כפרה עלייך, מלאת עליזות וחיוניות!

אני רק מניחה פה משהו

יש תיאוריית אישיות בשם 'תאוריית הטמפרמנט' שאני מאד מאמינה בה, על פיה אנשים נולדים עם מזגים השונים בטבעם. כלומר, באופן הפשוט ביותר, יש לנו מזגים שונים שהם מולדים. (נשמע דבילי אבל זה היה שונה מאד מהתאוריות האחרות אז שהניחו שהאישיות של האדם מאד נקבעת מההתקשרות בשלבים הראשונים או מתהליכים קדמוניים של התפתחות)

ונטייה לשמחה ולחיוביות כמו נטייה לעצב ולפאסימיות, וגם כל הבאמצע- אנשים שהם לפעמים ככה ולפעמים ככה, זה משהו שהוא הרבה פעמים אורגני ומולד, לפחות הנטייה הבסיסית.

מהתגובות שלך ניכר כי את משתייכת לזן שהוא אכן מגניב ביותר, ויש לך מזג אופטימי וזורם ורואה את הטוב, ואת באמת כנה ומתחברת לזה מהמקום הכי אמיתי, וזה מאד יפה לראות את זה, ואת צודקת שזה חשוב ושזה יוצר מציאות יותר נעימה ופחות דיכאונית.

רק שאני מעידה לפחות על עצמי, שהנטייה הטבעית שלי מאד שונה משלך, ואין שום מצב שאני אי פעם אהיה כמוך, ומה שאותי מניע ומה שלי עושה טוב הוא דווקא להוציא את כל הכאב החוצה ולפרוק אותו, ואז אני מרגישה תחושות של נקיות, אושר ושמחה. וכשהעצב מגיע אלי ומדפק על שלתות ליבי אני מתחברת אליו ומרגישה אותו בתוכי, מתוך ידיעה שזה לא יימשך זמן רב ורק אם אני אשהה שם ואתן לעצמי לחוש את כל מכלול הרגשות הקשים, יוכלו לזרום להם בשמחה ובששון גם רגשות של שמחה אמיתית. 

אבל ככל שהאמונה עולה ומתחזקת,

אתה מצליח לראות את הדברים בצורה פחות "רעה" ופחות עצובה וכואבת.

הנטייה הטבעית של כמעט כולם זה על אוטמט לפרוק ולהוציא את כל ה"מרמרות"

אבל למה לא לנשום שנייה ולחשוב בצורה קצת יותר "בהירה"?

ואת יודעת מה,יאללה מסכימה איתך שיש כאלה שלא בדרגת אמונה כזו של לחשוב לפני ופשוט "פורקים (וווואפ המילה הזו מצמררת אותי)

למה לא לומר תודה על זה??

תודה על זה שזה מה שקרה לי ולא יותר גרוע?(חושבים על זה לפעמיים? לא )

קצת חבל..

אבל אצלי זה לא חוכמה כי אני צעירה יחסית אבל הנה:

הקב"ה תודה על היותי רווקה ושמחה

""מי המפורק עכשיו וממה התפרק הפעם "  

אבל מה אני יגיד לך..שמחה בשבילך שזה מה שמדהים אותך

אולי גם זו סוג של צורת אמונה חיובית לראות זאת ,סחטיין

אבל ברגע הראשון שזה גם קורה לנו,הופ אוטמט באים לפרוק גם

כי "יבינו" אותי..

אז סבבה,נכון,"תפרקו" אבל כמו ש"פורקים" תדעו בשווה לזאת גם לשמוח על זה ולומר תודה,שאולי זה נגמר כך ולא יותר גרוע?!נכון? 

"בחנוכה אנו מדליקים את נרות החנוכייה שמונה ימים ובכל יום מודים לבורא על הנס הגדול שהיה – כמות שמן ליום אחד הספיקה לשמונה ימים. השנה הרהרתי לעצמי: כשהחשמונאים מצאו את פך השמן הטהור, בתוך כל האנדרלמוסיה שהייתה בבית המקדש, איזו שמחה הייתה להם. נס גלוי. למה לא קם שם מישהו וצינן את החגיגה: 'חברים, מה נעשה מחר?'. וכי הם ידעו שמעט השמן יספיק לשמונה ימים? ברור שלא. נס זה דבר לא צפוי. אם הם ידעו, אז מה הנס? מפליא אותי שהם שמחו והודו לבורא העולם על הנס של היום מבלי שהדאגה לגבי מחר תגרע מהשמחה שלהם.

כל שנה אנחנו מדליקים את נרות החנוכה ומודים על הנס. צריך ללמוד מהשמחה שהייתה בפעם הראשונה על עצם העובדה שיש מעט שמן ליום אחד. על כך לבד ראוי לשמוח ולהודות.

במקום להתעסק בניסיונות ניבוי, מישוש וניחוש, אפשר פשוט לשמוח. לא בגלל האמונה שמחר יהיה טוב אלא בגלל שהיום טוב".

(מהספר "עולם הפוך ראיתי", הופיע במאמר של ישראל מאיר)

אם מנסים "בכח", ישר לראות כאילו הכל משמח, זה לא דבר נורמלי. גם אם יודעים שה' משגיח על הכל.

יש תהליך. בסופו של דבר, אם אדם זוכה באמיתיות לתפוס שאכן הכל לטובה, זה יפה מאד.

אבל זו מדרגה, שקונים אותה בהדרגה. וגם לא תמיד במקום המקום של פריקת הצער קודם.

קודם כל, בהתחלה כתבת "במקום פריקה". ו"אפשר לשמוח על זה"..

זה לא רק באיזו שורה בסוף.

וזה גם לא כ"כ אמיתי. ומי שאוטומאטית יעשה כך, אני כלל לא בטוח שיתרגל לשמוח באמת - אולי יתרגל להדחיק. 

חז"ל אמרו: דאגה בלב איש ישיחנה. ונתנו שתי אפשרויות: יסיחנה מדעתו - באמת להסיח את הדעת לענין אחר, וככה להשתחרר מזה. או "ישיחנה לאחרים" - ישתף אותם, וככה יפרוק מעליו את הנטל.

ואנשים קוראיםאת הפריקה, ויש להם רצון כנה לעזור, אינם נכנסים מזה דווקא לצער. כמובן, מצטערים בצערו של הזולת - אבל עולה להם רצון טוב לעזור, גם אמפתיה, מידותיהם הטובות משתפרות, ומחזקים את חבריהם.

כמובן, אין אידיאל ב"שרשורי דיכאון" חלילה, אבל אם למישהו קשה, ויש אנשים טובים שמוכנים לקרוא, להשתתף, לעזור  - אשרי חלקם. וטוב שמצא את המקום ל"ישיחנה"... בסוף הוא ישמח - כמו שרואים כאן כמעט קבוע - יודה מקרב לב לעוזרים, וגם הוא עצמו יסייע לאחרים בפעמים אחרות. איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

ולגבי מה שכתבת כעת, לומר אחרי 30 שורות תודה לה' - אני חושב שדבר כזה, אדם יכול לומר לעצמו. כל אחד יחליט מתי לומר את התודה. לא תמיד זה באותו זמן שהוא פורק את  הקושי.

וגם האמירה, "אם יחד לתת איזה משפט חיזוק/שמחה..בכלל..  אבל ז-ה כבר דרגת אמונה מאוד גבוהה כנראה. אז לא מצפה" - לא מסכים שבמציאות בה אנו מדברים, בהכרח "זו מדרגת אמונה גבוהה"... זו עלולה להיות אפילו מדרגה של הצגה.  נכון, שהיו, ואולי גם יש, קדושי עליון, שממש באותו זמן שהם חשים בקושי ופורקים אותו - הם חשים את השמחה. אבל אצל אדם רגיל - כשמדובר בקושי ממש - גם אם יכול תוך-כדי להיות מלא באמונה שהכל מושגח מה' ולהיות במצב של שמחה באופן כללי, שזה וודאי טוב תמיד - עדיין אין ה"משפט שמחה" בא באמיתיות ממש באותו זמן של הצורך בהבעת הקושי. 

אפשר לומר כעצה, גם כשקשה לך תאמר תודה לה' - כך תזכור שה' איתך גם כעת. יתכן, זה לא סותר את הצורך בעיבוד הקושי, פריקתו לפעמים - ובוודאי שגם מי שירצה ללכת עם עצה כזו, את התודה לה' הוא יגיד בינו לבין קונו. לא דווקא "יתכתב" איתו דרך הפורום..

על כן, אם הרצון הוא לעודד אנשים בזמן קושי - יש באמת מקום להזכיר את האמונה שה' איתנו בכל מצב, את האפשרות מתוך פריקת הקושי להתעודד וכו'. אלו דברים שמציעים כאן מפעם לפעם.

גם הרבה צדיקים/ות פה, טורחים להזכיר תוך כדי פריקת קושי, שהם בטוחים שה' עושה הכל לטובתם..

אבל חושבני שאין מקום לומר כאילו הנורמה אמורה להיות "שטנאץ" כזה של פריקה. כל אחד, איך שטוב לו. קל וחומר, שאין מקום לומר, "במקום פריקה ומרמור, ישמחו ויצהלו על מה שקרה להם".. אסור לומר דבר כזה לזולת. אם אדם רוצה - והוא חושב באמת שהוא שם - יאמר לעצמו.

מכל מקום, אולי יצא לטובה, שהתעורר דיון כזה, שמגדי גם את המקום לפריקת דברים, וגם את הצורך בסופו של דבר לנווט לאמונה וביטחון ושמחה. אשרי הזוכה.

ונסיים בסיפור נאה (מוצאי ש"ק, זמן טוב לסיפורי צדיקים..), ממרן גאון עוזנו, הרצי"ה קוק זצ"ל.

פעם ישב שבעה - אינני  זוכר על מי זה היה. ביום השלישי, דומני, קם פתאום ובירך "ברוך אתה.. דיין האמת". כשתמהו על הדבר, שהברכה נדחתה עד אז, הסביר, שהמשנה אומרת, "חייב אדם לברך על הטובה מעין הרעה"; והגמרא אומרת על זה: "ולקבלינהו בשמחה"..

אמר הרצי"ה, שהיה צריך לעבוד על עצמו כדי להגיע למצב שהוא "מקבל בשמחה". כשהגיע - בירך...

אפשר ללמוד מזה כמה דברים: גם שאכן יכל בסופו של דבר לברך כך, באמיתיות, על מה שמאד ציער אותו. גם על מידת האמת שבו, שלא בירך עד שבאמת הרגיש במצב של "לקבלינהו בשמחה". וגם - מה עשה בפנים, באותו זמן שהגיעו הרבה אנשים לנחם, ומן הסתם גם דיבר איתם... לְמה חתר כל הזמן..

כי באמת,שרשורי פריקה עושים לי טוב! כן! ממש כך! טוב!

ואולי לא תוכלי להבין את זה, וזה בסדר, כי אני גם לא מדי מצליחה להבין אותך בשרשור הזה  מעריכה, אבל לא מבינה.

את קצת עשית דה-לגיטימציה לשרשורי פריקה שמגיעים מתוך מקומות מאד אמיתיים וחשופים בנפש. מקומות שאני הייתי אומרת לפותח/ת שאפו על השיתוף, על הכנות, על האומץ להסתכל בעיניים למקומות הפחות אוטופיים של החיים. על הבהירות של הידיעה שמה שאתה זקוק לו כרגע זה תמיכת עמיתים והכלה.

וברור שיש כאן את העניין של האמונה, רק חשוב לדעת דבר מאד בסיסי:

ניסיון הוא ניסיון בגלל בגלל שהוא קשה, כואב, מייסר ומטלטל. אחרת זה לא ניסיון. במהותו ניסיון זה קושי.

אז זה בכלל לא סותר לומר, איי קשה לי כל כך. כואב לי, שורף לי. אבא, אני יודעת שזה ממך, ובקמום פנימי גם מאמינה שזה טוב לי, אבל אני אנושית וכואב לי, ואתה אבא שלי, הכי אבא בעולם, ולכן אני יכולה להגיד לך דברים אמיתיים ושתהיה תקשורת פתוחה בינינו הכי בעולם. כי אתה מכאיב לי. 

ולך מירב, אני באמת מעריכה את העבודה שעשית, רק בבקשה, זה שלא אמור לסתור את המקום של אלו שלא שם, אם את מבינה מה אני מתכוונת, וזה לא אומר שמעכשיו כל שרשור פריקה צריך להכיל בתוכו דברי אמונה ושמחה. ואני אומרת את זה באהבה! ושתמשיכי כך, כי זה מדהים ומחזק!

לומר לאנשים, באיזה נוסח לדבר עם ה'....

יש אנשים שבעיניהם לומר לקב"ה "ושתהיה תקשורת הכי פתוחה בינינו".. זה ממש לא שייך. ולא הרבה מגדולי ישראל דיברו כך.

אז מוטב להשאיר לכל אחד את צורת פנייתו לקב"ה.

ומכל מקום, השרשור לא היה על איך לפנות לה'. את זה לא עושים דרך פורום - יש תקושרת ישירה. כאן דובר על מה שאנשים מדברים על חבריהם.

[גם מציע לא לכנות מה שכתבו אחרת ממך "ילדותי", כי אז יוכלו לומר גם ההיפך. חבל להיכנס לכך.

ואגב, את יכולה לראות כדוגמה, עד כמה כרגע, כשלא מצא חן בעינייך אופן שהתייחסו, אמרת מה השרשור הזה "מראה לך" (כביכול) ש"בחרו לראות את השלילי"  "לא ציפית".. גם זה סוג של "פריקה" של משהו שלא הרגיש לך טוב. ובכל זאת - לא כתבת, אני ממש שמחה שכתבתם לי כך. אדרבה.. תודה לה'..  למה? כי את בן אדם, נורמלי, ואם את מפרשת (בצדק או שלא בצדק), שכותבים כלפייך משהו שלא נראה לך בסדר, אז את מגיבה כבן אדם. אח"כ, אולי תשבי עם עצמך ותסבירי למה זה גם לטובה ותגידי תודה לה'. זה מה שעושים גם אחרים כשפורקים, ולפאמים על דברים יותר כבדים..]

[אגב, כתבת "אפשר לרשום גם כך".. בדיוק הצעת לאחרים "נוסח"... ]

את אומרת לאחרים איך ראוי לכתוב פריקה, ושוב חוזרת ומעירה להם על זה ("מחכה לראות פריקה מלאת אמונה"... נו..), מעירה שהסתכלו על מה שכתבת "בשלילה";

ומתלוננת כשמעירים לך, ועוד בעדינות, על כך שאת כותבת לאחרים כאן שלא חשבת שנקודת המבט שלהם תהיה כזו ילדותית...

את מסבירה לאחרים איך צריך להיות "מלאי שמחה" ולהודות לה', כאשר משהו מפריע להם ("פריקה מלאת אמונה") - 

וברגע שמעירים לך באופן הכי "זהיר", את שוכחת את השמחה והאמונה וכותבת בגסות ("פורקת"..): "אל תהיה מורה שלי... יש לך מספיק פורומים של ילדים פה בשביל להגיד להם מה לכנות.." (מאיפה לקחת את השטות הזו? וזה אחרי שהתלוננת על צורה "לא בוגרת" של כתיבה). לא שִמחה, לא אמונה, לא תודה לה'...

אז מציע קודם לעבוד על זה. לפני שאומרים לאחרים איך לפרוק מה שמפריע להם "בשמחה ואמונה ותודה לה' "

בזה גמרתי את ההתכתבות הזו, את יכולה להמשיך לשפוך את הגסויות פה. לא מתכווין לקרוא/להתייחס.

שיהיה ברור

לא עברתי לנשואים טריים

אני לא בוגד

קל לי שבעז"ה שאתחתן אמשיך להיות פה.

אבל זאת רק תחושה, ימים יגידו

נשמע לי יותר מתאים בשבילו

הייתי בורחת...

בהצלחה!

שזה רעיון כל כך טוב; ואם אחר כך, למרות שהיא צדיקה וצנועה (ואתה בטוח שהיא צדיקה וצנועה כמו שאתה

אוהב ומעריך), יהיו דברים נוספים חשובים שלא תסתדר איתם?

חושבת שכדאי וצריך לברר מה היה עד עכשיו עם פגישות; היו פגישות?  מדוע הסתיימו?

מצידן? מצידך? מה הפריע לך? מה הפריע לה? אולי אתה "תקוע" עם איזו דרישה,

כיוון הסתכלות, ציפיות, ואינך מוכן להתגמש או משהו כזה?

כמובן שלא מכירה אותך בכלל, סתם הצעה.

ועל זה הדרך. 

אבל תגובה יפה

כבר ראיתי את ההחלטה הזו שלו פעם באחד הפורומים הקדומים יותר.

הוא מדגיש צנועה וצדיקה. זה נפלא,  אם זה יושב על מקום אמיתי,

בוגר, שלא מתעלם גם מדברים נוספים חשובים, לו והוא עדיין

פחות מודע להם.

@שמוליק פיין  @אלירז 

זה לא היה בדיוק ככה אבל זה בערך מה שהם מספרים.

עלעלתי קצת, לא בדיוק...

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7  

כתוב שם בערך

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

שיציעו להן קודם

אבל גם אפשר לשאול את אותה הבחורה מה ההעדפה שלה. אי אפשר לדעת מראש.

אבל אני לא אישה.

עקרונית, באלגוריתם גייל ושפלי של שידוכים יש יתרון להיות זה שמציעים לו ראשון.

שידוך יציב – ויקיפדיה

לבקש בכללי את הפרטים.. ולהגיד שיש לך אולי רעיון וכו'..

לא לפתח כ"כ ציפיות, אבל כן להשיג את מה שצריך.

החבר הזה אני מאוד מעריך אותו, וחוושב שהוא מיוחד בשמחה, בקלילות, במידות שלו... והוא גם לומד חינוך ובעה משם בעתיד הוא יתפרנס.. ולפני התואר הוא התפרנס יפה מעבודה בחינוך בלתי פורמלי..

אממה - הוא כרגע עובד כמה חודשים בתור קופאי.. וישלו עוד שנה לפחות עד סיום התואר..

מניח שאני עושה מזה אישו יותר ממנו, אבל אני חוושש שאולי זה ירתיע את הבחורה/בכללי ירתיע בנות אחרות .. זה מתכון מראש לוותר כי אני לא משווק אותו טוב? 

בהנחה שהגיל משנה.

אנחנו יותר קרובים ל30 מאשר ל25.. 

תציע וזהו, אתה לא צריך להתחתן איתו

אבל לדעתי צריך להציג קודם אצל כל הצדדים הטובים והחיוביים כפי שכתבת עליו..

ולציין שכרגע בשל הלימודים עובד כקופאי.

בסוף נשמע שכן יש לו כיוון בחיים, לומד וגם בעבר היה ברצף תעסוקתי.

לענ"ד כל הקטע של שידוכים, זה להאמין במי שאנחנו משתדכים.. אם אתה תעוף עליו, זה יועבר בהתאם למי שמקבלת את ההצעה

זה בעיקר מחמאה. לא חיסרון.

מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק ולא יצטרך לבריות - לא?

יכול להיות שזה ירתיע אותה.

גם יכול להיות שירתיע אותה שהשם שלו מתחיל בא' ולא בי' (אותיות אקראיות).

יש דברים שבידיים שלך, ויש דברים שלא.

תנסה,

ומקסימום יגידו לא.

חבל על האנרגיות ועל המגדלים שאתה בונה כאן באוויר.

אין סיבה לוותר בעיני -

לנסות, ותשאיר להם את הבחירה אם להירתע או לא.

בהצלחה!

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

חחחחח אם הייתי יכול לחשוב באמת מה בחורה הייתה רוצה העולם היה הרבה יותר פשוט(:

ותודה על הרעיונות! הבעיה שאין לה איזה חטיף או משהו שהיא אוהבת יותר מדי..

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

יש מי שמצפה לזה,

יש מי שלא.

יש מי שזה ילחיץ אותה,

יש מי שלא.

מכיר "5 שפות של אהבה"?

מתנות זה שפה, ולא כל אחת דוברת אותה.

לדעתי,

יש משהו נחמד ויפה לתת משהו למי שיוצאים איתו.

בשלב מוקדם, כשיש עוד סימן שאלה - דברים מתכלים\בעלות נמוכה (נניח מחזיק מפתחות, ספל).

ככל שהזמן עובר, ובטוחים יותר בקשר, יפה להראות את הבטחון הזה גם במתנות -

אבל כן עם כוכבית: אם הקשר הזה ייגמר, שלא תתחרט על מה שהשקעת בו מבחינה כספית, ותקבל בהבנה אם היא לא תשמור את הדברים אצלה  - יכול להיות שזה ישאיר אצלה משקעים.

אפשר להביא דברים מתכלים 

ואם בוחים להביא משהו אחר אז לכתוב הקדשה בנפרד

זר פרחים - לא יודעת. תלוי. אותי זה היה מביך. (חושב להביא גם אגרטל?....)

אבל פרח אחד, לענ"ד זה מקסים. גם תשומת לב, וגם לא יותר מדי מלחיץ, מעיק, מביך (ואין צורך להביא אגרטל...כוס ח"פ

אפילו של המלון, אם אתם נפגשים שם, יהיה מספיק. וגם אם הפגישה בחוץ, היא יכולה להכניס אותו לתיק ואפילו להחזיק

אותו ביד עד תום הפגישה. אתם יכולים לעשות רוטציה בעניין....לא חושבת שיבול עד הסוף וגם זה לא מאוד חשוב.

(מלבד לפרח...). 

חרצית, מה שקרוי כריזנטמה, הוא פרח עמיד. במיוחד בחורף. אלא שהוא מגיע בענף עם כמה

חברים כמוהו וזה כבר לא נראה כל כך טוב. כמעט כמו זר.  מה עם גארבארה? יש בכל מיני צבעים יפים. אולי תבחר

לבן או צהוב. בקש מהמוכר לכרוך סביב הגבעול חוט ברזל, אחרת ראשו שח על גבעולו. 

גם ורד ארוך גבעול בא בחשבון. 

מה עם חטיף נחמד?  טורטית לך ולה? (זה לא אישי מדי וחושבת שזה נחמד).

כל כך מרגשת אותי השאלה שלך. כל כך יפה. אתה, אין ספק, שתהיה בעל טוב!

לאחר החתונה, תוכל להביא כל שבת, זר פרחים נחמד. רק אל תשכח!

בהצלחה! 

רבה על מה שכתבת בעיקר בסוף! חימם לי את הלב!

בע"ה 

והיא שאלה אותי באגב איזה חטיפים אני אוהב, והאמת לא ייחסתי חשיבות לשאלה כי זה היה תוך כדי משהו, פגישה הבאה היא באה לי עם שקית מלאה כל טוב והתעקשה שאני אקח אותה הביתה, אכן הובכתי לא אשקר אבל זה היה ממש יפה מצידה

נראה לי שדברים כמו ספר עם הקדשה / תמונה / או איזה מתנה(אפילו זולה) שהיא מתקיימת זה פחות מתאים כי אם זה לא יצליח? ובלי קשר דברים כאלו מביאים איתם איזושהי אמירה שבעיניי אחרי חודש וחצי פחות מתאימה, אולי לכם זה מתאים איני יודע, ואולי גם לי זה היה מתאים בקשר הנכון עם המישהי הנכונה, אין לזה כללים זה יותר מה אתם מרגישים-אם מרגיש לך מוגזם, יש סיבה. אם לא-מדהים.

אז יש כאן את כל ההצעות של המצנות הקטנות והמתכלות, שזה בהחלט הכי מומלץ כי זה לא ישאיר משקעים פיזיים אלא רק זיכרון. אם בסוף זה יצליח אז הזיכרון יצטרף למכלול, ואם בסוף כל אחד ימשיך לדרכו אז זה זיכרון שיהיה קל לדפדף אותו הלאה. הרעיון של פרח אחד, כיו שהציעה נחלת, דווקא נשמע לי ממש מתאים. נשמע בדיוק על הגבול שאתה רוצה.

לחילופין, לא חייבים מתנות בכלל כרגע, ואם נוח גם לה אז שווה אולי לשקול "משחקים זוגיות" (חפש את הביטוי בגוגל. זה פרויקט של השאלת כרטיסי שיח מותאם לציבור שלנו).

יש לי חבר שזה השפיע ממש לטובה על הקשר שלהם שהיה טוב ממילא, ובמבט לאחור הוא אמר שזה ממש סייע להם להחליט להתחתן.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.