תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט
תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
עכשיו אני שותק
נותן לה לדבר הרבה
לפרוק את כל השיגעון
ואני מנסה
הולך על קצות האצבעות
עד שהיא נרגעת לא בוכה
ואל תתרחק מדי
בא לי לדבר
בא לי לשחרר
את כל מה שעובר עלי
בא לי לספר
בא לי לדבר
עכשיו הבית ריק
פתאום הכל כל כך שקט
רק שמש מהחלונות
אולי זה יום כזה
שהכל קורה בקצב אחר
עד שהיא נפגעת ובוכה
ואל תתרחק מדי
בא לי לדבר
בא לי לשחרר
את כל מה שעובר עלי
בא לי לספר
בא לי לדבר
ובלילות הקולות הרועשים כבר מתכסים בחדר הגדול
טרוד השקט הפוצע
הקירות החלונות המצעים הלבנים
תובעים ממני לספר
את מה שאני יודע
וככל שהם סוגרים ומתקרבים אלי לאט
חוקרים מבררים לא מתביישים לחשוף
אני מתחיל לדבר
מספר הכל כמעט
צוחק ואז בוכה
אני מבין שזה הסוף
הוא כבר כאן
הוא מחכה
לא מפחד כ"כ טהור
אותי כבר לא צריך לשאול
אני אשבור את החומות
אותן בניתי בידי
הסוף כבר כאן
אני אקח אותו אלי
יהיה לי טוב
יהיה לי טוב בסוף
אולי
וזה מפחיד אותי לחשוב
על מצוקות לא מוצדקות שלא עזבו אף לדקה
שלא נתנו להפרד
אמנם הרשו לי לאהוב רק לדקות ספורות
ואז חזרו אלי קרוב ולא נתנו להתקרב
בחדרים ובדממה אני מצאתי לי מקלט
כדי לברוח
אני לא מוצא מקום אחר
והם הקשיבו לקולי הם היו לי למפלט
היום אני יודע שם למדתי לדבר
הוא כבר כאן..
כבר שמעתי וראיתי,
את הכל מזמן ניסיתי.
להתרגל היום רציתי
אבל הכל היה לשווא.
את המחר שכבר בפתח
עוד לא הכרתי, אך הנצח
ייקח אותו - ואז לבטח
לאתמול ידמה או שהיום הזה
עוד יאיר עליי, עוד יקרא אליי,
עוד ייקח בשתי ידיו
אל מקום חדש שעוד לא היה,
שלא באתי עד אליו.
שם יהיה לי טוב, זה וודאי קרוב -
גם אם לא רואים עכשיו.
רק לאדמה יש כוח
להצמיח ולשכוח.
אני כל כך רוצה לברוח -
אבל לא ממש ברור לאן.
אל מקום רחוק של אילו,
בלי כמעט ובלי כאילו.
שם אולי אותי יצילו
ואראה לרגע איך היום הזה
עוד יאיר עליי, עוד יקרא אליי,
עוד ייקח בשתי ידיו
אל מקום חדש שעוד לא היה,
שלא באתי עד אליו.
שם יהיה לי טוב, זה וודאי קרוב -
גם אם לא רואים עכשיו.
עוד יאיר עליי,
עוד ייקרא אליי
עוד ייקח אותי אליו.
כבר שמעתי וראיתי,
את הכל מזמן ניסיתי.
להתרגל היום רציתי
אבל הכל היה לשווא
אין לי זמן אני לא חושב
רחוק כי זה מאוחר
אני לא יודע אם הזמן
שלי יבוא היום אולי מחר
מהר לאט הרבה מעט
קשה או קל אם זה בכלל
אני לא כאן אני לא שם
אבל אני לא עבד של הזמן
חופשי מהכל
תבינו שנולדתי מוכן להכל
לשיר והקול
אוחז אותי חזק שלא אפול
יש לי זמן אני לא חושב
רחוק יותר ממחר
אני יודע יש לי זמן
יודע שאף פעם לא מאוחר
יחדיו לבד עכשיו נמדד
הזמן הזה הוא עבד לעד
חופשי מהכל
תבינו שנולדתי מוכן להכל
לשיר והקול
אוחז אותי חזק שלא אפול
אצלי הזמן לא בא ולא הולך לו
לא מחכה לא אני לא עוצר לו
ויש לי זמן לא חי ולא דועך מזמן
חופשי מהכל
תבינו שנולדתי מוכן להכל
לשיר והקול
אוחז אותי חזק שלא אפול
אני לא יודעת איך לעשות שלא יהיה לי אכפת.
לא יודעת איך או על מה לוחצים שלא אשמע
שלא יהיה לי קשה
או שמח
או אכפת.
נקודה.
ולעזאזל.
אכפת לי
ואני דואגת
ואוהבת
ומפחדת
ולחוצה
ודואגת פעמים
אני לא מצליחה לשחרר
ולגרום לעצמי להאמין שזו לא אחריותי.
שזה שהצעתי לא אומר שאני אחראית גם על הסבל שאולי יהיה.
אני לא אחראית על בחירות של אנשים בוגרים
!
אבל.
אבל.
מה אני אעשה עם הקול בלב שאומר לי שלא בהכרח היתה יכולת לבחור?
שהבחירה היתה בין רע יותר לבין לא אפשרי?
מה עושים במצב כזה?
חשובה לי החברות שלנו
לעזאזל
חשובות לי האנשות שלי.
ואכפת לי מהן
וכואב לי בטירוף לראות ולהרגיש מסרים סותרים
ולהתרחקות כי אני זוכרת
ו
לא באלי
ויותר לא באלי שאנשות שאני אוהבת יהיו מנוהלות על ידי ומסביב למשו שהן לא בחרו
על כל פנים לא בחירה מודעת חופשית לגמרי
למה נישואין ניתנים לאנשים קטנים? (הרייצ?)
(אני לא יודעת מה להרגיש
ואני מוצפת
ולא מרגישה רגועה בכלל
וזה מורכב
כי מה
אני
קשורה
?
ע. תגיד שזה שאני מרגישה חזק ואוהבת ודואגת לאנש זה סימן טוב
אבל מה עושות מזה הלאה?
איך מתעלים את האנרגיה הזו למשו חיובי
אני לא רוצה להפחיד
ולהלחיץ
וממש לא רוצה לראות שחורות או להתחנן שיעשו את הדבר שהן רוצות ושטוב להן
כי בררר
אני לא במקום שלהן
ויש לנו התמודדויות אחרות
ומי אמר לי שאני יכולה בכלל לחשוב מה יכול להיות להן יותר טוב?
מי חכמה ותדע?
אלוקים
ואוו
אפילו להתפלל אני לא יודעת מה
ולדעת שזה זה
ושפשוט לספוג ולהיות
זה מחורבן
סליחה באמת
אבל אוךךךךךךךךךךךךךך
והיא תעזור? אכפת לה בכלל?
מגיעה לה טוב ואלוקים צריכה להראות ולהביא לה טוב גלוי ומתוק ומשמח
ואוף שזה מעלה לי דמעות
כי ממתי אכפת לאלוקים מה אנחנו חושבות עליה?
אבל אני בטחה שזה שאני חושבת שלא אכפת לה לא אומר דבר טוב 
על הקשר שלה איתי
אוביסלי. אבל גם להפך
אוף.
אוקי.
אז אחרי שהדחקתי
ונעלמתי לעצמי
והבית הפוך ומבריק כי לא יכולתי לחשוב
ובעזרת הכלי השני שיש לו
(אלוקים אני כלכך מרשימה את עצמי. ואוו)
הבנתי שהתגובה שלי לא מאוזנת
בגללי
לא בגללה.
זה שאני חרדה ולחוצה וחוששת זה גם כי
אבל גם מהבחינה האגואיסטית שלי
שאני בלחץ אימים מזה שזה יקרה גם לי.
שיקרה משו
לא בשליטה שלי
לא לפי הבחירה שלי
ולא אוכל לעשות דבר כדי להתחמק מזה
ואצטרך פשוט לקבל את זה
בטוב או ברע זו עובדה סגורה כבר
וזה מבעית אותי
נורא.
ועכשיו זה ברור יותר
אבל אני מרגישה רע על זה שאני כלכך מעורבבת
ולא דואגת רק לה אלא אני אנוכית
אווצ
אבל זה מרגיע כי על עצמי אני יכולה לעבוד ולנסות להגיע לתוצאה
אעבוד עם עצמי וארגיע את עצמי
ויש לי מה לעשות
בשונה מאיך שאני מולה.
זה שלה.
וכואב לי שזה מצב מורכב ושאין דרך חזרה ושאין כאילו מה לעשות
ושברררר
בלגן
ואני כאן בשביל להיות בשבילה מה שהיא צריכה ממני
וזהו.
כי באמת זהו.
ולהתפלל עליה
כמו כל פעם שהולכת למקווה
ותו לו.
הציפייה שלי אוכזבה קשות
לא ככה חשבתי שזה יהיה
ונכנסתי לחדר משלי סגור ואטום ולא כיף לי בו
.
דיברנו ונמשיך לדבר ולבדוק ולברר
אבל זה לא מה שחשבתי שיצפה לי
וזה מתסכל מאוד מאוד.
במיוחד אחרי שיחה מקדימה איתה ונפנוף בגאווה מסוימת שכך וכך
ואופס שלא
חוץ מהנושא עצמו ש....
לא.
אבל יש הקשבה
והבנה. נראלי
אז נקווה לטוב?
שעשה לי כ"כ רע
אבל בעומק ובעצם
לא יודעת מאיפה זה נפל עלי
וזה היה איכס ברמות קשות
ולא ברור לי מה ולמה ומה הקשר
ומה בכלל היה שם
ונכון שבכל חלום יש דברים בטלים אבל זה?
וגם הפירוש שאני מנסה לסלוח עשה לי התנגדות בנפש כ"כ חזקה שואוו
והצילו
לא רוצהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
ומי אני מה אני ומה קרה ולמה לאלף עזאזל אני מקטינה ומעלימה ומבטלת חוויות מצלקות
והתגובה שלי מוכיחה שזה צילק אותי
ומותר לי
והלוואי שהייתי יכולה לשחרר ולסלוח אבל
איכססססססססססססססס
ורע לי לחשוב על זה ועליה
ונמאס לי
