מובא בפרקי דרבי אליעזר (פרשה כט), שגירוש ישמעאל הוא הניסיון התשיעי, והעקדה היא העשירי, וידוע שהניסיונות הולכים ומתעצמים.
לא בכדי התיאורים שהבאת "וישכם אברהם.." זהים לתיאורים של סיפור העקידה, מעבר לכך נאמר: "וירע הדבר מאֹד בעיני אברהם, על אודֹת בנו" (כא, יא)
אנו רואים כי גירוש ישמעאל הוא קשה לאברהם.
עסקנו בקושי הנפשי האישי של אברהם בגירוש ישמעאל, אבל יש כאן צד נוסף. אברהם הוא עמוד החסד בעולם, זו מידתו המיוחדת. דלתות האוהל שלו פתוחות לכל עבר, גם לעובדי עבודה זרה שמשתחווים לעפר שעל כפות רגליהם, יש לו מקום בלב ובבית. והנה, תדהמה: את בנו הוא מגרש! צריך להבין מהו ניסיון. ניסיון זה להעמיד אדם במצב שהוא ההיפך הגמור ממהותו. לכולם יש לו מקום, לכולם הוא דואג, אין לו בעיה להכניס הביתה כל אחד ובכל מצב, ואת בנו הוא מגרש?! ועוד במצבו?
האם אין לצפות שאברהם יחשוב מה יאמרו אחרים? הרי סוף כל סוף, הוא זה שמחנך אותם, בכולם הוא מטביע את ההכרה, שהקב"ה רוצה 'עולם חסד יבנה'. עכשיו הוא הולך להרוס את כל מה שבנה בעמל. זה הולך להיות חילול השם נורא ואיום. זהו ניסיון אדיר! מה יאמרו הבריות?
ואכן, חז"ל במדרש מביאים רעיון זה:
וכששמע לקול שרה וגירש את הגר ואת ישמעאל היו מרננים אחריו - למה שמע לקול אשתו וגרש את בנו? (לקח טוב כא, כב).
כלומר, אין כאן סתם חשש היפותטי אם יגידו. באמת אמרו! ואם נאמר - וכי מה חשוב מה הבריות אומרים? ודאי חשוב! שהרי פה מדובר בעיקרון אמיתי, בדבר שאברהם חינך להיפך הגמור ממנו, ביסוד היסודות שאברהם הדגיש לאורך חייו. אברהם לימד את כל העולם כי הקב"ה רוצה להיטיב לכל - 'עולם חסד יבנה'. והנה הוא קם ומגרש את בנו, ילד, ועוד ילד חולה.
נזכיר את דברי הרמב"ם: "שיהיה איש עקר, בתכלית הכוסף לילד, ובעל עושר גדול ואיש נכבד...", גם המרכיב הזה, שהוא איש עשיר ונכבד, חשוב לעניין. שהרי כולם מכירים אותו; לא מדובר באדם אנונימי. אברהם ודאי עושה את השיקול - 'מה יגידו'? הרי כולם מכירים אותי; אם אני הולך ועושה עכשיו את ההיפך הגמור ממה שהטפתי לו כל השנים, הרי אני מקלקל את כל מה שעשיתי.
על הפסוק "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק..." (כב, א), מדייק רש"י: 'את בנך' - אמר לו 'שני בנים יש לי', אמר לו 'את יחידך', אמר לו 'זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו', אמר לו 'אשר אהבת', אמר לו 'שניהם אני אוהב', אמר לו 'את יצחק'. המקור לדברי רש"י הוא התנחומא, ושם ישנה תוספת שרש"י אינו מביא אותה: "אמר לו - 'אשר אהבת', אמר לו 'שניהם אני אוהב', אמר לו - 'את אשר אהבת הרבה', אמר לו 'וכי יש גבול במעיִם', אמר לו 'את יצחק'". (תנחומא וירא אות כב). מה פירוש "את מי שאני אוהב יותר"? שואל אברהם, קרוע. את שניהם אני אוהב באותה מידה. וכי אפשר למדוד אהבת אב לבנו?!
גירוש ישמעאל קשה לאברהם בדיוק כאילו נדרש לגרש את יצחק. אך קושי זה גם מעצים פי כמה את ניסיון העקדה. כאשר נדרש אברהם לגירוש ישמעאל הרהר מן הסתם בלבו: אמת - קשה לי; יש בי כאב עצום על ישמעאל; אבל כל הכאב הנורא הזה בא על מנת שאברר לעצמי את מה שהקב"ה מדגיש: "כי ביצחק יקרא לך זרע". על ידי כל הכאב הזה, חושב אברהם, עלי כנראה להבין, שיצחק הוא ההמשך שלי. והנה מגיע הציווי על העקדה.
גירוש ישמעאל, עם כל הקושי שבו, הוא הכנה.
הוא מגדיל פי כמה את ניסיון העקדה.
הכל מכוון.
גירוש ישמעאל מחדיר באברהם את ההכרה ביצחק כיסוד האומה הנבחרת שעתידה לעמוד מאברהם. והנה, כך נדמה, תכרת כל ההמשכיות המיוחדת הזו.
על הקושי הגדול שבניסיון גירוש ישמעאל עומדים גם חז"ל במדרש תהילים (כו, ב):
רבי עקיבא אומר - ארבעה הם: אחד לקה ובעט, ואחד אומר "נאמן עלי אבא", ואחד לוקה ומבקש רחמים, ואחד אומר "מפני מה הרצועה תלויה? מפני מה אינו לוקה?". ואלו הם - איוב, ואברהם, דוד, וחזקיה.
איוב מצינו שלקה ובעט ביסורים שהביא עליו הקב"ה, שכן הוא אומר "הודיעני נא על מה תריבני" - למה אני לוקה? מה עשיתי לך? אמור כמה עוונות עשיתי שאתה מלקני... זה שלקה והיה מבעט.
והשני אומר "נאמן עלי אבא" - זה אברהם שאמר "נאמן עלי אבא". הקב"ה אמר לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע", מיד "וישכם אברהם בבקר". וכי לא היה יכול אברהם לפייס? אלא שהיה אומר "נאמן עלי אבא". ולמה היה אברהם דומה? למלך שנשבע שיכה את בנו, ואמר לו 'בי נשבעתי שאני מכה אותך', אמר לו 'הרשות בידך'. היה מכה והיה סבור שיאמר די, ולא אמר. כיון שלקה - אמר האב 'די הכיתיו'. כך "וירא ה' אל אברהם אני אל שדי", די הכיתיו.
השלישי לוקה ומבקש רחמים זה חזקיה היה לוקה ומבקש מאוהביו וכן הוא אומר "ויסב חזקיה את פניו אל הקיר"...
הרביעי אומר למה הרצועה תלויה הכני בה זה דוד שנאמר "לדוד שפטני ה'"...
כשהמדרש רוצה לתת ביטוי לאמונתו הבלתי מסויגת של אברהם בבורא עולם - הוא מביא את ניסיון ישמעאל. משמע שהיה זה עבורו מבחן אמונה גדול ועמד בו.
'נאמן עלי אבא'
"נאמן עלי אבא" - זו תכונתו של אברהם, כפי שראינו במדרש תהילים. עם אב לא מתווכוחים. על אבא אין שאלות. ניזכר בדבריו של הרמב"ם במורה נבוכים. כדי ללמד עד היכן אהבת ה' ויראתו מגעת, יצר הקב"ה מציאות על-טבעית, שהטבע האנושי אינו מסוגל לה: "והוא שיהיה איש עקר בתכלית הכוסף לילד, ובעל עושר גדול, ואיש נכבד, ונבחר שתשאר מזרעו אומה".
עם גירושו של ישמעאל נשלם התהליך שמתווה הרמב"ם, תהליך שבו בונה הקב"ה את אברהם, שלב אחרי שלב, ומכין אותו לקראת העקדה.
(עד כאן דברי הרב דרוקמן)
----------------------------------------------------------------------------
ולסיכום, אברהם הוא מהסוג שאומר "הנני" , הנני לכל שליחות ולכל מטרה, בלי שאלות בלי השתהויות.
אברהם מלמד אותנו ללכת עם רצון ה' בצורה התמימה יותר.
הקב"ה אמר ולכן מבצעים, לקבל את העובדה שאנחנו לא מבינים את המהלך האלוקי, ולמרות האמירה "כי ביצחק יקרא לך זרע" אברהם עומד בניסיון העשירי ויוצא לעבר הר המוריה לעקוד אותו. בלי שאלות ובלי טענות.
