או מתארחים אצל תימנים

לשים כלי מתכת גבוה הפוך על הפלטה ולהעמיד עליו את הסיר

וראיתי שעושים אותה בפועל בשבתות...

שהוא יום שישי.

המטרה של ההרחקה הזאת היא למנוע את אובדן הנוזלים ושריפת האוכל.

של בן דרוסאי ככה אני זוכר במעורפל מאוד.

בכל אופן זה מפורסם שלתימנים מותר, קוראים לזה, בבדיחות, תימני של שבת

(שמעתי שאם האוכל לא לתימני אי אפשר לבקש ממנו, אבל אין לי מושג במה זה שונה ממי שקיבל שבת מבעוד יום)

הילקוט יוסף פסק שבארץ ישראל גם לתימנים אסור להקל בבישול אחר בישול בלח.

בנוסף הוא פסק שמותר להניח תבשיל לח קר על גבי פלטה חשמלית שאינה פועלת אבל עתידה לפעול ע"י שעון שבת כי זו גרמא ובצירוף האומרים שאין דין בישול אחר בישול בדבר לח.

ואשכנזים מקילים לחמם תבשיל לח בשבת אף על גבי פלאטה שפועלת ובלבד שהוא לא קר לגמרי אלא חם מעט אף שאינו בחום שהיד סולדת בו

ותזהר כשאתה מזכיר את הילקוט יוסף לתימנים...

ו – מנהג תימנים ואשכנזים בתבשיל נוזלי | פניני הלכה

"ומבני עולי תימן ישנם רבים שנוהגים כדעת הרמב"ם. ולפי זה, אם בישלו מרק בערב שבת והניחוהו במקרר, מותר בשבת להוציאו מהמקרר ולהניחו במקום שיוכל להתחמם עד שירתח. וכן הדין לגבי רטבים וכל שאר התבשילים הנוזליים."

@2121, אל תגיד את מה שכתבת לתימנים... שלא יסקלו אותך

קיבלתי מסר בפרטי

http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=144009&kod=&modul=15&codeClient=58

מי שהולך לפי הרב קאפח שלא יחזיר לפלטה!

שסוברים השש"כ ועוד לגבי פלטה, שלא כדעת הרב יוסף זצ"ל והרב ליאור שליט"א שלדעתם אין מחזי כמבשל בפלטה, כי לא מבשלים עליה בימי חול.

תבשיל "כנגד המדורה". גם המדורה היא אש גמורה , ובכל זאת כיוון אין דרך לבשל כך -מותר.

לכן הוא יצטרך לחלק ש"כנגד המדורה " זה שינוי שניכר שלא מבשלים פה, לעומת פלטה שאין בה שינוי כ"כ. 

למשל כמו שראינו כאן יש את כלל התימנים, ויש את השיטה של הרב קאפח שאוסר.

ממה שאני יודע יש עוד שאמי וכאלה "שהסתפרדו" לגמרי.

נראה לי שאת הקו הכללי מייצגים הרבנים רצאבי וקורח.

הם אומרים שבגלל שמרן היה מקובל אז דעתו לא נחשבת.

השאמי הולכים ע"פ שיטה ששילבה בין המנהג הישן של התימנים לבין השו"ע - בגלל סיבות מציאותיות.

הבלדי הולכים אחרי המנהג המקורי, עם ממש מעט שינויים אחרי השו"ע ומחשיבים את השו"ע בכמה נקודות בפסיקה יותר מספרדים אפילו.

הדרדעים מקטינים את החלק של השו"ע, (חלק קטן מהם מעלים את השו"ע לגמרי ומסיבות לא ישרות ולוואי שיעשו תשובה).

איכשהו התימנים הם העדה היחידה שהצליחה לשמר את היחסים הפנימיים התוך עדתיים שלהם כאן. כמו שאמר הרב טל הם ה"פריזר של היהדות".

יש כמה חילוקים כאלה בין האשכנזים, אבל הם רחבים מאוד ומתפרשים על מדינות שמלכתחילה לא היו קשורות (למשל אתריה דהחת"ם סופר, ליטאים, חסידים באיזור בריה"מ וכו') . כנ"ל אצל עדות המזרח (מרוקאים, עיראקים, תוניסאים [אצלם היה קצת חילוק בין ג'רבה לשאר תוניס, אבל הג'רבאות סוג-של השתלטה]). אצל אף אחד לא נשמרה הייחודיות המחלקתית כמו אצל התימנים, שזה דבר מאוד נחמד בעיני

במיוחד לא הקטע על מרן, הם לא אומרים שדעתו ההלכתית לא נחשבת אלא שהיא לא מחייבת אותם - כמו כל פוסק אחר שאינו הרמב''ם.

ככה שמעתי מדרדעי "כבד" במפורש על כמה מגדולי עולם שהיו גם מקובלים.

צינזרתי את הלשון המדוייקת שלו

שהם מזלזלים בקבלה, גם במקובלים.

נכון שיש ביניהם כאלו שמזלזלים במרן בגלל הנטייה הקבלית שלו, אבל את הדברים ההלכתיים שהוא כתב הם לא מבטלים בגלל זה (למעט המקומות בהם הוא מערב הלכה בקבלה).

אתה דרדעי שיודע אחרת?

אני מכיר כמה דרדעים יותר "פושרים" ממנו, כמו תלמידים מובהקים של הרב קאפח וכאלה. אבל הם פוסקים כמו הבלדי הרגיל בחלק גדול המקרים.

בכל אופן, מי שמזלזל במרן "טוב לו שנתהפכה שלייתו על פניו".

הוא כנראה סובר שדעתו של מרן לא נחשבת, אני מכיר כמה דרדעים שלא סוברים ככה. סה''כ הערתי שההכללה היא לא מדויקת.

מי שמזלזל במרן ולא מחשיב את דעתו עושה זאת מזלזול.

ומי שלא, מחשיב את דעתו בשיקול ההלכתי אבל עדיין מכריע ע"פ רוב לפי המנהג הקדום של התימנים (כמו כל התימנים, עד כמה שאני יודע)

יש דרדעים שהולכים לחלוטין לפי הרמב''ם אבל מחשיבים את דעת מרן כמו דעת כל פוסק אחר - לא הלכתית כי הם לא מחוייבים אליהם אלא לרמב''ם אבל גם לא מבטלים את דעתו בגלל שהוא מקובל.

כי כל מה שאני מכיר הוא בע"פ, אמרתי לך איך.

אשמח לראות אחרת.

מקורות כתובים אין בעניין הזה, מלבד ספרי הרב קאפח הסבא אין חיבורים במשנת הדרדעה.

ממה שנתקלתי רק הגאון הרב רצון שליט"א הולך בדרך הזאת

לכן אמרתי שההכללה לא מדויקת. לא אמרתי שאתה טועה לחלוטין אלא שלא כולם כאלה, כנראה זה שדיברת איתו כן.

מרן בדרך די דומה לרב רצאבי, הרב קורח, והקודמים להם הרב כסאר והרב אלשיך ושאר גדולי תימן... לכן חילקתי ביניהם לבין שאר הדרדעים.

ממה שיצא לי לשמוע ולקרוא מהרב רצון הוא לא פוסק בשונה משאר הבלדים (יצא לי לדבר איתו פעם).

למרות שאת רוב מה שאני מכיר עליהם אני מכיר מסיפורים של רבנים מגדולי הספרדים, אז לא יודע... יש לך ראיה שהם פוסקים אחרת משאר הבלדי?

תסתכל על המשך השרשור, לא אמרתי שכל הדרדעים כאלה, אלא שאם יש כאלה הם רק דרדעים

אולי אפשר לשמור רוטב מרוכז (כלומר יותר סמיך), לחמם את האוכל על הפלטה בלי הרוטב ולשפוך לרוטב מים רותחים כדי שיתחמם מעט (אבל לא ברמה של יד סולדת).

מעבר לזה יש פתרונות שתלויים בפסיקה - יש פוסקים שמתירים לחמם רוטב (ויש שאפילו מתירים נוזל), ויש כאלו שמתירים ע''י גרמא (כלומר להניח על הפלטה לפני שתידלק ע"י שעון שבת), אבל זה לא יעזור לך אם לפי הרב שלך אסור.

בהצלחה במציאת הפתרון, ואם לא תמצא - אשריך, לפום צערא אגרא.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!