יש לי את המכתב במייל ומודפס והבאתי לרב שלי, אם הוא יאשר, בעז"ה אעלה!

לפחות אל תענו שהרב ליאור מתיר...

בגלל שהראשונים אסרו טבילת רווקות.

זה לא שונה מאיסור קטניות בפסח (לאשכנזים).

הקטניות לא אסורות - הן רק "יכולות להוביל לפרצה חמצית"...

המשמעות היא שאסור להן.

20180201161148.pdf

"שהרי לא מצינו שיש איסור על הבתולות לטבול! לכן יש לדחות את דבריו."

ולכולן מסתיימת הספירה בערב יו"כ?

והן גם מסירות חציצות? (הטבילה הזו היא כמו טבילת גברים בעיו"כ-מישהו מסיר חציצות?)

או שברור שהן לא באמת טהורות ואין מקום להשוות? (מישהו אסר עליהן לרחוץ בים? מאי שנא?)

התייחסנו לזה בהרחבה במאמר-אתה מוזמן בהחלט לעיין בו ולהתמודד עם הטענות>>

20180201161148.pdf

ושוב - 

לעיקרם של דברים, 

הכרעות בדברים אלו מסורות לגדולי הרבנים - ראו מה שכתבתי על זה בהמשך השרשור>>>

לענ"ד הפורום הזה הוא לא בדיוק המקום - הר הבית

הבהרה וגילוי דעת: - הר הבית

לא רק רווקות. הרב ליאור: "אין לנשים לעלות להר הבית כלל" | כיפה

20180201161148.pdf

ולא עוסק דווקא בנושא הזה אלא בעיקר בסוגיות אחרות סביב העליה,

למאמר שכולו דן בסוגיה והרב כותב עליו בפרוש:

"קראתי את המאמר בהסברה והריני מסכים למסקנות שהעלּו המחברים"?

"תקנת רבותינו המובאת בריב"ש"?

בריב"ש לא מופיעה שום "תקנת רבותינו".

מצער לראות שכך הרב ליאור כותב.

לא לחינם רבים מהעולים והעולות מעדיפים להסתמך על רבנים אחרים.

למי שלא יודע על מה המדובר, להלן תשובת הריב"ש המוזכרת בדיונים אלו, וכולם מוזמנים לחפש את "תקנת רבותינו":

שו"ת הריב"ש סימן תכה

אושקה. לרב יצחק אלטינסי י"א. 
שאלת לבאר לך מה שכתוב בתורה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. אם נאמר על כל אשה נדה בין באשתו בין בפנויה, ואם הוא כן איך לא הזכירו דבר זה הרשב"א ז"ל בספר תורת הבית, ולא הראב"ד ז"ל בספר בעלי נפש, כי לפי לשונם לעולם לא דברו אלא באשתו של אדם, ואיך מורגל בפי כל אדם פלונית פנויה מותרת, וחכמים ז"ל איך הניחו שום קדשה בעולם, כי מסתמא אינן מטהרות עצמן. ואיך לא תקנו שום תקון או שום גדר של טהרה בפנוי', כדי שלא יכשלו בה רבים אחר שהבא עליה ענוש כרת והנוגע בה באצבע קטנה חייב מלקות, ואם באשתו בלבד הכתוב מדבר הוקשה לך לשון הרמב"ם ז"ל בהרבה מקומות. שנראה מדבריו שאסור הנדה בין באשתו בין בפנויה. 

תשובה דבר ברור הוא שאסור ביאת הנדה, לא באשתו בלבד אלא בין באשתו בין באשת חברו בין בפנויה ותנן בכריתות (י"ד) יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות. הבא על בתו חייב עליה משום בת ואחותו ומשום אשת אחיו מאביו ואשת אחי אביו ואשת איש ונדה. וכן שנינו במסכת כתובות (כ"ט) אלו נערות שיש להן קנס וכו'. וקא חשיב בהדייהו הבא על הנדה. ומסיים בה אף על פי שהן בהכרת אין בהן מיתת ב"ד.

ואף על הכותית, אף בצנעה ובאקראי בעלמא גזרו בית דינו של חשמונאי שיעבור עליה משום נדה. כדאיתא בפ' אין מעמידין (ל"ו אף על פי שדמה כדם בהמה הוא מן התורה. ואם לא היתה הישראלית אסורה משום נדה כי אם אשתו, לא היו גוזרין בכותית בלא אישות. וזה דבר פשוט. ולא נסתפק בו אדם מעולם. והדבור בו מותר. גם הכתוב אמר סתם ואל אשה בנדת טומאתה. ולא חלק בין אשתו לפנויה. שהרי לא אמר ואל אשתך.

ומה שאמר אשה, דרשו בו בפרק ואלו הן הלוקין (י"ד) לחייב על כל אשה ואשה. ומן הכתוב הזה דרשו בספרא שאפי' קריבה לבד ר"ל קריבה של הנאה. כגון חבוק ונשוק, אסורה מן התורה. ואפי' בלא יחוד דליכא למיחש לביאה. לפי שהקריבה עצמה אסורה בלאו הזה. דתניא התם בספרא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. אין לי אלא שלא יגלה, מנין שלא יקרב, ת"ל לא תקרב. אין לי אלא נדה בל תקרב ובל תגלה, מנין כל העריות בל תקרבו ובל תגלו, ת"ל לא תקרבו לגלות. ע"כ.

וכ"כ הרמב"ם ז"ל שלוקה על זה מן התורה. ולא קיי"ל כרבי פדת דאמר בפ"ק דשבת (י"ג) לא אסרה תורה אלא קריבה של גלוי עריות. אבל הרמב"ן ז"ל כתב בהשגות שחבר על ספר המצות שאין כאן מלקות מן התורה, אלא בביאה גמורה או בהעראה. וברייתא דספרא אסמכתא בעלמא ויחוד הנדה ג"כ בפנויה כל שהוחזקה נדה אסור מן התורה. שהרי יחוד העריות מן התורה, כדאיתא בהדיא במסכת ע"ז פרק אין מעמידין (ל"ו.

והנדה הרי היא כשאר העריות ובכללן, כדאיתא בפרק הבא על יבמתו (נ"ד). ובזה חמורה הפנויה נדה מאשתו נדה. שאשתו נדה אין אסור' לו להתיחד עמה, שלא חייבוהו להוצי' את אשתו מביתו ולא להעמיד שומר זולתי החתן בשלא בעל משום דתקיף יצריה, כדאיתא בפ"ק דכתובות (ד'). ואמרינן נמי בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות (ל"ז) א"ל ההוא מינאה לרב כהנא אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא וכו'. ואף הפנויה שאינה נדה חמורה היא בזה מאשתו נדה. שהרי אף על פי שאין יחוד הפנויה אסור מן התורה, מ"מ בית דינו של דוד גזרו עליו כדאיתא בסנהדרין פרק כהן גדול (כ"א ובמסכת ע"ז פרק אין מעמידין (ל"ו.

ולא סוף דבר ביחוד, אלא אפי' להסתכל בפני הפנויה אסור, אא"כ הוא כדי שיראה אם היא נאה בעיניו וישאנה. כמש"כ הרמב"ם ז"ל בהלכות אסורי ביאה. אבל דרך זנות אסור כדאמרינן בפ"ק דע"ז (כ') ונשמרת מכל דבר רע, שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפי' היא פנויה, באשת איש ואפי' מכוערת, ולא בבגדי צבע אשה וכו'. וכן אמר איוב ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה. ובזה ג"כ חמורה היא הפנויה אפילו אינה נדה מאשתו נדה שמותר להסתכל בפניה ואפילו נהנה בראייתה. ולא אסרו להסתכל באשתו נדה אלא במקום התורף, כדאיתא במסכת נדרים פרק ואלו מותרין (כ').

ומה שהוקשה לך על הרשב"א והראב"ד ז"ל איך לא הזכירו בספריהם רק אשתו נדה, יכילנא לשנויי לך דברו בהווה. וכן בדברי רז"ל במס' מכות (י"ד) בא על ה' נשיו נדות בהעלם אחת. מיהו שנויי דחיקי לא משנינא לך. אבל הטעם הוא כי דבריהם היו ללמד דעת את העם איך יתנהגו עם נשותיהם בטומאתן ובטהרתן. ולא היו צריכין לזה בפנויה שהרי ביאת הפנויה אסורה אף שלא בימי נדתה לדברי הרמב"ם ז"ל מן התורה. ויש בה מלקות כל שהכינה עצמה לכך. רוצה לומר להבעל בדרך זנות. והרי היא בכלל קדשה אף על פי שאינה יושבת בקובה של זונות ולא הפקירה עצמה לכל.

ולדברי החולקים עליו ואומרים שאין בביאת הפנויה לא לאו ולא מלקות, מ"מ יש בביאתה אסורא דרבנן. שהרי גם יחודה של פנויה אסור מגזרת ב"ד של דוד. כל שכן ביאתה, גם יש מי שאומר שיש בביאת הפנויה אסור תורה, אף אם אין בה לאו ולא מלקות. והוא אסור עשה דכי יקח איש אשה ובעלה, אמרה תורה. כשירצה לבעול יבעול בקדושין. ויש מי שהתיר ביאת הפנויה, כל שהיא מיוחדת לו לבדו. ואמרו שהיא הפלגש. ואף זו אסרה הרמב"ם ז"ל להדיוט ולא התירה כי אם למלך. כמו שכתוב בספר שופטים. והדברים עתיקים. ואין כאן מקום להאריך.

מ"מ אין מי שיתיר לגמרי ביאת פנויה בזנות. ומה שמורגל בפי ההמון פלוני' פנויה מותרת. אמת הוא שמותרת ע"י נשואין. וכן בזנות אין בה זיקת הבעל. ומספר גיטה נלמוד, שכך כתב לה הרי את מותרת לכל אדם. אבל אם הם רוצים לומר שמותרת לגמרי אפי' בזנות ושאין בה אפילו אסורא דרבנן, טעות הוא בידם. שהרי אף ביחודה יש אסור מגזרת בית דינו של דוד. וכל שכן בביאתה.

ולזה היו דברי הראב"ד והרשב"א ז"ל בספריהם באשתו נדה, שאין דבר אחר גורם לה להאסר, אלא אסור נדה. אבל בפנויה לא היו צריכין לדבר בה כלל. שהרי אפילו בלא עת נדתה ביאתה אסורה אם מדאורייתא אם מדרבנן. ויחודה ג"כ אסור מגזרת בית דינו של דוד. ולהסתכל בה ג"כ דרך זנות אסור מדרבנן. ואסמכוה לפסוק ונשמרת מכל דבר רע, כמש"כ בסמוך. אלא שאע"פ שהכל מדרבנן גדול עון העובר כשהיא נדה משאינה נדה. לפי שבזו הוא סייג וגדר לדבר שיש בו כרת, ואין כן כשאינה נדה.

ומה שהוקשה לך איך חז"ל הניחו שום קדשה בעולם שהרי אינן מטהרות עצמן. חלילה שחז"ל יניחו קדשה ויתירוה, ואף אם תהיינה טובלות לנדותן. והכתוב צווח. לא תהיה קדשה מבנות ישראל. וכתב הרמב"ם ז"ל שהיא אזהרה לה ולהבא עליה. והרמב"ן ז"ל כתב בפי' התורה שהיא אזהרה לב"ד שלא יניחו בנות ישראל להפקיר עצמן לישב בעינים על הדרך או בקובה של זונות לזנות לכל יבא.

באו ונצווח על דורנו שאין דומה יפה. וגדולי הדור העלם יעלימו את עיניהם פן יכשלו בני פריצי עמנו בנכריות ותצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש. והקדשות שהיו בימי חז"ל שלא ברצון חכמים היו. אדרבה, היתה גזרה ושמד לגזור עליהם כן. כמו שאמרו (בע"ג י"ז על רבי חנינא בן תרדיון שגזרו על בתו לישב בקובה של זונות. ומ"מ נראה שבימיהם היו הקדשות נזהרות מלשמש בימי נדותן. כדמשמע התם בפ"ק דע"ז (י"ח) דאמרה ליה ברתיה דרבי חנינא בן תרדיון לרבי מאיר דשתנא אנא.

ומה שנפלאת איך לא תקנו טבילה לפנויה כדי שלא יכשלו בה רבים, ואין כאן מקום תמה, שהרי כיון שהפנויה אסורה כמש"כ. אדרבה, אם היתה טובלת היה בה מכשול שהיו מקילין באסורה, כיון שאין אסורה אלא מדרבנן. כמו שאירע לאותו תלמיד ששנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה. ומת בחצי ימיו, שהיה מיקל בימי לבונה ולא בימי נדותה. כדאיתא בפ"ק דשבת (י"ג.

וכתב ר"ת ז"ל שאי אפשר לתלמיד ששמש חכמים הרבה שלא ידע לדרשת רבי עקיבא (בשבת ס"ד בפסוק והדוה בנדתה. לעולם תהא בנדתה עד שתבא במים. וכיון שלא היה מקל בימי נדותה לא היה לו להקל בימי לבונה שהרי כיון שלא טבלה בנדתה היא. אלא ודאי טובלת היתה לטהרות בסוף ימי נדותה של תורה, דהיינו לאחר שבעה מתחלת ראייתה. ואחר כן היתה סופרת שבעה נקיים וחוזרת וטובלת לבעלה. ואותו תלמיד כיון שטבלה טבילה ראשונה והיא טהורה בדין תורה, היה מיקל לישן עמה בקרוב בשר קודם מלאת לה שבעה נקיים. ופרץ גדרן של חכמים. ולכן מת בחצי ימיו. ונראה שנהגו בטבילה זו בדורות הראשונים משום טהרות. כמו שהיו מטבילין את הקטנות. כדאיתא במס' נדה פ' בנות כותים (ל"ב) מעשה והטבילוה קודם לאמה. ואמרינן בשלמא דרבי ורבי יוסי משום תרומת א"י וכו'. ועוד דאפשר דס"ל טבילה בזמנה מצוה. ואעפ"כ כתב הרמב"ן ז"ל שבטלוה בדורות האחרונים משום דהויא חומרא דאתיא לידי קולא שיבאו בה לידי מכשול להקל באסורא דרבנן, כמו שנכשל אותו תלמיד. ובזה יש לתרץ במה שהוקש' לך.

והארכתי במה שלא הי' צריך למען השלים דרושך ולמלאת מבוקשך. ואתה שלום. כחפצך וחפץ דורש שלומך, נאמנך יצחק ב"ר ששת זלה"ה. 

לדיונים אלו

והכרעות בנושאים ציבוריים חמורים כאלה

לא אמורות להתקבל ע"י טוקבקיסטים בפורום.

מ"מ, אחר שהדיון נפתח,

פטור בלא כלום אי-אפשר.

מצ"ב מאמר המבאר את תקנת הריב"ש

בהסכמת הרב ליאור שליט"א:

20180201161148.pdf

לעיקרם של דברים, 

הכרעות בדברים אלו מסורות לגדולי הרבנים,

וידועים דברי הנודע ביהודה

(מהדורא תניינא - אבן העזר סימן קנ):

"ובאמת חרה לי עליו וביותר על השואלים

כי דבר זה לגדולי הרבנים מגיע להשיב בדבר חמור

ולקצת פוסקים נחשב דבר שבערוה

ומה לצעירי השנים וזה זמן מועט שיצאו מבית רבם

ואם כי הם חריפים גדולים להכניס ראש בזה

וטוב להם לבלות זמן בלימוד ש"ס ופוסקים

כי אחר מח"כ עדיין לא פסלת לך ארבעה טורים

וטוב לך ליגע ביגיעה רבה לחזור על מה שלמדת

וגם ללמוד אשר לא למדת בש"ס וטורים ואחרונים...".

אחר שפסקו רוב מניין ובניין של גדולי הרבנים העולים להר לאסור עליית נשים,

המתירים עליית נשים הם מיעוט, ואף מרביתם אוסרים עליית רווקות,

ואף המתירים לרווקות, רובם מן הצעירים ומהם אף לא עולים כלל,

בפעם הבאה ש"מורא מקדש" יתקפו את העולים,

אנא לא לטעון ש"יש גדולים שמתירים"

ולא להשתמש בשמו של הגר"ד ליאור שליט"א

ושאר גדולי ישראל המתירים

כי לא עליהם מסתמכים,

וגם מה שהם אוסרים - העולים מתירים.

אדרבה;

אמרו את האמת:

העולים אינם נסמכים על גדולי הדור

אלא לכל היותר על הרב ישראל אריאל שליט"א

על הרב רא"ם הכהן ועל הרב שלמה ריסקין.

אי אפשר להעלות כמה דברים תמוהים, ולהגיד לאנשים -

תסמכו עלינו. אנחנו הרבנים. אנחנו הגדולים. אנחנו המבינים.

כי זה לא יעזור לכתוב שהריב"ש כותב את מה שהוא לא כותב. 

ובאמת על מאמר זה, שפותח בהאשמה כלפי המתירים שאין להם "ניסיון לדיון למדני בסברות", נראה שיש לומר את דברי חז"ל "כל הפוסל - במומו פוסל".

כל מי שקורא את דברי הריב"ש יודע ומבין שהוא לא תקן תקנה. 

כל מי שאומר אחרת - כנראה שלא הבין את דבריו כראוי.

כאשר אדם שעולה להר הבית מתחיל לדבר על ההכרעה המסורה ל"פוסקי דורנו",

אז הוא בעצמו צריך לתת הסבר - מדוע הוא מחליט שדווקא רבו המתיר עלייה להר הבית ואוסר עלייה לנשים או לרווקות - למה דווקא הוא נחשב "פוסקי דורנו"?

אם רוצים ללכת על מכנה משותף מחמיר, אז תאסור לגמרי. יש לא מעט רבנים נודעים שאוסרים את העלייה גם לגברים. ולא מעט מאלו שהולכים בעקבותיהם, באמת אומרים שהם לא מבינים, אך הם מקבלים את פסיקתם - כפי שאומרים לא מעט מאלו שעולים ומתנגדים לעליית נשים.

אבל המלחמה של התומכים בעליית גברים, בתומכים בעליית נשים או בעליית רווקות - היא כמעט מגוחכת. הטענה - הרבנים שלי הם הרבנים האמיתיים, ואתה לא יכול לסמוך על הרבנים שלך, כי הם לא באמת גדולים, היא טענה שנשמעת מאוד ילדותית.

גם האמירה - אנחנו נסמכים על גדולי הדור ואילו אתם נסמכים על הרבנים הבאים שאינם גדולי הדור, 

כפי שכתב המגיב מלפני, שאת סגנונו כבר מכירים חברי הפורום הזה, מהווה בזיון התורה, שצריך למחות עליה. 

ואנחנו עולים להר הבית לא בגלל רב פלוני או אלמוני. 

אנחנו עולים כי אכפת לנו מכבוד ה'. כי אכפת לנו משכינתו. כי אנחנו רוצים להיות קרובים אליו.

ואם יבואו אלף רבנים ויגידו משהו שאנחנו יודעים שהוא לא נכון - לא נשמע להם.

ובכלל, הטענה של "רוב הרבנים" שנאמרת בפי מתנגדי העלייה, או בפי המגיב הנ"ל כנגד עליית הנשים,

אינה טענה נכונה. כי אי אפשר לדבר על רוב, כאשר חלק מהרבנים לא ידועה דעתם בכלל, חלק חותמים על כרוז בלי לראות מפני כבוד רבם או מפני שלוחצים עליהם לעשות זאת, וחלק מסתירים את דעתם.

אפשר להתייחס רק לדברים שכתובים באופן מפורש. לראיות אמיתיות.

ומי שכותב דברים שאינם נכונים, ברור שיש פחות מקום לשים לב לדבריו.

ואם מישהו רוצה לראות רשימה של רבנים המתירים עליית רווקות להר הבית, אוכל לכתוב לו עוד כמה שמות, שאפשר למצוא את דבריהם של חלקם בשיטוט ברשת - שיחד עם שלושת הנזכרים לעיל, כבר יש יותר מעשרה רבנים. ואני מכיר עוד.

הרב שמואל אליהו, הרב אליעזר מלמד, הרב מאור קיים, הרב חיים לויק, הרב אברהם וולפיש, הרב הלל בן שלמה, הרב צבי רוגין, הרב יובל שרלו.

וכמובן, שלהחמיר זו לא חכמה.

כל אחד יכול להחמיר. אבל כשאתה מורה באופן מעשי להקל, הרי שהמשמעות היא הרבה יותר ברורה, בבטחון שלך במה שאתה אומר.

וכמובן, שמי שרוצה להימנע מלעלות, יש לה על מי לסמוך.

אבל מי שכותב כנגד העולות להר הבית או כנגד הרבנים המתירים את עלייתן, שהם נוהגים כביכול שלא כשורה, אין לו על מי לסמוך. 

והרבנים מחויבים להורות את דעתם גם כאשר יש רבנים גדולים מהם הסוברים אחרת,

ומצוה עליהם לקיים את הפסוק - ולא תגורו מפני איש.

והרב אליעזר מלמד יודע שהוא זקוק להסכמתם של גדולים בהוראות לציבור הרחב;

על 'פניני הלכה' יש הסכמות של הרב גורן ולהבחל"ח הרב ליאור, הרב רבינוביץ' וכו'

על ספרו של הרב הלל בן שלמה יש הסכמה של הרב ליאור ועוד וכן ע"ז הדרך.

הדבר ברור ללא ספק שמרבית העולים להר

נשענים על גדולי ישראל שהתירו את העליה,

וללא כתפיו הרחבות  של הרב ליאור - העליה לא היתה מגיעה לממדים אליהם היא מגיעה;

מרבית הרבנים העולים והתומכים לא היו עושים זאת מבלי להישען על גדולים.

(גם כבו' ציין שכמה וכמה מהרבנים שחתמו בנושא נסמכים על הרב ליאור וכדומה - מ.ש.ל.).

ובכלל - בדומה לסוגיית סירוב פקודה בזמן הגירוש מגוש קטיף,

גם בסוגיות הר הבית ההכרעות מסורות

אך ורק בידי גדולי תלמידי החכמים ורק הם ראויים להכריע בהן.

על הטענה כאילו על הרבנים הצעירים להורות את דעתם

גם כאשר גדולים מהם סבורים אחרת - 

אעתיק כאן דברים שכתב הגר"א שפירא זצ"ל:

"בתקופה האחרונה ראינו הופעות פומביות

של המלבישים עצמם איצטלא דרבנן

ופוסקים בעניינים חמורי עולם

וגורמים בכך תקלות חמורות.

ועל עניין זה דיברתי כמה פעמים בכינוסי דיינים

והגדרתי אנשים אלו כנמושות ונמוכי דעת

שאינם מסוגלים לשיקול דעת אמיתי של תורה

ומכשילים את הרבים בהוראות מסוכנות,

ולפעמים עד פיקוח נפש.

כשהיה העולם כתיקונו ידע כל ת"ח ורב את מגבלותיו

שפלוני מסוגל לפסוק בענינים של חלק א' מיו"ד,

ועל ס"ת ומקוה למשל יהסס ולא יפסוק

ללא התיעצות עם גדולי תורה,

וכ"ש בכשרות גיטין וקידושין

שדורשים דרגה גבוהה יותר של כושר הוראה.

ובשאלה של עגונה אפילו רב חשוב נמנע מלפסוק

מבלי לשאול את רבותיו גדולי הדור המוסמכים.

ובענינים של כלל ישראל רב רגיל, או ראש ישיבה

שלא מפורסם ששולט בכל חדרי תורה

ומוסמך לפסוק הוראת בכל מקצועות התורה

לא היה עולה על דעתו לגלות ברבים

את חוות דעתו להלכה ולמעשה.

הערבוביה הזאת של הדיוטות

המכתירים את עצמם בכתר של תורה

הם פרצה נוראה במעמדה של תורה.

ומכ"ש חוצפא של ת"ח קטן

שלמד כמה שנים בישיבה

מעיז בנפשו להתווכח ולחוות דעה בענינים אלו".

עכ"ל הגר"א שפירא זצ"ל השייך לענייננו.

בספרו 'מורשה' הובאו בהקשר זה דברי ה'נודע ביהודה'

שהבאתי בתגובה הקודמת - אעתיק כאן את המשך דברי הנוב"י:

"ובראותי הדברים הזרים הללו הוספתי חרון אף יותר ויותר.

וראה כמה גבר אצלך הילדות והשחרות

וכוספך לקפוץ להורות לההבילך בהבל הבלים כאלו

ואין הדברים כדאי להשיב עליהם כלל

וראוי אתה לגעור בך בגערה עבור זה...".

כמו כן, הובאו שם דברי ה'פתחי תשובה'

(אה"ע סי' י"ז ס"ק ק"מ, ויו"ד סי' צ"ט סק"ה
בשם שו"ת צמח צדק (הקדמון) סי' מ'):
"דחכם מורה הוראה בעינן כרב נחמן ורב שילא בדורם,

שכדאי המה לסמוך על הוראתם וכו',

אבל זה לא שאל אלא ללמדן היודע ספר

אבל לא נהירין ליה שבילי דהוראה

אע"פ שהוא מוסמך מה זו סמיכה

הכל יודעין שאין דינים כאלו מסורין לכל

כשאר דיני איסור והיתר בשר בחלב ונטל"פ".

עוד כתב הרב שפירא:

"ברור, שמי שלא יכול לפסוק בשאלות חמורות

בכל ד' חלקי השולחן ערוך, ופסקיו מקובלים בישראל,

אינו יכול לפסוק פסקים בענינים של כלל ישראל,

שהם קשים ומורכבים הרבה יותר"

[והפנה ל'דרשות המהר"ל", דרוש על התורה, עמ' מ'].

כידוע, היה שגור על לשונו של הגר"א שפירא הכינוי "רעבעלך",

לרבנים העוסקים בסוגיות שאינם ראויים לעסוק בהן.

ועוד כתב:

"רק גדולי תלמידי החכמים שבדור

שבכוחם לפסוק בשאלות חמורות בכל חלקי התורה,

ופסקיהם מקובלים בישראל,

ראויים לפסוק בשאלות אלה הנוגעים לכלל ישראל.

כל מי שלא הגיע למדרגה זו עליו להמנע מלפסוק בעניינים אלו,

ואם בכל זאת מורה הלכה - כבר קרא עליו הרמב"ם (פ"ה מת"ת ה"ד) -

"רשע שוטה וגס הרוח, ועליו נאמר: כי רבים חללים הפילה וכו'

ועליו נאמר: 'ועצומים כל הרוגיה'

אלו התלמידים הקטנים שלא הרבו תורה כראוי

והם מבקשים להתגדל בפני עמי הארץ ובין אנשי עירם

וקופצין ויושבין בראש לדין ולהורות בישראל

הם המרבים המחלוקת והם המחריבים את העולם

והמכבין נרה של תורה והמחבלים כרם ה' צבאות,

עליהם אמר שלמה בחכמתו אחזו לנו שועלים קטנים מחבלים כרמים"". 

[אגב - הפנתי אותך כבר בעבר בהקשר זה לדברי הרמב"ם הנ"ל].

הרב אביהו שוורץ שליט"א סיפר בדומה לכל הנ"ל,

שהרב שפירא אמר לו פעם בהקשר זה:

"איך הוא מסוגל - רב פלוני - לכתוב פסק הלכה לכל הציבור הרחב,

הרי הוא רב מדרגה חמישית, לא למעלה מזה!

הוא יכול לומר דעתו לשכנים שלו, אבל לא מעבר לזה".

עיקר דברינו - שכלל אין הם דבריי כי רק ציטטתי כאן מגדולי ישראל:

בניגוד לדברי "מראה מקום",

לא כל רב ראוי להורות בכל שאלה

ולומר את דבריו נגד גדולי הדור בסוגיות חמורות.

יש נושאים המסורים לגדולי ישראל בלבד.

אדרבה, אין מקום לרבנים צעירים לדון ולהורות בסוגיות אלו;

אין כאן שום "לא תגורו"

אלא התערבותם בדברים אלו היא חוצפה והעזת פנים נגד גדולים.

תמוה בעיני כיצד מי שהתלונן כאן

שנוהגים שלא בדרך-ארץ כלפיו כיון שהוא מבוגר בעשרים שנה,

מעז פניו להורות נגד דעת גדולי ישראל

שגילם כפול מגילו וקוטנם עבה ממותניו.

ואם נראה לך שהרב ליאור לא הבין כראוי את הריב"ש,

אשיב לך את מה שכתבת שם על דברי עצמך מחז"ל:

"כי לא דבר ריק הוא - מכם.
ואם נראה לכם שריק הוא - מכם הוא ריק".

על הדברים המובאים במאמר המבאר את דברי הריב"ש לא השבת,

אלא רק כתבת על המחבר שהוא "פוסל במומו".

על כך יש להשיב את שכתבת שם:

"אי אפשר לדחות דברי טעם בדברי זלזול".

קרבת א-לוקים וקנאה לכבוד ה' ושכינתו -

מושגים אך ורק מתוך נאמנות לדבר ה' המסור בידי גדולי ישראל.

אין לי אלא להצטרף לדבריך במקום אחר:

"צריך הרבה ענווה כשניגשים לעסוק בנושאים אלו".