כן.
אני הבנאדם הכי סתום ומטומם ביקום.

וכן.
היא גרמה לי להרגיש עוד יותר מטומטמת.

סבבה, תסנני.
חופשי.

רק אל תדברי איתי יותר בחיים.

אבל זה שאני מטומטמת ברמות על, זה לא סותר שרע לי.
מאוד. וקשה לי.

ואני מפחדת. ואני רועדת.

אולי דווקא בגלל שאני מטומטמת אני מפחדת.

אני כבר לא יודעת מה לחשוב.
אני לא חושבת בהיגיון.

אני רק רוצה לישון ולישון ולישון.

ואין לי כוחות לשבת.
ולעזור בבית כמובן.
ולסדר הכל.

ולפעולה. בכלל.
צריך גם להכין אותה.

אבא אין לי כוחות.
למה דווקא עכשיו היא לא נמצאת.

אם היא היתה פה הכל היה יותר טוב.

כי הייתי אומרת לה שאני לא מרגישה טוב ולא עושה את זה.

אבל עכשיו צריך לשים מסיכה של הכל בסדר,
לצאת מהבית.
לחייך. כאילו שהכל טוב.

למרות שלא הכל טוב.
שהכל לא טוב.

אין. לי. כוחות.
נגמר.

ואני צריכה להשלים את כל החומר.
וללמוד.

אין לי כוחות. בכלל.




אבא קרסתי. די.

מה עשית? 

הכל מטומטם.