למרות שכתבת במתיקות, מכירה את המקום הזה של צורך בפרטיות עם כל המשפחולוגיה   

אוהבים והכל אבל יש גבול - וכדאי שנגיד את הקול שלנו לפעמים.. 

והצעה.. אולי הבנים יוכלו להקדיש את חדרם מידי פעם? 

וחשוב שתגידי את זה! 

משפחה יקרה! אני עובדת קשה! גם לי מגיעה שבת מנוחה!

אין לי משהו חכם להגיד,

חוץ מהזדהות

ויאוו כמה שזה מעצבן!!

וההודעה הזאת,

כאילו זה מובן מאליו...

מתחשק לי לצרוח איתך ביחד

איזה מעצבנים הם!!!

ואת גיבורה שאת שותקת להם, באמת.

תדברי על זה אח"כ עם ההורים שלך,

בשביל הפעמים הבאות.

ובעז"ה בקרוב את עוברת לצד שלהם,

ומגיעה להתארח בחדר שלך

שולחת לך מכאן מלא כח!!

כלומר, בוודאי שאין כל סיבה שלא תדפוק על הדלת ותאמר שצריכה להוציא דברים.

אבל לגבי עצם נוכחותם, זה לא הזמן.

בכללי - יש פה מציאות משפחתית, שקורית לא פעם אצל משפחות שיש כמה נשואים, ולא הרבה מקום - וכולם רוצים לבלות יחד.

ואכן, הרווק/ה מוצא עצמו "מחליף חדר" לטובת הנשואים, כי אין ברירה יותר טובה.

אלא מה? שאכן צריך מראש לשאול את הסכמתו (וזה מה שהיה כאן לכתחילה, ומתוך הבנה שאחרת זה לא יוכל להתקיים, הסכימה). ובוודאי שאם  רוצים "להאריך שהות", צריך לבקש רשות. 

לפעמים נקודת המבט כ"כ שונה, עד שכלל לא מבינים שזה איכפת לה. הם מסתכלים עליה בתור ה"מארחת" שבוודאי שמחה אם הם נשארים עוד.

אז הדרך היא, לעדכן - לא "בזמן אמת".

זה יכול להיות את ההורים, זה יכול להיות את האחים. בהדגשה שמאד שמחים שבאים, אבל נקודות הקושי.

המצב שצריך להיות הוא, שגם בארוחות השבת האחיות/גיסות משתתפות איתה בעזרה. ובוודאי ששואלים אותה לגבי החדר שלה, ומודים.

ברור שלגבי סעודות השבת, למשל, הם מסתכלים עליה בתור המארחת... בענין הזה עושים סוויצ' ע"י שיחה.

ואחרי הכל, אכן אם היא מקבלת להשתתף בשבת כזו, סביר שיפול עליה יותר עול. אלו טרודים עם ילדיהם הקטנים, והיא גרה בבית - ומי שיעשה את ה"גימור" אחרי שכל אחד הלך לחדרו, זו היא... בד"כ, כשזה בתחומי הסביר, אז זה גם קצת בהתנדבות..

כמו שאמרתי, לדפוק ולומר שצריכה להוציא דברים.

את "חמה" עליהם (בצדק, אובייקטיבית, אם כי הם כנראה לא רואים את זה), אז את אומרת לא לחכות לאישור. אבל אין דבר כזה. אי אפשר, בחדר שאיש ואשתו נמצאים, "לדפוק באסרטיביות ולהיכנס". לא עושים דבר כזה. גם בערכים יש סדרי עדיפויות. זה ענין של צניעות ודרך ארץ בסיסית, גם אם הם לא היו בדיוק כאלה כש"הודיעו" לה שנשארים.

וזה לא שהיא ביקשה שלא ייכנסו. היא פשוט מתארת מצב שמכאיב לה, בצדק. לא צריך קיצוניות - או שהיא "מחוץ לתחום", או דופקת-נכנסת. דופקת, אומרת שצריכה דחוף להוציא דברים שהרי לא ידעה שיהיו שם.. ונותנת להם לפתוח לה את הדלת. לא הבדל גדול בזמן..

[מה שכתבתי שכעת גבורה לשתוק - לא היה על זה, אלא על עצם ההודעה שלהם שנשארים, כשכבר לא הביעה התנגדות והם שם. וגם על ההתנהלות בשבת. זה ענין לזמן אחר]

החילוק הוא, אחד, ב"אני אישית הייתי נכנסת" (חיוך גדול...).

שניים, בהבנת המציאות. אני מניח שזו לא מציאות שאפשר לומר להם כעת, לא נוח לי שתישארו עוד לילה.. מן הסתם זה כבר מאוחר מידי. לא כמו שהיו אומרים בבקר, בעצם אנחנו מתכוונים להישאר... ואז באמת אם לא טוב לה, יכולה לומר, אני צריכה הלילה את החדר שלי (אלא אם כן, מסכימה. גם סביר. ובד"כ מה שקורה).

ולגבי "מזמין לעצמו יחס" - אע"פ שהעיקרון נכון, אבל מי שמכיר מציאות כזו, יודע שזה קצת יותר מורכב. אבל לטווח ארוך יותר - אכן. צריך להחליט לעצמו מה גבולות הגזרה (כמובן, יפה מאד שמתחשב במה שיכול בנשואים-האורחים), ולעדכן בעוד מועד.

[לגבי ה"מציאות" - התכוונתי מציאות משפחתית כזו, שמגיעים נשואים לשבת. שהיא מורכבת מכדי לומר תוך-כדי כל מיני דברים.. ולא רק למי שהוא בעל אופי מרַצה. הדרך היא מראש]

אמרתי שמי שמכיר, יודע שזה מורכב מכדי לומר את הדברים על-המקום...

אם את מכירה מקרוב, אז מן הסתם את גם יודעת (אלא אם כן אצלכם זה אחרת). אם לא, אז לא.

תגובה מאד סבלנית, היתי אומר...

[אפשר להבין ש"עוברים" כשמזמינים את כולם לאותה שבת, וטוב שמזמינים. ואת כנראה בדיעבד הבנת שאין ברירה. אבל "להאריך שהות" בלי לשאול אם בסדר מבחינתך.. וגם אי ההתפנות בשבת להשתתף במה שצריך לסעודה של כולם.. קצת "רחפנות" היית אומר, בלימוד זכות]

מי ששמע את שתיקתך (כל הכבוד..), ישמע גם את תפילתך וגם את  שמחתך... בעז"ה בקרוב.

לבי לבי איתך.

אל תקחי אותם קשה.. הם לא מודעים לזה שהם פוגעים בך..

את פשוט נשמה

וכל הדברים שאת עוברת, זה בכלל לא פשוט. לא רק שאת רווקה, נוספים הרבה דברים מסביב שנגזרים מכך, והרבה פעמים, הם הם ההתמודדות עצמה.

מתוך המסירות וההקרבה שלך ניבטים לב ענק ונשמה גבוהה. ואני בטוחה שאת מדהימה. 

זה נכון שאולי יש מקום לעשות עבודה על גבולות,

אבל לפני זה תחבקי את עצמך

תגידי לך שאת כזאת טובה ואהובה ויש לך מקום שהוא רק שלך ואף אחד לא יכול לקחת לך אותו או להכנס אליו. מקום שלם ויפה ובלעדי.

וכל החסדים שעשית איתם בכל הפעמים הם ענקיים ממש! 

ועכשיו הגיע הזמן לעשות חסד גם עם עצמך ולתת לעצמך את כל מה שאת צריכה

הם נשמעים באמת מרוכזים בעצמם

וזה לא אמור להיות ככה.

תתעודדי בכך שרווקות זה מום עובר..

קודם כל- כל הכבוד לך ובע"ה שתמצאי את זיווגך האמיתי בקרוב...

אני ממש מבין אותך אבל רוצה רק להוסיף נקודת מבט שונה.

אני חושב שכל אחד צריך לדעת שכמו שנולדים למשפחה מסויימת, עם כל הדברים הטובים הקשיים הפלוסים והמינוסים שיש בזה... ככה גם המיקום במשפחה נקבע משמים לכל אחד- עם כל היתרונות והחסרונות.

בתור אח גדול להרבה אחים קטנים, אני יכול לספר לך על שעות של עזרה בבית ביביסיטרים וניקיונות, על הורים שעדיין לא התייצבו מבחינה כלכלית (עם כל המשתמע מכך), לגדול עם הורים צעירים חסרי ניסיון. וכן - גם הגעה לשבתות אצל "סבא וסבתא" שבעצמם עדיין הורים לילדים- לא תמיד זה קל.

לעומת זאת לאחים הצעירים יש התמודדויות אחרות: אחים גדולים שמגיעים פתאום לשבתות, התמודדות עם הורים שמזדקנים וכו' וכו'.

ואני ממש לא כותב את זה כדי להתבכיין ח"ו אלא רק כדי לומר שגם לנו יש קשיים. אני אישית בוחר לשמוח במה שקיבלתי ולדעת שנבניתי מהקשיים ונהייתי אדם טוב יותר.

ואני יודע שלאחים שלי הצעירים יש קשיים אחרים... ככה זה דרך העולם.

לסיום, אני יכול לספר לך שאחת האחיות שלי (בגילאי תיכון) לא מסתירה את מורת רוחה כשהאחיינים שלה מגיעים ומבלגנים ומרעישים. אז מצד אחד אני מנסה לשמור על השלום, אבל מצד שני אני אומר לעצמי- למה לא, שתתמודד.. אני כשהייתי בגילה סידרתי וניקיתי אחריה ושמרתי עליה בצהריים שהורים שלי יוכלו לנוח... אז עכשיו זה תורה להתמודד ולתת מעצמה.

ככה זה בין אחים, (מעצם זה שנולדו יחד לאותם הורים) צריכים לוותר אחד לשני וללמוד לחיות יחד.

כתבתי את זה.

אני מבחינתי לתת לה את כל ההתחשבות בעולם.

אבל אני יודע שמבחינה חינוכית, (וזה גם משיחות עם ההורים, שביקשו את זה) צריך גם לאתגר אותה בזה קצת.

פעם בשיחה עם דודה שלי, אמרתי לה שאני ממש מתפדחת מאחותי הקטנה.

פשוט הרגשתי שאני "משתמשת המון בשירותיה":

בייביסיטר, סיפורים, יציאות לגינה, טיולים, סדר ונקיון....כל דבר, 

ולא ממש מצליחה/לא רוצה להסתדר בלעדיה.

זה כלכך עזר שהייתה לי את האופציה פשוט להגיד לה- בואי, אני צריכה אותך.

 והיא באה בשמחה, תמיד. רק שלי התחיל להיות לא נעים...

עיקר ה"תלונה" שלי הייתה: היא הקטנה. ועכשיו היא עוזרת לי,

אבל לא אוכל להחזיר, ולעזור לה, כשבעז"ה תצטרך.

ואז ענתה לי הדודה שלי, משהו שכלכך עשה לי טוב:

את זוכרת, לפני יותר מ10 שנים, כשהגדולים שלי היו קטנים?

אז, זו היית את שבאה והייתה ה"קרן אור" שלי.

ועכשיו תור אחותך להחזיר לך על מה שנתת לי,

ובעז"ה בבוא תורה תהיה גם לה את שלה...

ואני בכלל לא זכרתי כמה הייתי אז, אי פעם, נמצאת אצלה 

אז זה לא בדיוק מה ששיתפת,

וחוץ מהקטע שבאמת הרבה "טובות" שעשיתי כרווקה עכשיו נראות לי רחוקות...

זו גם דרך להסתכל על העניין:

"שלח לחמך על פני המים, כי ברבות הימים תחזור לך עוגה..."

באמת, מה שאת משקיעה היום  באחייך ואחיינייך- 

בעז"ה שתזכי ויום אחד מישהו ישקיע בך בחזרה .

איש שלי

אהוב אחד

זה יום העצמאות

מצאתי לי פינת טבע פה

לכאורה, זה מה שחיפשתי בדיוק.

חורשה, שקט, אוויר נעים.

ועדיין, משהו בי לא מוצא מנוחה.

אני רוצה אותך, ובו זמנית אני מלאת פחדים מההליכה לקראתך.

אני יודעת שיש בי הרבה. יש בי מה לתת, יש בי אור. אני בטוחה בזה.

רק שבכלי העולם הזה, עוד לא למדתי ככ איך להנביע אותו, את האור הזה.

והבוץ דבק במעיינותיי, והסחף גובר עליי.

אני במערבולת פנימית, מרגישה שאין לי קרקע בטוחה להישען עליה.

לא מרגישה שאני יודעת,  לא מרגישה אולי כמעט בכלל..

אני לא יודעת מה יש שם, ברגש, שאני רוקדת איתו במין ריקוד של רצוא ושוב..

אני רוצה להרגיש, אני רצה אחרי ההרגש, מחפשת את הקו הדק הזה של רגש אמיתי שינבוט בי, ובו זמנית אני ככ בורחת ממנו. ככ מפחדת להתמסר אליו באמת.

אני רוצה אותי.

אני רוצה אותי בגדלות.

אני לא רוצה להיות נחסרת ככ בחסרונך..

אני לא רוצה להגיע אליך מתוך הריק,  מתוך הכלום, מתוך האין..

אני רוצה להלך בעולם בקומה זקופה, להיות עושה לי בית בתוכי. פינה של מלכות.

אני רוצה לזכור שיש בי.

אני לא חסרה. אני לא שבורה, אני לא אבודה.

אני רוצה ללמוד לאהוב את עצמי גם ככה. על כל חלקיי.

אני רוצה להצליח להתקלף... להגיע על הגרעין ההוא, שהוא אני, לחבק אותו שם ולשאוב ממנו כח.

ושם, בקודש הקודשים, חתום בחותמו של כהן גדול

מונח, הרצון שלי.

קראתי. אין לי מילים מעבר

ואתם לא מעמיקים את הקשר בכך שכל פגישה שלכם זה צחוקים וכיף ונמנעים מלהעמיק את הקשר. לא ברור אם החלטת שאתה רוצה להתחתן, בטח שלא ברור אם החלטת להתחתן איתה, ומתוך כך אתה חוזר לתירוץ הגובה ששמרת לך מראש, שלא השתנה מאז שהתחלתם להיפגש.

הייתי שמח לנסות לסייע לך אם תענה איפה אתה עומד ביחס לכל מה שאמרתי, אולי הכל הבל, רק אתה יודע.

החלטתי שאני רוצה להתחתן- כן. אני רוצה את זה מאוד, צמא לזוגיות ואהבה. אבל, לא יודע מה זה כי בחיים לא הייתי בדבר כזה.

לגבי להתחתן איתה, כמו שאמרתי המון דברים מתאימים לי, כיף ונחמד לי איתה אבל אין רגש.

ועניין הגובה, מההתחלה זה היה קשה לי זה נכון. לפעמים מפריע יותר ולפעמים פחות. עכשיו נראלי שזה פחות, אבל מפחד שבשכל שלי זה עדיין נתפס כמשהו פחות מושך אולי.

(היא דרך אגב סבבה עם הפרשי הגבהים ממה שאני שומע ממנה)

למה אתה רוצה להתחתן?

למה אתה צמא לזוגיות ואהבה?

אם אתה לא יודע מה זה אז למה אתה רוצה את זה? ולמה אתה רוצה משהו שאתה לא יודע?

מה זה אומר שאין רגש?

למה זה מפריע לך שהיא גבוהה ממך?

למה אתה מפחד ממה שאולי יש לך בשכל? ולמה שלא תבדוק בשכל שלך ותעדכן אותי?

קשה שרגש יווצר, שינסה למצוא דרך להיפגש בתדירות גבוהה יותר.

אם נפגשים רק אחת לתקופה ויש כיף, כדאי לנסות להעביר שלב ולהיפגש יותר, אחרת, חבל לדעתי על הקשר כי יהיה קשה לבנות אותו.

(אני הפסקתי קשר על דבר כזה אחרי שהבנתי לאחר מספר חודשים שאם עדיין נפגשים רק אחת לשבוע ולא יותר רגש כבר לא יבוא ולא נוכל לבנות משהו יחד כי כל פעם זה להיזכר מה קורה אצל האחר.)

ויש מצב שהקשר שלהם פשוט משעמם.. 

הראשון, להיפרד. לא מתאים.

השני - לעשות דברים ביחד.  ללכת לקניות. לעשות הליכה. ללכת לבנות משהו ביחד (להתנדב ווטאבר). לא עוד "דייט".

זה מאוד פשוט כן או לא

( אצל גברים זה שונה מנשים גברים עד דייט 3 יכולים להגיד אם יש משיכה או לא אבל נשים זה שונה מאוד)

ובייחוד לא קולה!!!

שעדיף להימנע ממשחות שיניים מלבינות. ייתכן שהן מלבינות אבל הן משפשפות את האימייל (במיוחד פחם וכיו"ב).

פרדונטקס טוב לחניכיים אם יש בעיות חניכיים / חניכיים רגישות וכיו"ב.

סנסודיין repair (אם מכיל NOVAMIN) טוב לשיניים רגישות ה־NOVAMIN ממלא סדקים מיקרוסקופיים באופן דומה לאימייל או משהו כזה. מומלץ בחום זה גם נותן תחושה חלקה לשיניים.

חוץ מזה כמעט כולם אותו דבר. זה שיש מיליון סוגים בסוף כמעט כולם אותו דבר וכמעט אותם מרכיבים, זה confusion marketing. גם למשל בסנסודיין: יש כמה משחות עם כל־מיני כיתובים שונים אבל אם להסתכל על הרכיבים, זה בדיוק אותו דבר (ומחירים שונים...)

מומלץ להשתמש במברשות רכות. היעילות היא אותה יעילות אלא שהרכות פחות פוגעות בחניכיים / משפשפות את האימייל. אני אישית ממליץ על curaprox, ה־ultrasoft מדהים וגם די עמיד בהשוואה להרבה מתחרים.

ובאו לפגישה.

אבל אפשר לשנות את זה אחרי האירוסין. תזמין אותה לשיננית או הלבנה.

שיהיה ברור

לא עברתי לנשואים טריים

אני לא בוגד

באמת

שמע המקום הזה בלב שלי אין מה לעשות

קל לי שבעז"ה שאתחתן אמשיך להיות פה.

אבל זאת רק תחושה, ימים יגידו

געגועים לאנשים שעברתי איתם פה לא מעט

ותמיד לדעת שמי אני בכלל

זה חשוב

אצלינו נוהגים אחרי 4 שנים

עם המקלחת של סוף תשעת הימים

אברך כמו שחלמתי שנים

שמח בחלקי הטוב

מה איתך אח?

זה זכות מעל הטבע

אני אין לי מעצמי כלום על זה

אבל זה סופי ב"ה

תודה!

(סתם)

וזה בכלל לא מעניין אותו

הוא אמר מזמן שזה יהיה הדבר האחרון שיעניין אותו באשתו...

היא יודעת שהוא שרוף עליה...

אחים לא בהכרח דומים

את אמורה לפרגן ולהרים, : כן בטח!!! מהממממת!!!!! 🥰😍

משו כזה

חחח אבל אם גם הוא בראש כזה אז הכל טוב

היא מהממת באופי שלה והכל טפו חמסה וב"ה

ולפני שהכיר אותה הוא בכלל לא היה בעניין של בנות או חתונה

והוא רוצה ואוהב אותה מלכתחילה אז אני לא רואה בזה בעיה לומר שהיא לא הכי יפה בעולם...(גם לא יפה באופן כללי, חביבה עם חן יהודי)

תאמת שיש לי הערכה לזה,

ברור שצריך משיכה חיצונית גם,

אבל הפנימית זה הדבר שבסוף הכי מחבר. (לענ"ד)

בסוף זה גם עניין של אופי ומאד אינדיבידואלי לכל אחד

כאילו, את יכולה להגיד לנו ולאנשים אחרים אבל לא לאחיך

אבל אני גאה לספר לכם שאני נותנת צ'אנס ויוצאת גם עם הבחורים שהם לגמרי קלאסיים מבחינה חיצונית

תעשי רק דברים שאת שלמה איתם(:

וחשוב לו מישהי שנראית נורמלי ולא מכוערת.

ואין לו עניין דווקא בבחורה "חתיכה".

אני עושה דברים שיש להם פוטנציאל שאהיה שלימה איתם😉

בעיניו היא יפה, אל תגידי לו שהיא לא.

כאילו, זה לא נחמד, והוא עלול בסוף להאמין לך.

לא יודעת אם "יפה" בהגדרת הוליווד

ברור שלא אגיד לו, אני אחות טובה אחרי הכל

נכון, יפה

תסנני מה שמתאים לך..

בהצלחה!

נשמע לי יותר מתאים בשבילו

הייתי בורחת...

בהצלחה!

שזה רעיון כל כך טוב; ואם אחר כך, למרות שהיא צדיקה וצנועה (ואתה בטוח שהיא צדיקה וצנועה כמו שאתה

אוהב ומעריך), יהיו דברים נוספים חשובים שלא תסתדר איתם?

חושבת שכדאי וצריך לברר מה היה עד עכשיו עם פגישות; היו פגישות?  מדוע הסתיימו?

מצידן? מצידך? מה הפריע לך? מה הפריע לה? אולי אתה "תקוע" עם איזו דרישה,

כיוון הסתכלות, ציפיות, ואינך מוכן להתגמש או משהו כזה?

כמובן שלא מכירה אותך בכלל, סתם הצעה.

ועל זה הדרך. 

אבל תגובה יפה

כבר ראיתי את ההחלטה הזו שלו פעם באחד הפורומים הקדומים יותר.

הוא מדגיש צנועה וצדיקה. זה נפלא,  אם זה יושב על מקום אמיתי,

בוגר, שלא מתעלם גם מדברים נוספים חשובים, לו והוא עדיין

פחות מודע להם.

@שמוליק פיין  @אלירז 

זה לא היה בדיוק ככה אבל זה בערך מה שהם מספרים.

עלעלתי קצת, לא בדיוק...

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7  

כתוב שם בערך

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

שיציעו להן קודם

אבל גם אפשר לשאול את אותה הבחורה מה ההעדפה שלה. אי אפשר לדעת מראש.

אבל אני לא אישה.

עקרונית, באלגוריתם גייל ושפלי של שידוכים יש יתרון להיות זה שמציעים לו ראשון.

שידוך יציב – ויקיפדיה

לבקש בכללי את הפרטים.. ולהגיד שיש לך אולי רעיון וכו'..

לא לפתח כ"כ ציפיות, אבל כן להשיג את מה שצריך.

החבר הזה אני מאוד מעריך אותו, וחוושב שהוא מיוחד בשמחה, בקלילות, במידות שלו... והוא גם לומד חינוך ובעה משם בעתיד הוא יתפרנס.. ולפני התואר הוא התפרנס יפה מעבודה בחינוך בלתי פורמלי..

אממה - הוא כרגע עובד כמה חודשים בתור קופאי.. וישלו עוד שנה לפחות עד סיום התואר..

מניח שאני עושה מזה אישו יותר ממנו, אבל אני חוושש שאולי זה ירתיע את הבחורה/בכללי ירתיע בנות אחרות .. זה מתכון מראש לוותר כי אני לא משווק אותו טוב? 

בהנחה שהגיל משנה.

אנחנו יותר קרובים ל30 מאשר ל25.. 

תציע וזהו, אתה לא צריך להתחתן איתו

אבל לדעתי צריך להציג קודם אצל כל הצדדים הטובים והחיוביים כפי שכתבת עליו..

ולציין שכרגע בשל הלימודים עובד כקופאי.

בסוף נשמע שכן יש לו כיוון בחיים, לומד וגם בעבר היה ברצף תעסוקתי.

לענ"ד כל הקטע של שידוכים, זה להאמין במי שאנחנו משתדכים.. אם אתה תעוף עליו, זה יועבר בהתאם למי שמקבלת את ההצעה

זה בעיקר מחמאה. לא חיסרון.

מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק ולא יצטרך לבריות - לא?

יכול להיות שזה ירתיע אותה.

גם יכול להיות שירתיע אותה שהשם שלו מתחיל בא' ולא בי' (אותיות אקראיות).

יש דברים שבידיים שלך, ויש דברים שלא.

תנסה,

ומקסימום יגידו לא.

חבל על האנרגיות ועל המגדלים שאתה בונה כאן באוויר.

אין סיבה לוותר בעיני -

לנסות, ותשאיר להם את הבחירה אם להירתע או לא.

בהצלחה!