יש משהו שחוסם אותי מלדבר איתו
סתם כך במילים שלי
להתפלל
שחרית
מנחה
וערבית זה כבר נוסטלגיה
אם זה היה תלוי בי לא הייתי בכלל לא מתפללת לא מדברת ואפילו לא מנגנת לו/לי שירים שהם תפילה
אני לא יודעת למה זה
אבל משהו עוצר אותי
וזה מעצבן אותי
אבל זה כאילו...בלתי נשלט כזה
כאילו ברור שכן אבל...לא
לא מצליחה
ואני כבר הפסקתי לנסות
אני מתחילה לחפף
בהכל
רוחניות
וגשמיות
יש לי משהו שחוסם אותי
וקשה לי וזה מציק
ודיייי
לעזאזל די
אני רוצה את הקרבה הזאת
באמת שכן
אבל מן משהו כזה שרוצה לעשות דווקא
דווקא?
עליתי פה על משהו?
אני עושה בדווקא
למה?
זה מטומטם ואני יודעת שזה לא הולך ככה
מה קרה?
רוחנית- ...
גשמית-...
אני מפילה את האחריות
זאת אני אשמה!!
אני אשמה
באלי לצרוח את זה
ז א ת ! א נ י ! א ש מ ה !
אני בנאדם חוצפן ועז פנים
בקטע הזה כן?
אני לא מוכנה לעבוד על עצמי
לא מוכנה להשקיע
ומאשימה את כל העולם בזה
אופ באמת זה כי קשה לי
ואין ילד רע יש ילד שרע לו
ורע לי
אבל זה לא מתיר לי לפרוק הכל
וזה קורה לאט לאט
אני רואה את ההתדרדרות שלי
המדרון שאני יורדת בו הוא ככ תלול ואני רצה כבר
למטה
אני סתם מניפולטיבית
אני מחפשת תירוץ אז אני אומרת שרע לי
לא נכון!
באמת קשה לי!
קשה יש רק בלחם וגם אותו אוכלים
אופ באמת אני כבר לא יודעת לאיזה חלק בי להאמין
אני אפילו לא מבקשת מאבאלה שיעזור לי להתקרב אליו
אני לא מבקשת שיעזור לי להתפלל
אני לא מבקשת בכלל
כלום כלום כלום
כי לא מגיע לך מפגרת!!!
נכון
לא מגיע לי בכלל לבקש
טוב שאני לא חוצפנית
לעזאזל איתי