וסובר שעוגיות 'פפושדו' ודומיהם ובקיצור: כל 'מצה עשירה' בימינו - הינם חמץ גמור ממש, ואין שום היתר לאוכלם, גם לא לילדים קטנים, וגם לאחר הפסח אסורים באכילה, משום 'חמץ שעבר עליו הפסח', ויותר מזה: הקונה עוגיות אלו הינו 'מסייע בידי עוברי עבירה' משום שכך הם יצטרכו למכור בכמויות גדולות יותר, ועל מצה עשירה אומר הרב מרדכי אליהו שליט"א: למה נקרא שמה עשירה?

מפני שמעשירה את בעלי המפעלים המייצרים אותה, ומשום שהיא 'עשירה בעוונות'.

על כן, אם אנשים חוששים מכל פירור חמץ שאולי יהיה בביתם, איך לא יחששו מלאכול חמץ ממש בפסח ???

שומר נפשו ירחק מהם, ויזהיר אחרים על נושא זה - ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כימי נהר.

(אם מישהו יכול להעלות קישור לשיעורו השבועי של הרה"ג שמואל אליהו, שהאריך בנושא האיסור בשיעורו האחרון - זה יהיה מאד לתועלת הציבור. אני פשוט לא הצלחתי להעלות זאת).

טוב אז בא נתחיל בזה שאני אוכל מצה עשירה של פפושדו וגטניו לפני אחרי וגם בפסח ממש!!!!!!! אני פשוט חי על זה בפסח!!

אני תושב העיר חולון ומורי ורבי הוא רב העיר הרב אברהם יוסף שליט"א וכידוע הוא זה שנותן את הכשרות על המוצרים האלו(רבנות חולון), אז קצת דברים על המוצר:
-המוצר עשוי מ100 אחוזי יין(ולא, הם לא קונים מבקבוקים שבהם יש מעט מים, הם עושים הזמנה  מיוחדת של יין 100 אחוז, הכל בבדיקה קפדנית)
-את המכונות מנקים ביין 100 אחוז(כן כן, בגלל זה המחיר שלהם כ"כ יקר!!)
-יש בו המוווון המוווןןן חומרות(אין לי הזמן לפרט)
-אין על זה מהדרין מסיבה פשוטה- זה עשוי מקמח "לא שמורה".

הרב עובדיה יוסף מעודד ותומך בבנו(אפילו מכריח) לעשות את המצות האלו, הוא אמר לו שהוא מזכה את הרבים, והוא חייב להמשיך לעשות את המצות האלו.

כל המידע שנכתב בהודעה זו הוא מבוסס על שיעורים ששמעתי(אני במו אוזניי) מהרב שליט"א.

אז כל מי שלא מעוניין לאכול- שלא יפסול אם הוא לא שמע את הצד השני ולא בדק את העניין.

קישורים בנושא:
http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=101724

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=113030

http://www.moreshet.co.il/web/shut/advancedSearchResult.asp?i=0&nop=20&WholeWord=0&aw=%EE%F6%E4+%F2%F9%E9%F8%E4&shut=&rabonim=10468&x=11&y=5

אני מאמין שיש להרבה מכם תגובות, אני מוכן לקבל בתנאי שלא יהיה אפילו לא בטעות נימה של זילזול ולו הקטן ביותר על רב כל שהוא!!!!!!!!! תענו בכבוד!!

שבוע טוב!!

אם היית אוכל מצה עשירה מאפה בית הייתי מאמין ש... ניתן להקפיד, שלא יתערבב כל שהוא מים לעיסה. "כלשהיא" פירוש שדי שניגבו יפה את הכלים. "כלשהוא" פירוש שבדקו יפה את כל המוצרים המעורבים בעיסה, לא רק את היין, וכו' וכו', מה שניתן לעשות בבית פרטי, וא"א להבטיח את זה במטבח ציבורי או במפעל, המנסה להגיע להספקים וכו'.

בעבר נהלתי מפעל מזון. ההשגחה קשה, והכל תלוי במשגיח במפעל, ולא ברב המכובד היושב במשרדו. והמלכה מרובה ובעל הבית דוחק, ...

כדאי להזהר.

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=101724

הרב דואג להכל והוא מודע טוב מאוד מהו איסור חמץ בפסח, הרב הולך למפעלים המון ובודק הכל, הוא יודע על מה מדובר.

אני לא יודע כמה נסיון יש לך בכשרות. אני נהלתי מפעל מזון, וכלל לא חשוב מה הרב חושב, או מרצה, חשוב מה המשגיח עושה. במפעל שלי, היה משגיח מטעם רבנות גדולה בארץ, והמשגיח היה פעמיים בשנה בא למפעל, כדי להביא את התעודה לחצי השנה הקרובה, נוסע ברברס לרמפה ומעמיס ממוצרי המפעל, ונוסע הביתה.

אז הרב יכול להיות נהדר, אבל המשגיח קובע, לא הרב.

ולפעמים גם הרב המקומי לא נהדר. דוגמא, יש מפעל בתחום המזון, והיתה תביעה מהרב המקומי, שיהיה שם משגיח 24 שעות ביממה. והמועצה הדתית, קבלה מהמפעל 3 משכורות לחודש עבור ההשגחה, הרב המקומי החליט שהוא, ורק הוא ישגיח במפעל, ושלשל לכיסו את 3 המשכורות של ההשגחה.

מובן מאליו שהוא לא נכח במקום 24 שעות ביממה. כי הוא גם היה הרב של העיר הזאת. גם נתן שיעורים, וגם היה בבית\, מידי פעם. וגם אכל וגם ישן.

אז, אל תספר לי על גדולתו של הרב שליט"א, אלא על אמינותו ומסירותו של המשגיח. ובדברים רגישים מאד, שבהבדל קטן, כשר לפסח נהפך לחמץ, כדאי להזהר.

זה מה שאמרתי.

הרב הנ"ל גם פעל לתת כשרות ל'היתר מכירה' בניגוד לעמדת הרבנות הראשית בהרבה מקומות - ומי שבאמת חושב שלא נכנסה אפילו טיפה אחת של מים למצות אלו (למרות שהמציאות היא שאחוזים ניכרים מאד ממצות אלו הינם מים) - ולא אכפת לו מדברי גדולי הדור, ולא מעניין אותו שבפסח יש לברוח מספיקות ולא לחזר אחריהם - זו בעייה שלו בלבד.

העיקר שאנשים יהיו מודעים, ואם לאחמ"כ הם ירצו להכשל ולהכשיל אחרים - זה כבר עניינם הפרטי.

מצה עשירה - שכל אחד יעשה כרבותיו. מי שפוסק כגר"מ אליהו שליט"א, או אשכנזי שפוסק כרמ"א,  שלא יאכל. מי שפוסק כגר"ע יוסף שליט"א, שיאכל.

אם הרב אברהם יוסף התיר, ונותן את ההכשר שלו על זה, לא אמורה להיות בעיה. הרב בוודאי מקפיד על כל מה שצריך בשביל לא להכשיל ח"ו באכילת חמץ.

"השם הוא המלך!" - לא מעט מגדולי ישראל מתירים אכילת היתר המכירה כיום, ובלא מעט ישיבות אוכלים בדווקא היתר המכירה. אני לא מבין מה אתה רוצה. 

בקיצור - שכל אחד ילך אחרי רבותיו (כמובן רבנים שמוסמכים לפסוק ולהורות), וכל מי שיש לו בעיה - שיפנה לאותו רב, וידון איתו בעניין..

ושוב, כל אחד ילך אחר רבותיו.

חצוף! יש לך הסתמכות מאיפשהוא?! ואל תגיד לי שאתה מסתמך על דברי הרב יעקב יוסף שמסתמך כביכול על דברי אביו, כי אם תעיין בציטוט שהוא מביא מאביו תווכח לדעת שמרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שלח מכתב תשובה למפעל של עלית בבית שמש ששם הכינו את הביסקוויטים של "פתי בר" כשר לפסח, ושמו בהם מלח, ואז גערו בהם שזה ממחמיץ ואז זה חמץ, אז הם הפסיקו לשים מלח וכל הדיון היה על מה שכבר נאפה עם מלח ועל זה אמר הרב עובדיה שיש לצרף ספק ספיקא בשביל להתיר אותם, ובמחילה מהרב יעקב אך אין שום קשר למצות עשירות של חברת "פפושדו" ו"גטניו" שבהם אין מלח ועליהם הרב עובדיה סומך, ומתיר לאוכלם(אגב ההיתר הוא למי שנוהג לאכול מצה רגילה= לא שמורה, לכן זה לא עם בד"ץ), אז קל מאוד לצטט דברים כביכול ממרן הרב עובדיה יוסף שליט"א שיחי' בלי להביא את כל מה שכתב שם.

בקשר להיתר מכירה-  אני מצטט מדברך:"הרב הנ"ל גם פעל לתת כשרות ל'היתר מכירה' בניגוד לעמדת הרבנות הראשית בהרבה מקומות " אשמח לדעת מאיפה יש לך מקור לזה שאסור "היתר מכירה", לפי רוב מוחלט של הפוסקים היום זה מותר.

בקיצור תפסיק לכתוב שטיות בגלל פוליטיקות וכו' אין לך אף מקור!!

כידוע, שר' משה פיינשטיין ע"ה התיר להשתמש בחלב עכו"ם, בשביל להציל יהודים מאיסורים יותר גדולים, אבל לכל אחד ממקורביו ששאל אותו השיב שלך אסור להשתמש. שמעתי שהוא אמר שמי שנמצא בניו יורק ושותה חלב עכו"ם, הרי הוא פושע.

אז יכול להיות שהרב אברהם יוסף מתיר להשתמש במצות עשירות כאלו בשביל שאנשים לא יאכלו חמץ גמור, אבל אולי הוא עצמו היה אומר לך שעדיף מאד להימנע מהם.

אז מותר לשתות חלב עכו"ם

ימות אדונכם מלך המסריח לעולם ועד.

אני מתאר לעצמי שלא התכוונת, אבל זה נראה שאתה מזלזל בתלמיד חכם מובהק - הרב משה פיינשטיין. כתבת ש"הרב אברהם יוסף לא נותן היתרים סתם..", כלומר, הרב משה פיינשטיין כן נתן היתר סתם. לא יפה.

צלי אש: תקרא שוב את ההודעה שלי. לא כתבתי שאסור לשתות חלב עכו"ם, כתבתי רק את טעם ההיתר שלו כפי שהוא בעצמו אמר אותו וזה דבר ידוע. למה אתה חושב שהוא בעצמו סירב לשתות חלב עכו"ם? למה אמר ליהודים אחרים שלהם זה אסור?

אגב, זה נראה כאילו מעולם לא פתחת שולחן ערוך, ואתה לא יודע שיש דברים שמותרים במצבים מסויימים (וי"ל בדורנו גם לאנשים מסויימים) ואסורים לגמרי באחרים.

ב"ה

זה מאוד פשוט!!!

אם יש במיץ פרות או ביין מים הרי שברור שזה חמץ גמור. אם במיץ וכו' אין מים-זה מצה כשרה אבל לא מהודרת.

הויכוח נסוב על איזה סוג מיץ משתמשים באפית המצות... 

בס"ד

טוב אני מאוד הסתפקתי אם לאכול את העוגיות האלו.   שנה שעברה לא אכלתי בגלל ששמעתי את כל הדברים שנאמרו בשם הרב. השנה לא חשבתי לאכול גם כי חששתי שמא דברי הרב הם בבחינת "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין" ולכן הקל מאוד(שזה גם שיקול הלכתי נכון).

עכשיו באתי לברר את העניין יותר לעומק ולהלן פרסום מהזמן האחרון.

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=113572

השנה גם אני אוכל  פפשודו וזה הדבר היחיד שהצליח לשכנע אותי...

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.