והנה סיפור הלידה..
סיפור הלידה של עמית-טובה:
הריון שישי, וריד מציק ברגל, ובצקות לקראת סוף הריון. וסימפיוליזיס לקינוח.
סגרתי עם ברברה לידת בית, יש בריכה הכל מוכן. בנוהל עוברת את התל״מ. עובדת עד הסוף, מלווה לידה גם בשבוע 40+
מעקב הריון עודף הכל תקין ב״ה, הערכת משקל סביב 3.500 כבר ילדתי בעבר 4 קילו ככה שזה לא מרגש אותי. עושה פעמיים טיפולי דיקור סיני, וגם רפלקסולוגיה. ברברה בודקת אותי בשבוע 41 פתיחה 2 מחיקה מלאה ועושה סטריפינג. יש צירים שבאים והולכים לא משהו סדיר. חוגגים יום נישואים 11 שנים ומחכים ללידה. יום חמישי הולכת שוב למעקב הריון עודף. מי שפיר 6 מתחיל להיות גבולי. במוניטור יש ציר ומול הציר האטה בדופק. ושוב ציר קטן ולא מורגש וכנ״ל האטה. מתייעצת עם ברברה שגם ממליצה מוניטור ארוך בבי״ח. ואכן הרופא שולח לבי״ח לזירוז. אמא מפנקת בסנדויץ חלומי, והיא הולכת לילדים שלי ואני לבי״ח. ובעלי יוצא מהעבודה לכיוון בי״ח להיות איתי. מגיעה לבי״ח יחס v.i.p זה הבית השני שלי עין כרם. בהתחלה חששנו שיש האטה. בסוך מוניטור מושלם שעתיים בערך. ממליצים על סטיריפינג ושאעלה לנשים או להסתובב. אני רוצה להשתחרר. חותמת סירוב. ואני משוחררת. באה לצאת ומקבלת ציר ממש חזק. וחייבת לשירותים. לא מצליחה להתרוקן בשירותים. ומתחילים צירים סדירים. איתן מפעיל וויז שעה נסיעה הביתה שיא הפקקים. מדברת עם ברברה היא אומרת לי להשאר כי אם לא אלד ברכב. לא מצליחה לדמיין את עצמי עוברת ככה צירים ברכב. מבקשת להיכנס להתקלח בקבלה ואז אולי זה ירגע ואצליח לנסוע חזרה הביתה. יש איזה סתימה במקלחת אז נכנסת להתקלח בחדר לידה.. אני לא רשומה ולא כלום. השתחררתי כבר. השעה כבר 17:30 תמרה הדולה שלי בלידה בחדר ליד. קופצת מידי פעם. המים עושים לי טוב ואני מבינה שלידת בית לא תהיה. מתחילה להרגיש לחץ. אומרת לאיתן שיקרא למישהי, המיילדות נכנסות ולא מבינות כי אני לא רשומה בשום מקום. וקולטות שזאת אני, רוצות מוניטור לפתוח וריד. ואני אומרת להם שלוחץ לי. הם רוצות שאשכב לבדיקת פתיחה. ואני לא יכולה לזוז מעמידת 6. בודקת אותי ככה פתיחה 3.5 אני לא מאמינה למשמע אוזני, ואני רוצה הביתה. למזלי תמרה סיימה את הלידה וחוזרת להיות איתי. ואיתן בעלי מבקשת שמור המיילדת תהיה איתי. השעה סביב 18:00 אני בישיבה חצי על המיטה. פותחים לי וריד. ואני רק חולמת על להניק אותה ולהרגיש אותה על הגוף שלי ושואלת אם יש מקום בביות מלא. תמרה מעסה מאחור את הגב התחתון. איתן נותן לי יד. מעודד ומרגיע. שולחים אותו להביא מדבקות כי אני לא רשומה בשום מקום. והוא עולה בנחת, ועוד קונה קפה לתמרה ולו.. ומתקשר ולא מבין למה אף אחד לא עונה לו. סביב 18:30 לוחץ לי שוב, פתיחה 4 כשאני לוחצת מרגיש כמו שול.. מביאים כיסא לידה בסוף אני עולה על 6 במיטה. ה4 מתסכל. תמרה מזכירה לי שזה לא אומר כלום ושאני יודעת את זה. לוחץ לי ואני פשוט קשובה לגוף שלי ולוחצת במקביל א-סימטריה. איתן חוזר וקולט שאני לוחצת ולא מבין מפחד שאקרע כי אני רק פתיחה 4 אני מחזיקה לו את היד. ומהעוצמה הוא מבין שאני כנראה יותר. אני קוראת לה בואי ורדי. ולידה ראשונה שלי שאני פשוט צועקת. ומשחררת הכל כנראה.. אני מרגישה שהיא יוצאת. ושורף. ואיתן מבין גם כשאני אומרת שורף. הראש בחוץ. ועוד לחיצונת קטנטנות לשאר הגוף. השעה 18:58 (רבע שעה לפני זה הייתי בפתיחה 4. ) מסתובבת לישיבה מניחה אותה עלי עור לעור. ולא מאמינה. כמה חיכיתי לה. תמרה מנתקת את חבל הטבור. (איתן לא בעניין) השיליה ב״ה יוצאת בשלמותה. ואני מניקה את הקטנה שלי שיצאה 3.152 פגית בשבילי..
אז לידת בית זה לא היה כמו שתכננתי אבל כבר למדתי בלידה ובכלל בחיים צריך הרבה גמישות מחשבתית. ושליחים טובים שיעטפו אותי, וב״ה בזה זכיתי!
ועליתי לביות המלא.
סיפור הלידה של עמית-טובה:
הריון שישי, וריד מציק ברגל, ובצקות לקראת סוף הריון. וסימפיוליזיס לקינוח.
סגרתי עם ברברה לידת בית, יש בריכה הכל מוכן. בנוהל עוברת את התל״מ. עובדת עד הסוף, מלווה לידה גם בשבוע 40+
מעקב הריון עודף הכל תקין ב״ה, הערכת משקל סביב 3.500 כבר ילדתי בעבר 4 קילו ככה שזה לא מרגש אותי. עושה פעמיים טיפולי דיקור סיני, וגם רפלקסולוגיה. ברברה בודקת אותי בשבוע 41 פתיחה 2 מחיקה מלאה ועושה סטריפינג. יש צירים שבאים והולכים לא משהו סדיר. חוגגים יום נישואים 11 שנים ומחכים ללידה. יום חמישי הולכת שוב למעקב הריון עודף. מי שפיר 6 מתחיל להיות גבולי. במוניטור יש ציר ומול הציר האטה בדופק. ושוב ציר קטן ולא מורגש וכנ״ל האטה. מתייעצת עם ברברה שגם ממליצה מוניטור ארוך בבי״ח. ואכן הרופא שולח לבי״ח לזירוז. אמא מפנקת בסנדויץ חלומי, והיא הולכת לילדים שלי ואני לבי״ח. ובעלי יוצא מהעבודה לכיוון בי״ח להיות איתי. מגיעה לבי״ח יחס v.i.p זה הבית השני שלי עין כרם. בהתחלה חששנו שיש האטה. בסוך מוניטור מושלם שעתיים בערך. ממליצים על סטיריפינג ושאעלה לנשים או להסתובב. אני רוצה להשתחרר. חותמת סירוב. ואני משוחררת. באה לצאת ומקבלת ציר ממש חזק. וחייבת לשירותים. לא מצליחה להתרוקן בשירותים. ומתחילים צירים סדירים. איתן מפעיל וויז שעה נסיעה הביתה שיא הפקקים. מדברת עם ברברה היא אומרת לי להשאר כי אם לא אלד ברכב. לא מצליחה לדמיין את עצמי עוברת ככה צירים ברכב. מבקשת להיכנס להתקלח בקבלה ואז אולי זה ירגע ואצליח לנסוע חזרה הביתה. יש איזה סתימה במקלחת אז נכנסת להתקלח בחדר לידה.. אני לא רשומה ולא כלום. השתחררתי כבר. השעה כבר 17:30 תמרה הדולה שלי בלידה בחדר ליד. קופצת מידי פעם. המים עושים לי טוב ואני מבינה שלידת בית לא תהיה. מתחילה להרגיש לחץ. אומרת לאיתן שיקרא למישהי, המיילדות נכנסות ולא מבינות כי אני לא רשומה בשום מקום. וקולטות שזאת אני, רוצות מוניטור לפתוח וריד. ואני אומרת להם שלוחץ לי. הם רוצות שאשכב לבדיקת פתיחה. ואני לא יכולה לזוז מעמידת 6. בודקת אותי ככה פתיחה 3.5 אני לא מאמינה למשמע אוזני, ואני רוצה הביתה. למזלי תמרה סיימה את הלידה וחוזרת להיות איתי. ואיתן בעלי מבקשת שמור המיילדת תהיה איתי. השעה סביב 18:00 אני בישיבה חצי על המיטה. פותחים לי וריד. ואני רק חולמת על להניק אותה ולהרגיש אותה על הגוף שלי ושואלת אם יש מקום בביות מלא. תמרה מעסה מאחור את הגב התחתון. איתן נותן לי יד. מעודד ומרגיע. שולחים אותו להביא מדבקות כי אני לא רשומה בשום מקום. והוא עולה בנחת, ועוד קונה קפה לתמרה ולו.. ומתקשר ולא מבין למה אף אחד לא עונה לו. סביב 18:30 לוחץ לי שוב, פתיחה 4 כשאני לוחצת מרגיש כמו שול.. מביאים כיסא לידה בסוף אני עולה על 6 במיטה. ה4 מתסכל. תמרה מזכירה לי שזה לא אומר כלום ושאני יודעת את זה. לוחץ לי ואני פשוט קשובה לגוף שלי ולוחצת במקביל א-סימטריה. איתן חוזר וקולט שאני לוחצת ולא מבין מפחד שאקרע כי אני רק פתיחה 4 אני מחזיקה לו את היד. ומהעוצמה הוא מבין שאני כנראה יותר. אני קוראת לה בואי ורדי. ולידה ראשונה שלי שאני פשוט צועקת. ומשחררת הכל כנראה.. אני מרגישה שהיא יוצאת. ושורף. ואיתן מבין גם כשאני אומרת שורף. הראש בחוץ. ועוד לחיצונת קטנטנות לשאר הגוף. השעה 18:58 (רבע שעה לפני זה הייתי בפתיחה 4. ) מסתובבת לישיבה מניחה אותה עלי עור לעור. ולא מאמינה. כמה חיכיתי לה. תמרה מנתקת את חבל הטבור. (איתן לא בעניין) השיליה ב״ה יוצאת בשלמותה. ואני מניקה את הקטנה שלי שיצאה 3.152 פגית בשבילי..
אז לידת בית זה לא היה כמו שתכננתי אבל כבר למדתי בלידה ובכלל בחיים צריך הרבה גמישות מחשבתית. ושליחים טובים שיעטפו אותי, וב״ה בזה זכיתי!
ועליתי לביות המלא.
