ולא פשרנית שמחפשת איך לתרץ את המעשים שלה.

זה גם בחור תורני בעיניי. גם אם קשה, ולכולם קשה!!, לפחות יודעים שיש מה לעשות ולאן להתקדם ולא ממציאים לנו היתרים להרגיע את עצמנו ולהיות שאננים

לא יודע אם לטרוח להגיב עליה בכלל

באמת שואלת (:

אבל הבנת מה אני מנסה להגיד ?

תוכל לצטט את תורף המסר שלך?

אני לא ליד ספרים.

ההנחת יסוד שלך היא שהתורה מורה באופן מוחלט ולא יחסי למידות טובות כמו ארך אפיים, ענווה {והאיש משה עניו} חוסר קנאה {לא תחמוד} שליטה בחשקים וכ'ו {חוץ מדברים שהם תלויי תרבות כמו עבדים יפת תואר וכ'ו שאז זה יחסי לתרבות} 

אני מזדהה עם ההנחה הזו.

המסקנה שלך שמידות טובות זה מתחייב משומר מצוות. 

אני פחות מזדהה עם המסקנה הזו - {נכנסת לפילוסופיה של המוסר} משום שלדעתי יש עוד הנחה בהקשר הזה. מידות רעות מגיעות מחוסר תקשורת תוך אישית נכונה וזה מאפיין את כל האנושות. מידות טובות זה מתבקש לא רק משומר מצוות אלא גם מאדם באשר הוא אדם - לתקשורת נכונה -  {אני לא מבקר המדינה והאנושות או שופט, זה רק בשביל הדיון}, כעס גאווה  שליטה בחשקים וכ'ו  {כל אדם סולד מזה} אלו דברים אוניברסלים שהטיפול בהם הוא אוניברסלי, {כולם מגנים אנשים כועסים יהירים ואימפוליסיבים} הטיפול בהם הוא דרך תקשורת פנימית נכונה עם עצמינו.

התורה והאנושות מצביעים על אותו כיוון, אבל ממניעים שונים. 

המניע של התורה הוא עבודת ה' וההתדמות לו בהתנהגות ליחס לאחר.

המניע של האנושות זה התנהגות אמפתית ותקשורת בריאה ביחס לאחר.

המסקנה של שניהם היא שצריך להגיע לתקשורת נכונה ביחס לאחר\מידות טובות.

אמנם נכון, לחילוני לפעמים יכול להיות שיקול דעת וקווים אדומים אחרים קצת, דברים שאדם דתי מובנה אינטואיטיבית  לחשוב כשגויים או נכונים. אבל באופן כללי תקשורת בין אשית נכונה {מה שאת קוראת כאן מידות טובות. אדם באי בודד לא צריך "לעבוד על המידות"} זה מתבקש מכל אדם באשר הוא.  

לכן אני טוען שהססמא "מידות טובות" נאמרת על כלל האנושות ולא רק לשומרי מצוות.

נ.ב אני מכיר חילונים ואני מאמין גם מהיכרות לא רבה עם גויים = שיש להם "מידות טובות" יותר מדתיים חזקים.

אתה אומר בצדק שגם לאנושות יש מניע להביא את האדם להתנהגות אמפתית ותקשורת בריאה ביחס לאחר ושפיתוח מידות טובות הם אינטרסים אוניברסליים.

אך יש כמה נק' שוני בין האינטרס האוניברסלי במידות טובות לדרך התורה המורה על זה גם כן:

> גם כאשר בתוך חברה ישנם חוקים חברתיים אוניברסליים בשביל להתקיים יחד, מטרתם אינה להפוך את האדם לטוב יותר, אלא דרך לחיות יחד בשלום מבלי לפגוע אחד בשני. התועלת היא עצמית לפרט (לחיות בשקט יחסי) ולא מתוך מחשבה על האחר.
לעומת התורה שמכוונת את האדם להיות טוב ונעלה יותר כערך בפני עצמו ולא בשביל הכדאיות לרווחתו האישית.

> כשאין לאדם צו אלוקי ברור שמנחה אותו לדרך בה הוא צריך ללכת, קשה לו יותר לעמוד בפני הקושי גם כשברור לו מה נכון (ע"ע דתיים מכורים לסיגריות שלא מעשנים בשבת לעומת מכורים שמבינים את חומרת העישון ורוצים להפסיק, אבל איפה יום בשבוע..).
ולכן, בפועל, אני כן חושבת שמי שהולך בדרך ה' מסוגל יותר להתגבר על מידותיו הרעות ולשנות אותן.

> מה צריך בשביל לחיות בחברה מתוקנת? מה הן המידות הנדרשות לתקשורת בין אישית נכונה? (מה שאני קוראת "מידות טובות", אבל זורמת עם ההגדרה שלך)
התשובה תשתנה לפי כל אדם וחברה ומבוססת על הגיון אנושי ולא אלוקי. לכן בעיני אין לסמוך על זה.
חברה שלמה כבר הגיעה להבנה שצריך למחוק כמה מיני אנשים למען שלמות החברה.

אבל גם בלי ללכת לקצה- דיבור לשון הרע מזיק לקשר בין אישי או לא? ואם כן, אז למה לא שמעתי על חברות שמקפידים על הימנעות מלשון הרע? ולקלל- פוגע במישהו? מבחינת התורה הדיבור הנקי הוא חלק מתיקון האדם. שימוש בכלי של הדיבור להעלות ולא להוריד.
אבל השימוש בקללות כ"כ נפוץ אצל מי שלא שומר תומ"צ כי זה לא מזיק כ"כ, סה"כ.. ועדיין אפשר לחיות יחד בשלום גם כשהשפה לא נקיה.

כוונתי בדוגמאות הנ"ל היא חזרה על מה שאמרתי בהודעה הקודמת.
הטוב והרע יחסי אצל אנשים.
אני סומכת על המוחלט שהחליט ה"שכל" האלוקי, לא האנושי.
גם כשיש צורך אוניברסלי בתקשורת נכונה ובמידות טובות-
א. המימוש מועד יותר לכישלון, כי אין צו פנימי חזק מספיק שיאכוף את היצר.
ב. הם משתנים בערכים שלהם ואין הסכמה על הנכון והלא נכון.



לגבי הנ.ב.
גם אני מכירה חילונים (יות בעיקר).
התחלתי לכתוב את התגובה והייתי צריכה להיכנס לשיעור. שמחה שהגבתי לך אחרי כי השיעור הזה היה ממש הדגמה חיה להודעה שלי.
מתוך נושאים של מגדר ומין (היום טורחים להפריד בין השניים!) הגיעו להעלות אפשרויות של חיים "זוגיים" שאני מעדיפה שלא להביא לכאן.. חברותי המקסימות והלא דתיות לא יצאו כנגד האפשרויות הכי גרועות בעיניים שלי.
ולמה? כי לתפיסתן הכל נובע מתוך הבניות חברתיות.
ההבדל בין המינים, צורת המבנה המשפחתי והחיים הזוגיים.

כי מי שמך להחליט איך נכון לחיות ואיך לא? ומה זו נאמנות? (הרי יש דברים הנעשים בהסכמה)
זה רק חידד לי כמה התורה היא היא זו שנותנת לנו עוגן לדרך החיים הנכונה והישרה.
אותן בנות אגב הן חכמות, טובות וערכיות. אך הערכים שלהן נובעים מהתפיסה הפוסטמודרניסטית ושלי מצו אלוקי ונצחי שלא משתנה כ"כ בקלות.

נ.ב.2
כמובן שאין בדברי לומר שכל מי שנקרא "דתי" הוא בעל מידות טובות ו"חילוני" להפך חלילה.

אלא, שמי שהולך באמת ברצון לקיים את דבר ה' דרך התורה והמצוות, אכן אמור להיות בעל מידות מתוקנות יותר.
וזוהי עבודה של חיים..

עם המסקנה הסופית קצת פחות. - 

1. את נכנסת לפילוסופיה של המוסר, את נכנסת לשאלה - למה יש חוקים מוסרים באנושות, והתשובה שלך היא התשובה של הגישה התועלתנית הטוענת שאדם לאדם זאב, והסיבה שיש חוקים זה כדי להתקיים יחד, {ראי ערך האמנה החברתית. אמנם, סוקרטס, אפלטון, אריסטו, קאנט, תומס אקווינס, מיל ועוד מקבץ רחב של פילוסופים יענו תשובות אחרות לשאלה הזו} 

אחת הקושיות שיש על גישה זו וזה גם מה שאמרת = מה קורה אם יש מצב שאני גונב ממישהו ואף אחד לא יודע מזה והאדם שאני גונב לו גם לא ידע? כלומר אני גונב והעולם ממשיך כמות שהוא, החברה תשרוד. -  לכאורה לא יהיה עימות ולכן זה אפשרי. וכאן התורה אומרת בצורה ברורה "לא תגנוב" - 

במידה והגישה התועלתנית היא זאת שמיושמת במציאות - הקושיא וההנחה שלך נכונה.

גם אם אני נניח ואני מסכים שהיא מיושמת במציאות, אני לא מדבר על חוקי מוסר כמו לא תרצח לא תגנוב לא תנאף וכ'ו - אני מדבר על תקשורת בין אישית. כעס, גאווה, וכ'ו, והדברים הללו הם בסיסים בתקשורת בין אישית, אינטואיטיבים, ועל פי השכל המוסרי הישר והאמפתי.

2. כאן לגבי משמעת עצמית את אומרת הנחה נכונה, שאני מסכים איתה מאוד {יש לזה גיבוי ממחקרים במדעי המוח}. אבל היא לא קשורה דווקא לתורה. אם אדם עושה מדיטציה למשל, הוא משפר את המשמעת העצמית שלו פלאים. ככל שאדם מאמן את החלק במוח {האונה הקדם מצחית} לשליטה עצמית הוא נהפך לבעל יכולת כזו יותר ויותר. יש למשמעת עצמית ממשק עם הדת, אבל אין כאן בלעדיות למשהו.

3. ההנחה הזו נכונה - אם את מתכוונת לחברה שמנוהלת על פי דת אז זה לא ראיה כי הם הולכים עיוורים אחרי הדת והם חסרי שיפוט. 

דעתי האישית שיש שכל ישר מוסרי אוניברסלי, החוקרים קוראים לזה מוח מוסרי, שנוצר דרך האמפתיה לאחר. במידה ואדם הוא פסיכופט אין אצלו את המושג הזה, והוא יכול לרצוח לגנוב ולאנוס ללא כל רגשות אשמה. אבל גם אם יש לאדם את המוח המוסרי הכי מפותח, כמו שאמרת הוא בדרך כלל כמעט תמיד לא מגיע עד לרמה של איסור לשון הרע, לא תחמוד, קללות וכ'ו. והוא גם משתנה עם הרגשות ומצבי הרוח. אבל לדעתי וזאת ההנחה שאני חושב שבגללה אנחנו חולקים, - הוא מניח שרע לכעוס, הוא מניח שרע להשוויץ ולהיות יהיר, הוא מניח שרע להיות אימפוליסיבי, הוא מניח דברים בסיסים בתקשורת בין אישית, שגם התורה מניחה, רק מכיוון של "והלכת בדרכיו ועבודת ה. אני לא מדבר על גזל ניאוף או השבת אבידה, אני מדבר על האינטראקציה והתקשורת הבין אישית.

א. את מסיקה שהמימוש נועד לכישלון בגלל שאין צו פנימי חזק - זאת מסקנה שאני לא מסכים איתה כי אני לא מסכים עם ההנחה, אני חושב שזה אוניברסאלי וסובייקטיבי, כמו שאמרתי למעלה התרגול של המשמעת העצמית ואי כניעה לחשקים {שאדם\דת קובעים לעצמם לא להכנע להם} הוא אנושי, לא דתי.  אדם דתי יכול לחטוא כי אין לו צו פנימי חזק, באותה מידה שאדם גוי יכול לחטוא לעצמו ולעשן כי אין לו צו פנימי חזק. ובאותה מידה שאדם דתי יכול קיים משהו דתי, בגללצו פנימי חזק, אדם חילוני יכול לקיים משהו בגלל צו פנימי חזק. כמו התמדה במכון כושר דיאטה לימודים וכ'ו - את בטח מכירה יותר ממני חילוניות שהתחילו דיאטה ולא סיימו, וכאלה שהתחילו וכן סיימו, הכל קשור לנקודה הפנימית שלהם, ללא הבדל דת גזע ומין.  

ב. יש שכל ישר ומוח מוסרי אוניברסלי בסיסי ואני חושב שלפחות ברמה של האינטראקציה הבין אישית יהירות כעס אימפוליסיביות ועוד, הוא בדרך כלל אינטואיטיבי קבוע ולא יחסי. ולכן אני טוען ש"מידות זה כלל אנושי

לגבי הנ.ב.

אהבתי איך שהגדרת אותם. ממש נכון! - לב ליבו של הטיעון הפוסטמודרניסטי שכל הנחה  ואקסיומה נובעת מאינטרסים, ואין אמת. ולכן אין גם מדד לכלום, והכל פעולות אינטרסנטיות סובייקטיביות. 

אבל תקשורת בין אישית זה לא בקטגוריה של ערך או אמונה, זה משהו יותר בסיסי שמקובל על כולם.

לגבי הנ.ב. 2

אני טוען שמידות טובות, או תקשורת בין אישית טובה, היא משהו כלל אנושי - 

ולכן אדם דתי כמו שהגדרת צריך להיות עם מידות טובות גם בתור דבר בסיסי אנושי, וגם בתור דתי.

ולכן אני טוען שיש במסקנה מכנה משותף ולכן זה אנושי ולא רק דתי.

את טוענת שזה לא מחייב את כלל האנושות אלא רק את הדת?? 

ולכן את רואה בזה משהו שמאפיין רק אדם דתי?? 

הבנתי נכון?

שכוייח @מדבר טרופי על הדיון המכבד!

מתפללת בכוונה, עושה טוב, משתדלת לעשות טוב.
תהילים, קברי צדיקים, חצאיות רצפה, או 3/4 או 7/8 או 9/10.

שוטפת חסה בכוונה יתרה, בוררת עדשים.
עוזרת לקשישים, נוסעת בזהירות בכבישים.
הולכת לשיעורים, רצה לכנסים, מבקשת קרבת אלוקים.
לא חיה בסרטים, תמיד עם חיוך על פנים.
אוהבת תורת חיים, מעוניינת לתמוך בקביעת
עיתים. אולי שלמדה במדרשה, או קובעת עיתים בעצמה.

זה הכל נראה לי , שכחתי משהו חברים?

מה שאמר @צריך עיון זה התכל'ס.

מחויבות להלכה, ולב טוב.

כל השאר בונוס. תוספות טובות. במקומות מסויימים זה ההגדרה לתורניות,

הכל תלוי בסמנטיקה.

אבל שוב, הבנתם בטח תכוונה שלי.

תודה על תשובה מעמיקה!

איך אני יכולה לדעת כמה הבחור תורני ?

באמת שואלת..

גם אני יכול לקנטר

בס"ד

מבחינה חיצונית, בחורה תורנית מבחינתי, היא:

מקיימת מצוות

מתפללת לפחות תפילה אחת ביום(רצוי שחרית).

מתלבשת צנוע(חצאית עד הסוף)...

לא מדברת לשון הרע/רכילות/דיבה...

מבחינה פנימית:

לא גאוותנית

לא צבועה

לא משחקת משחקים.

לא מזלזלת

לא צוחקת ו/או משפילה אחרים...

כמובן שיש לי עוד סטנדרטים, כגון:

אשה אטרקטיבית הדואגת לעצמה.

אשה חברותית ובעלת חברים.

אשה עם צמא אמיתי לחיים.

בעלת אנרגיה וחיובית לא מזויפת.

אשה מודעת לרגשותיה, היא לא תינוקת יותר.

מאשרת את חייה בעצמה ולא מחכה לאישור החברה.

אשה חכמה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב