אז ככה...
חמתה של אחותי התקשרה אליי. ואמרה לי שיש לה בחור נחמד להכיר לי. שמעתי את כל הפרטים . הפרטים התאימו ונשמע נחמד.
לאחר כמה זמן. הבחור התקשר דיברנו. השיחה זרמה והייתה נחמדה. וקבענו להיפגש.
שניפגשנו וואלה לא כזה התלהבתי. לא מבחינת חיצונית ולא פינימית. הבחור נחמד נעים הליכות וביישן. אבל שקט מיידי ואין על מה כ"כ לדבר. וגם מבחינת חיצונית לא בטעם שלי בכלל.
כבר בפגישה החלטתי שזה לא זה. אין על מה להתלבט.
למחרת הבחור התקשר דיברנו ואמרתי לו שלא מתאים. איחלנו בהצלחה לכל אחד.
ופה ניכנס התסכול..
המשדכת התחילה לשאול אותי מה לא היה בסדר ולמה החלטתי ככה? הסברתי שוואלה לא הרגשתי שזה זה. הוא לא ניראה לי בסגנון שאני מחפשת.
ואז היא התחילה לשכנע אותי לצאת איתו שוב.. וואלה לא בא לי. חבל על הזמן שלי ושלו. ואם היה לי התלבטות או ספק כן היית יוצאת לפגישה נוספת אבל הוא לא ניראה לי בכלל בכיוון למה לי לסחוב קשר שלא בא לי כ"כ ממנו.
ובכלל גם אם בתאוריה הרחוקה הייתי חוזרת בי. אז בטוח הבחור היה שואל אותי מה הסיבה לחזרה.ווואלה אין לי סיבה לחזור.חוץ מלצאת לידי חובה של פגישה שניה. וכל הטלפונים והשיכנועים מוצאים אותי בררנית ברמות. נכו, אנין יוצאת עם בנים אבל בטוחה שאני ילדה מספיק גדולה כדי להרגיש ולדעת מה מתאים לי.
אני כבר לא יודעת אם אני בררנית יתר. או עושה את הדבר הנכון. האם ללכת עם האינטואיציה שלי או לשמוע לעצות של אחרים?
אבל זו סתם הארת אגב..]
נראה לי הוא יכול להביא את החמור