בתורה ישנן שתי מצוות הנוגעות להלוואות , האחת היא איסור ריבית והשנייה היא שמיטת החובות מהלוואות בכל שבע שנים (מצוות שמיטת כספים). לכאורה כלכלה איננה יכולה להסתדר עם שתי מצוות אלה. לדעתי כאשר רואים את הכלכלה כמצב סטטי אכן לא ניתן להבין מצוות אלה, אולם אם נראה את הכלכלה כחלק מחיים דינמיים נקבל מבט אחר על מצוות אלה.
ראשית אדם לא יהיה כל חייו מלווה ולא כל חייו לווה, במסגרת חייו אדם בתקופות מסוימות בעל עודף בנכסים ובתקופות מסוימות בעל חוסר בנכסים ונאלץ ללוות כספים. מאורעות המתרחשים בחייו של אדם מאלצים אותו לעיתים להיות נצרך, לא לעולם חוסן.
כאשר אדם בא לקבל הלוואה יבואו המלווים וישאלו אותו שתי שאלות: האם הלווית ללא ריבית כאשר יכולת? והאם פרעת את ההלוואות שלך למרות שעברה עליהן שביעית ויכולת שלא להחזירן?. תשובה שלילית לשאלות אלה תקשה על אדם בחיים המתנהלים ע"פ התורה לקבל הלוואה בלא ריבית אלא אם כן הוא אביון שאז מצווה לסייע ולהלוות לו.
החיים הכלכליים יכולים להתנהל לפי התורה, הלוואות תינתנה ללא ריבית ואפילו כאשר האדם מודע לכך שההלוואה אולי תישמט. אם המלווה זוכר שיכול להיות שיתכן והוא יזדקק לקבל הלוואות בעתיד הוא ייתן הלוואות גם תחת מצוות התורה כאשר הוא יכול.
בהערה נוספת אציין כי אדם חי בחייו כעשר שמיטות אי פירעון הלוואה באחת השמיטות אם אותו אדם יכול להחזירה תצייר אותו באור שלילי בעיני החברה ובעיני המלווים לעתיד.
