אשתדל באמת, להעניק תשובה מספקת וטובה. כדאי ממש לקרוא הכל..

יש שתי דרכים מרכזיות להיות טוב: החסד והאמת.

הפסוק במשלי אומר כך:

"באורח צדקה, חיים.

ודרך נתיבה, אל מות."

ושאל המהר"ל מפראג, מהו ההבדל בין "אורח" ל"נתיב"? הרי לכאורה אין הבדל, שתי המילים, משמעותם "דרך"..

וגם.. מה ההבדל בין "חיים", ל"אל מות"? לא למות, פירושו לחיות, לא?

בגאונותו הסביר.

הנתיב, הוא המקום של האמת. אל האמת צריך להצמד בכל הכוח, ומי שנוטה מעט, או פוזל הצידה, נופל.. כי הנטייה מהאמת, היא בהכרח שקר. ושם, אכן מי שהולך בדיוק בדרך הנכונה, "לא מת".. ואם הוא לא.. אז חס וחלילה..

אורח הצדקה, הוא רחב, כי לתת צדקה, לעשות חסד, זה דבר שאפשר להתפרס איתו להמון כיוונים. אפשר לתת, ואפשר לא לתת, אפשר לבחור איך, וכמה, ומתי.. ערוץ החסד גדול ומגוון. מי שנוטה מעט, לא נופל מהשביל.. הוא חי.

מי שהוא כל כולו במידת האמת, ורצונו באמת שיהיה טוב. חייב לשתף את מידת החסד, שהיא מידה של חיים.

ויש כל כך הרבה דרכים להשפיע חסד, להשפיע טוב

אבל.. צריך לדעת, שבניגוד למידת האמת.. להצמדות שלנו אליה. מידת החסד היא מידה של התפרצות החוצה, של נחישות, של יוזמות, לא של התכנסות פנימה כמו האמת.

הנה ראינו מהמדרש, על קריעת הים שבפרשה האחרונה:

"מתוך שהיו נוטלים עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים."

נחשון ראה את כולם מתייעצים, מנסים להגיע לדבר המדויק, לתשובה הנכונה.. אבל דרושה גם תגובה. דרוש אומץ.. מידת החסד היא מידה "לפנים משורת הדין".. להעניק, לתת, לקפוץ. נחשון צדק.

אפשר להתייעץ, לחשוב מה נכון, מה הבעל בדיוק צריך. מה הוא רוצה.. אבל המחשבות האלו, שמתרוצצות כל הזמן, דומות לאלו "שהיו נוטלין עצה", ואי אפשר להיות נעולים עם הטוב בפנים.. עם המחשבה "מה חסר פה? במה אני לא טוב?"

פשוט לעשות.

אין אדם שלא אוהב הפתעות נעימות.. לעשות טוב זה תמיד טוב, באמת. אז אם בעלך היקר מדוכדך, פשוט תעשי לו טוב. אל תנסי בהכרח למצוא את מה שחסר, את מה שאין.. כמובן שאם הוא מבקש ממך משהו נקודתי, כדאי לשמח אותו בזה. לקום מוקדם.. להכין.

את רשמת שוב ושוב "מה שהוא צריך".. אבל זה לא זה. זה לא מספיק, וגם לא טוב.

אדם צריך לחם ומים, לדעתי זה מספיק.. אפשר לתת גם את "מה שהוא לא צריך" 

לגוון, לחפש מה אפשר לעשות.. לשאול בשלומו בשמחה, להכין, לצאת, להפתיע.

הקב"ה ראה את נחישותו של נחשון לעשות את המעשה, והוא אהב את זה:

לפיכך זכה למלכות.. אמר להם הקדוש ברוך הוא: מי שקדש שמי על הים יבא וימשול על ישראל. 

נחשון לא ידע מה צריך לעשות, הוא ניחש. והעיקר- עשה. לא חשב יותר מדי (כמובן שחשוב לחשוב), פשוט פרץ במידה הטובה של החסד.. אם הקב"ה אהב אותו. ראה במעשהו, גם אם לא היה המעשה המדויק אליו ציפה.. אין סיבה שיהיה אדם טוב בעולם שלא יאהב עשיה, חסד, נכונות, ונחישות.

זה טוב להיות במידת האמת, לכנס את הטוב בך.

אבל צריך להוציא את הטוב החוצה, כל הזמן.. לא חובה ה"איך לעשות". כן חובה "לעשות".

ה' יהיה בעזרך, הלוואי ותצליחי (אל תשכחי כן לכוון למקומות הנכונים), השתדלי.. אם באמת המערכת הדדית והוא מעניק ודואג לך, את תרצי להעניק לו חזרה.. לא משנה מה, העיקר להעניק טוב.

לילהטוב

לפתור דבר נקודתי (שבכלל לא בטוח שצריך לפתור אותו) - לא יפתור את הבעיה בכללותה.

שלנשים וגברים יש שפה שונה ונפרדת, והרבה פעמים גם מערכת ציפיות שונה.

אני לא מצדיק אותו על זה שהוא משווה אותך לאחרות,

כי לכל זוג מתאים דברים אחרים..

(יכול להיות למשל שהאשה של החבר לא עובדת ואת כן,

 ולכן היא יכולה לווסת את שעות השינה שלה אחרת ממך וכד')

דבר נוסף שהרבה פעמים קורה,

זה שבן-הזוג משקיע, והשני לא מרגיש זאת מכל מיני סיבות.

לפעמים הבעיה היא בזה שמשקיע, שהוא משקיע בדברים הלא נכונים/מתאימים.

ולפעמים הבעיה היא במושקע, שהוא שקוע בעצמו ובגלל זה הוא לא שם-לב להשקעה של הבן-זוג.

וברוב הפעמים, זה היכנשהו באמצע..

הספר "גברים ממאדים ונשים מנגה" קצת פותח את הראש כדי להבין שיש שפות שונות לשני המגדרים..

קצת קשה לכתוב על רגל אחת את השוני בין גברים ונשים,

אבל אכתוב לך שממה שכתבת יש לו סה"כ התנהגות גברית נורמלית (אולי חוץ מהעניין של ההשוואה - שזו בעיה כללית היום שצריך לעבוד עליה בנפרד),

ונראה שגם לך יש התנהגות נשית נורמלית.

העניין זה לדעת איך לגשר בין שתי התנהגויות שהן נורמליות ולמצוא שפה משותפת..

ההמלצה שלי זה דבר ראשון לקרוא את הספר "גברים ממאדים ונשים מנגה",

(לאו דווקא ליישם את ההמלצות שלו, אלא בעיקר להבין היכן ועל מה הפער ביניכם..)

לאחר מכן, להחליט ביחד מה הדרך הנכונה שלכם לגשר על אותם פערים ולבנות יחדיו שפה משותפת ומערכת ציפיות משותפת.

זה יכול להיות ייעוץ / קורס / סדנא / קריאת ספרים / היפתחות שלכם זה לזו בנושא.

כל הכבוד לך על האומץ להכיר בבעיה ועל הרצון לפתור אותה!!

לא מעט זוגות סובלים מהפער הזה ונגררים עם זה לרמות בלתי נסבלות,

וחלק ניכר מהגירושין שאנו רואים היום נובעים מזה,

כי החיים בימינו מחייבים יותר תקשורת זוגית מבעבר,

ואז לפערים הללו יש יותר משמעות לחיים הזוגיים.

שיהיה לכם הרבה הרבה הצלחה!!

אני הולך לייעוץ = יש לי בעיה = אני לא נורמלי

אבל זה ממש ממש לא נכון!!

שניכם נורמלים, אתם רק צריכים קצת עזרה, כולנו בני אנוש, אף-אחד מאיתנו לא מושלם.

ולפעמים אנחנו צריכים עזרה..

החוכמה זה לדעת לזהות את הצורך בעזרה מוקדם ולא בשלב שכבר ממש קשה לגשר על הפערים.

אבל מה כן, אם תתעקשי ללכת איתו לייעוץ לפני שהוא מאמין בזה, זה אכן עלול להעצים את הבעיה.

כי זה רק עלול להגדיל את הפער התקשורתי ביניכם..

לכן אני חושב שקודם כדאי לשניכם לקרוא את הספר שהצעתי לעיל (יש את זה בהרבה ספריות),

רק כדי לעזור לבעלך להבין שהבעיה שלכם לא מעידה על חוסר נורמליות,

אלא על דברים נורמליים שצריך ללמוד אותם כדי להתגבר עליהם..

אם זה לא יצליח, אז תנסי אולי לבקש ממנו לשתף צד שלישי ששניכם נותנים בו אמון,

כדי שתוכלו לקדם את הזוגיות שלכם למקום הרבה יותר חזק וחיובי.

רק נקודת פתיחה שקריטית להצלחת התהליך, זה ההבנה שכל שינוי שאתם עושים אתם עושים ביחד,

אף אחד מכם לא בעייתי, ואתם כבר לא רק שני פרטים - אתם זוג וכך זוגיות צריכה להתנהל!

הייתה כאן פעם כתבה ב-'בשבע', על זה שגם זוגות נורמלים לפעמים צריכים ייעוץ.

אני אחפש לך ואביא לך קישור..

תלחצי על הקישורים

מה הסוד של הזוגות המצליחים?

כשבן הזוג לא משתף פעולה

ובאופן כללי, באתר הזה יש הרבה כתבות שמדברות על לא מעט מהבעיות שאנו נפגשים בהן בחיי היומיום בזוגיות..

אז תקחי בעירבון מוגבל

להגיד לו: תשמע. אף אחד בעולם לא מושלם אבל אם ארוחת בוקר עושה לך טוב אז בשמחה. אני אוהבת אותך ורוצה שתהיה מאושר

להגיד לו: אני לא אוהבת שמשווים אותי למישהי אחרת זה ממש לא נחמד

בהתחלת הנישואים אישתי אמרה לי משהו דומה. אמרתי לה בחיוך "אין בעיה. אשאל איתו אם הוא רוצה להתחתן איתך, אני בטוח שהוא יסכים"

למטבע שתיארת יש שני צדדים. זו התנהלות הכי מובנת והגיונית בן בני זוג מה שקרה לכם, וממש לא מהווה בעיה מיוחדת או חריגה. פרופורציות. טיפת מחשבה ועבודה מצד שניכם. כל אחד משניכם צודק בתחושותיו ומאידך לכל אחד מכם יש מה לשפר. 

הואיל ואת הכותבת ננסה להתייחס לצד שלך: דעי, אכן יש להבין את בעלך. כשהוא משתף בדבר שכואב לו (במקרה שנתת- ארוחת הבוקר), לא רק שאת רחוקה מלהבין אותו ("הלם מוחלט על סף בכי שהשוו אותי למישהי אחרת!!!"), את גם מתפוצצת ומתנפלת עליו ("מתפוצצת. כלומר מרימה את הקול ואומרת לו למה אתה תמיד שומר בבטן??? זה משגע!").

כשזה המצב, נראה די מובן והגיוני שיעדיף לשמור בבטן, לא ככה?

לא צריך להרחיב על כך שהשמירה בבטן היא הגרועה ביותר ושווה לך לעשות מאמצים כדי לא להוביל את בעלך לשם.

דרך פתרון אפשרית היא הקפדה יתירה כשהוא מציף קושי, לא להגיב באופן שהגבת. להגיב בסבלנות וחיבה. לשם כך, עלייך להשתדל להבין אותו. גם אינך מבינה, לומר לו באהבה שאינך מבינה ושחשוב לך להבין ולבד מהאמירה תעשי מאמץ כדי להבין את הצד שלו. בדוגמא שהבאת, יש להניח שהוא לא השווה ביניכן בפרט אינטימי. הוא אף לא השווה אותך, הוא השווה את עצמו (!) לחברו. זה הגיוני ולגיטימי ביותר. יש להניח שהוא גם חשב על כך לפני, אלא שהחבר היה טריגר עבורו. אם לא הצלחת להסכים, זה בסדר. תאמרי לו שאינך מבינה, את מנסה. ובכל מקרה אוהבת.

עניין נוסף, פעמים רבות בני זוג מתלוננים שהם עושים עבור השני אך הוא אינו מרוצה. זו טעות בקונספציה. את אינך אמורה לעשות X,Y,Z פעולות מסוימות. את אמורה לגרום לבעלך להרגיש טוב. ואם זה לא קורה, אז במבחן התוצאה נכשלת. זה כמו שאת הולכת למוסך עם רכב מקולקל, והוא מספר לך שהוא עבד על הרכב, החליף כך וכך, אך בסוף הרכב עדיין מושבת. אותך לא מעניינת הדרך, מעניין אותך שהרכב יתוקן ותוכלי לסע איתו. כך גם בהקשר הזוגי, תסתכלי על מה גרמת לבן זוגך להרגיש, פחות על מה עשית לשם כך. התוצאה-הרגשת בן זוגך- היא המבחן הקובע בהקשר הזוגי. בעל יכול להביא לאשתו ורד בשמונה שקלים ולעשותה מאושרת, או להביא יהלום ולהשאירה אומללה. הבעל היותר טוב מבן השניים, הוא זה שהביא את הוורד. תנסי להבין אותו, מה הוא (!) צריך, ןלמלא חוסר זה.

מקווים שהיינו לעזר! 

.    

לדעתי גברים שבאים ממסגרת של פנימיה ז"א ישיבה ומתחתנים או אפילו צבא

הם רגילים שכל בוקר יש להם שולחן ערוך באוכל, לא משנה שהם מזלזלים וצוחקים על האוכל שלא טעים

אבל הם רגילים שיש אוכל

פתאום מתחתנים ואין אוכל

בטח שלא בבוקר כשצריך להלביש ילדים ולרוץ לעבודה תהיה מוכנה ארוחה על השולחן

אני אישית רק כוס מים אפילו קפה לא שותה , אין זמן

אז מה לעשות בעלך תסבירו לו היה רגיל. וזהו החיים משתנים

שיארגן לעצמו לחם או יקנה לחמניות ויקפיא או יקנה בדרך וכו

גם אני ככה. שמה במקרר בעבודה ירקות קונה ולחם מקפיאה מחממת וכו

וכמה פעמים אני גם מדלגת על ארוחות /ערב/ צהרים כי בדיוק נגמר ונתתי לילדים ואין לי כח לעשות כלום לעצמי

את נשמעת מאוד מתוסכלת.

אני מבינה שאת מבחירה בבית, אבל הייתי ממליצה לך לעשות גם דברים נוספים.

לצאת, לראות עולם, לקבל הערכה חיצונית שלא תלויה רק בבעל ובילדים, ללמוד משהו. אולי להעביר חוגים בבית או שיעורים פרטיים?

לדעתי, יעשה לך טוב.

גם אם זה נראה לך קשה להכניס ללוז שלך עוד משהו - לפעמים זה הכרחי, פשוט כדי לקבל פורפורציה.

אם הייתי כל הזמן בבית עם הילדים, ומחכה כבר שבעלי יגיע, ואז, כשוהא כבר היה מגיע, הוא לא היה עונה על הציפיות שלי - הייתי גם אני משתגעת...

ודרך אגב, מה זה לא מבינה בחשבונות, ארנונה וכו' - את בהחלט יכולה להבין, זה לא משהו מדי מסובך. גם לא תאריכים לועזיים - אם זה מציק לו, אז תתחילי להתעניים, אלה דברים ממש לא מסובכים מדי, פשוט כנראה נוח לך להיות בקופסה הקטנה שלך ולזרוק הרבה מהאחריות עליו, זה לא תמיד פייר. אם זה בא לו בטוב, אז סבבה, אבל אם זה מתסכל אותו, אז כמו שלך יש תסכולים, גם לו יש, והם לא פחות מוצדקים. רק שלו יש חיים אחרים מחוץ לבית, ולך אין, ולכן את יותר מרגישה את התסכול...

תתחילי ממוכרת פרחים, כי זה יצירה זה כיף זה לא כמו שאת מתארת להיות תקועה בחנות

אפשר לקחת חנות פרחים להרים אותה מאפס למיליון, עיצוב החנות מחדש, עיצובים חדשים של זרים \ השמים הם הגבול.

ואם את לא מרוצה את יכולה אחרי שלושה חודשים לעזוב, את לא חותמת חוזה על מס' שנים

אם לא יצליח שם תנסי משהוא אחר, את לא חיבת כלום לאף אחד

תפני אלי בפרטי.

מכירה כמה שעשו את זה בתור נשואות. אומנם הכי הרבה היתה עם 5 ילדים, אבל אין הרבה הבדל בין 5 ל-7.

ודווקא הנשואות עם הילדים הן הכי רציניות.

ויש לך כבר תואר, כך שאת יכולה לקבל פטורים מקורסים, תלוי מה למדת קודם.

זה דורש השקעה, אני לא אומרת שלא, אבל להפעיל בחזרה את הראש והידיים, לראות סטודנטיות אחרות, ללמוד דברים חדשים - זה הזמן. לדעתי אלו לימודים מעניינים, מבחינת משכורת - תלוי איפה את עובדת, יש מקומות מתגמלים יותר ויש פחות. (ואחותי, גם עשתה שינוי ממש משמעותי בערך בגיל שלך ולא מצטערת לרגע!)

ואני אומרת לך - הכי רציניות והכי משקיעניות. כי הן ידעו שהן לא באו לבזבז את הזמן והעריכו כל טיפת לימודים. וגם היום הן מוצלחות מאוד בעבודה.

(גם אני בת 33, עוד מעט 34...)

גיל עמוס, מלא באתגרים, אבל גם גיל יפה, בו את כבר הרבה יותר בוגרת, ועם הרבה יותר ניסיון חיים, ומצד שני - יש עוד הרבה שנים לפנייך.

גם גיל 40 הוא גיל מצויין לעשות שינוי.

אל תרגישי "זקנה"  או "חסרת ניסיון", את לא זה ולא זה. גידלת 7 ילדים בהרבה השקעה ואהבה, וזה מקסים - אבל אפשר תמיד לעשות קצת שינוי.

ואם מתאים לך, כמו שכתבו, ללכת על משהו פחות מחייב - תלכי על זה.

(לי תמיד היה חלום שבעלי יהיה מליונר, ואני לא אצטרך בכלל לעבוד, אבל אצא לעבוד בהתנדבות, אולי כי זה גם מה שראיתי אצל סבתא שלי - שהיתה אחראית על כל המתנדבים בבית חולים מסויים במשך 40 שנה - והכל בהתנדבות וכמובן שבשעות וימים סבירים... - גם זו אפשרות אם יש לכם את היכולת הכלכלית. (בסוף החלום לא התגשם ואת רוב הפרנסה דווקא אני מביאה, אבל, נו, מילא...)

 בהצלחה!

פשוט לרדת מהרעיון שהוא ישתתף איתך בעבודות הבית? סך הכל את לא עובדת, אז הגיוני.

קחי בחשבון - שלצאת לעבודה כנראה יהיה לך מתיש הרבה יותר. 

את תוסיפי לעצמך עוד כמה שעות עבודה כל יום(ואני בטוח שיש לך המון שעות עבודה ביום גם ככה, עם 7 ילדים) - וכל זה בשביל שבעלך, א-ו-ל-י, יכין לך ארוחת ערב פעם בחודש, ואולי ישטוף כלים מדי פעם.

את תעבדי הרבה יותר ואולי תתישי את עצמך. ודאי יחסית למה שאת רגילה.

מה שאני מציע זה לשאול את עצמך - למה אני רוצה לצאת לעבוד?

אם זה כדי לאזן את הענינים בבית, כמו שזה נשמע מההודעה שלך למעלה - לענ"ד שכרך יצא בהפסדך.

אם זה כי את רוצה, מסיבות אחרות, שקשה לך בבית הרבה שעות או משהו - זה משהו אחר, וזה בהחלט יכול להיות כדאי, כמובן שעם מודעות מלאה למחיר שזה בוודאות יגבה ממך.

ואמא שלי, וגם סבתא שלי, מיד הכינו לאבא את הארוחות, גם כשהן עבדו.

אני זוכרת עד היום את אמא שלי מבקשת ממני לחמם לאבא את המרק כדי שיהיה חם בדיוק כשהוא יגיע... ולמה? כי שניהם באו מבית שהסבתא עשתה הכל, אבל הכל לסבא, ושניהם אשכנזים משכילים למהדרין.

לעומת זאת, בעלי תימני, ודווקא אמא שלו הרגילה את אבא שלו לעשות הרבה בבית, כי אבא שלה היה כזה. להם היה קשה בנישואין, כי היו להם ציפיות שונות, אבל אני הרווחתי, כי בעלי עושה המון!

תבדקי מה אמא של בעלך עושה בשביל אבא שלו ולפי זה תביני את הציפיות, למרות שלפעמים יש גם ציפיות שלא באות מהבית...

לצערי מכירה כמה נשים שבוחרות להישאר בבית- ואני ממש מכבדת!!- אבל מתוסכלות ומחפשות להתגאות בדברים שלא תלויים בהן

 אין הבדל... תשתחררי מדעות קדומות..ונגיעות גאווה. אשכנזים משכלים לא יותר טובים מעדות המזרח משכילים

בס"ד

לשמוע ביחד שיעורים על שלום בית וללכת לייעוץ.

ולדבר על הכל פתוח!!

אפשר הכל, גם להיות מלאכים

השאלה אם זה משהוא שבכלל שייך לבקש . לדעתי זה מוגזם

והוא כועס ולא מדבר

כי רוצה גם ארוחת בוקר...

אם מתחלקים ומקובל על שתיהם ברור שזה בסדר

אבל לא בצורת האשמה לאישה שהיא חיבת

ברור שארוחות זה חשוב

אבל לא כשמטילים אשמה על הצד השני

אני נגיד לא אחשוב שבעלי אשם בכאבי הראש שלי בבוקר כי לא הכין לי ארוחת בוקר

והוא גם לא יחשוב להפך.

כל זוג עם ההסדרים שלו והחלוקה שלו העיקר שכל צד לא ירגיש שהוא מתמוטט מהנטל והוא המנוצל

הוא לא רצה להגיד לך, כי הרגיש שזה סתם יתסכל אותך, ובכל זאת, כשהחבר אמר לו את זה זה עשה לו קווץ' בלב...

באופן כללי, אני לא אוהבת את אלה שמתפארים בבן זוגם - מה זה עושה טוב למי ששומע?

ובלי שהוא רצה - הוא השווה. זה לא עשה לו טוב אבל זה קרה. הוא העדיף לשמור, אבל את לחצת עליו לספר..

וכשהוא סיפר - התפוצצת... זה לא יעשה לו חשק לספר שוב, את מבינה את זה, נכון?

גם אמא שלי קמה תמיד להכין לאבא שלי את ארוחת הבוקר, זה חלק מהמערכת הזוגית שלהם. גם סבתות שלי היו עושות את זה. ודווקא חמותי, שהיא אישה מאוד משקיענית, לא עושה את זה, אלא בעלה דואג לעצמו. למה? כי ככה הם יצרו לעצמם את הזוגיות. אני לא זוכרת שעשיתי את זה מעולם.. אם כבר, בעלי הוא זה שמפנק אותי בארוחת בוקר מדי פעם.. האם בגלל זה אני אישה פחות טובה? לא ברור לי. יש לי דברים טובים אחרים.

האם אני פחות מפנקת? כנראה שכן... אני צריכה להודות על האמת...

יכול להיות שהוא כן רגיל לזה מהבית, יכול להיות שאת לא, ולפעמים ההרגלים האלו נוטעים בנו ציפיות - זו זוגיות טובה, זו זוגיות פחות טובה - ועל הציפיות האלה חייבים לדבר, בנחת וברוגע, בלי עצבים.

זה לא אומר שאת אישה פחות טובה, זה פשוט אומר שהוא ציפה. את לא חייבת להענות לציפיה הזו, את יכולה מדי פעם לפנק אם בא לך. 

וגם - ללמוד לא ללחוץ עליו, לא תמיד זה מתאים לו. לפעמים הלחץ הזה פשוט לא עושה טוב לאף אחד. דווקא כשהוא סגור, אל תתייחסי לזה, ואחרי יום יומיים - תפני אליו באוירה נינוחה על כוס קפה ותשאלי מה הציק לו.

לפעמים לוקח זמן לגברים להפתח וללמוד איך להגיד מה מפריע להם, בזמן ובמקום הנכון.

וכשאת כן רוצה להפתח ולדבר, לחשוב איך את מרגיעה את עצמך קודם, כדי שגם אם תשמעי ביקורת, תדעי להגיב עליה בצורה שלא תחסום אותך.

את נשמעת אישה טובה שרוצה לתת מעצמך הרבה לבעלך, ורוצה בזוגיות טובה. אני בטוחה שאם תכיני את עצמך היטב לשיחות ביניכם, תצליחו לגיע לעמק השווה.

"למה הוא שומר בבטן".. זה די ברור.

הרי את אומרת בעצמך מה קורה כשהוא אומר...

אז מבחינתך, את צריכה להחליט אם את מסוגלת להקשיב לו באופן אחר. אם לא, צודק שאנו אומר.

איך להקשיב באופן אחר? לא לקחת יותר מידי ללב. להחליט מראש שאת מקשיבה עניינית. אם משהו נכון, אז לומר, טוב שאמרת, ממש טוב. נשתדל..  כך הוא יאמר גם להבא. 

אם משהו שאת חושבת שנכון חלקית, תסבירי מה נראה לך נכון ומה לא.  אם נראה לך שה"טענה" אינה נכונה, תסבירי למה לא.

את צודקת שזה קצת קשה, כי את נעלבת כשמרגישה "מואשמת". אבל בסופו של דבר, התייחסות עניינית, תועיל הרבה יותר.

אם הוא היה שואל, היה מקום לדבר על כך שכל אחד צריך לצפות מעצמו, ולהשתדל להנמיך ציפיות מהשני, כל זמן שיש יחס טוב זה לזה.

מצד שניכם, נראה הכי טוב שתיזמי שיחה בזמן רגוע.

תגידי לו, חשבתי על מה שאמרת שאתה מרגיש מאז החתונה שאתה מעניק ואני לא. קודם כל, תודה שאמרת את ההרגשה מצידך, כי אני דווקא הרגשתי נותנת מעצמי בהרבה דברים אחרים, והכי חשוב לי הבית והקשר איתך. אז בוא ננצל את זה למשהו טוב: אתה תגיד, לא בהתלוננות, בצורה נעימה, באיזה צדדים אתה מרגיש שחסר מצידי. אני אומר מה אני חושבת שאני משקיעה גם כן, ואם משהו נראה לי ציפיה מוגזמת ממני; נסכם דברים ביחד, ונשתדל לשמח אחד את השני..

זו יכולה להית שיחה ממנפת. להחליט מראש - לא נעלבים. לומדים זה את זה. לגמרי טבעי שיהיו ציפיות/הסתכלויות שונות. איש ואשה זה שונה. לא כ"כ הרבה זמן נשואים. לא לפחד מזה.

בהצלחה.

את לא חוששת שבעלך יראה את זה???

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)