| |||
| |||
| בשו"ע סימן תנ"ה ה' כתב מרן: "נוהגים שלא ליתן מלח במצה ונכון הדבר". וכתב הרמ"א בשם המרדכי: "ואפילו בדיעבד יש לאסור". במשך השנה המאפיות שמות מלח במאפים. בלחם של אנג'ל למשל יש 20% תערובת של חומרים שונים וביניהם מלח שנותנים טעם טוב בלחם וגם מחמיצים אותו מיד. בפסח, צריך להיזהר מאוד שלא לערב את המלח, וכך כתבו הטור ומרן שלא לשים מלח במצות. לכן נזהרים, ובאפיית מצות לא שמים מלח במצה. יש מחלוקת בראשונים מה דין המצות – אם בדיעבד ניתן בהן מלח, האם המלח מחמיץ ואסור לאכול אותן? דעת המרדכי לאסור גם בדיעבד וכך פסק הרמ"א. המגן אברהם כותב שגם החולקים על המרדכי ומתירים בדיעבד מתכוונים אך ורק למלח אבנים, אבל מלח ים – אפילו בדיעבד מחמיץ. בזמננו, המלח בא מבריכות בעתלית לשם שואבים את מי הים. אחרי שהמים מתאדים ונשאר המלח, ממלאים ממנו שקים ומשווקים אותו. כל המלח שלנו היום הוא של מי ים. כיוון שיסודו של מלח הים ממים, הוא נחשב כ"מי פירות עם מים שממהרים להחמיץ" (שו"ע או"ח סימן תס"ב סעיף ב'). לכן יש להימנע מלאכול את הביסקוויטים המכונים "מצה עשירה" של החברות פפושדו וגטניו משום שיש בהם גם מלח. בספרו "יביע אומר" (חלק ט'), אבא שליט"א רוצה לעשות ספק ספיקא כדי להתיר בדיעבד. אבל לכתחילה אף אחד לא מתיר את זה ואסור "להכניס ראש בריא למיטה חולה". במצה עשירה יש בעיות נוספות כגון יין, ושומר נפשו ירחק מלקנות או מלאכול אותה בפסח. אשרי אדם שיימנע מהביסקוויט הזה בפסח, כיוון שיש בו כמה וכמה בעיות. ב"ה, יש מספיק עוגיות מצוינות שעשוית מקמח מצה בלא שום אפשרות החמצה (כדאי מאד לעיין בספר 'מצה עשירה' של הגאון הרב עידו אלבה שליט"א מעיה"ק חברון ת"ו, שם הוא מביא באריכות את הסוגיה הזו). |



