לא מבין את השאלה... 

אם זה סתם הסתכלויות שחלקן קרובות לאיסור- חבל עליך וחבל עליה.

אם אין קשר והיא סתם נעצה בך מבטים, זה לא שייך באנשים צנועים.

זה נקרא "לזרוק את עצמה", מן הסתם כפי שעשתה לך עשתה גם לאחרים.

זה לא "לא הכי צנוע" זה חוסר צניעות

מה ההוכחה מזה שיש אנשים שנוהגים בצורה פרוצה? חילונים לא מתחתנים? מה הקשר?

זה מוגזם להגיד כאלה דברים

לא עשתה שום דבר לא בסדר, יש דבר טוב וחיובי בהיכרות טבעית

עד שאת באה לדרוש מאחרים תדרשי מעצמך.

אני רואה במעשים שלה מעשים לא בסדר. רוצה לכתוב את דעתך- בכבוד, רוצה לדון איתי על 

האם המעשים בסדר או לא בסדר- בשמחה. 
 

אל תחליטי לי מה מוגזם להגיד.

לדעתי זה לא בסדר לעודד התנהגות של פריצות כזו. 
ולא ראיתי פוסקים שאומרים שזה דבר טוב וחיובי, אם כבר ההפך. 

את מוכנה להסביר למה את צריכה לתקוף אותי?
אני מגיב כפי שאני סובר- לא טוב לך, בכבוד, או שתוכיחי אחרת מדעתי, או שתתעלמי ותעברי הלאה.

נכון, את יכולה גם להגיב, אבל מה זה נותן לך? סתם לתקוף אותי על דעותיי?

אני לא דורש ממך שלא לכתוב את דעתך, וכפי שראית, לא כתבתי לאף אחד מהמגיבים

למטה שכתבו את דעתים, שלא עולה בקנה אחד עם דעתי, כי הם זה הם ואני זה אני,

אם ירצו לדון, נדון.
 

ולפעמים צריך שמישהו יגיד את זה במפורש.
את המילה "לדעתי" כהרגלך הוספת רק אחרי שהחשבת את דעתך, אתה סינא טינא, על פני זו של כל אדם אחר בעולם.

אני שואל באמת- למה למישהו אחד מותר מה שלאחר אסור?

אני מביע דעה, זו זכותי המלאה. 

לא ראיתי פה את מי שטען עלי "תגיד לדעתך" מקפיד להתחיל כל הודעה במילים לדעתי.

פשוט שאני עונה לדעתי, אני גם מוכן לדון בה, ואם אראה שטעיתי אשנה אותה.
 

אני מתנצל, אבל אני מרגיש שאתה ממש תוקף אותי- בלי שתקפתי אותך, אשמח אם תסביר את דבריך בנחת. אשמע את הביקורת ואשתדל לבחון אותה כלפי עצמי. 

שפע טוב לך 

אתה כותב בניק "מי האיש? הח"ח" - ונהגת כעת כפי שלא רק הח"ח לא היה מסכים, אלא אף אדם ישר.

מה זה "כמו תמיד". ומה זה "צריך שמישהו יגיד מפורש" (אם כי לאור סגנון התגובה, לא אתפלא אם אקבל תגובה דומה, אבל ניחא.. לא בגלל זה לא נמחה על דברים כאלה).

מתן, הוא אחד הכותבים המעולים פה, בתוכן, בסגנון ובדרך ארץ. אפשר לראות אפילו לפי תגובתו להודעתך זו.

הדעה שהוא הביע כאן, היא דעה מכובדת וראויה. על אף שאני לא חשבתי על המקרה המדובר כמותו, כפי שהגבתי בשרשור.

וגם אם מישהו לא מקבל את ניתוחו לגבי מקרה ספציפי כזה, אמר עקרונות שטוב להיזכר בהם..

ומכל מקום, דעה לגיטימית לגמרי, כמו גם דעות שנאמרו לשם-שמיים מהצד השני. בנחת.

ויכולת ניסוח טובה ושיכנוע, 

ובמקרה הזה דעות נוקשות ששמות את הבחורה שסה"כ לא עשתה שום דבר לא בסדר , נאמרו ביטויים ששמים אותה במקום מאוד לא טוב כבחורה צנועה וחסודה.

וגם מבחינת ההשלכות שיכולות להיות כלפי בחורות אחרות שאולי ינסו או לא ינסו בגלל מה שנאמר. או מבחינת היחס שיקבלו במקרה וינסו. למרות שאין עם זה שום בעייה הילכתית

כך לא מגיבים על אדם.

וזה גם ממש דברים לא אמיתיים.

וההיפך, הוא לא צריך לקבל "עונש", על ידע תורני ויכולת ניסוח ושכנוע. להיפך - צריך יותר לכבד אותו בגלל זה.

לדעתך, אלו דעות "נוקשות" (הרגע דווקא הגבתי למתן בהמשך, על מקרה שאני מכיר שדווקא יצא טוב מדבר דומה..); לדעתו, אלו דעות בסיסיות.

מבחינתו הוא אמר מה שמתאים לגבי התנהלות כזו. אם היה מדובר על מישהי שכתבה כאן כך על עצמה, אז באמת לא היה מתאים להגיב לה אישית בביטוי כזה - והוא גם לא היה כותב לך כך אלא ביתר עדינות, בלי לטשטש את דעתו - כמו שאי אפשר לכתוב לגביו אישית כך.

לגבי ההשלכות לבחורות אחרות שינסו או לא - אז אכן: הוא סובר שההשלכה הראויה היא שלא תנסינה בצורה כזו, שהיא בוטה וחסרת צניעות לדעתו, וחושב שזה לטובתן - שלא תפסדנה שידוך טוב, אם הן באמת בחורות טובות.

ואת סוברת ההיפך - שמישהי עלולה לפספס שידוך טוב, כי היא תחשוש בגלל כתיבה כזו..

זה ויכוח לגיטימי. ממש לשם שמיים.

אבל לכתוב את הביטויים שנכתבו עליו - מלבד שזה ממש ההיפך מהאמת - זה איסור גמור. ולגמרי לא בכלל הויכוח הלגיטימי.

ולא הגבתי לו כך

ההיפך - לגבי הויכוח ביניכם, אמרתי שזה ממש ויכוח לשם שמיים.

אמנם נכון שמצד אחד הוא מביא סימוכין לדבריו, שזה דבר שצריך לקחת לשימת לב;

אבל מצד שני, לך כנראה יש תחושה חזקה ו"הכרת השטח" שדברים כאלה יכולים לבוא מתוך כוונה טהורה.

זו בדיוק דוגמה איך מתוך הבעה חזקה של שתי דעות הפוכות - יכול ים הדברים להתחדד, ואפשר להרוויח מכל מקום שימת לב לדברים שראוי לשים לב.

מעבר לכך, אני מסכים בגדול עם הנאמר.

למרות שאני נוטה יותר לצידו של matan. לא הייתי מתקרב לבחורה שעושה עיניים לאנשים לא אכפת לי גם אם זה ברוח הקודש שהיא זכתה לו.

זה היפך הצניעות הפנימית. ולענ"ד היא פחות במדרגה ממישהי שמתלבשת לא צנוע אבל מתנהגת בצורה צנועה.

מבחינה הלכתית הדבר תלוי בכמה גורמים, איך היא הסתכלה ולשיטת מי פוסקים. ואם מתחשבים במה שהרצון שלה למשוך את תשומת ליבו גורם וכו'.

בכל אופן, זה בוודאי לא "שום דבר לא בסדר" בכזאת פשטות...

ואני לא רואה פה שום החצפת פנים. עשית את זה כאילו הוא חלק על חז"ל

היום יכול להיות איתו ומחר עם חבר שלו

"לזרוק את עצמה"

לא אהבתי. ולא יפה. והכי חשוב- לא נכון.

לדעתי התנהגות לא ראויה. לא מבין מה הבעיה בלהגדיר את המעשים שלה ככה, 
 

מותר לא לאהוב את הדעות שלי, אני לא אוהב את המעשים הללו. 
לא יפה זה כבר שאלה אחרת. לא חושב שזה לא יפה, זה פשוט לכתוב במילים ברורות

בלי לעדן את הדברים... המציאות לא תמיד יפה כשמורידים את הנצנצים...

לא נכון- עניין של דעות. את לא יודעת מי היא ומה היא.
השאלה עדיין חשובה- האם הוא רוצה להתחתן עם מישהי שמתנהגת ככה?

אז אין מה להפוך אותה להיות ה"לא בסדר"

זה אתה שבמיעוט הקיצוני, אם היא רואה מישהו שמוצא חן בעיניה ומסתכלת, מנסה ליצור קשר עין, אז כל הכבוד לה. 

מתאים לו שייגש, לא מתאים שלא יגש

לדעתי היא לא בסדר, לא להביע את דעתי? מה קרה? למה ההשתקה הזו של דעה אחרת משלך.
למה את הופכת אותי ללא בסדר? למה לך מותר מה שאת מעירה לי עליו?

ואם אני במיעוט? אז מה? אסור לי להביע את דעתי?
חוצמיזה שמי אמר שאני במיעוט קיצוני? גם קראת לי קיצוני וגם החלטת שאני במיעוט?
לדעתי ממש לא, אם היא מסתכלת על בחורים ברחוב ועושה להם עיניים זו מישהי שלא שייך לבחור

רציני להתחתן איתה כי צניעות זה הרבה יותר מאורכים, אלא יחס שלם למכלול רחב של נושאים, שאחד

המרכזיים בו זה היחס בין גברים לנשים.

איך יחליט אם מתאים לו? שיחשוב אם היה רוצה אישה שכזו...

מה זו צניעות לדעתך?

שמתבטאת באופן מעשי בצורה המעולה ביותר בשמירה על ההקפדה על הלכות השייכות בין איש לאישה. ואי הקפדה בהלכות הללו מגלה על האדם את חסרון המידה הזו בו.

גם אם נלך רק על מה שכתוב- זה לפני עיוור של "יתרחק מן הנשים מאוד מאוד".(שו"ע אבן העזר)
לגרום לאדם לעבור איסור? 

עכשיו אנחנו מדברים על מישהי שנועצת מבטים בכוונה ולא על דמיון שלו.
אם זה דמיון שלו בכלל אין שאלה שאין מה לגשת.
 

והיא לא עוברת על איסור

באותה מידה הוא גם יכל לקום וללכת, היה לו 20 דקות עד שמגיע האוטובוס

אם אנחנו מקבלים את ההנחה הראשונית שהיא רוצה לגרום לו להתחיל איתה.
ואם לא אז אין כאן דיון בכלל.

זה שהוא יכול לעשות מה שהוא בוחר זה לא משנה את היחס להתנהגות שלה

למה זה רע?

ואל תגיד לי שזה לא צנוע, תגיד למה מבחינה הלכתית זה לא בסדר ?

 לצורך חתונה זוגות נפגשים, מדברים, מכירים, אין עיניין של להתרחק מהאישה מאוד מאוד

עם מה בדיוק היא רוצה להתחתן? עם המידות הטובות, עם השקפת העולם?
היא הרי לא יודעת עליו כלום וכל מה שהיא יודעת עליו זה המראה החיצוני שלו.

שום קשר אין כאן לחתונה, מלבד העובדה שהוא בחור והיא בחורה.

אין פה מפגש אמיתי על בסיס עומק, אלא ביטוי של תאוותנות גרידא. 
ברגע שבו זה הופך להיות עניין לתאווה- זה כבר איסור בפני עצמו.

שאז מכירים את העולם הפנימי והמידות, רואים אם יש התאמה ואם מתאים בונים קשר אמיתי, אז מלכתחילה זה על בסיס חיצוני, שגם הוא חשוב בקשר

והוא גם ככה משחק תפקיד לא קטן בכל השידוכים 

שישאל את עצמו אם הוא רוצה להתחתן על קשר שהתחיל מתאווה ומעולם של חיצוניות.

(שזה אגב, בדיוק הפך הצניעות שמרכזה הוא קידוש הפנימיות ושימת המפגש עם עומק הדברים לפני היחס לחיצוניות, וגם מובן למה המעשה שלה הוא מוכח כמעשה של חוסר צניעות שמתייחס לחיצוניות לפני הפנימיות)

היא לא עשתה שום דבר בניגוד להלכה או לצניעות כפי שהיא מבינה אותה

ותכלס כשבחורה שרוצה להתחתן מקבלת הצעה רלוונטית פעם בחצי שנה, באופן טבעי היא תסתכל על הסביבה שלה ואם יש לה אומץ גם תנסה

היא גם מנומקת ומוסברת בפוסקים, בחכמי ישראל ובספרי המוסר, האמונה והעבודה.

אין תירוץ להתנהגות לא על פי ההלכה.

לפעמים דבר כזה יכול להיות לשם שמיים.

כלומר, אע"פ שנכון שבסטאנדרט בד"כ בחורות צנועות מתביישות להסתכל כך על בן בתחנה, זמן ממושך - 

אבל יתכן שמה שמשך את שימת ליבה לא היה רק ה"חיצוניות", אלא הבחינה בטביעת עינה שהוא בחור צדיק (ביישן..) בדיוק כפי שהיא מחפשת.

 אולי היא אפילו קראה כאן שרשורים שיש אופציה כזו.. אולי שמעה את הרב אבינר שליט"א אומר שאביגיל יזמה עם דוד (אע"פ שזו לא ראיה דווקא באופן כזה..) - ואמרה שמא ישים לב...

העקרונות שאתה אומר, חשובים מאד שיישמעו.

אבל יתכן מקרים שזה אחרת.

אני אישית, מכיר מישהי שהיא בחורה לענין, עם "יוזמה", שראתה מישהו בתחנת האוטובוס שהיה נראה לה ממש מה שהיא מחפשת - והיא נכנסה איתו בשיחה. בלשון העם "התחילה" איתו.. והתחתנו, הקימו בית כשר בישראל...

לא טענתי שאין אנשים שמתחתנים כך, או שזו דרך שלא מוציאה חתונות כלל.
(ואם נסתכל על זה, מצד המציאות, זה גם לא מוציא חתונות רבות כל-כך, אבל 

לא בזה הדיון)

ולכן מקרה פרטי איננו מעניין הדיון, בעיני. 

אני לא מכיר אישית, לא אנשים שהייתי מגדיר תורניים שעשו כך לפחות.

כתנועה נפשית הסברתי למעלה מדוע זה נתפס בעיני כנגד הצניעות הפנימית.

אוכל לחזור על ההסבר שוב.
לא ראיתי פוסק אחד שמתיר את זה, או שמעודד את זה...

הרב אבינר מחמיר גדול בצניעות, לא ראיתי שהתיר את תרבות ה"להתחיל"

בלי קשר לשמירת העיניים של בחורי ישראל, שכאילו נשכחה פתאום.

הרגל מגונה להסתכל בנשים, גם אם יש היתר בשו"ע לשם מציאת כלה.

אבל להפוך נעיצות מבטים של 20 דק' ללגיטימי? קשה לי מאוד לקבל.

יש מעשים רצויים, יש כוונות רצויות, ורצוננו לשלב בין השניים, למה להיכנס

לתחום אפור(ועדיין לא ראיתי שהוא אפור, אלא מעבר לכך לרובא דפוסקים), אם יש דרך ראויה אחרת.

וכבר כתבתי למעלה שלו יהיה ואכן היה המקרה שראתה בחור וממש מרגישה שזה זיווגה-
למה 20 דק' נעיצת מבטים שתוביל או לא תוביל לשיחה ותיצור מתח מיותר.

פתק קטן עם מס' לבירורים - שיוכל לעשות חושבים ולהחליט אם להיכנס לכך,

לא מושלם, אך טוב בהרבה... 

אשמח לראות פוסקים שמעודדים לעשות כך, או לפחות מתירים... 
 

הוא רק הבחין שזה כך. ראה מידי פעם.

אם היא בחורה חיובית - אז כנראה התביישה לעשות משהו, וגם הוא....

ונכון שבוודאי זה שאדם מחפש שידוך, לא הופך להיתר הסתכלות-להנאה על כל מי שברחוב.

אני גם לא חושב שמציאותית זו דרך המלך שבדרך-כלל תוביל לנישואין. כי קשה להכיר בד"כ מ"חצי מבט".

אבל בהיות שלשם בדיקה אם מתאימה לנישואין, זה אפשרי. וגם יתכן שמישהו/י ממש רואים ש"זהו זה" (לא כ"כ מצוי, שלא בדמיון, אבל אפשרי שיקרה), אז אפשר לנסות בדרך עדינה.

כמובן, יש גם סיכון שהצד השני יראה דווקא בזה משהו לא צנוע - ופספסו...

לגבי ה"תנועה הנפשית", אני גם נוטה כדבריך, שזו לא ה"נורמה" שבנים ובנות יסתכלו כל הזמן על כל מי שעובר מהמין השני שמא זה זה.. ואגב כך יאבדו צניעות בסיסית. ההנחה הראשונית היא, שסתם אדם/בחורה ברחוב, אינו בן זוגם/ן, אלא סתם מישהו/י, שבהיות שכך אין ענין לנסות להתבונן בו/ה..

[יש בספר חסידים, על מישהו שנשא אשה שאינה הוגנת לו, ואמר לו שזה בגלל שהיה "צופה בנשים". ואולי אפשר להסביר גם על דרך הפשט, שמאבד כך את חידוד ההבחנה]

אבל יש גם מקרים ש"קולטים". גם זה יכול לקרות.

[לגבי הרב אבינר שליט"א, הכוונה היתה ללגיטימיות  שבחורה תיזום להכיר מישהו שנראה לה, ולא רק תחכה בתקוה שמא הוא יעשה את זה. איך? זו כבר שאלה אחרת]

לסיום, מעשה נאה, שהיה לפני הרבה שנים, עם מישהו שהיום הוא ת"ח מוכר:

בתור בחור, רכב על אופניו לכותל, והתפלל לה' מקירות ליבו, שימציא לו שידוך הגון.

והנה, כשחזר, ראה שבכידון של אופניו תחוב פתק: אם אתה רווק, פנה בבקשה למס' טל. ...

נו, מישהו אחר מן הסתם היה רואה בכך "מופת". אבל ההוא, יקה, אמר לעצמו: כך מציעים שידוך?! לא התקשר...

אחרי זמן, הכיר את מי שהתחתן איתה, דרך הצעת שידוך כמקובל, ותוך כדי היכרותם, התברר שאבא שלה הוא זה ששם את הפתק... (ראה בחור גבוה, תורני, כמו שנראה לו שהבת שלו מחפשת - שם פתק....).

ואם רוצים - אע"פ שזה לא נכתב דווקא לשם כך, אפשר ללמוד מזה לשני הכיוונים שכאן.....

הקצנה- לדעתך. מקבל. לא מסכים איתך. 

איך עושים את זה בפועל? 

1. דבר ראשון אל תשאל את עצמך איך?... תזרוק לה היי.. שלום.. סליחה.. לא משנה מה... רק אל תחשוב!

2. זרקת את עצמך למים -- כל הכבוד.. שים לב שאתה מסתכל לה בעניים ומחייך.

3. עכשיו אתה לא לבד... המוח שלך איתך הוא יעזור לך... יש לך שם ביליוני תאים... 

עכשיו יש לך שני אפשרויות

או לומר לה בצורה ישירה בצורה אבל אלגנטית מאוד --שאתה מעוניין להכיר אותה - בצורה אלגנטית.. 

או לדבר איתה על כל דבר אחר שעולה לך ולזרום לשיחה ארוכה - - - ומשם דרך צליחה..

ואפילו אם תאמר שיעקב "התאהב" ברחל מ"מבט ראשון".

כבר למדנו בגמרא שיש יחודיות בהשבת אבידה לאדם גדול שיש לו טביעת עין מיוחדת באבידתו

ומחזירים לו רק בטביעת עין.

אז קודם כל שנהיה גדולים, אח"כ נדבר על טביעות עיניה.

מכיר את ההרגשות הללו. הן חסרות תוכן של אמת ולכן אין בהן ממש.
אם הן מגיעות מתוך מקום של החשבת עיקר האדם(בדיקה לפני ,ששייך בכלל להיפגש) יש לזה קצת מקום, לא חובה ולא מעיד דבר או חצי דבר על הנישואים שיהיו או לא יהיו, כפי שזה בא זה

הולך.

יש "כימיה", הרגשה טובה עם אדם(לא משנה אם הוא ממין זה או ממין אחר) וזה חשוב שיהיה דבר כזה בין בני זוג. אבל זה משהו שגם יכול להיבנות באותה מידה, ולכן אם זה לא קיים בדייט ראשון פחות לחוץ, אחרי תקופה כבר כדאי שתהיה.

כל ה"הרגשות" הללו לא מעלות או מורידות לעניין קשר זוגי, למעט דחייה. עם דחייה אין סיבה להתעסק אע"פ שיש מציאות שאפשר.

אני ומחקרי הסוציולוגיה והפסיכולוגיה(ואם צריך אני אציג הוכחות) טוענים שרושם ראשוני הוא אחד הרשמים הטועים ביותר שיש לנו. מלבד רושם ראשוני בלתי מודע שקשור למוח הקדמון, שעוסק בדברים שלא ראוי לכתוב במילים על גבי פורום מעורב.
 

פשט הגמרא הוא שיש לת"ח טביעות עין מיוחדת. לא הקשר של נאמנות. אם הגמרא הייתה רוצה להגיד שזה עניין של נאמנות הייתה אומרת נאמן שרי, ואל בטביעות עין של ת"ח.

לא, אני טוען שאי אפשר ללמוד מזה הלכה למעשה. ברור שקרה שם משהו ליד הבאר,

צריך לשבת ללמוד לעומק את כל סיפור הבאר ולשמוע את דברי חז"ל בשביל להגדיר מה בדיוק קרה שם, ועדיין, לא נוכל ללמוד משם הלכה למעשה.

מכיר את ניסוי התאומים?

נתנו לתאומים זהים(שאופרו באופן זהה, כדי לטשטש עוד יותר את השונות) לשבת אחד ליד השני, אנשים עברו והיו צריכים לענות על שאלות בנוגע לכל אחד מהתאומים הללו-

על חיי החברה שלו וכו'-
ההבדל היחיד למעשה ביניהם היה אחד שלעס מסטיק ואחד שלא.

באופן מוחלט- התאום שלעס מסטיק נתפס כבעל חיי חברה עשירים יותר, יותר מקובל, יותר אהוד חברתית.
פרט כל-כך קטן שינה את תפיסת האדם באופן מוחלט ובאופן לחלוטין לא נכון כפי שאותם אנשים העידו על עצמם. אחפש לך סרטון בנושא.
המשמעות היא שאם מישהי בדיוק לועסת מסטיק, אתה תחשוב עליה דברים לא נכונים, שלא היית חושב עליה אם לא הייתה לועסת מסטיק.

יש עוד הרבה מחקרים שמוכיחים את אותו עיקרון, מעט מאוד ניתן לדעת מרושם ראשוני שהוא גם מדויק.

נו, אז אתה חושב. אבל חושב זה לא מוכיח. האמת שזו מחלוקת ראשונים.

לדעתי מה שקרה שם - לא זול. אבל מה שאתה רוצה ללמוד ממה שקרה שם לא שייך.

להסתכל על בחורה ברחוב זה כבר הרגל מגונה, והמידע שאותו אתה שואב מהראיה הזו הוא מפוקפק במקרה הטוב. ולכן לא שייך להתחיל מזה קשר זוגי.

אם יש "רגליים לדבר" שהקשר הזה שייך - זה הזמן להיפגש ואז ההתרשמות הזו חשובה,

אם כי מוגבלת.

זכותך. כשתהיה יעקב אבינו אקבל את דעתך

התקשורת מבוססת על? ראיה. וזה פוגם את התקשורת הזאת מלכתחילה.

כשאתה בא ללמוד משהו חריג, אז כן.
הם אכן ענקי עולם שבמקומות מסוימים לא נוכל ללמוד מהם. נוכל ללמוד מהעקרונות של הדברים, אני לא אלמד להגיש בשר עם חמאה כי ככה אברהם עשה... יש הבדלים בינם לביננו שבאמת יוצרים את הלימוד מהם למשהו הרבה יותר מורכב.

למה אתה מתחיל את התקשורת? 
זו השאלה. אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שאתה בוחר להתחיל תקשורת עם מישהו מסיבה כלשהי.

יש שתי סיבות עיקריות-
1. שידוך שנמצא כמתאים בעולם התוכן והרוח של האדם. ואז אתה בודק את המרחב שאתה מדבר עליו. והוא חשוב, אם כי לא בלעדי.

2. ברחוב, מתוך ההסתכלות שלפני התקשורת. אז הבחירה לחלוטין תלויה בהסתכלות שהיא לא נותנת מידע אמין.

אז אני מקווה מאוד שנשים לא ילמדו מרבקה לחתור תחת הבעל, ולא משמעון ולוי להרוג על פי חרב בלי דין(לדעת חלק גדול מהראשונים, אני מכיר את דעת הרמב"ם), ולא ילמדו מיהודה שאב הבעל יכול לייבם וכו'.

כאשר מעשי האבות אינם הולכים על פי הנהגת התורה בדורנו, אפשר להבין שמציאות לפני קבלת התורה היא לא המציאות שאחריה.

יש לי בעיה עם זריקת ההלכה בטענות שאינן הלכתיות.

היכרות של 5-10 דק' לא משנה שום דבר, רק בירור אמיתי של התוכן הפנימי.

כן- אם אדם נמצא במציאות שהוא נפגש עם בנות במסגרת מסוימת ויש מישהי

שיוצא לו להכיר שם לאחר תקופה מסויימת של היכרות שכבר יש הכרה של המידות של האדם, אפשר בהחלט דרך צד שלישי לקדם עניינים, וזה מבורך.

ה"קראש" החילוני הזה, בעיני, הוא בעייתי, התמכרות ל"תאוה הוא לעיניים" להשפעות פסיכולוגית שהן רק הדמיון של הבחור על הבחורה. 
וחבל, חבל ללכת לתחום בעייתי כשאפשר שלא, רק בשביל היכי תימצי כזו מוזרה,

שאפילו רגליים לדבר אין.

לא אני סקפתי לחיים קלילים- "צדיקים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא" זה לא אני אמרתי. מי שרוצה חיים קלילים, נמצא רגל אחת מחוץ לתורת יעקב אבינו, האבא של הסיבוכים, כפי שמכנה אותו הרצי"ה.

זה כיף לחשוב שיש דברים שקורים ככה- בדרך כלל הם לא.

"אהוב את המלאכה" זה יסוד חיים חשוב בעם שלנו.

ויש אנשים שמסתכלים קצת אחרת על הזולת.

כמובן שלא סומכים על זה נגד הלכות שמירת העיניים. אבל כבר היו מקרים בעולם.

שמעתי ככה גם מרב אחד... (הוא היחיד אמנם)

בני דודים לא מתאהבים ממבט ראשון. הם משפחה. יש להם קרבה מולדת. לא סתם קוראים לזה קרבה. עברית. שפה. יפה.

ברור שהיה סיפור הרי הסכמנו שלא חולקים אם היה סיפור.

אני רק טוען שזה לא היה משהו שאנחנו יכולים ללמוד ממנו.

אני מכיר את הטענות הללו. אלו "תאוות עיניים" אלא אם כן מדובר ביחידי

סגולה בעלי תכונות מעולות וקרובות לנבואה.

ב99% זה מראה עיניים שהוכח שאין לו קשר לאדם שעומד מאחוריו.

"רגליים" לכך שיש לקשר מקום להגיע לחתונה. 

הגבתי על עיקרון ה"חיים קלילים". 
החיים הם חיי עמל, וזה עיקר חיינו בעולם הזה.

השאלה היא לא מה המעשה הקשה ביותר שניתן לעשות, אלא רק

כי טענתי למה אתה סקפטי בקשר לחיים קלילים. הסברתי את הסיבה שאני 

סקפטי - אני לא חושב שזו צריכה להיות גישת חיים.

צריך לעשות את הדבר הנכון- כבד או קל זו לא השאלה.

לדעתי אפשר ללמוד ממנו שזה לא זול להיות כזה {כמובן שזה לא המשיכה הפיזית הניעה את יעקוב אלא משהו עמוק ופנימי {שאתה כופר בו ואני מאמין בו}. לדעתי אהבה ממבט ראשון של משיכה פיזית היא "בולשיט".. ואני מסכים איתך בהקודה הזו.}

כמו שאמרתי יש חילוק בין משיכה פיזית ממבט ראשון.... למשהו עמוק הרבה יותר שעליו אני מדבר... ולכן אנחנו נשאר חלוקים.

עד שאתה ממהר לקרוא לי כופר- לא כפרתי בו. כפרתי בשייכות של אנשים רגילים בו, מי שהגיע לזיכוך נפש כזה, שהוא יכול לראות מעבר, זה יחידי סגולה.

אסיים בלהגדיר את נקודת החילוק- 

האם הדבר העמוק הזה שהוא מכונה אצלי "טביעות עין" שייך כהנהגה להמון, או שהוא ליחידי סגולה.

חייב לומר כיף לדון איתך למרות שלא הגענו להסכמה.

{וכפירה התכוונתי - לא כופר ביעקב - התכוונתי כפירה בדעה הזו לכלל. אגב-  טביעות עין שייכת בכל אדם על פי פשט הגמרא   }

כרגיל

את אותו ב"ה את יכולה להגיד גם על יהודה ותמר וגם על בנות לוט ואביהן.

שכן גם הם ב"ה שעשו את מה שעשו כדי שנזכה לדוד מלך ישראל.
 

המעשה של רות הוא מעשה הפוך לחלוטין למדובר כאן. דווקא בזכות צניעותה של רות שלא פטפטה

עם הקוצרים סביבה ולא עשתה להם עיניים, היא זכתה להכרה, וגם את המעשה עליו את מדברת, 

לא היתה עושה בלא הוראה מפורשת של נעמי, וללא הידיעה כי בעז הוא גואל שלה.
אז להגיד ללמוד מרות זה טעות משני כיוונים- 
א. לא בטוח שזה מעשה כשר במצבים רגילים(כפי שמעשי יהודה ובנות לוט, אע"פ שהביאו משיח הם לא כשרים)

ב. גם המצב של רות הוא הפוך לחלוטין מהמצב כאן, לא שראתה את בעז פעם אחת במקרה והתחילה 

לעשות לו עיניים, אלא רק לאחר שנעמי דורשת ממנה לעשות מעשה של "הגיעו מים עד נפש" היא עושה.

לא נכנס לשאלת ה"חושב שזו ה-אחת" לא רלוונטי בעיני אם חושב או לא.

העיקרון של מי אני שאגיד לקב"ה הוא עיקרון בעייתי.
כי באותה מידה יגיד אדם- אני מתפלל, מי אני שאגיד לקב"ה איך להביא לי את זה - אם ע"י עבודה,

גניבה קלה שמזדמנת וכו'. 
העניין הוא רק שלך נראה שזה קרוב יותר לשאלת ירושה\עבודה(לוטו זו בכלל שאלה אם מותר להשתתף בהגרלה כזו), ומי שלא מסכים איתך, רואה את זה כעבירה.
בעיני, מה שכתבת עכשיו שקול לאמירה- אם מזדמנת לי גניבה קלה, מי אני שאגיד לקב"ה איך להביא

לי את הכסף, אז אני אגנוב כי זו הזדמנות מה' ית'.

אני כתבתי את הביטוי הנ"ל ואני עומד מאחורי דברי.
אדם שומע כפי שרוצה לשמוע, ח"ו מלחשוב על זה בצורה שהבאת, מילה שבעיני לא כדאי להשתמש

בה בכלל מעבר למצב הספציפי עליו היא מדברת.
אבל מכיוון שכבר דרשת עליי שאני או בור או הוזה, אני צריך להשיב

קודם כל- בחור לא צריך להסתכל על בנות ברחוב. לא הרגל טוב, לא מועיל, וקרוב לאיסור(אם לא איסור ממש) וב99% בחורים שמסתכלים על בנות ברחוב מסתכלים עליהן גם אחרי שהם נשואים, זה הרגל והרגל קשה לשנות, ואחרי הנישואים כבר ממש אין היתר.
נקודה שניה בחורה לא צריכה לנעוץ מבטים בבחור שיסתכל עליה. זה אפילו פחות צנוע מלתת פתק

עם מס' לבירורים. שגם את זה אני לא מבין, אבל לפחות זה אינטרקציה של דקה וזו אינטרקציה של 20 דקות. מבטים וכו' בונים מתח בין אנשים, מרגע שזה בין בחור לבחורה זה מתח בעל אופי מאוד ספציפי,

שלא שייך לפני בדיקה אמיתית אם בכלל שייך לרצות שיהיה מתח כזה.

נקודה שלישית- זה הפך הצניעות כפי שכתבתי למעלה.
צניעות היא הקדמת התוכן על החיצוניות. היא פעולה מתוך עומק הדברים ולא מתוך מראה עיניים.
כבר קיבלנו דברי קבלה "כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב", הקדמת עולם ה"לבב" לעולם ה"עיניים" היא יסוד בהתנהלות צנועה. ומתוך התנועה הנפשית הנדרשת מאיתנו ניתן להבין היטב הלכות צניעות באופן כללי.

הבחורה הנ"ל ממש לא התנהלה באף אחד מהמישורים הללו- היא ראתה, חיצוניות בלבד, וניסתה

לבסס קשר זוגי של תוכן על יסוד של מראה חיצוני.
ולכן המעשה הוא מעשה לא צנוע מיסודו. ואין לו שייכות ל"אם הקב"ה רוצה להביא לי", אלא יש פה ניסיון

לבחור(וגם לבחורה) שאם הם אכן זיווג הוא יגיע בדרך כשרה.

והביטוי "זורקת את עצמה" כי באותה מידה שעשתה לו על סמך חיצוניות בלבד יכלה לעשות לאחר, ואין
פה סינון של בחורים על פי תפיסת עולמם ומידותיהם הטובות אלא על פי מראה חיצוני. שהוא אמנם חשוב אבל יש לתמוה מדוע הוא בראש.

לא מכיר אנשים תורניים שהכירו כך. לא מכיר סיפורים כאלו. 
בלי צד שלישי באמצע בכלל רק על סמך מבטי חטף בתחנת אוטובוס.

או שאנחנו מגדירים תורניות בהגדרה שונה.

על התגובה המרכזית שלך שהייתה הדרכה לאיך להתחיל- לא הגבתי. לא באתי להתווכח על דרך החיים

של אנשים, אני מביע את דעתי.

כאשר יש בעיני מקום לתיקונים בעקרונות המובאים, אני מביע את דעתי.

הביטוי "זורקת את עצמה" נכתב על ידי, בתגובה הראשונה לפותח.

ראיתי למי הגבת, ועקבתי אחרי השירשור. תהום שמימי אכן לא הבין את דברי עדן.
גם  אני לא כתבתי כמותו.

כל עוד אנשים יגידו כך אני עושה או יתנו עצות לאלו הנוהגים כמותם, אין לי שיג ושיח.

אבל מי שמעוניין להוכיח תורנית דברים, או לטעון טענות של מוסר- פה אפשר וצריך לדון.

זה כל מה שעשיתי.

והיא נראית לך מישהי שיתכן שמתאימה לך - 

אז תמצא איזו שאלה "פרווה" (את גם ל...?) ותראה לפי התגובה, אם היא מחפשת להמשיך.

ואז - את גרה שם?... וכו'.

תרגיש האם באמת התחושה הראשונית נכונה, והיא מנסה להמשיך את השיחה, או שלא, מנסה לקצר (למשל, סביר שאחרי השאלה השניה - היא תשאל בחזרה אם אתה משם או כד'.. אם מעוניינת).

ואם אתה באמת "לא יכול,, כי אתה ביישן - גם זו מעלה טובה. לא נורא..

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

המטפחת עוזרת, אבל אני עדיין נראית כמו ילדה מחוצ'קנת לצערי.

גם בעלי שחוגג השבוע 28 נראה בכיף שיעור ג' או פחות. לפחות עם זקן יש גבול כמה נמוך אפשר לרדת עם הערכת הגיל. (כנראה שגם עם מטפחת? למרות שאולי המדובר באיזו כת שמחתנת קטינות, ואז שום דבר לא מחייב...)

אני לא חושבת שזו מחמאה להיות צעיר מידי, ולא מבינה את הרדיפה האינסופית הזו אחרי "אנטי אייג'ינג" וכל זה.

שמעתי שיש כאלו שרוצות להסתובב עם הבת שלהן בת ה15 ושאנשים יחשבו שהן אחיות. לי זה נשמע מפדח ומוזר.

כשאני אהיה בת 30, אין לי שום בעיה להראות בת 30. כנ"ל 40, 50 וכולי. לא מבינה גם את הפאדיחה לספר שאתה בגילאים האלו.

זה נראה כאילו תרבות הפרסומות (/המערב? לא יודעת איך לקרוא לזה) רוצה שכולן יראו כמו תלמידות קולג' בנות 22 שהולכות למסיבות כל היום. בגלל זה יש לחץ על נערות אפילו בגיל 13-14 להיראות סופר מטופחות ומאופרות, ועל מבוגרות בנות 40 לקנות את כל הקרמים והשטויות של הטיפוח המוגזם גם כן.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.