היא על המניין ולא על ההלכה המקורית, כל שכן שהברכה על נטילת התפילה כן מופיעה במניין רק שאינה חוזרת על עצמה (וזו בעצם עיקר הטענה).

ברור שהשאלהסתם 1...
היא על המניין ולא על הנטילה שכבר הוכחה כהכרחית בדעת רבינו.
אבל הפירוט והמניין מעלים בעיות קשות כי הוא נעשה בחושבים ובדיוק ומשמיט.

אני מעלה השערה.
הנטילה בבוקר היא הכרחית כי היא לא באמצע היום ולא ניתן לתלות אותה הנטילה אחרת או שמירה.
המנחה זה אחרי הסעודה והנטילה לא הכרחית אלא שומר ידיו ובסמוך מתפלל ערבית.

או כיוון אחר יותר מסתבר.
מה שלא הכרחי ומינימלי לא נמנה במנין ואדם לא מוכרח ליטול ידיו למנחה וערבית אם נטל כבר ושמר עליהם. אבל אם לא שמר ונטל חייב בברכה וככה נכנסה נטילה זו לרשות ולא לחיוב. (רשות- לא חייב אם לא צריך אך אם צריך מברך ונוטל).
מה אתה אומר?

נ.ב
אבל אני יכול להוכיח שרמבם התפלל מנחה שעה ורביע לפני הלילה ורק בתעניות שינה, ברכת כהנים וכו'.

לגבי ההשערותימ''ל

השערה ראשונה - אתה אומר שערבית סמוכה למנחה ומנחה לסעודה, אבל ההלכה היא שאסור לאכול סמוך למנחה (וזו מנחה גדולה) כך שבהכרח יש בין הנטילה לסעודה לבין ערבית יש לפחות 6 ומשהו שעות או שמתפלל מנחה לפני הסעודה ואז היא לא פוטרת אותה.

 

השערה שניה - הקושי העיקרי שבה (שקיים גם בקודמת) הוא שהיא מבוססת על העיקרון שאם שמר ידיו לא צריך ליטול שוב, אבל אם הרמב''ם לא מנה את הברכה של נטילת התפילה שוב בגלל זה למה הוא כן עשה את זה ביחס לברכה על נטילת המזון?

קושי נוסף זה שאם שמר ידיו וידיו טהורות (ולכן לא מברך לתפילה) - למה הוא צריך בכלל ליטול לפני אכילה? מזה שהרמב''ם מנה כמה פעמים את ברכת הנטילה לתפילה מוכרח שמדובר במציאות שהאדם לא שמר ידיו. 

 

איני יודע לאיזה משני הקשיים שהעליתי התכוון הרב טל בהערתו בסוגריים.

 

לגבי הזמן בו התפלל הרמב''ם - איני יודע, הרמב''ם כותב שיש לו לאדם להתפלל עד שתשקע החמה.

לגבי ההשערה הראשונהסתם 1...
היא באמת קשה ומאולצת. ההשערה השניה היא מושגית.
רמבם מונה את המינימום ואת המוכרח (הקושיה שעולה לי היא על אשר יצר דווקא, לא מוכרח כלל או שכן לפחות פעם בבוקר) נטילת ידיים לתפילה לא מחוייבת כלל אם הייתה נטילה קודמת וידיו שמורות, מה שלא ניתן לומר על נטילת ידיים שחרית.

למשל-
אם לא היה מונה נטיל. ידיים לסעודה והיה מונה נטילת ידיים לתפילה היינו יכולים לומר הפוך. נטל לתפילה ושמר לסעודה, לא שאין ברכה על נטילה לסעודה.

כללו של דבר
אם יכולה להצטייר מציאות לא הכרחית לא נמנתה הברכה.
בוא נתאר לעצמנו את הרמבם מנסה להגיע למאה.
בהתחלה הוא עובר את המאה בגלל ה"מינים" והברכה הרביעית במזון.
הוא מוחק אותם, בינתיים.

לאחר מכן הוא עדיין חורג כי יש נטילות ידיים לערבית ומנחה ואז הוא רואה שהן לא הכרחיות כי יש עוד נקודות זמן ביום שבהן אדם נוטל ידיו ולתפילה לא יהיה הכרחי אם שומר ידיו.

רמבם מגיע למאה הכרחיות ללא ייתור לא נצרך כלל.
אבל מוכרח שזה לא נכוןימ''ל

הרי אפשר להסתפק בנטילה אחת לכל היום כולו כך שלהדיא הוא מונה נטילות שאינן מוכרחות המציאות, למה לו לחלק בצורה כזו שחצי מהנטילות הוא נוטל ובחצי הוא שומר מהקודמות?

צודקסתם 1...
נטילת ידייםסתם 1...
אם מסתכלים ומשווים את הנטילות רואים שישנן שלוש כאמור.
קריאת שמע, תפילה, סעודה-פת או פירות.

קריאת שמע ותפילה לא חובה (לא מעכב) ליטול. אם לא מוצא מים , מנקה בכל דבר שונה ומתפלל. אם זה היה איסור זה לא היה מותר.

גם לגבי מקור זה לא חד משמעי האם מ"ורחצו" האם מדין נקיות בלבד.
אם מנקה בלבד ללא נטילה לא יברך.

פת וכו'-
זה עיקר תיקון חכמים מייסודו של שלמה המלך, עירובין.
אין פתרון למי שלא מוצא מים לנטילה בפתרון שדומה לתפילה או ק"ש. אין פתרון כלל על האדם לעטוף את ידיו ולאכול, זה לא פתרון לידיים אלא האדם הזה כלל לא אוכל בידיו.

לפי החומרא שהביאו חכמים לדברי סופרים גם במסכת עירובין וגם במסכת עדויות. מדובר בסיפורים על נטילת ידיים לסעודה שהיא עיקר מצוות נטילת ידיים.

מכאן.
שעיקר נטילה לסעודה ולתפילה לא חובה אלא מדין נקיות ובכל מה שמנקה. מנטילת ידיים לסעודה לא ניתן להיפטר כאמור (הפתרון הוא בכדי לאכול אך לא פוטר את הידיים מטומאתן או מחיוב הנטילה שלא כמו לתפילה או ק"ש) ובגלל זה הזכיר רמבם כדין מינימלי את נטילות הידיים לסעודה ולתפילה לא חיוב, אלא אם יכול נוטל ומברך ואם לא מוצא לא מעכב.

לגבי הבוקר שכן פורט למרות שגם הבוקר לא מחוייב אלא גם מדין נקיות ולתפילה ולק"ש יש לעיין למה הדין בכל זאת שונה.

ובכןימ''ל

בנקודה הזו התדיינו בשרשור הקודם - אני לא מסכים איתך בנושא הזה, לענ''ד ברור שנטילה לתפילה היא לעיכובא (הרמב''ם גם קורא לה כך ומחשיב אותה ממעכבי התפילה. אם יש לך מים והתפללת הברכות הן לבטלה ולא יצאת ידי חובת תפילה אפילו בדיעבד, זו לא הייתה ההלכה אם הנטילה הייתה רשות).

זה שאפשר לנקות בכל מידי דמנקה כשאין מים זה רק בגלל שיש לימוד כזה מהפסוק של 'ארחץ בנקיון כפי', וזה ההבדל בין הנטילות של תפילה ואכילה.

 

 

בכל אופן כמו שאמרת - בין אם אתה צודק או אם אני צודק זה לא משנה לקושיה שלי שהרי הרמב''ם כן הזכיר את הנטילה הזו לגבי שחרית.

לא נכוןסתם 1...
אדם שהתפלל ללא נטילת ידיים כי לא היו לו מים תפילתו תפילה ויש גבול לחיפוש של המים.
אדם שאוכל ללא נטילת ידיים לא פטר את ידיו מנטילה. אם הגיע לו מים חייב בנטילה. חייב לעטוף את ידיו וזה מדין טומאת ידיים שגזרו חכמים.
אין לאדם זה פתרון מה שלא נכון בנטילה לתפילה.

נטילת ידיים היא רשות (ברכות פרק יא) ומעכבת בתנאים מאוד מוגבלים. לא לזה התכוונתי בשרשור הקודם.

דין הבוקר הוא באמת מיוחד ויוצא דופן וגם זה מחזק את סברתי שרמבם סבר כמו רשב"א שאדם כמו כהן מדין עבודה (עבודה שבלב זו תפילה) צריך ליטול ידיים ורגליים ולא דומה לשאר הנטילות.

בכל אופן זכינו להבין את הצ"ע של הרב קאפח.
דין נקיות מול דין טומאה וטהרה. לא דומות הנטילות אחת לשניה. בפירוט, אגב, רמבם הולך על פי דין ראשון שבו ערבית הייתה רשות וזה מוריד נטילה אחת... אז השאלה על נטילה אחת בלבד למנחה שמושמטת. (לקריאת שמע לא קשה שיכול להסמיכה לסעודה או את הסעודה לנטילה של קריאת שמע, בכל מקרה נטילה אחת...)

נ.ב
אולי בחברותא יהיה יותר נח זה נעשה ארוך ומסובך. תראה כמה מחשבה הייתה אצל רמבם בכל משפט ומילה. מדהים. וזה עוד באורח חיים אבל כמה קולמוסים נשברו וכמה דיו נשפך בשביל להבין את בעית ההנאה בדשן של תרומת הדשן מעבר לאיסור מעילה...דיוק של מילה אחת... מדהים.
לא חלקתי על זהימ''ל

ברור שמי שאין לו מים ולא נטל לא תפילתו תפילה, כתבתי על מי שיש לו מים ולא נטל.

גם לגבי אכילה לא חלקתי על זה שאין פטור של 'כל מידי דמנקה', וגם הסברתי שזה כי הלימוד של 'ארחץ בניקיון' נאמר רק לגבי תפילה.

 

להבנתי נטילה היא חובה (הלכות תפילה פרק ד), ומעכבת למעט תנאים מאוד מוגבלים. זה כנראה ההבדל בינינו.

(מה שהזכרת מהלכות ברכות זה עניין אחר לגמרי - שם הרמב''ם מחלק בין ברכות שהן על מצוות שהן חובה (אתה חייב לברך ואין לך בחירה אם להתחייב בהן או לא כי זו מצווה חיובית) לבין ברכות על מצוות שאינן חובה כי אתה יכול לבחור של להתחייב בהן, כמו נטילת ידיים שאם תבחר לא לאכול לא תתחייב כי הנטילה היא רק הכשר לאכילה או עירוב שהוא רק הכשר לטלטול)

 

אני עדיין לא זכיתי להבין את הצ''ע של הרב קאפח שכן הוא מניח שהרמב''ם לא הזכיר כלל את הנטילה לתפילה אבל הוא כן הזכיר אותה, אם הקושי היה רק לגבי הפעמיים האחרונות הייתי מבין.

 

נ.ב.
מסכים

לגבי הלכות ברכותסתם 1...
אני מסכים אבל תראה שהרמבם לא חילק שם ואמר נטילת ידיים היא רשות.
אם יש שלושה סוגים של נטילה הייתי מצפה לראות חילוק לא חייב לאכול ואם אוכל חייב ולתפילה לא... אין חילוק מובהק כזה אלא כללי, נטילת ידיים רשות.

איך הבנת כך את הרב קאפח הרי במה שהבאת הוא אומר בפירוש שאת האופציה של נטילה שחרית והתניה הוא שולל. מכאן שנטילה שחרית הוא כן ראה.
את הרב קאפח הבנתי ע''פ לשון השאלהימ''ל
נראה לי שהסוגריים זו הערת הרב טל ואכן קשיא רישא (השאלה) אסיפא (ההערה).

לענ''ד ברורה כוונת הרמב''ם גם בלי שחילק במפורש, במיוחד לאור העובדה שהמקום וההקשר הוא הלכות ברכות ולא בהלכות תפילה.
ובדידי הווה עובדאסתם 1...
התפללתי עכשיו מנחה וערבית סמוכה. נטלתי ידי למנחה וערבית לא כי שמרתי ידי
(למרות שחיכוך מטמא רק ביד השניה אם היא טמאה כמו במסכת ידים ובתוספתא מחכך ידיו בראשו או בכותל, אבל לתפילה הדין הוא מנקיות כאמור...)
ולא הוצרכתי לנטילה וברכה ממילא.

נזכרתי בשיעור ששמעתי מהרב יעקב יוסף במערת המכפלה עם שחר לפני שנים. הוא הגביה את ידיו והסתכל עליהם מדי פעם ולא הזיז אותם. כששאלו אותו הוא אמר שהבוקר קר מאוד והוא שומר על ידיו שלא יצטרך ליטול שוב לפני התפילה.
הרב יעקב אחד המיוחדים בלימוד הלכה ע"י המחשותהדוכס מירוסלב


כן. חבל על דאבדין...סתם 1...
לא זכיתי לראות אותו לצעריהדוכס מירוסלב

אבל כן זוכה לשמוע שיעורים ולקרוא מדבריו.

נקווה שיוציאו מתישהו את הפסקים שלו לאור

לגבי מנחהסתם 1...
כשמדבר על מנחה בפרק ג כותב "זמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע ומחצה.
וזמן מנחה קטנה מתשע ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע.
ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה".

ויש לו... לשון דיעבד?

פרק יד
"...בתענית שמתפללין בו מנחה ונעילה... אבל תענית שאין בו נעילה... הואיל ותפילת מנחה שלהן סמוך לשקיעת החמה הרי זו נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה שלכל יום".

מנחה שלכל יום מסתיימת שעה ורביע לפני שקיעה כרבי יהודה ואם לא אז עד שקיעה כנראה בדיעבד, אך לא מוכרח.

כך גם לגבי ערבית בערב שבת ובמוצש שקיעה כרבי יהודה פלג מנחה.
לענ''ד הפוךימ''ל

"יש לו" היא לשון לכתחילה ולא דיעבד, כאומר 'מותר לו' ולפעמים אפילו 'ראוי לו' (אולי בגלל שהגמרא משבחת את המתפלל בדמדומי חמה). זו לשון די נפוצה ברמב''ם.

 

לגבי התענית - לענ''ד ההבדל בין התענית לשאר הימים הוא ברגילות ולא בהלכה, כלומר בשתיהן מותר להתפלל באותו הזמן אלא שהרגילות ביום חול היא להתפלל מוקדם יותר ולא לחכות עד לערב (מן הסתם כי אסור לאכול לפני התפילה) בניגוד לתענית.

יש לוסתם 1...
היא אמנם לשון שמשתמעת לשתי פנים וברמבם גם כן.
אך כאן ישנה הקדמה מבוררת מהו זמן מנחה גדולה, מנחה קטנה ולאחר מכן הערה.
ההקשר הוא שישנה מחלוקת בגמרא לגבי שקיעה ובאופן תמוה שעה ורביע לפני שקיעה זה פלג המנחה...

לדעתי כאן רמבם ביאר זמן מנחה ועד פלג המנחה אך בגלל שלא נפסקה הלכה בגמרא חד משמעית יכל לומר למי שלא התפלל ויש לו, מותר לו.

אם היה כתוב רק יש לו להתפלל עד שקיעה מילא אך כאן יש בירור והערה.

לאחר מכן בהלכות תענית זו הוכחה מכרעת לגבי סיבת חזל לתיקון ברכת כהנים בתענית. אדם מצוי לא יגיע לבלבול כי זמני התפילות שונים לחלוטין.

אם רצו להתפלל סמוך לשקיעת כי במיחא צמים?
לא ברור. גם ערבית היו מתפללים מבעוד יום כאמור.
אינני חושב שהוא מנהסתם 1...
רק פעם אחת את מה שמברכים יותר פעמים הרי בפירוש הוא מונה פעמיים ברכת המזון, ונטילות ידיים לסעודה.

הרמבם מגיע למאה בדיוק ולא יותר או פחות כמו שציינתי.
הוא לא מונה את ברכת הנטילה על מנחה וערבית בפירוש למרות שבעיכוב התפילה הוא מביא אותה ומצריך אותה וזו הקושיה.
ודאי שלאימ''ל

הוא מונה את כל ברכות ק''ש, תפילה והמזון כמה פעמים. מה שאמרתי זה שאת אותן 23 ברכות הוא מונה כיחידה אחת ומונה אותן פעם אחת אע''פ שאחת מהן מברך כמה פעמים, כך גם ברכות ציצית ותפילין.

את הברכות שהן על סדר ק''ש, תפילה והמזון הוא מונה כיחידה אחת (כל אחת) ולכן מכפיל אותן ע''פ מספר הפעמים שהיחידה חוזרת על עצמה.

 

הרמב''ם מגיע למאה, למרות שהמאה האלו לא מוכרחות ולאו דווקא מדויקות - אדם יכול שלא לאכול בכלל, או לאכול בלי לשתות, או ללכת כמה פעמים לבית הכסא ובכל פעם לברך אשר יצר ולהניח שוב תפילין, או התפלל תפילת נדבה וכו' וכו'.

למה שתוציא את נטילת השחר מהכלל?סתם 1...
הרי לא תאמר שכל פעם שישמע תרנגול יברך הנותן לשכווי בינה להבין...
או כל פעם שינעל נעליו וכו'
אז למה להוציא את נטילת הידיים לשחר, או לתפילת שחרית מהכלל?
תפילין, ציצת ונדבה למיניה לא כלולים שם.

אשר יצר יוצא דופן. אבל לא דומה כלל לנטילה.
קודם כל כי זה נאמר במפורשימ''ל

שכל נטילה ונטילה צריכה ברכה "כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה מברך תחלה"
וכן "אבל אם הסיח דעתו מהן צריך ליטול ידיו בכל עת שצריך נטילה".

 

השאלה היא למה (והאם) שאר הברכות מברכים רק פעם ביום ולא בכל פעם, התשובה שלי היא שאת הברכות האלו חז''ל תיקנו אותן כברכה יומית (כך משמע גם מלשון הרמב''ם בתחילת הפרק) - וזאת בניגוד כמובן לברכת נטילת ידיים.

אני דווקאסתם 1...
מבין את הרמבם די ברור ללא קושיה.
הוא מפרט את מאה הברכות בדיוק בשביל לשקף אותן. איפה שמברכים יותר מפעם אחת הוא מציין זאת בפירוש.
אין נשנושים של מזון אצל הרמבם, אין יותר משתי סעודות ביום אצל רמבם, כמו שאין יותר משלוש תפילות ביום.
האם ניתן לחרוג ולברך על בשמים, אשר יצר, תפילת נדבה?
כן מותר אבל לא יורדים ממאה ברכות, זה המינימום וזה מפורט.

אני מבין את הקושיה של הרב טל והצ"ע של הרב קאפח כי הפשט הברור הוא שאין ברכה כזו.

אינני מבין כמוך זה נשמע לי אילוץ ,במחילה, להוציא מהכלל של 23 ברכות את נטילת הידיים בלבד ועל גביה לבנות מבנה כזה.

דעת רמבם קשה? כן. הוא מחייב נטילה ולא מזכיר עליה ברכה. לא רק שלא מזכיר אותה אלא מוחק אותה.
הרי אם לא היה מפרט לא היינו פותחים את השרשור הזה.

נטילת הידיים בשחר איננה רק לתפילה אלא גם לקריאת שמע ואולי יש לה דין שונה. קריאת שמע בערב לא צריכה נטילה?
שאלה.
אבל הוא כן מונה את הברכה על הנטילהימ''ל

זו כל הטענה שלי.

 

או אתה מסביר את הברכה על הנטילה שבתוך ה23 כברכה על נטילה שאינה לק''ש/תפילה?

כתבתי ניסיון למעלהסתם 1...
לא חייב ליטול למנחה כי אולי אין צורך, יכולה להיות מציאות כזו- גם אם רחוקה, ובשחרית זה מחוייב כי ישן לפני כן.

מנחה וערבית מברך רק אם חייב ובמניין מנה רק חיובים ולא אפשרויות שנפתחות ולא מוכרחות.
אדם יכול לנשנש אך לא חייב ויברך רק אם ינשנש ויאכל- זה לא נמנה כי זה לא מחוייב.
הרב טל למד אצל הרב קאפח?הדוכס מירוסלב


לא ממש למד אצלו אבל היה איתו בקשר רציףימ''ל

"זיכני ה' יתברך לקבל תורה במשך 14 שנים (תשמ''ו-תש''ס) מפי מו''ר הרב יוסף קאפח זצ''ל" (מתוך הקדמת הספר)

וואו 14 שנה! מעניין...הדוכס מירוסלב

ההשקפה של הרב קאפח הייתה יותר מרוככת, לא? או שזה בגלל הגירוש?

מבחינת היחס למדינה?ימ''ל

ממה שידוע לי הוא דווקא היה אפילו 'קיצוני' יותר.

"הוא לא האמין בשלטונות המדינה באותה תקופה ולא תלה בהן תקוות כלשהן. היה לו כאב גדול מאוד כשיצא לאור 'שו''ת אינתיפאדה', הוא ממש רתח על הגישה המוצגת בו, המאמינה בשלטון ומייחסת לו דאגה כנה לעם ישראל" (גם כן באותה הקדמה).

יש לך מקורות על הגישה הזאת של הרב קאפח?הדוכס מירוסלב

אני מכיר אחרת, אבל ברור שהוא היה מתייחס אל הערבים בהתאם. הוא הכיר אותם מקרוב.

מה זה השו"ת אינתיפאדה הזה?!

לא מקור כתובימ''ל

שמעתי דברים ברוח זו מכמה מתלמידיו הקרובים.

 

שו"ת אינתיפאדה זה ספר שהוציא הרב אבינר.

דעת הרב קאפח עליו:

https://web.archive.org/web/20120226144635/http://aviner.net/debunks/kapach.gif

מאיזה תלמידים שמעת?הדוכס מירוסלב

מההכרות הלא-קרובה שלי עם תלמידו המובהק הרב רצון שליט"א קיבלתי רושם אחר לגמרי

אם תרצה שמות פנה באישיימ''ל

אאוטינג וזה

יחס ריאלי, לא סגולי ולא מרוכךסתם 1...
ככה הרושם שקיבלתי, כמו כל רבני עדות המזרח שהיו כאן לקלוטהדוכס מירוסלב

את הרוחות שאחרי הקמת המדינה

סתם דוגמה מתוך חיפוש פשוט למרות שזה לא קשור לרמה ציוניתסתם 1...
זה כמו שהגבתי בשרשור אחר, לא בהכרח מעיד על יחס למדינההדוכס מירוסלב

עד כמה שאני יודע היחס של הרב רצון ערוסי למדינה הוא לא אנטי בכלל.

לגבי ההלל, מעניין מה שהוא אומר. מכיר את דעת הרב הראשי של יהודי תימן פה אחרי קום המדינה?

לא מכירסתם 1...
למי אתה מתכוון?
לא ראיתי את זה במקור אמין כלשהו, אבל השמועה אומרת שהרבהדוכס מירוסלב

שלום יצחק הלוי היה הראשון לקבוע אמירת הלל ביום העצמאות וגם יזם פניה לרבנות הראשית (לא זוכר מה המקור, בויקיפדיה הוא לא מצוין, אבל ממה שניסיתי לא הצלחתי לוודא)

הרב יחיא יצחק הלוי אולי?סתם 1...
אני עכשיו מול הספר "אתחלתא היא" וככה הוא מובא. הרב הראשי לגולת תימן...
הרב שלום היה הבן שלוהדוכס מירוסלב

הוא היה הרב הראשי של יהדות תימן בארץ.

 

זה הספר של הרב דדון? יש כמה דברים שלא מסתדים לי שם...

יש גם במפורש עניין אחד שסותר עדות אחרת

השגחה פרטיתסתם 1...
תראה מה זה.
הלכתי לבקר את מור אבי וראיתי את זה.
יכול לצלם גם את הדף הבא?הדוכס מירוסלב

גם נראה מתוך הדברים של הרב עצמו שזה לא כמו שמחבר הספר מנסה להציג (הלל ותודה זה לאו דווקא הלל הידוע)

בעמוד הבא יש רק כמה שורות וסוף הפרקסתם 1...
ולא הספקתי, מצטער. יצאנו...
איי חבל, נראה לי שיש שם תשובה שמוזכרת גם בויקיפדיההדוכס מירוסלב

משהו על צנזורה של "תלמידים" שהם אינשי דלא מעלי (הסיפור הזה, אם הוא אמיתי, מרתיח)...

אנסה לברר בהמשךסתם 1...אחרונה
שמישהו יסביר לי למה אנחנו לא אוכלים מצות רכות כלקעלעברימבאר

החג וכל חול המועד?

קשה לשמור על הטריות שלהןחתול זמני

האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),

 

אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.

אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).

 

יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח  עצמו, וידועות הבעיות שבזה.

 

חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)

 

יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז

והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?

אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש

 

אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים

ומותר לאפות מצות בחול המועד? אזקעלעברימבאר

הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.

 

והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?

 

לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח

הלש אחר זמן איסור חמץ יאמר בשעת לישה כל פירוריםחתול זמני

שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)

 

עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.

 

לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.

המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).

אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.

 

וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).

 

מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.

 

מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.

 

1713473457594.png
זה יקראריק מהדרום

לפחות המצות הרכות הטובות.

מה הבעיה ההלכתית לאפות בבית? נגידקעלעברימבאר

על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות

צריך לדעת להכין אותןאריק מהדרום
שלא יעשו בלגן בבטן
בקיצורטיפות של אור

מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג

 

כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'

אהבתי את הסיפא שלג דאשתקד
וכפי שמאוד צפוי אצל אשכנזים, מרגע שכמה וכמה מפרשים ופוסקים כותבים שהמצות צריכות להיות "רקיקים דקים", ויש ניסוחים של "כמה שיותר דק", אז כבר הולכים עד הסוף ולך תשכנע אותם שאף אחד לא התכוון עד כדע כך...
אבל אם זה בא על חשבון שמחת חול המועד?קעלעברימבאר
השאלה אם זה לא נובע מחומרא שלקעלעברימבאראחרונה
לא לאפות בפסח.

והשאלה אם מצות רכות קפואות טעימות בחולהמועד

ימין ושמאלתמימלה..?

מה זתומרת לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין???

הקב"ה נתן לנו מוח ודברים בסיסיים שאנחנו יודעים, אם לא נתייחס למוח שלנו על דברים בסיסיים כאלו-מהר מאוד ניפול במלכודות של שרלטנים למיניהם... ה' יודע שיש כאלו אנשים, איך הוא נותן שיאמרו לזרוק את השכל כשמגיעים לרב???

מכירה את הפירוש שדווקא ימין ושמאל זה דברים שמשתנים ממקומות שונים שהאדם עומד בהם(כי ימין שלי זה שמאל של מי שעומד מולי וכזה) ועדיין, במגזר החרדי נניח ממש עומדים על זה שחייבים לעשות כל מה שהרב אומר בלי קשר למציאות, הרב לא בנאדם? לא יכול לטעות? ואיך זה מסתדר לכם עם אין אפוטרופוס לעריות? זה לא חלק מהתורה שלכם??

לא, ממש לא לזרוק את השכל כשמגיעים לרבהסטורי
ומי שצטט את הפסוק הזה לגבי רב/צדיק/אדמו"ר/בבא/מקובל - גדול ככל שיהיה, מסלף את התורה.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.


כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

אני שנים רבותאריק מהדרום

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

ראשית מדובר מצד האמת בסנהדרין, ולא בכל רב שהואנקדימון
והתשובה הטובה כאן לדעתי זה כמו ההבחנה שעושה הרב מיכי אברהם בין סמכות פורמלית לסמכות מהותית. מקיימים את פסק הסנהדרין כי זו סמכותה לפסוק, ולאו דווקא בגלל שדעתם הכי צודקת או נכונה. התורה קבעה ככה את שלטון החוק. כמובן אם ישתכנעו שטעו יצטרכו להביא קרבן העלם דבר.
..טיפות של אוראחרונה

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן


(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)


~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא


לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

למה אוכלים רק אחרי סיפור יציאת מצרים ולא לפני?מבקש אמונה

קצת קשה להתעכב על סיפורים ולהנות על בטן ריקה...

נסעתי היוםפתית שלג

באוטובוס בינעירוני+ 4 אוטובוסים עירוניים+ רכבת קלה

בלי לתקף😬

 

לא גנבתי, השאלתי. אם אני עומדת למות מרעב אני לא חושבת שאסור לגנוב על מנת להחזיר

על אותו משקל

 

האם באמת יש חובה להחזיר להם?

זה נהנה וזה לא חסר- פטור (מתשלומים)

 

@ימח שם עראפת זה המקום אם בא לך דיון עסיסי בחו"מ

הנה יש פה דיבורים מענייניםפתית שלג
תודה!הרמוניה

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

אני:)))))

לא אמרתי כלום 

שאלתי ת"חהרמוניה

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

 

למה זה היה קשור?אני:)))))
תסבירי. מענייןפתית שלג
אני לא יודעת להסבירהרמוניה

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

לא מאמיןהסטורי
תלמיד חכם הרשה לא להחזיר גניבה?!
מפתיע, אני מסכימה איתךהרמוניה

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא מבין איך זה לא גניבה...הסטורי
ואיך יכולות להיות כאן תשובות שונות.
תראההרמוניה

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

לא מביןהסטוריאחרונה
אם מעניין אותךשלג דאשתקד

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.


בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).


כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

כן...הרמוניה

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

 

נכוןשלג דאשתקד

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

..הרמוניה

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

אתה מעצבן אותיימח שם עראפת
זה נהנה וזה לא חסר לא תקף כאן, כי דרכם של החברה להרוויח כסף היא על ידי לקוחות שמשלמים, ואם עלית ולא שילמת הם חסרים
נכוןפתית שלג

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

געוואלדימח שם עראפת
כיוונתי לדעת עלונים
אם רצית להיחנק, היתלה באלון גדולשלג דאשתקד
אתה בטח לומד עכשיו פסחים...
געוואלדימח שם עראפת
בגלל הנ"ל אני כופר
ההקשרים לא ברורים לישלג דאשתקד

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

זה לא באמת קשור, זאת רק היתה התחושה של הנוסעתפתית שלג

ונכון מאוד

אכןשלג דאשתקד
כשכתבתי נעלמו מעיניי כל התגובות שכבר דנו בדברים (ובדברי העלונים הק').
לפי ההלכה שואל שלא מדעתהסטורי
הוא גזלן...
אין ספק שזו גנבה ובוודאי עבירה מדאורייתאמי האיש? הח"ח!

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

הייתי פעם באחת בנורווגיהחתול זמני

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

גנבתshindov

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

שאלה נורמלית ודוסית לחלוטין לחלוטיןכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 13:00

איך זה שהנביא ביחזקאל כג כותב בצורה בוטה?

זה לא קצת.. איך אומרים?.. זה.

 

כשצריך לזעזע את העם בגלל חטאיהם ולשים להםקעלעברימבאר

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?


הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.


אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.


ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

לא הגיוני שזה לזעזעכְּקֶדֶם

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

איפה כתוב שה' אוהב את יהודה יותרקעלעברימבאר
משאר השבטים?

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.


לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.


לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.


אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

אגיב עוד מעטכְּקֶדֶם
ממש ממש לא נכוןכְּקֶדֶםאחרונה

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

 

 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

 

 

אולי בגלל התוכן הרגיש, הפרק לא נכלל בבגרות בתנ"ךפ.א.
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 14:15

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

כן אבל לא כמו פהכְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ו' בניסן תשפ"ו 15:16

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

??????חתול זמני

לא גדשת את הסאה?

איפה התיאור שלא ביחזקאל?קעלעברימבאר
לא ברמה של יחזקאל אבלקעלעברימבאר
חוץ מזה תקרא את פרק טז ביחזקאל, הוא יותר חריף מ כג
יש גם במשלי, לא מעט תאוריםהסטורי
ההסבר ההכרחי הוא שהתנ"ך לא מפחד מכל תיאורי החיים.
שיר השירים לא מדגיש תכניםקעלעברימבאר
לא צנועים מפורשים כמו ביחזקאל.

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.


למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחדחתול זמני

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

 

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

 

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

 

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

 

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

 

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

 

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

 

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

 

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

 

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

 

///

 

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

 

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

 

מלבי"ם:

 

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

יפה.בנוסף נראה שיחזקאל היה מהמשפחהקעלעברימבאר

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.


 

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.


 

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

לא רק אצל החילוניםנפש חיה.

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

יש כמה פסוקים בוטים ביחזקאל שהמטרה שלהםזיויק
היא להראות את ההתבזות של בתולת ישראל עם הגויים, אין דרך לייפות עבודה זרה ובגידה בה'
מה גם שזו קריאה אחרונה לפני חורבן הבית, אזקעלעברימבאר
מה יש כבר להפסיד?
דבר ראשון, כן, זה כזה....תמימלה..?
מצד שני, בניגוד למה שעושים בבתי ספר שמצנזרים לנו את התנ"ך -הקב"ה לא רואה סיבה לא לומר את הדברים בפרצוף, זה מה שעשיתם, מה אתם רוצים שהוא יגיד?!

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...


לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...


ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

מצד הנבואה שהוצרכה לדורות, כדי שנבין עד כמה יצרנוגע, לא נוגע

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

ירוקים / כרוב / כרובית / חסה - שאלה חשובה ודחופהשמע בני

שאלה חשובה 

אנחנו מגיעים לאכול אצל משפחה שלא מקפידה על רכישה של ירקות ללא תולעים , הם קונים מהסופר את הרגילים

אשתי בדקה כיצד הם מנקים וזה מה שהם עושים 

1. פטרוזילה / כוסברא - מסתכלת על הצרור בודקת שאין תולעים בעיניים ,לרוב לא שוטפים וישר חותכים ושמים בתבשיל 

2. נענע ושומר - פשווט משתמשים בלי לבדוק - 

3. חסה - יש חסה בקופסה מסודרת אבל לא נקייה מחרקים, הם מביטים לראות שזה לא מתולע ואז משתמשים 

4. כרובית - שוטפים מנקים עם מים , בקערה לפעמים שמים גם מלח, ואז מפרקים לעלי כרובית ואפים בתנור

 

 

האם שאנחנו שם אנחנו יכולים לאכול מהאכול הוא שלפי מה שתיארתי המצב חמור ואין אפשרות לאכול שם ?

 

תודה 

שאל ישירות את הרב שלךאריק מהדרום
אין לי רב ספציפי לשאול, שואל פה אולי יש כאן מישהושמע בני

[שמבין ענין

הנקודה היא שהשאלה הזו ספציפיתאריק מהדרום

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

אם הם אפילו לא שוטפים זה נשמע בעייתי לאכול שםברגוע
ממליץ אבל לשאול רב, אפשר באתר ישיבה
נשמע שאי אפשר בכלל לאכול אצלם ירקות עלים...מתואמת
אם אתם יכולים, תנסו לאכול רק מהמאכלים שלא מכילים ירקות עלים, אם אפשר לעשות את זה בלי שישימו לב.
מחוייבים לתורה קודם כל.נחלת

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

השאלה כבר נשאלה וגם ניתנו תשובותפ.א.
הם הסכימו אחרי שיחה כנה וגילו הבנה - האם זה מותר?שמע בני

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

תלוי מאוד באיזו חברה מדובר...מתואמת
אשמח להסברשמע בני

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

 

 

בעיקרון לא. אם הוא לא מפוקח בכללמתואמת

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

חושבת שכן צריך מבוקר מתולעיםנחלתאחרונה

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

 

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

 

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

 

 

לא כדאי ללמוד הלכה מפורומיםטיפות של אור
יש קבוצה של כושרותמבולבלת מאדדדד
מציעה להצטרף לשם ולשאול את הרבנים שם לגבי הנושא. 
דיון על קטניות (פיצול משרשור אחר)טיפות של אור
פעם היתה פה תנועה של אנשיםאריק מהדרום
כולם ברחו לפלטפורמות אחרות.
במה חולק רבי יוחנן בן נוריצע

כידוע רבי יוחנן בן נורי סבר שאורז זה חמץ ןהאוכלו חייב כרת.

הגמ' מבררת אם כוונתו שזה חמץ ממש או שרק קרוב להיות חמץ (אולי לא דייקתי במשפט הזה)

בכל אופן 1. על הצד שזה חמץ ממש במה חלקו?

מן הסתם לא חלקו במציאות..


2. על הצד שזה רק קרוב להחמיץ ולא חמץ ממש מדוע שיהיה חייב כרת?


מצרף את הגמרא:


מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי

1. מן הסתם על ההגדרה של חימוץטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך כ"ט באדר תשפ"ו 14:15

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

 

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

(אגב, המקבילה בירושלמי מעניינתטיפות של אור

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

 

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

מה זה קרמית? סוג של תבואהקעלעברימבאר
לא הבנתי מה כתבתטיפות של אור

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלתי "מה זה קרמית? סוג של תבואה?" שכחתי לשים סימןקעלעברימבאר

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

 

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?


 

 

שיצניתחתול זמניאחרונה
נשמע באמת שלפי רבי יוחנן אורז הוא חמץ דאוריתא.לגביקעלעברימבאר
הפן הכימי של חימוץ באורז, נדמה לי פרופסור זוהר עמר כתב על זה בהרחבה בספרו 5 מיני דגן
הסוגיה הולכת ככהחתול זמני

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

 

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

 

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

 

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

 

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

 

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

 

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

 

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אולי יעניין אותך