בס"ד
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/871/037.html?hp=1&loc=33&tmp=3251
לפני כמה שנים השתחרר מנשה בלקר מבית הכלא, לא בפעם הראשונה, עם קריירה מרשימה בתחום הפלילי. עד שנת 2001 הורשע האיש, תושב לוד בן 54, במגוון עבירות אלימות, תקיפה חבלנית מזוינת, אלימות במשפחה, תקיפת קטין ועבירות רכוש. כשיצא לדרך חדשה היה צריך להתפרנס ממשהו. ומה עושה יהודי כדי להתפרנס? בלקר, ששימש בעברו הרחוק כמשגיח כשרות, החליט ללכת על סטארט-אפ ייחודי ופתח בד"צ (בית דין צדק) למתן תעודות כשרות למהדרין, למחמירים שבמקפידי ההלכה.
העסק, כתב על תעודות הכשרות שהנפיק, "עומד תחת השגחת בית דין צדק בני ישראל, בנשיאות הרב הגדול מנשה בלקר". ומי קבע שמנשה בלקר, נשיא הבד"צ שזה עתה הקים, הוא אכן "רב גדול"? בלקר עצמו כמובן.
למרות המוניטין הבעייתיים של הרב, העסק הצליח לשווק את עצמו לא רע. מבעל עסק אחד הוא לקח 1,063 שקל לחודש, מאחרים קצת פחות. בסופו של דבר נתפס. באמצעות פרקליטו הוא הבטיח לשופט בית משפט השלום ברחובות שחזר בתשובה, שהבין את משמעות המעשים ושלא יחזור עליהם שוב. השופט הסביר בגזר דינו שיש צורך ב"ענישה מחמירה" אבל בחר להתחשב בחזרתו בתשובה של העבריין ושלח אותו לשלושה חודשי עבודות שירות.
ביום ראשון השבוע עצר אותו שוב מחלק ההונאה של מחוז המרכז, אחרי שנתפס שוב מנפיק באופן עצמאי תעודות כשרות לחנויות מזון ומאפיות. בלקר, אזיקים לרגליו, נאלץ לשמוע את השופט אברהם הימן תוקף אותו בחריפות. "מה זה, כל אדם יחלק תעודות הכשר? מחר גם סבא שלי יחלק כאלה תעודות", אמר השופט לפני שהאריך את מעצרו ביומיים. "בעלי העסקים ובלקר עשו קומבינה ביניהם ורק האומלל שחושב שהוא אוכל כשר יוצא פראייר".
סיפורו של "בד"צ בלקר" מבטא יותר מכל את המצוקה שבה נמצאת הרבנות הראשית לישראל במלחמתה בגופי כשרות קיקיוניים שקמים כמו פטריות אחר הגשם. הגופים הללו, שמכירים היטב את שוק הכשרות בישראל ואת סכומי העתק שהוא מגלגל, מנסים לקפוץ על עגלת הכסף הזו ולגזור את חלקם בכישרון שיווקי מעורר התפעלות. כשבצד השני של המשוואה ניצבים בעלי עסקים שמבקשים לחסוך כסף וזקוקים לתעודה יותר מאשר לכשרות, הקרב הופך קשה עוד יותר. כשמפקחי הכשרות של הרבנות מצליחים כבר לשים את ידם על עבריינים מסוגו של בלקר, מוציאים אותם בדרך כלל בבתי המשפט עם עבודות שירות או קנס סמלי, כזה שלא ממש מרתיע.
חוקי הכשרות בישראל משאירים לכל בית עסק את הברירה אם ברצונו להיות כשר, אם לאו. אלו שבוחרים בכשרות, אם בשל השקפתם ואם בשל לקוחותיהם, חייבים לקבל תעודת הכשר ופיקוח של הרבנות באמצעות המועצות הדתיות. מעבר לכשרות הממלכתית הזו, לא הפריעה הרבנות עד לפני כמה שנים לבתי אוכל לצרף לתעודת הכשרות הבסיסית שלהם תעודה נוספת של גופי כשרות אחרים, שלעתים מדקדקים יותר בשמירת ההלכה.
עד לפני שנים לא רבות מדובר היה בשלושה או ארבעה גופי כשרות פרטיים כאלה, בד"צים כפי שהם מכונים, שנתנו מענה לקהילות שבחרו לא להסתפק בכשרות הרגילה של הרבנות. הבעיה החלה בשנים האחרונות, כשארגונים שונים זיהו את הפוטנציאל העסקי של הענף, והחלו להקים עוד ועוד גופי כשרות. התחרות הביאה איתה מלחמת מחירים, שלא ממש היטיבה עם הצרכנים. רוב האנשים,
גם כאלה שמאוד מקפידים, אינם בודקים את תעודת הכשרות של בית העסק לעומקה. מבחינתם, מספיק שיהיה משהו ממוסגר על הקיר.
המהלך הזה של העדפת בד"צ פרטי על זה של המדינה הוא קודם כל בלתי חוקי. "מתן תעודת כשרות הוא קודם כל מהלך צרכני", מסביר רפי יוחאי, הממונה על חוק איסור הונאה בכשרות ברבנות הראשית. "לקוח שרוצה לאכול במסעדה צריך לדעת שיש פיקוח של המדינה, שמאשר שהשלט 'כשר' הוא לא סתם שלט ושהוא יכול לאכול במקום. זה בדיוק כמו שגם אזרח שמשוכנע שהוא רופא משכמו ומעלה לא יכול להציג את עצמו כרופא אם המדינה לא אישרה אותו ככזה".
כמו שהסיפורים שבכתבה הזאת ילמדו, ספק רב אם מאחורי חלק מאותם גופי כשרות עצמאיים עומדת השגחה אמיתית. לעתים קרובות מדובר בסתם דרך לעשות כמה שקלים קלים, בלי פיקוח ובלי בקרה.
על קירות מסעדות ודוכני פלאפל בתל אביב אפשר למצוא בשנים האחרונות יותר ויותר תעודות של עמותת "שמן המשחה". התעודות הללו נראות דומות מאד לאלו של הרבנות ויכולות לבלבל בקלות את מי שלא מתעמק בהן.
עמותת שמן המשחה הוקמה על ידי מי שהמשיבון שלה מגדיר כ"הרב הגאון יעקב בן שמעון שליט"א". עם ייסודה של העמותה, לפני עשר שנים, היה כבוד הרב הגאון בן 26. את הארגון הוא הקים יחד עם אחיו בן ציון בן ה-22. בישיבה הראשונה של העמותה החדשה הם החליטו למנות את אלעזר, אחיהם בן ה-19, למנהל, ולמורשה חתימה על מאות אלפי השקלים שמסתובבים מדי שנה בחשבונות העמותה.
במועצה הדתית בתל אביב מדווחים על למעלה ממאה עסקים שקיבלו בשנים האחרונות תעודות השגחת כשרות משמן המשחה, כמות גדולה לכל הדעות. בתי העסק הללו משלמים מדי חודש בחודשו כמה מאות שקלים לקופת העמותה, אולם שום דבר בדיווחים שמעביר הרב בן-שמעון לרשם העמותות לא רומז על כך. תקציב העמותה מגיע, כך עולה מהדיווח, מ"השתתפות חברים". כך הוא מכנה את בעלי העסקים שמשלמים לעמותה אגרה חודשית, כאילו היו פעילים בעמותה.
"הגיע אליי איש שלהם לפני כמה שנים", סיפר למעריב בעל מסעדה בתל אביב, "והציע לי תמורת 400 שקל לחודש לקבל תעודה. אי אפשר לקרוא למה שהוא עשה פה השגחה. הוא היה בא פעם בכמה שבועות ומנסה על הדרך למכור כאן מזוזות. אחרי כמעט שנה הבנתי את הפרינציפ ועזבתי אותו. זה לא רציני". בעלי עסקים אחרים דיווחו למעריב על אגרה חודשית שנעה בין 500 ל-1,000 שקל . לא מעט, אבל עדיין פחות ממה שגובה הרבנות, ולכן משתלם לבעל העסק.
בן-שמעון, שיודע מן הסתם כי החוק אוסר להעניק תעודות כשרות למי שלא מחזיק במקביל בתעודת כשרות רשמית של המדינה, הדפיס בראש התעודות שלו את הכותרת "תעודת השגחה", במקום "תעודת כשרות".
"זו תופעה מצערת", אומר יו"ר המועצה הדתית בתל אביב, אלדד מזרחי, שמנהל כבר שנים מלחמת חורמה בארגוני הכשרות הפיראטיים. "גורם פרטי מפר ברגל גסה את החוק ומחלק תעודות כשרות בעבור בצע כסף תוך כדי התחכמויות מגוחכות שמטעות את הציבור. אדם שנכנס למסעדה ורואה תעודה על הקיר לא מתעמק בדרך כלל באותיות הקטנות. הוא משוכנע שהוא אוכל במקום כשר ומפוקח. אין לו שום מושג שמאחורי התעודה הזו, שדומה להפליא בצבעה ובצורתה לתעודה הרשמית של המדינה, עומד גוף קיקיוני שלאף אחד אין פיקוח על מה שהוא עושה. מה שעצוב הוא שאנשים חושבים שהם אוכלים כשר".
השבוע הגענו אל כתובת עמותת שמן המשחה בבית דירות חדש ונאה בשכונה חדשה באשקלון. כתובת המשרד בקומה השלישית, כך התברר, היא לא אחרת מאשר כתובתו הפרטית של בן-שמעון. אשתו, שפתחה את הדלת, הסבירה שהיא באמצע מקלחות עם הילדים וסירבה למסור כיצד ניתן להשיג את בעלה.
המענה הטלפוני של המספר המצוין על גבי תעודות ההשגחה מסביר כי לצורך התייעצות ניתן לפנות אל "הרב הגאון יעקב בן-שמעון שליט"א בטלפון". פנינו. "אנחנו לא מעניקים תעודות כשרות. אנחנו מעניקים השגחה פרטית מטעמנו במקומות שאנחנו יודעים שיש לנו שליטה מלאה על מה שקורה שם".
בשביל מה צריך את ההשגחה הפרטית שלך?
"יש לנו קהילה שלנו. קהילת שמן המשחה. מי ששייך אלינו מזהה את התעודה הזו שלנו והוא סומך על זה".
כמה אנשים יש בקהילה שלכם?
"אני לא יודע, הרבה אנשים"
50 או 5,000?
"זה לא חשוב מספרית".
אולי בכל זאת תספר לנו.
"יש עשרות משפחות שקשורות אלינו".
ואתם משגיחים על הכשרות בכל כך הרבה מסעדות רק כדי שכמה עשרות חברים בקהילה שלכם יוכלו לאכול? אם המטרה שלכם היא לא עסקית, לא יותר פשוט לתת לאותם כמה עשרות חברים רשימה איפה הם יכולים לאכול ואיפה לא? זה בעיה. העניין הזה דינמי. אתה רב מוסמך?
"אה, אני, אני רב, כן".
יש לך הסמכה מהרבנות?
"כן".
כשניסינו לבדוק שוב אם הרב משוכנע שהוא מוסמך מטעם הרבנות, הוא עשה חושבים וביצע נסיגה זהירה לאחור. "אתה יודע מה, לצורך העניין אני לא מוסמך מטעם הרבנות. אני לא רוצה להיכנס לפינה הזאת. זה לא קשור".
יו"ר המועצה הדתית בתל אביב, אלדד מזרחי, פנה שוב ושוב אל רשם העמותות בנסיון לעצור את פעילותו של בן-שמעון. ברשם העמותות הסתפקו במשך תקופה ארוכה בהסבריו של בן-שמעון לפיהם הוא עוסק רק בהשגחה ולא בכשרות והניחו לו. בימים האחרונים נפל האסימון גם אצל הרשם, ששיגר מכתב חריף לראשי "שמן המשחה". "העמותה בעצם פעילותה שותפה להונאת הציבור", כתב. "פעילותה מהווה סיוע, לכאורה, לביצוע עבירות על פי חוק איסור הונאה בכשרות". הרשם הודיע לראשי העמותה כי נאסר עליהם להנפיק תעודות לבתי עסק שאינם מחזיקים תעודה של הרבנות, וכן הורה להם לציין במפורש על גבי התעודות כי הן אינן מהוות תעודות כשרות.
אלדד מזרחי פנה אף ליועץ המשפטי לממשלה בנושא, ולפני כחודש פרסם עו"ד הראל גולדברג ממחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים חוות דעת המתייחסת לניסיון של שמן המשחה לטעון כי היא עוסקת בהשגחה ולא במתן כשרות. "מהותן ותכליתן (של התעודות, ק"ל) היא הצגת בית העסק ככשר וזאת ללא שהעמותה הוסמכה ליתן תעודות אלו על פי חוק. תכליתו של חוק איסור הונאה בכשרות היא למנוע הצגתו של אוכל ככשר כל עוד לא ניתנה לו תעודת הכשר על ידי גורם שהוסמך לכך על פי חוק. . . העמותה בעצם פעילותה שותפה להונאת הציבור. . . עולה חשד כי פעילותה מהווה לכאורה סיוע להונאה במכירה לפי חוק איסור הונאה בכשרות".
אם הקרב בתל אביב ובמאות עסקים אחרים בכל רחבי הארץ נסב על תעודת הכשרות הבסיסית, הרי שבירושלים חלקים נכבדים בשוק דורשים כשרות מהודרת יותר ובהכרח יקרה הרבה יותר. הכשרות הזו, "גלאט", " מהדרין" או "חלק", יוצרת אצל הצרכנים ציפייה למערכת השגחה קפדנית וצמודה במיוחד, שימוש בחומרי גלם מסוג אחר ועמידה בסטנדרטים הלכתיים וכשרותיים מחמירים.
כך, לדוגמה, בשר "חלק" מחייב מספר בדיקות נוספות מעבר לשחיטה כשרה, לשלילת חשש טריפה. רבים מהמחמירים, בעיקר בני עדות המזרח, אינם בשר שאינו חלק. עבור חלקם, אכילת בשר כזה כמוהו כאכילת בשר לא כשר. הכשרות המהודרת דורשת גם הקפדה על נוכחות צמודה או כמעט צמודה של משגיח בבית העסק.
"כשרות למהדרין חייבת לעלות יותר כסף", מסביר רפי יוחאי. "הבשר דורש בדיקות קפדניות יותר מבכשרות רגילה. ההשגחה דורשת נוכחות צמודה או כמעט צמודה של משגיח, והדברים הללו עולים כסף. מגיע נציג של בד"צ כזה לבעל עסק גדול ושואל אותו 'כמה אתה משלם על ההשגחה שלך, 2,500 שקל ? אני נותן לך ב-1,500. אחרי חודש מגיע בד"צ אחר ומציע לו ב-750 שקל. היום יש בד"צים שנותנים כשרות מהודרת ב-250 שקל לחודש. במחיר כזה ברור לך שאי אפשר לממן משגיח שנמצא במסעדה כל היום. זה חייב להיות בלוף.
"אנשים שגילו דרך לעשות כסף פותחים עמותה, מרוויחים סכומי כסף גדולים ומספרים לרשם העמותות שהם מוסד ללא כוונת רווח. צריך לראות את אנשי השיווק שהם מפעילים אצל בעלי העסקים כדי לשכנע אותם לעבור אליהם כדי להבין במה מדובר".
לצד כל הבד"צים שנגדם מנהלת הרבנות מאבק, חשוב לציין כי ישנם לא מעט ארגוני כשרות, חרדיים על פי רוב, המנהלים מערכת כשרות קפדניות ומחמירות. אצל אלו ניכר הדבר גם במחיר, אותו מוכנים צרכנים אדוקים לשלם. הרבנות הראשית, שחיפשה דרכים להתמודד עם חאפרים למיניהם הכריזה כי בעל עסק שייתפס מחזיק בתעודת כשרות מהודרת למראה של גוף שיזוהה על ידה כמי שעוסק בהונאה, יאבד גם את התעודה הממלכתית מטעם המדינה.
בתוך מכת הבד"צים בכל רחבי הארץ, מובילה ירושלים בפער ניכר אחרי עמיתותיה. העובדה שבעיר ישנו ציבור חרדי גדול, ולצדו אוכלוסייה מסורתית ניכרת, הופכת את השוק הזה למכניס במיוחד ואת הבד"צים ליצירתיים. בחלק מהם מעידות התעודות על "ועד כשרות" שבנשיאותו עומדים רבנים שברבנות הראשית לא תמיד יודעים מי הם. אחרות מספרות כי הכשרות היא "בהמלצת הרבנים הגאונים" בלי להיכנס לפרטים באשר לזהות הגאונים.
ככלל, המתכון המנצח לבד"צ המתחיל מחייב להצטייד בשמו רב מוביל, מוכר ומפורסם. בד"צ שעשה שימוש בולט באחד כזה הוא "נחלת יצחק", הנושא את שמו של המקובל הרב יצחק כדורי ז"ל. נחלת יצחק העניקה עד לפני זמן לא רב את שירותי הכשרות שלה למאות בעלי עסקים, סוחרים, יצרנים, משווקים, יבואנים ובתי אוכל ברחבי הארץ. לפני כשנתיים וחצי פרסמה הרבנות הראשית הודעה ולפיה מדובר בגוף פרטי הפועל תוך הטעיית הציבור ובניגוד לחוק איסור הונאה בכשרות.
נחלת יצחק מיהרה לעתור לבג"ץ, שם פרשה המדינה את מה שידוע לה על הבד"צ הזה. הרב כדורי, שדיוקנו התנוסס על תעודות הכשרות, היה ככל הנראה מסמיק נוכח הממצאים.
נחלת יצחק, סיפרה המדינה לבית המשפט, העניקה תעודות כשרות למהדרין גם לעסק שפתח בשבת והגיש יחד מאכלי בשר וחלב. בהזדמנות אחרת מצאה הרבנות בשר טרף במטבח של חברת קייטרינג גדולה והסירה את תעודת הכשרות, רק כדי לגלות שנחלת יצחק נכנסה לנעליה. בפשיטה שערכו אנשי הרבנות אצל בעל מפעל באזור השפלה נתגלו תעודות כשרות שהודפסו במקום, חלקן על צדו האחורי של מסמך תוכנית הפעלת רכבי מפלגת "אהבת ישראל" של הרב כדורי ביום הבחירות.
כשברבנות החלו לפעול, החליטו בארגון הכשרות ללמד את מנהל מחלקת הכשרות ברבנות, הרב יעקב סבג, לקח. פשקוויל שפורסם בשכונות ירושלים קרא להחרים אותו כשהוא מצרף את כתובתו, למי שצריך הכוונה. אלא שהמאבק הברוטלי הזה לא סייע לבד"צ בבג"ץ. "הראיות המנהליות שנאספו מצביעות כי אכן יש בסיס לכך שהרבנות הראשית אינה סומכת על 'תעודות הכשרות' שניתנו מטעם העותרת. בהתחשב בכשלים חמורים שנמצאו במקומות בהם ניתנו תעודות מסוג זה", קבעו השופטים.
בימים אלו מנסה את כוחו בבג"ץ ארגון כשרות נוסף שבשנים האחרונות, בהתאם לנסיבות, החליף כבר שלושה שמות. בד"צ "כתר הכשרות" מעניק ללקוחותיו תעודת כשרות מפוארת "למהדרין מן המהדרין". בתחתיתה מופיע שמו של "מפקח הכשרות הרב אבי צבי", שהוא לא אחר מאשר סהר מזרחי, מי שעומד מאחורי מערכת הכשרות כולה.
מזרחי, כך התברר מתשובת המדינה לעתירה שהגיש, הוכר בעבר על ידי המועצה הדתית בירושלים כמשגיח כשרות מטעמה, אלא שבעקבות כשלים בהתנהלותו הוחלט להיפרד ממנו. אבל מי שלא רצה אותו ברבנות קיבל אותו כמי שעומד בראש מערכת כשרות פרטית מהודרת למראה. החומרים שהגישה המדינה בעניינו לבית המשפט מעלים שאלות קשות באשר למה שאוכל מי שסומך על מערכת הכשרות שלו.
בתחילה, כאמור, בחר סהר מזרחי עבור הבד"צ שלו את השם "כתר הכשרות". כשהחלו לעלות סימני שאלה באשר לרצינותו של הגוף הזה הפך אותו מזרחי ל"כיסא אליהו". בשוק עוד לא הספיקו
להסתגל לשם החדש ומערכת הכשרות שלו המציאה את עצמה מחדש, הפעם בשם "תפארת הכשרות".
לפני תקופה פרסמה הרבנות הראשית הודעה לפיה תעודות הכשרות שמעניק מזרחי מוצגות בניגוד לחוק איסור הונאה בכשרות. ברבנות הזהירו את מזרחי כמה פעמים שיחדל מהנפקת תעודות הכשרות שלו ואף הבהירו לו כי במידה שלא יעשה כן לא תהיה ברירה אלא לפעול כנגד בעלי העסקים שעובדים איתו. בבדיקה שביצעה הרבנות נמצאו עסקים שהמדינה שללה מהם את הכשרות והם מצאו תחליף בלתי חוקי, לכאורה, בזרועותיו של מזרחי. במקרים אחרים קיבלו ממנו תעודות, בניגוד לחוק, עסקים שאין להם כשרות ממלכתית של המדינה.
ברבנות בדקו במחשב מיהו אותו סהר מזרחי המציג עצמו כרב ולא מצאו אותו בשום רשימה ככזה. מזרחי, מתברר, לא הוסמך מעולם לרבנות ולא עבר שום בחינות של המדינה בהקשר הזה.
לפני חודשיים, כך מעלה החומר שהוגש לבג"ץ, ערכה הרבנות ביקורת במסעדת "בורגרס בר" בשכונת גילה בירושלים שנמצאת תחת השגחתו המהודרת, כך נכתב, של "המפקח הרב מזרחי". בעל המקום, שנחקר באזהרה, נשאל מה היו דרישות הכשרות של מזרחי. "הוא ביקש ממני תשלום חד פעמי עבור תעודת הכשרות סך של 500 שקל ולאחר מכן ביקש עבור כל חודש כ-500 שקל, ואף לאחר זמן העלה לסך של 641 כולל מע"מ", העיד.
שאלה: "מה היו תנאי הכשרות שביקש, אם בכלל?".
תשובה: "סהר לא החתים אותי על תנאים של כשרות ולא הסביר לי שום כללי כשרות של הידור. מבחינתי מה שהיה חשוב לי לצורך מכירה זה רק עצם התעודה של'מהדרין מן המהדרין'. זה עניין עסקי לחלוטין".
ש: "האם הוא שלח משגיח מטעמו שיפקח במקום במשך פרק זמן זה?".
ת: "בתחילת הדרך היה מגיע לפקח למשך עשר דקות עד חצי שעה במקרה הטוב פעמיים בחודש, לאחר מכן היה מגיע לחנות לקחת את השיק על סך 641 שקל עבור התעודה שלו. לא היה כלל משגיח אלא הוא היה מגיע פעם בחודש בלבד. . . ביקשתי מהרשת לא לתלות את התעודה יותר בגלל שהרגשתי שזה פיקטיבי".
לפני חודשיים נערכה ביקורת גם במסעדת "מנה וחצי" ברחוב בן זכאי 7 בירושלים. "מה הוא ביקש עבור קבלת התעודה מטעמו?", נשאל בעל העסק.
ת: "הוא ביקש 500 שקל בחודש".
ש: "האם הוא שלח משגיח?".
ת: "בשבועיים וחצי הראשונים בלבד החזיק משגיח שהגיע כמעט כל יום, לאחר כשבועיים הפסיק להגיע כל משגיח ובמשך תשעה חודשים שעבדתי איתו קיבל 500 שקל בחודש במזומן, אף פעם לא הגיע משגיח בפועל (שמונה חודשים וחצי ללא השגחה). לאחר מכן ראיתי שיש פה מרמה וגניבת דעת. לקוחות נכנסו לחנות וראו את התעודה עם הסמל וחשבו לתומם שמדובר בהכשר של בד"צ מהדרין אבל בפועל כלל לא היה כן. כמו שהסברתי, אף אחד לא פיקח בחנות. בעקבות זאת הפסקתי לעבוד איתו... הוא בכלל לא בדק כלום בחנות".
כמו "נחלת יצחק", גם מזרחי הצליח להשיג לתעודות הכשרות שלו שחקן רכש משמעותי בדמותו של הרב אליהו אברג'יל. אברג'יל הוא רב שכונה בירושלים ואב בית הדין הרבני בבאר שבע. על תעודות הכשרות של מזרחי הוא הופיע כנשיא הבד"צ.
כשברבנות ביקשו מהרב אברג'יל, עובד מדינה בכיר, להסביר מה מידת מעורבותו בבד"צ וכיצד הוא מעניק את חסותו לארגון הכשרות הפרטי הזה, לרב היתה תשובה חד משמעית: "אין לי שום קשר לבד"צ הנ"ל והופתעתי שקיימת תעודה כזו בכלל. מי שעשה את זה בוודאי לא על דעתי ולא קיבל רשותי ואני מוחה על זה בכל תוקף".
סהר מזרחי טען השבוע בתגובה לדברים כי קיבל בכל זאת את הסכמתו של הרב וכי בעוד שבשוק קיימים בד"צים גדולים ומשמעותיים משלו שגם הם אינם מאושרים על ידי הרבנות, זו מעדיפה להיטפל אליו משום שהוא עומד בראש ארגון קטן יחסית.
כמה כסף עולה לקבל תעודת כשרות שלך?
"זה לא רלוונטי, בטח לא לטלפון".
מה הבעיה בטלפון?
"אני לא חייב לענות על זה".
זה ברור שאתה לא חייב, אני רק שואל אותך מה הבעיה? ממה אתה חושש?
"זה לא רלוונטי לעכשיו, בטח לא כשאני באוטובוס, כי האוטו שלי פשוט במוסך".
מה הבעיה, רק להגיד מספר.
"אתה מנסה לשכנע אותי לעשות דבר שאני לא רוצה".
זכותך, אני רק מנסה להבין איפה הבעיה שלך לגלות כמה אתה גובה.
"אני אענה לך כשאני אראה מבחינתי שזה רלוונטי מאוד. כרגע לא בא לי לענות לך".
