בס"ד
אֵיךְ זֶה שֶׁבָּאתִי אֵלַיִךְ
וַעֲדַיִן אֲנִי לֹא אִתָּךְ
וְכָל חֲלוֹמִי אוֹדוֹתַיִיךְ
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי פִּתְאוֹם כֹּה דָּעַךְ
הִגַּעְתִּי עַד שְׂפַת חוֹמוֹתַיִךְ
וְלֹא גָּאַלְתִּי אֶת לִבֵּךְ
הַאִם אַתְּ עוֹד מַאֲמִינָה לִי
כְּשֶׁאֲנִי שָׁר לָךְ
שֶׁלֹּא אֶשְׁכָּחֵךְ
...
הִתְרַגַּלְתִּי לִבְכּוֹת
הִתְרַגַּלְתִּי לְחַכּוֹת
הִתְרַגַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת עַד החוֹמוֹת
הַהִגָּיוֹן הָפַךְ לְשִׁגָּעוֹן
וְהֶעָווֹן הָפַךְ לְחָזוֹן
המילים של בוצר לשיר הנפלא שלו על ירושלים(ציון).
שכולם רצו אותה שנים, וכשבאנו סוף סוף אליה,
ממש הגענו.
מצאנו את עצמנו עוד רחוקים.
והחלום פתאום התרוקן,
התערפל שוב.
אלה שחלמו כבר לא כאן,
ואלה שכאן כבר לא חולמים.
ולפעמים איש ואשה הם משל לירושלים,
ולפעמים ירושלים היא משל לאיש ואישה.
