ריקנות.
כולי ריקה.
מחוררת.
כל הטוב והאושר שבי יוצאים דרך כל החורים.
ואין חומר שיסתום.
שיהדק.
שיפסיק את הדליפה הזו!
קר בחוץ.
עוד אין גשם, אבל אלו הימים שאני הכי שונאת.
ימים שרק קר. קפוא. אין גשם שאפשר להתנחם בו.
שישטוף את הכל.
את כל הזוהמה.
רק קר, ומצמרר.
אני יושבת על אדן החלון, וכולי קרה.
תרתי משמע.
אני קרה, מחושבת. אטומה.
מחכה שיעברו כבר הימים הללו.
כל שמחת החיים שלי נעלמת למראה האפרוריות ששוררת בחוץ.
משעמם.
חדגוני.
אני מכלה את זמני לריק, ויושבת וכותבת עוד ועוד פואמות.
כמו זאת.
כולן אותו הדבר.
וגם אני.
