או מתארחים אצל תימנים

לשים כלי מתכת גבוה הפוך על הפלטה ולהעמיד עליו את הסיר

וראיתי שעושים אותה בפועל בשבתות...

שהוא יום שישי.

המטרה של ההרחקה הזאת היא למנוע את אובדן הנוזלים ושריפת האוכל.

של בן דרוסאי ככה אני זוכר במעורפל מאוד.

בכל אופן זה מפורסם שלתימנים מותר, קוראים לזה, בבדיחות, תימני של שבת

(שמעתי שאם האוכל לא לתימני אי אפשר לבקש ממנו, אבל אין לי מושג במה זה שונה ממי שקיבל שבת מבעוד יום)

הילקוט יוסף פסק שבארץ ישראל גם לתימנים אסור להקל בבישול אחר בישול בלח.

בנוסף הוא פסק שמותר להניח תבשיל לח קר על גבי פלטה חשמלית שאינה פועלת אבל עתידה לפעול ע"י שעון שבת כי זו גרמא ובצירוף האומרים שאין דין בישול אחר בישול בדבר לח.

ואשכנזים מקילים לחמם תבשיל לח בשבת אף על גבי פלאטה שפועלת ובלבד שהוא לא קר לגמרי אלא חם מעט אף שאינו בחום שהיד סולדת בו

ותזהר כשאתה מזכיר את הילקוט יוסף לתימנים...

ו – מנהג תימנים ואשכנזים בתבשיל נוזלי | פניני הלכה

"ומבני עולי תימן ישנם רבים שנוהגים כדעת הרמב"ם. ולפי זה, אם בישלו מרק בערב שבת והניחוהו במקרר, מותר בשבת להוציאו מהמקרר ולהניחו במקום שיוכל להתחמם עד שירתח. וכן הדין לגבי רטבים וכל שאר התבשילים הנוזליים."

@2121, אל תגיד את מה שכתבת לתימנים... שלא יסקלו אותך

קיבלתי מסר בפרטי

http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=144009&kod=&modul=15&codeClient=58

מי שהולך לפי הרב קאפח שלא יחזיר לפלטה!

שסוברים השש"כ ועוד לגבי פלטה, שלא כדעת הרב יוסף זצ"ל והרב ליאור שליט"א שלדעתם אין מחזי כמבשל בפלטה, כי לא מבשלים עליה בימי חול.

תבשיל "כנגד המדורה". גם המדורה היא אש גמורה , ובכל זאת כיוון אין דרך לבשל כך -מותר.

לכן הוא יצטרך לחלק ש"כנגד המדורה " זה שינוי שניכר שלא מבשלים פה, לעומת פלטה שאין בה שינוי כ"כ. 

למשל כמו שראינו כאן יש את כלל התימנים, ויש את השיטה של הרב קאפח שאוסר.

ממה שאני יודע יש עוד שאמי וכאלה "שהסתפרדו" לגמרי.

נראה לי שאת הקו הכללי מייצגים הרבנים רצאבי וקורח.

הם אומרים שבגלל שמרן היה מקובל אז דעתו לא נחשבת.

השאמי הולכים ע"פ שיטה ששילבה בין המנהג הישן של התימנים לבין השו"ע - בגלל סיבות מציאותיות.

הבלדי הולכים אחרי המנהג המקורי, עם ממש מעט שינויים אחרי השו"ע ומחשיבים את השו"ע בכמה נקודות בפסיקה יותר מספרדים אפילו.

הדרדעים מקטינים את החלק של השו"ע, (חלק קטן מהם מעלים את השו"ע לגמרי ומסיבות לא ישרות ולוואי שיעשו תשובה).

איכשהו התימנים הם העדה היחידה שהצליחה לשמר את היחסים הפנימיים התוך עדתיים שלהם כאן. כמו שאמר הרב טל הם ה"פריזר של היהדות".

יש כמה חילוקים כאלה בין האשכנזים, אבל הם רחבים מאוד ומתפרשים על מדינות שמלכתחילה לא היו קשורות (למשל אתריה דהחת"ם סופר, ליטאים, חסידים באיזור בריה"מ וכו') . כנ"ל אצל עדות המזרח (מרוקאים, עיראקים, תוניסאים [אצלם היה קצת חילוק בין ג'רבה לשאר תוניס, אבל הג'רבאות סוג-של השתלטה]). אצל אף אחד לא נשמרה הייחודיות המחלקתית כמו אצל התימנים, שזה דבר מאוד נחמד בעיני

במיוחד לא הקטע על מרן, הם לא אומרים שדעתו ההלכתית לא נחשבת אלא שהיא לא מחייבת אותם - כמו כל פוסק אחר שאינו הרמב''ם.

ככה שמעתי מדרדעי "כבד" במפורש על כמה מגדולי עולם שהיו גם מקובלים.

צינזרתי את הלשון המדוייקת שלו

שהם מזלזלים בקבלה, גם במקובלים.

נכון שיש ביניהם כאלו שמזלזלים במרן בגלל הנטייה הקבלית שלו, אבל את הדברים ההלכתיים שהוא כתב הם לא מבטלים בגלל זה (למעט המקומות בהם הוא מערב הלכה בקבלה).

אתה דרדעי שיודע אחרת?

אני מכיר כמה דרדעים יותר "פושרים" ממנו, כמו תלמידים מובהקים של הרב קאפח וכאלה. אבל הם פוסקים כמו הבלדי הרגיל בחלק גדול המקרים.

בכל אופן, מי שמזלזל במרן "טוב לו שנתהפכה שלייתו על פניו".

הוא כנראה סובר שדעתו של מרן לא נחשבת, אני מכיר כמה דרדעים שלא סוברים ככה. סה''כ הערתי שההכללה היא לא מדויקת.

מי שמזלזל במרן ולא מחשיב את דעתו עושה זאת מזלזול.

ומי שלא, מחשיב את דעתו בשיקול ההלכתי אבל עדיין מכריע ע"פ רוב לפי המנהג הקדום של התימנים (כמו כל התימנים, עד כמה שאני יודע)

יש דרדעים שהולכים לחלוטין לפי הרמב''ם אבל מחשיבים את דעת מרן כמו דעת כל פוסק אחר - לא הלכתית כי הם לא מחוייבים אליהם אלא לרמב''ם אבל גם לא מבטלים את דעתו בגלל שהוא מקובל.

כי כל מה שאני מכיר הוא בע"פ, אמרתי לך איך.

אשמח לראות אחרת.

מקורות כתובים אין בעניין הזה, מלבד ספרי הרב קאפח הסבא אין חיבורים במשנת הדרדעה.

ממה שנתקלתי רק הגאון הרב רצון שליט"א הולך בדרך הזאת

לכן אמרתי שההכללה לא מדויקת. לא אמרתי שאתה טועה לחלוטין אלא שלא כולם כאלה, כנראה זה שדיברת איתו כן.

מרן בדרך די דומה לרב רצאבי, הרב קורח, והקודמים להם הרב כסאר והרב אלשיך ושאר גדולי תימן... לכן חילקתי ביניהם לבין שאר הדרדעים.

ממה שיצא לי לשמוע ולקרוא מהרב רצון הוא לא פוסק בשונה משאר הבלדים (יצא לי לדבר איתו פעם).

למרות שאת רוב מה שאני מכיר עליהם אני מכיר מסיפורים של רבנים מגדולי הספרדים, אז לא יודע... יש לך ראיה שהם פוסקים אחרת משאר הבלדי?

תסתכל על המשך השרשור, לא אמרתי שכל הדרדעים כאלה, אלא שאם יש כאלה הם רק דרדעים

אולי אפשר לשמור רוטב מרוכז (כלומר יותר סמיך), לחמם את האוכל על הפלטה בלי הרוטב ולשפוך לרוטב מים רותחים כדי שיתחמם מעט (אבל לא ברמה של יד סולדת).

מעבר לזה יש פתרונות שתלויים בפסיקה - יש פוסקים שמתירים לחמם רוטב (ויש שאפילו מתירים נוזל), ויש כאלו שמתירים ע''י גרמא (כלומר להניח על הפלטה לפני שתידלק ע"י שעון שבת), אבל זה לא יעזור לך אם לפי הרב שלך אסור.

בהצלחה במציאת הפתרון, ואם לא תמצא - אשריך, לפום צערא אגרא.

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

גם בקללות בכי תבוא כתוב "יככה ה' בשחין מצרים" ולא בצרעת.. 

שהמכות מתחלקות לשלוש קבוצות - מכות שממחישות למצרים את הגרות, מכות שממחישות את העבדות ומכות שממחישות את העינוי (כל הדברים שהיוו את השעבוד של ישראל).

שחין נכללת במכות העינוי - אלה היו פצעים מגרדים וכואבים מאוד, לפי התיאור...

אבל הסטורי ענה תשובה בסגנון מאוד שונה, ואני לא ממש בטוחה למה כיוונת בדבריך.

של הרב אליהו בלומצוייג. רעיונות עמוקים בשפה פשוטה.

"תורה מאירה" התלהבתי על החומש הזה(:

משתדלת לשמוע שיעורים... כל מיני רבנים, מגוון  

הרבה פעמים כשמחפשת משהו קצר- את הרב אליהו עמר על "הזרע שמעון" לפרשת השבוע.

ספרים בעבר יצא לי ללמוד מ"בקרבך קדוש" של הרב יהושוע שפירא

ו "אהבת חיים" חכם מנחם מנשה

ספרים יפים! 

ביוטיוב

הרב אייל ורד, הרב שניאור אשכנזי, הרב יואב אקריש, סיון רהב מאיר, הרבנית רחל בזק, הרב ינון קלזן. (לא את כולם כל שבוע, ולפעמים מגוונת ברבנים נוספים)

קוראת בשבת שיעורים של נשים (הרבנית ימימה מזרחי, הרבנית יעל כורסיה) וגם את מדרש ישראלי של הרב חיים וייסמן. ולאחרונה לומדת גם את פירושו של הרש"ר הירש על הסדר - מומלץ בחום!