מאושר להתאפק אלייך כפרי האהוב
כשאותי עוטפות רוחות קרות שקטות וחודרות של עונת מעבר סתווית
לוקח את האופניים ויוצא כימי קדם לסיבוב
נהנה מכול רגע,
מכל בית החולף על פניי
מכל משב רוח
מכל קירקור של תרנגול מהלול
מכל לחישת הזקנים מחצרות הבתים
ומכל געיית פרה מהרפת
ובעיקר-מהשקט הבלתי נגמר שלך,ששובה אותי בקסמו ומעורר בי חשק עז להיות חלק ממנו
להיטמע בו ולא לצאת
לשים את "צבעי ההסוואה" האינסופיים של לילה שגרתי בפלחות
להיות שותף בכל יללה סתמית של תן
לשרוק בכל שריקה של עוף דורס
ולהתכרבל הכי חזק בפוך
כמו במערה החמימה בעומק השדה
כאחרון המכרסמים
הנם את שנת חורפו...
ובעיקר מה שהכי הייתי רוצה זה
להיות הכי טבעי שיש
בלי חומרים משמרים וצבעי מאכל
כמו הביס במלפפון השטוף שעוד יש עליו קצת מרגבי האדמה שבה גדל
ירוק חיוני ורענן
מלא בכוחות החיים האצורים בטבע שסביבו...
מגיע לבית החם והנעים
כי קר ולא רגיל
לא רגיל להיות עדיין חלק ממך
מההרמוניה השלווה ככ שלך
ומהשקט המלטף והמרגיע שבך
לו יהי ונזכה לחיות חיים מאוזנים
בין נפש לגוף
בין הכפר לעיר
בין הישיבה ל"עולם שבחוץ"
בין בורא לנברא
בין זולתי לעצמי
ובין העבר לעתיד
ושתמיד נזכור כדברי המשורר
"בנקודה שמתחיל בה יופי-
את שקט"
לילה כפרי ופשוט שלי

