מה אכפת לך שהוא רוצה ללמוד יותר?

את צריכה לשמוח מזה שזה מה שמעניין אותו...

אם הוא היה הולך לכיוון ההפוך אז הייתי כועסת...

לנו ולהרגיש שהם חושבים ומרגישים כמונו, זה קל וכיף. אבל לפעמים זה לא כך. ואז צריל לחפש תחומים נוספים שמקשרים.

וזה לא ענינך מה הוא עושה עם החיים שלו

זה אח שלה.
אחים זה חלק גדול מהחיים.
נכון שאין לה את הזכות להעיר לו, אבל אם היא מרגישה שהוא בוגד בדרך של הבית- זכותה לכאוב, או לכעוס.

לא ראיתן שהיא כתבה לכתוב לה את זה?

מצטערת. זכותה המלאה להתערב.

פעם הבאה אני לא אשתמש בהומור, אם הוא לא מובן נכון.

וזה לא היה נשמע הומור. אלא תוכחה.

וגם אותה צריך לדעת איך לומר.

תלמידים רבים מישיבות הסדר/גבוהה לומדים בין השאר מתלמידי חכמים עצומים חרדיים (כמו הרב אשר וויס, הרב שלמה פישר, הרבה מאוד הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א ועוד). אמנם בד"כ זה לא אומר לעזוב ישיבה, אבל כנראה במקרה שלו הוא מעדיף להיות יותר קרוב.

[סתם הערה: תאמרי לו ללכת לישיבת הר המור, ללמוד מאחד מראשי הישיבה, הרב מרדכי שטרנברג שליט"א, שהוא אחד מבכירי ראשי הישיבות בארץ כיום; גאון עצום ממש. שיעורי עיון נפלאים ביותר יש לו].

בעזהי"ת.

לא זאת הבעיה הקשה.

הבעיה הקשה היא הראיה הלא-מרחבית שלהם.

הבעיה שציינת היא רק נגזרת של הבעיה הנ"ל.

קשה לי מאוד לשמוע את הטענות שיורים כלפי המגזר "ההוא" ובפרט שלא מבטיח שמכירים מה מתרחש שם.

משה-בתור אחת שכן מכירה ולו במעט את המגזר,קשה לי לשמוע את דברייך.. אין עניין בהכרח של רמיסת גדולי התורה הציוניים,יש מחלוקת עקרונית,מהותית איתם בעניין הזה ולכן הגישה חריפה.אך עדיין אין עניין של רמיסה.

רחלקה-אני מכירה  חרדים שהראייה שלהם דווקא מרחבית ואפילו מאוד.אני מכירה כאלה שהם עושים ובמקביל דורשים מעצמם חקירה ובירור.באיזו ראיה לא מרחבית נתקלת? ( אני באמת שואלת )

אולי את לא מסכימה איתה,ולטעמך היא צרה,אך זה לא נכון לטעון שהחרדים ( לפחות ממה שאני מכירה) לא בוחנים את שני הצדדים.הם בוחנים ובוחרים בכ"ז לנהוג בדרך מסוימת אך זה עדיין לא הופך אותם לבעלי ראייה צרה.

העשייה בפועל אולי נראית צרה,אבל הדרך,מהכרות די ארוכה ועמוקה שלי מאוד מרחבית.

אם אני טועה ביחס לשניכם-אז סליחה מראש

לשואלת- אני חושבת,ואולי זה משהו שקצת קשה להגיד בקול רם שהמגזר שלנו מרגיש סוג של כעס אולי כלפי המגזר החרדי.אולי בגלל שאצלנו המדינה והאהבה אליה גדולה ואצלם זה לא נראה כך(למרות שמהיכרות שלי התמונה שהצטיירה עליהם מאוד רחוקה מהאמת).

פעם שמעתי ממישהו (חילוני) באוניברסיטה שטוען שהמגזר הדתי לאומי הוא כמו חב"ד.רק שאצלנו המשיח הוא הציונות ואנו מוכנים להקריב את כל כולנו בעבורה.זו מילה שגורה בפינו שמנחה את חיינו.ולכן אולי זה העניין.יש פה,על פניו,שוני מהותי.

יתכן גם שאולי בגלל שלא מכירים מספיק.אולי אנו חוטאים בהאשמת האחר על צרות בעוד אנו כאלה-זו גם אפשרות,לא מחייבת או הכרחית אבל אפשרית בהחלט

אני ממש מבינה את הקושי שלך מנסיון אישי...(אם תרצי לדבר על זה,אפשר במסר או שיחה אישית ואני אשמח מאוד) צריך רק לזכור שתכלס כולם מכוונים ליבם לקב"ה.לרוב רובה של האוכלוסייה,לא משנה לאיזה מגזר היא שייכת,יש רצון לעשות טוב וכוונה טובה שמניעה אותם.הדרך שבה בוחרים ליישם זאת היא שונה מאחד לשני וזה מה שצריך להתרכז בו לדעתי

יש לנו גן אחד גדול ובו כמה פרחים,מסוגים שונים,מצבעים שונים .

נחמד. את לא חושבת?

בעזהי"ת.

בזמנו, כשהייתי יותר צעירה, ביררתי את הנושא הזה של דת"ל - חרדים... 
ו..כן, למרבה הצער הם לא מסתכלים בראיה מרחבית. כל הרצון שלהם להיטיב מסתכמת ב"מה שיהיה טוב למגזר שלנו". לא ראיתי אצלם שום אכפתיות לאנשים שאינם חרדיים [חוץ מהרצון העז להחזיר אותם בתשובה, שלדעתי גובל בהסתה]
סתכלי לדוג' על הבחירות. מה אכפת להם?? הם רוצים רק מישהו שייתן להם הכי הרבה קיצבאות, לא מישהו שבאמת ייטיב עם העם.

ויש עוד.. עיין באם הבנים שמחה, אאל"ט...

ואני לא חושבת שאפשר להקיש מהפוליטיקה על מגזר שלם ועל ההתנהלות היומיומית.

מה כתוב באם הבנים שמחה למשל שאת חושבת שיכול להוסיף לדיון?

אשמח לשמוע...ושתהיה שבת שלום

הלימוד בישיבות הגבוהות החרדיות [אני מדבר כללית] הרבה הרבה יותר ברמה מאשר בישיבות הסרוגות..

אל תכעסי..גם אם הוא ימשך ויהפך לחרדי ראסמי..את תוכלי לדבר איתו חופשי..זה אותו אח שחי איתך עד כה..אם משתנה לו ההשקפה..אז מה?..זה לא הופך אותו ליצור אחר..

ויכוחים מחכימים ומקרבים לעיתים..

וכמו שאמרו כאן..זו דרכו! תכבדי את זה..אני יודע שזה קשה..גם לאבא שלי לקח זמן לעכל..ולעוד אין ספור אנשים שקרובים שלהם השתנו..

מנסיון אני אומר..א'א להשתנות באמת עד הסוף בדרך כלל אחרי שנים רבות..קחי את זה בחשבון..

אם מדברים על הישיבות הסדר הרגילות (ולא מכינות או ישיבות שמתרכזות בעיקר באמונה) - הרמה שם לא פחות מישיבה חרדית, לפחות לא בשיעור ב' או ג' ומעלה. שיעור א', אולי טיפה קשה להסתגל ללימוד גמ' (כי הם למדו לבגרות), אבל הרמה היא בהחלט גבוהה ברוב הישיבות לפחות.

ישיבות גבוהות  (ובעיקר ישיבות האם, מרכז הרב והר המור) - לימוד גמ' לא נופל משום ישיבה חרדית. ודיברתי עם אחד התלמידים בהר המור, שלמד לפני כן בישיבת חברון הליטאית, והוא אמר לי שהלימוד בהר המור הוא לא פחות מאשר בישיבת חברון, ויכול להיות שיותר.

ברור שעולם הישיבות הדתי לאומי הוא עדיין לא מספיק מפותח, כי הוא התחיל להתפתח ממש רק בעשרים שנה האחרונות. אבל הוא מתקדם בצעדי ענק, ותלמידי חכמים עצומים ב"ה צומחים בישיבות, כן ירבו בע"ה.

רמה לא נקבעת על פי יותר או פחות גמרא אלא על משמעות הלימוד, השפעת הלימוד על החיים
והמימוש המעשי בחיי היום-יום בלי לוותר על דברים כאשר זה לא מסתדר
עם התיאוריות שלך (לדוג' - א"י, תורה ועבודה וכו...)

אני חושבת גם שהתיאוריה הזו שבציבור החרדי יש יותר גדולי עולם היא מוטעית ונובעת מהעובדה שהם מגמדים ומקטינים את הרבנים התומכים בדרך הציונית-דתית ומזה שאנחנו לא התאמצנו לשנות את זה.
שמעתי מרב גדול בציבור הדתי שסיפר שבתק' שלפני השואה היה רב שהתחיל לתמוך בציונות דתית ואמר לו רב גדול אחר שיידע שזה שהוא תומך בדרכם, גם אם זו דרך נכונה, יוריד אותו במעמד ולא יעריכו אותו יותר וזה באמת היה נכון למרות שהוא היה רב גדול מאוד. והיום אותו רב לא נמנה בין גדולי ישראל למרות גדלותו.

בעזהי"ת.

והרבה חרדים שעברו ישיבה ל'מרכז' יעידו.

הוא שקדן וחכם מאוד מאז שהוא קטן ותמיד למד במוסדות דתיים לאומיים.
הוא רצה לעבור לישיבה חרדית (אין לי מושג למה - אולי כי אבא שלי עודד אותו, אולי כי יש לו חבר שלומד שם)
בקיצור הוא עבר לישיבה חרדית ובכלל לא היתה לו בעיה להתקבל.
ממה שהבנתי ההבדל שיש שם (בישיבה שלו. אני לא מכירה אחרות) הוא מבחינה השקפתית ומבחינת עיצוב האישיות.
מבחינה השקפתית - ברור ההבדל ומבחינת עיצוב האישיות - אני מנסה לא להיות בוטה - יש בעייתיות. לדוג' יש להם עובדים שמפנים להם כלים, אין שם תורנויות ואני אפילו לא בטוחה שהם מנקים ת'חדרים שלהם... לטעמי זה ממש בעיה. אני לא יודעת אם יש עוד דברים, אבל לי הנק' הזו הספיקה כדי לעצבן אותי.

כרגע הוא בתהליכים לעבור להסדר/גבוהה ואני ממש שמחה כי אני חושבת שצריך כמוהו בציבור שלנו ואחרי שהוא קיבל כ"כ הרבה במוסדות שלנו, אין סיבה שהוא ימשיך שם. הוא יכול להיות רב מאוד גדול ועדיף, לדעתי, שזה יהיה מתוך השקפה נכונה.

יש שוני מבחינת לימוד
אומנם לא הלימוד העיקרי בגמרא שעליו הדגש בישיבות גבוהות
שזה שני הישיבות לומדים בעיון וברמה מאוד גבוהה

אבל מבחינת שאר הסדר,אמונה,מוסר,מידות.
יש שוני
אצל חרדים לא תמצאו לימוד באמונה,אין כוזרי ואין מהר"ל ובטח לא הרב זצ"ל.
אצל מרכזניקים יש את זה.
אומנם לא כמו בהסדר רגילה או במכינה,אבל זה קיים.

וכמובן שבשניהם הדגש העיקרי הוא גמרא בעיון.

הרמה נקבעת לפי הרצינות והשקיעה ממש בלימוד עד מעל לראש. אצלם מחנכים לזה מגיל קטן והדיבור ברחוב הוא על תורה, ואמלנו עוד לא מספיק.

האם היית יכולה לתאר לעצמך מוזיקה עברית או ישראלית נשמעת מפנימייה של ישיבה  חרדית?! אז למה אצלנו כן?

כנראה שעדיין יש  הבדל.

אבל בטוח שיש כאן הבדל בינינו לחרדים, לפחות  ברוב המקומות. אני חושב שטוב שלא יהיו כאלה דברים בישיבות, כי בישיבות (להבדיל מהחיים באופן כללי), צריך להיות מרוכזים ושקועים לחלוטין אך ורק בתורה.

צריך להבין שההבדל בין ישיבה לבין לימוד ב'קביעת עיתים' וכדומה הוא הבסדל מהותי - לא כמה לומדים אלא מה המהות של החיים בשנים האלה.

ובתור דוגמא - כולם מכירים את הסיפור על ר' עקיבא שלמד 12 שנה ואחר כך בא ושמע את אשתו מאחורי הדלת אומרת שמבחינתה שילמד עוד 12 שנה, והוא עשה 'אחורה פנה' וחזר לישיבה.

ובכן- למה הוא ישר חזר לישיבה? הוא לאיכל לפחות להיכנס הביתה להגיד שלום לאשתו הצדיקה? אז התשובה היא שלא. יש הבדל בין לימוד 12 שנה רצוף ללימוד 24 שנה רצוף. ובאותה מידה יש הבדל בין רמת הריכוז שבישיבות שלנו לבין הישיבות החרדיות (עם כל הבעיות שיש גם להם, ולא נאריך).

ודאי שאת צודקת שיש ישיבות אצלנו שהמצב אחר, וכתבתי גם את זה, אבל אני מדבר על המצב באופן כללי.

כמובן שיש לחרדים ג"כ בעיות, אבל חבל לדבר על בעינות של אחרים ועדיף לדבר על מה שנדרש מאיתנו תקן.

צר לי לומר לך שאתה צודק...

לפחות ברוב הישיבות הדתיות לאומיות הרמה הישיבתית פחותה מישיבות חרדיות (מה הפלא - שם מתחנכים מגיל צעיר לשקידה  בתורה - ובה בלבד), מה גם שבגלל שזו חברה שלמה שמטפחת לימוד תורה יש יכולת להיות שקוע בתורה, כלומר לא לשמוע חדשות, להתעלם מהעולם, ולהיות שקוע עד מעל לראש אך ורק בתורה.

אם כי ישנן כמה ישיבות דת"ל (מרכז, הר המור, ואולי עוד כמה) שגם בהו יש את אותה הרמה והרצינות.

אבל ודאי שאנחנו צריכים ללמוד מהחרדים מה זה תורה שעוברת בדם, ולא משנה אם כרגע אתה לומד או עושה דברים אחרים - זה הדיבור הכללי (כמובן לא אצל כולם אבל באופן כללי).

אבל צריך לזכור שגם לחרדים יש כמה דברים ללמוד מאיתנו.

ובאופן כללי על הסוגיא הזאת: למה רק אצל הדתיים חשוב השיוך והכיפה? למה חילונים יכולים לקבל אותך כמו שאתה ורק דתיים מסתכלים על גודל צורת וסגנון הכיפה ולפי זה בוחרים אם להיות חבר שלך? למה לא להיות פשוטים וחברים ומסתדרים עם כולם בלי דעות קדומות? גם חרדים וגם חילונים _וגם דת"ל...) הםאנשים נורמליים ונחמדים שאפשר להיות איתםבקשר ובאהבהבלילהסכיםלדעותיהם (דרך אגב חברות יכולה להתחיפה דווקא בגלל הויכוחים...).

למה לכעוס?

דרכך מצויינת..

ודרכו אף היא!

תאהבי אותו ולא את הישיבה שאליה הוא הולך או לזרם איליו הוא משתייך...

בהצלחה נשמתי!

בקירוב לבבות{לכל סוגיו...אם אתם מבינים למה אני מתכוונת...}

יש את הדרך בה אני בטוח בדרכי במיליון אחוז ואני רוצה שכולם ילכו בה ומי שלא הולך בדרך הזו אז הוא הולך בדרך הלא טובה ואין להיתבייש לומר זאת...

זו דרך אחת...

הדרך השניה היא אני מאמין בדרך שלי במליון אחוז ומאמין בצידקתה,אבל מכיל ומקבל את דרכם של אחרים העיקר שטוב להם..

אני אחרי בדיקה מעמיקה...בחרתי בדרך השניה...

הדרך הראשונה יוצרת אצל השני קצת אנטי,קצת הרגשת היתנשאות..

אז ב'ה ה' האיר לי את הדרך ובחרתי באופציה השניה...

אשרי הדתים ואשרי החילונים ואשרי החרדים ...

זה לא אומר שאני חייבת להסכים עם הדרך...אך להכיל ולקבל אותה...

בקיצר-

"אשריכם ישראל...מי מטהר אתכם? אביכם שבשמיים!!!!!!!!!!"

כבדי אותו, תתעניני בהרגשתו שם, איך זה וכו', בכנות, וגם הוא יתענין בך. יצא לכם מזה רק טוב והעמקת קשר האחוה. שבעים פנים לתורה. בהצלחה. ד.

מישהו שנשרף.

למוות.

מה כבר קרה?

גם לי יש אח שלובש שחורים,והוא היה האח הכי שודד מבין אחיי.

אז מה? מה קרה? מישהו מת?

זה לא אסון או טראומה. קבלי אותו בדרכו שלו. תנסי לראות ולחפש את היופי שבדרכו.

לא להבהל.זה אותו האח.מותר וטוב לו להשתנות אז תעזרי לו. אל תקשי עליו.לא בקשיים מעשיים ולא בחוסר קבלה.

דרך אגב,שמעתי עניין יפה,מי שכועס, ה' יתברך מכעיס אותו כדי להראות לו,לתת לו אזהרה שמאזן המצוות/עברות שלו נוטה לכיוון העברות.-שימי לב לא להגיע חס וחלילה לזה.

יומוצלח וב"הצלחה.

נבנה את היכל ה' יבנה המקדש!

אפשר להגיד שאני מכיר את הסיטואציה,אז אני חושב שאוכל לתת לכך תשובה.

אחי לומד בישיבה גבוהה שהיא "חצי-חרדית" גם הוא ככל הנראה כמו אחיך בגלל הלימוד.

למרות שהוא שם כבר שנתיים וחצי: 1. כיפתו נשארה סרוגה

2. הוא מתכוון להתגייס(אגב בואי אני אגלה לך סוד,יש לא מעט אנשים בציבור שלנו שלא מתגייסים בכלל או מתגייסים

לשלושה חודשים אחרי שהם נשואים פלוס שלושה,ויש לא מעט אברכים חרדים שמתגייסים לתקופה הקצרה הזו בדר"כ

משיקולי יציאה לעבודה)

 גם אם אחיך רואה את עצמו "על התפר" מבחנה רעיונית(יש המון אנשים שנמצאים

רגל פה רגל שם) זה לא בהכרח אומר שמחר בבוקר הוא הולך לחלק פליירים נגד הצבעה בבחירות של המדינה הכופרת.

(סטייל סאטמר,אגב רובם המוחלט של החרדים הם לא סאטמרים סתם הערה קטנה)

ומעבר לזה,למרות שכתבת לא לכתוב לך את המובן מאליו,אז אני כן אכתוב אבל בעדינות:

אני מבין את הכעס,אני מבין את התסכול,גם לאחי עשו הרבה בעיות בבית בגלל זה. זו הרגשה נוראה(אגב תארי לעצמך מה ההורים שלך מרגישים) שמחנכים אדם בצורה מסויימת והוא פונה לכיוון אחר. הרי יש פה מין אי הבעת אמון שחינוך שאותו קיבל

מה גם שכל הורה רוצה שהילד שלו יילך בדרכו.וגם אם זו באמת שינוי גישה,עם הזמן תלמדי שזה לא סוף העולם זה בוודאי הרבה פחות נורא מאשר שהיה חלילה "מוריד את הכיפה" ותאמיני לי שלחרדים "אין קרניים מתחת למגבעת". באמת.

מה גם שאם זה באמת כך תעריכי את אחיך כל כך שהוא איש אמת שהולך עם הדרך שלו עד הסוף.

דבר אחרון,את אולי צריכה ללמוד קצת את צורת ההסתכלות של בחורי ישיבה בשביל להבין את הצעד שאחיך עשה.

ישנם בחורים(כמוני למשל) שהם מאוד אידיאולוגיים. חשובה להם מאוד תפיסת העולם של הישיבה בה הם לומדים,בירורים בעניין הדרך הנכונה ותפיסת העולם הרצויה מאוד מעסיקים אותם גם בלימוד האישי שלהם,גם בשיעורים וגם בשיחות עם רבנים.

ויש אנשים שכל החילוקם בין תפיסות העולם וכל ההבדלים בין 'מרכז' ל'גוש',בין החרדים לדתיים,והגישה הנכונה ליהדות בת זמננו הם בשבילם דיבורי סרק,הם באו לישיבה ללמוד גמרא וכל המסביב לא ממש מעניין אותם. השאלה "מהי נקודת ההסתכלות הנכונה על העולם\חילונים\מדינה\פוסטמודרניזם\מדע\כלכלה וכו' וכו' מתוך תורה לא משמ מזיזה להם. הם באו לשייבה לדעת איך לתרץ אתת קושיית תוספות על רש"י ומי שהכי יתאים לעניין זה אתו הם יילכו. וזה ממש לא בהכרח אומר שהם הולכים לגור עכשיו במאה שערים.

יקירתי, אני דווקא מבינה אותך.

אחותי למדה בשעתו בסמינר לבנות חרדיות, ולא הבנתי אז למה זה כל כך מפריע לי. אבל היום - אחרי בערך 15 שנה - אני יודעת בדיוק מה מפריע לי, מאז ועד היום - וזה לא קשור לא בחדים ולא בדתיים. זה קשור רק לאחותי.

מאז שהיא הלכה לסמינר הזה היא "כיבתה" את הראש שלה, היא לא חושבת על שום נושא ערכי-משמעותי. הכל הולך על פי ה"גדולים", וממש קשה לנהל איתה שיחה נורמלית. כביכול אין לה "דיעה" משלה בשום נושא. זה עצוב וזה כואב.

למה אני אומרת שזה קשור רק אליה, ולא לעולם החרדי? כי למרות שזה קורה שם להרבה אנשים, שנוח להם להפסיק לחשוב בעצמם, זה לא איזה אידיאל שהוא חובה בעולם החרדי. וההוכחה היא שיש לי חברה (מאז כיתה ז'...) שהיא חרדית מחסידות גור. ואנחנו מדברות ממש בכיף ושומרות על קשר במידת האפשר, והרבה יותר קל לי לדבר איתה מאשר עם אחותי... היום היא נשואה ואמא לחמישה, בלי עין רעה. בעלה מעולם לא דיבר איתי, אבל הייתי בחתונה שלהם ואני מדברת איתה המון על זוגיות וחינוך ילדים (גם אני אמא), אנחנו מספרות ומשתפות בהרבה פרטים אישיים, כמו שכיף לחברות לדבר, כבר בערך 15 שנים.

אז החברה היא ההוכחה שלי שהכל תלוי באדם עצמו. אם אחיך הוא אדם קרוב שאפשר לדבר איתו ואתם בקשר טוב - אז רוב הסיכויים הם שתוכלי להמשיך לשמור איתו על קשר כזה, זה תלוי גם בך.

ואם הקשר איתו היה שונה - אזי אולי זה הזמן להתחיל לתקן את הקשר, לפני שיהיה מאוחר מדי...

ולסמוך על ה' שתמיד הכל לטובה. בהצלחה!

צריך לתת לו לזרום עם ההחלטה שלו

כי כל הנסיונות השכנוע לא יעזרו ולא יביאו תועלת אלא ההפך.

כל אחד ודרך עבודת ה' שלו

ככך לפי עניות דעתי שבוע טוב

נשתמע

למרות שאיני מעורה בנעשה בחברה החרדית לפרטי פרטיה (ואני רואה בזה יתרון) - אני יכול להעיד עליהם קצת מנסיון אישי: סך הכל הם אנשים כמו כל האנשים בעולם רק שהם מאוד מאוד קפדנים ודי סגורים מבחינה רעיונית. יחד עם זאת יש להם מטרות בחיים וגם חברויות ,אינטרסים ופוליטיקה. הם מכבדים כל אדם עד שזה מגיע לעניין אידיאולוגי שהם מוכנים להישרף עליו.

בקיצור: לדעתי- אחיך לא נשרף ולא בטיח. להערכתי באמת בחודשים הקרובים לא יהיה טעם לדבר איתו  בשיחת נפש עקב ההסתגלות שלו לחברה הזאת. אולם נראה לי שכדאי בינתיים לשמור על קשר בסיסי (אם זה לא יגלוש וויכוחים  וכעסים).

וסך הכל בחיים (כן, גם בחיים שלי) קורים דברים לא נעימים אבל תמיד לזכור שהכל לטובה ולא רק לזכור אלא גם ובעיקר להתפלל שה' יפקח את עיננו לראות את האמת.

עד כאן מנסיוני האישי וה-IQ שה' נתן לי

ו"לא מתלהבים משטויות"...

כלומר, ברור שיש בזה אמת ולא קטנה בכלל, מצד אחד. אבל המשמעות של זה היא שאני עכשיו צריך להגיע לקשר כשאני "מושלם" (או לפחות עוטה מסכה של כזה). וזה לא נכון, כי החסרונות שלי והדפיקויות שלי יצופו בקשר כל עוד הוא קרוב מדי. למעשה, זה במידה רבה מבוא למערכות יחסים קצרות ומתחלפות כאשר עולה פגיעות או חיסרון.

זה בסדר לרצות להשתפר כדי להיות בן זוג ראוי יותר. אבל זה לא בסדר לצפות "למושלמות". אנחנו לא. לעולם לא נהיה. מלאכים יש בשמים ואמא שלי טוענת שאם בן הזוג טוב מדי אז אלוקים לוקח אותו.

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!