הוא יין שהתנסך (נשפך לפני/על ע''ז, הייתה צורת עבודה שכזו) לעבודה זרה והוא אסור בהנאה.

חז''ל אסרו בנוסף כל יין שעובד ע''ז נגע בו אפילו אם לא ודאי שניסך ממנו, או אפילו יין שלא ידוע אם נגע בו אלא רק היה בקרבתו (נקרא 'סתם יינם'). לגבי אדם שלא שומר תורה ומצוות אבל אינו עובד ע''ז המצב שונה כי אין חשש שינסך ויש מחלוקת לגבי השאלה אם הוא אוסר יין.

יש הבדל בין יין לשאר משקאות אלכוהוליים כי רק יין היו מנסכים לע''ז ורק הוא נאסר, ולא רק שאר משקאות אלא גם ביין עצמו יש סוגים שלא נאסרו כי אותם לא היו מנסכים (יין מבושל למשל).

כל זה רק לגבי 'יין נסך', יש עוד איסורים שיכולים להיות ביין בגלל המרכיבים שלו.

חלק מהגזרה על סתם יינם הוא שלא נתקרב עליהם ונתחתן איתם (שתיית יין ביחד מקרבת),

חכמים גזרו גם על מחללי שבת בפרהסיה כדי לקנוס אותם.

יש מחלוקת אם הגזרה היא גם על חילונים של היום, כי רובם לא עושים 'להכעיס'.

בנוסף אצל חילונים מקלים יותר.

https://www.yeshiva.org.il/ask/8217

https://www.yeshiva.org.il/ask/10930

https://www.yeshiva.org.il/Ask/78846

שאומרים שכשחז''ל אסרו יין של גוי הם לא חילקו בין עובד עבודה זרה לגוי שאינו עובד אלא אסרו כל יין שהיה במגע או ספק מגע של גוי. ויהודי שלא שומר מצוות הוא ''גוי לכל דבריו'' ולכן גם לגביו חל האיסור.

יש טעם נוסף לאיסור יין נסך - משום חתנות. כלומר ליצור הרחקה (וזו גם הסיבה שאסרו בישולי גויים) כדי שלא יהיו קשרי חברות קרובים ויגיעו להתבוללות. האיסור הזה גם שייך בשאר משקאות אלכוהוליים אבל ההבדל הוא שהוא לא אוסר את המשקה עצמו, לצורך העניין אם גוי נותן לך ויסקי בבית שלו יהיה אסור לשתות אבל תוכלי לקחת אותו הבייתה ולשתות שם, ביין היין עצמו נאסר.

סתם יינם זה יין שלא ידוע אם נגעו בו או לא, יין שנגעו בו אסור משום יין נסך (או ספק יין נסך). מה גם שסתם יינם הוא סניף של יין נסך והסברתי באופן כללי.

הזכרת לי את זה - יין נסך, בדיוק אותה הערה. 

לא למדתי את זה מאוד בעיון, ככה זכורה לי החלוקה בין המושגים מאז שלמדתי את ההלכות האלו.

אין מחלוקת על ההלכה - בין יין שנגע בו ובין יין של גוי או ספק אם נגע בו אסור מדרבנן.

כל השאלה היא לגבי ההגדרות (על השם של כל אחד מהספקות הנ''ל) - לטענתי 'סתם יינם' זה יין שספק אם נגע בו (לכן הוא נקרא 'סתם' = לא ידוע), אבל יין שודאי נגע בו הוא ספק יין נסך (שהוא אסור באותה המידה והוא כמו 'סתם יינם' אבל עדיין לא נקרא ככה כי הוא לא 'סתם').

למשל..

הוא אסור מדרבנן, כמו סתם יינם, אבל הוא נקרא יין נסך אבל מדרבנן משום ספק.

כלומר נכון שלהלכה המעמד שלו זהה לשל סתם יינם, אבל הוא תחת קטגוריה של יין נסך.

(אחד המקורות של דין יין ישמעאלים נמצא בשו''ת הרמב''ם סימן רס''ט עיי''ש)

זה כל הנאה שהיא - האכלה לבעלי חיים, מכירה תמורת כסף, להינות מהריח וכו'.

מי שמחלל מצוות בפרהסיא דינו כנכרי.

מה הגדר של זה יש מחלוקת.

יש כאלו שמחמירים גם כשאינו יהודי רואה את היין

שאין איסור משום חתנות לגבי יהודים אלא רק לגבי גויים, לכן גם בישולי גויים לא נאסרו לגבי יהודים שלא שומרי תורה ומצוות.

סתם יינם הוא דרבנן משום יין נסך ולא משום חתנות, לכן הוא יהיה אסור גם אם תקנה אותו מהגוי ותשתה אותו בבית שלך.

אפשר להסתדר

פרט ליינות דוחים מאוד

יש פוסקים שלא מקבלים פיסטור כבישול

ויש פוסקים שלא מקבלים את הפיסטור בכלל

הנורמליים ומעלה...

כמו שאמרתי לך בפרטיות, אנחנו לא אוחזים מפיסטור כבישול.

למרות שהרבה היום גם לא מפסטרים

ברנדי קוניאק ארמניאק וגראפה/גפתה (תזקיק גפת) מיוצרים כמובן מענבים

משקאות אלכוהוליים נוספים (כגון וויסקי) מיושנים לעתים בחביות יין לשעבר

הרחבה בעניין אפשר למצוא כאן בעמוד 15 והלאה

https://a7.org/?file=20170709090357.pdf

הגדרת תינוק שנשבה ע"פ הרמב"ם הלכות ממרים ג, ג.

"אבל בני אותם הטועים, ובני בניהם, שהדיחו אותם אבותם ונולדו במינות, וגידלו אותם עליה- הרי הן כתינוק שנשבה לבין הגויים, וגידלוהו הגויים על דתם, שהוא אנוס...

שו"ת "יהודה יעלה" חלק א, יורה דעה סימן נ:

"ומה גם כעת היום בזמנינו (הרב נפטר יהודה בן ישראל אסאד בשנת  1866) שהדור פרוץ מרובה- אין להרחיקם כל כך ולדחותם בשתי ידיים חלילה, שלא יתפקר טפי...שגם בעל נפש אין צריך להחמיר על עצמו מלשתות יין שנגעו בו מחללי שבתות כאלו שבזמן הזה, שלא העידו עליהם בפניהם בפני בית דין שחיללו בפני עשרה מישראל כנזכר לעייל..."

שו"ת "בניין ציון" החדשות סימן כג

"אבל לפושעי ישראל שבזמנינו- לא ידענא מה אדון בהם, אחר שבעוונותינו פשתה הבהרת לרוב, עד שברובם חילול שבת נעשה כהיתר...ולכן לעניות דעתי, המחמיר להחשיב נגיעת יין של הפושעים הללו לסתם יינם- תבוא עליו הברכה.

אכן גם למקילים יש להם על מה שיסמכו, אם לא שמבורר לנו שיודע דיני שבת, ומעיז פניו לחללו בפני עשרה מישראל יחד, שזה כמומר גמור, ונגיעת יינו אסור."

שבט הלוי חלק ב יו"ד סימן נ"א

"אשר שאל לעניין יין מבושל כל דהו אם יש לסמוך ע"ז שלא יאסר ע"י נגיעת יין של מחללי שבת בזה"ז...י"א דמחללי שבת בזמנינו קילא קצת כמש"כ בתשובת בניין ציון ח"ב ס' כג...אעפ"י שאין הסכמת רבותינו כקולא זאת של הבניין ציון ואין עסקיני כאן להכריע בזה, מכל מקום די בכל הנ"ל לאצטרופי להקל לעניין בישול כשיטת המחבר דדי שירתיח פעם אחת ויחול עליו שם בישול וכלשון הרשב"א דקבלת הגאונים תורה היא"

שו"ת "משנה הלכות" חלק ה סימן קעט

"הנה בתשובתי אחת כתבתי, דרוב הפוסקים סבירא להו, דמחללי שבת קודש בזמנינו דומין לתינוקות שנשבו..."

ילקוט יוסף קשו"ע הלכות יין נסך סעיף י

"ואמנם יש אומרים, שאם הוא מתפלל בשבת, ומקדש על היין בשבת, ואומר זכר למעשה בראשית, אף על פי שהוא מחלל שבת בפרהסיא - אינו מנסך את היין, ויש חולקים, והמקילים בזה- יש להם על מה שיסמוכו, ובפרט בדיעבד שעבר ומזג היין."

שו"ת "תשובות והנהגות" חלק ב סימן ת

"אבל אם טעם הדין שנאסר פיתו ויינו כדי שנתרחק ממנו, אם כן אפילו אינו אשם יש לאסור, כיוון שסוף כל סוך על ידי הקירוב עימו יבואו להתרחק מדרך התורה והמצוות, שהוא אינו שומרם, ואדרבה- עליו לגזור יותר מאשר מי שעובר ובמעל, כיוון שמתעטף בטלית שהוא אנוס...יש חשש יותר שילמדו מדרכיו, ומסוכן יותר...ולפי דרכנו, במחללי שבת בזמן הזה-קשה להקל ביינם מטעם שהם כאנוסים, דאדקבה ראי להחמיר בהם יותר...וכמדומני שכן המנהג הפשוט, לאסור אם נגע מחלל שבת בפרהסיא, ונזהרים מאוד מנגיעתו.

ספר "יין מלכות" פ"ג ו.

והמחלל שבת בפרהסיא בפני עשרה מישראל דינו כגוי גמור, אבל מ"מ אינו אוסר את היין במגעו בהנאה אלא בשתיה, וע"כ אם נגע ביין ע"י דבר אחר אינו אוסר את היין אפילו בשתיה, וכן "כחו" אינו אוסר את היין אפילו בשתיה...וכן אינו אוסר את היין, אם נגע ביין בשעה שהיה טרוד באחד מהטרדות המבוארות לקמן כגון מדידה הצלה וכדומה.

ספר "הכשרות" פרק יט סעיף סח

מחללי שבת בפרהסיה, המתקרבים לחיי תורה ומצוות, ועוסקים בלימודי היהדות לשם שמים ובכוונה כנה ואמיתית- שוב אין מגעם ביין אוסרו.

בכלל זה, אורחים שעדיין אינם שומרי כל המצוות, אך חוזרים ומתארחים, והולכים ומתחזקים בדרך האמת.

ותודה לספרי "צורבא מרבנן" ולאתר "עולמות".

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!