אני לא מדברת איתו.
אני לא מסתדרת איתו.
אני לא אוהבת שהוא בבית.
אני לא מסוגלת להסתכל עליו.
אני לא מסוגלת לדבר לכיוונו.
אני סולחת לו.
אבל אני לא מצליחה שהמצב ביננו ישתנה.
הוא דפוק.
קשה לי עם אנשים דפוקים.
קשה לי עם אנשים שרק הם צודקים.
קשה לי עם אנשים שלא מסוגלים לקבל את מי ששונה מהם.
קשה לי עם אנשים שכל מי שלא כמוהם הוא ______(תשלימו פה כל מילת גנאי שעולה לכם).
בכלל, לא מסמפטת גברים. והוא נכנס לקטגוריה בנוסף לשלל המינוסים שלו אז הגועל שלי ממנו כפול.
אני בסדר.
מותר לי לכעוס עליו. מותר לי לשנוא אותו.
הוא פסיכי ואני לא אשמה.
אז היום המצב הוא שאני לא מדברת איתו על שום דבר.
אם הוא מבקש משהו אני מסרבת או "לא שומעת".
אם הוא מתקשר אני לא עונה.
ככה אני 'מכבדת' אותו. אני לא מתחצפת. לא צועקת עליו. לא מראה דוגמא שלילית לאחים שלי. לא פוגעת בו בצורה גלויה.
ילדה לתפארת מדינת ישראל.
בכלל רציתי לכתוב משהו אחר.
זה מה שיצא, לא נורא.


מישהו