שאני
אוהבת
את
הילדים
שלי.
היום כשחזרתי מהקניות
ביתי הקטנה בת השנתיים נכנסה לרכב, גם היותר גדולה בת הארבע, הבגאז' פתוח,
פתחתי להן שיצאו,לקחתי שקיות ונכנסתי הביתה, בטוחה שהן אחריי. אכן הגדולה הגיעה, עם כל הרעש של ארוחת הערב, בלאגן של ילדים שעושים ש.ב, שכנוע להביא דהרים- בלי שיתוף פעולה, רעב וצימאון גדול שלי אחרי הקניות בסופר, אני קולטת שהקטנה לא בהית.
ואני שומעת בשקט מרחוק: אמא...! אבא..!
אחרי 10דק שאני בבית, קלטתי שהיא נשארה ברכב!!! אני רצה לרכב, הבגאז' פתוח, השקיות שם, הקטנה -הלא חגורה- יושבת במושב האחורי וצועקת לנו..אמא, אבא..
דמעות בעיניים שלי. אני רצה, פותחת את הדלת(למה היא היתה סגורה??)מוציאה אותה ומחבקת אותה אליי צמוד, את החיים שלי. את הבת שלי השישית שה' ישמור עליה.
אבאלה.
איך
זה
קרה
???????
אני יושבת איתה, מחבקת אותה, ומתפללת לה' בדמעות שישמור ויציל את הילדים שלי, אוי, כמה שאני אוהבת אותם, מכל רע, וישלח להם מלאך השומר, שישמרו מכל פגע, מכל מחלה, מכל דבר רע, ושאף פעם לעולם, לא אני ולא בעלי ולא אף אחד אחר,ישכח אותם ברכב.
בתוך כל שאר ילדיי עם ישראל.
על במה זו אני רוצה רק להגיד:
"תודה לך ה' יתברך ששמרת ואתה שומר על ילדינו בכל רגע ובכל דקה!!! תודה שהם מתעוררים בכל בוקר, בריאים ושלמים, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך!"
תודה תודה תודה
ממני ביתך האוהבת
