הנה ידוע דיש מחלוקת בדבר "מהדרין מן המהדרין"
גמ' שבת כא: -
"ת"ר מצות חנוכה - נר איש וביתו
והמהדרין- נר לכל אחד ואחד
והמהדרין מן המהדרין- ב"ש אומרים- יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים- יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך
אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא חד אמר טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין"
הנה כתב רמב"ם פ"ד מהל' מגילה וחנוכה -
ה"א- כמה נרות הוא מדליק בחנוכה?
מצותה- שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד.
והמהדר את המצוה- מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים.
והמהדר יותר על זה ועושה מצוה מן המובחר- מדליק נר לכל אחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד.
ה"ב- כיצד? הרי שהיו אנשי הבית עשרה. בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות. עכ"ל.
א"כ הבין הרמב"ם שמהדרין מן המהדרין משמע מהדרין מתוך קבוצת המהדרין היינו בנוסף על כך שיש נר לכ"א יוסיפו עוד נר בכל יום.
והנה בתוספות כתב (על הגמרא שם)-
והמהדרין מן המהדרין. נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית: עכ"ל
הרי שר"י סבר שהמהדרין מן המהדרין הרי הם באים כאפשרות הידור אחרת בנר איש וביתו שאין בה את מעלת נר לכל אחד ואחד אלא מעלה שונה.
והוא נותן טעם לשבח בכך שאחרת לא שנא ימים נכנסין לא שנא ימים יוצאין הרי שאין היכר לדבר.
ותירץ מי שתירץ שהרמב"ם סובר כותיה דמאן דאמר כנגד פרי החג ומעלין בקודש ואזי אין היכר שייך.
ונ"ל דחוק דהרי המח' היא בנתינת טעם גבי הלכה קיימת היינו שלשניהם בית הלל סברי שיעשה דין אחד והשאלה היא מה טעמו. ואולי י"ל בדוחק שכונתם באיש הגר לבדו.
ואפשר לומר אליבא דרמב"ם בשיש היכר בין הנרות כנהוג היום שזה שם בצד זה וזה שם בצד זה ותמיד ניכר מספר הימים היוצאין המסומל בנרות. כדפירש מהר"א מפראג לקמן. ועדיין קצת דוחק שהרמב"ם סתם מניין נרות ולא פירש אופן מיוחד.
ואולי אפשר לומר שאין צריך להיכר שאין זה אלא כנגד ימים היוצאים אבל לא כדי שיראה המהלך בדרך מניין ימים מה הוא ולא כדברי התוס'. אולי כך יש לומר אליבא דר"מ. או לכל הפחות שיש היכר מצד המדליק ותו לא צריכא.
ובכן כתב המחבר (סימן תרע"א סעי' ב)-
כמה נרות מדליק? בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה, עד שבליל אחרון יהיו שמונה. ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר. ע"כ. כפירוש התוס'
וחלק רמ"א שם-
הגה: ויש אומרים דכל אחד מבני הבית ידליק (רמב"ם), וכן המנהג פשוט.
ויזהרו לתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד כדי שיהא הכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג). עכ"ל.
א"כ לא בנהוג ע"פ רוב- מרן המחבר פסק כדעת התוס' ורמ"א פסק כר"מ.
אלא שכאן יש לשאול. שהרי ר"מ לכא' פסק כפשט הגמ' שבעה"ב מדליק את כל הנרות בין בשורת הדין ובין בדרך המהדרין. ואיך כתב מורנו רמ"א שכתב שכל אחד מבני הבית מדליק.
ואין לומר שכוונתו כנגד כ"א מבני הבית שאין המנהג כן. ומהיכי תיתי?
וכן האם רשאי אשכנזי לסמוך על אביו שידליק עוד נרות כמספר הימים היוצאים?
ומצינו בישיבות שנהגו האשכנזים שמדליקים וספרדים לא נהגו להדליק אלא שיש שאמרו ששם ביתם כעת ולא מהני הדלקת אביהם אלא ישתתפו בהדלקת אשכנזי וכד' (מובא רבות בשם הגרא"א שפירא) . ועיקר דין הדלקת האשכנזים הוא מפני המנהג שלא מצינו כמוהו בראשונים או בש"ס.
וכן נראה תמוהה שחידוש הוא שניתן לברך על הידור מצוה ושמעתי אומרים (וכן אמר לי ר"מ בישיבה שלי) שבני הבית למעשה לא יוצאים בהדלקת בעה"ב אלא מכוונים לצאת כל אחד בהדלקתו שלו. וזהו חידוש הרי לא מצינו שיש להם כונה אופקית לא לצאת יד"ח מאביהם. וכן ע"פ רוב יש הידור במקום ובחומרי הדלקת בעה"ב על פני בני הבית האחרים ומדוע לא לצאת יד"ח בהדלקת בעה"ב ?
ושמעתי בשם הרה"ג ש"י וייצן שליט"א רב היישוב פסגות שכונת רמ"א כך-
פסק הרמב"ם שבעה"ב מדליק וסתם כן מפני שאז היו מדליקים בפתח הבית וכיוון שמדליקים בפתח הבית- אחד ידליק לכולם.
אבל רמ"א מדבר במציאות ארצות אשכנז שהיו מדליקים בביתם ואז אין עניין למקום אחד ויש כל אחד להדליק בפ"ע.
ולי הדל קשה- איזו מעלה יש בהדלקת כ"א? (ואולי מדין חינוך, ועדיין אפי' גדולים מצינו שמדליקים לעצמם) וכן- מהיכי תתי חידוש זה? וכן מאי שנא בתוך הבית או מחוצה לו וכן משמע ממהר"א מפראג שקושיית תוס' שפיר ויש לשנות מפני כן שיהיה היכר, ונמצא ר"מ לא סבר כן.
ואמר הנ"ל שהנהגה יפה היא שבעה"ב מדליק בחוץ בפתח הבית/חצר ושאר בני הבית ידליקו בפנים שכן יש רבים הסוברים שהיום יש לאחוז במנהג ראשונים אך לא קדמונים להדליק בבית. נמצאנו לא כדעת ר"מ ולא כרמ"א לשיטתו (ואע"פ שזה אינו קשה שהרי רק כיום הגיע מצב שיש אפשרות להדליק בחוץ בריוח ובכ"ז יש אומרים שמנהג אבותינו בידינו להדליק כבשעת סכנה.)
ועדיין לי צ"ע.
אשמח לתשובות/ תירוצים/ הערות וכו' וכד'.
)