איך אפשר להשאיר את הרעש (ואת הראש) ולהמשיך בלעדיהם?
אז בעצם אף אחד לא בורח.
מי שבורח פשוט מדמיין. נהנה מהאשליה שהכל נשאר מאחור ואז מגיע ומגלה שהכל בא איתו
אין על אלוקים. מי יכול עליו?!
ולא נורא אם לא מובן. אני והוא הבנו


הבוקר בתור למוסד הקפאין כמו איזה עלוב חסר אופי
לפניי בתור עומד מישהו עם חולצה שכתוב עליה בענק "ואהבת לרעך כמוך זו לא רק סיסמה זו דרך חיים"
שתי דקות מאוחר יותר כשהבריסטה החמודה התבלבלה במשהו עם הקפה שלו הוא לא הפסיק להשתולל עליה, עצבני
פתח במונולוג שהרעיד את המקום עם כל האיומים הקבועים שלא התעמקתי בהם.
אני אספתי את הקפה שלי ולא יודע למה עלה לי המשפט של ניטשה על הנוצרי היחיד מת על הצלב.
כל השאר הם סתם סמרטוטים שמנסים לאמץ אידיאל חיים נשגב כשבפועל כלום לא קורה.
כל זה בלי קשר לדת, העוקץ יהיה מובן תמיד.
החיים לא משעממים לרגע כצופה מהצד אז בטח כמשתתף
לפחות נהנה מהם בקטע מהותי
כשהגעתי בוקר אחד לעבודה. בכניסה לחניה בדרך כלל יש זיהוי ופתיחה של השער לפי הרכב.
אותו בוקר לא קרה כלום. אני עומד שם עם הרכב וכלום. מאחורי מתחילות להגיע עוד מכוניות ומתחיל להיות עצבני, מתח באוויר.
אין שומר
אין נציג
אין כפתור לשוחח עם אף אחד
כלום
מתחילים לצפור מאחורה כל המניאקים והמכונה בלאקוניות מודיעה שאין זיהוי.
לזה בדיוק היתה הכוונה באבסורד של הקיום כאן
כשכולם צפרו והתעצבנו וכבר ניגשו אני חייכתי קצת מחוסר האונים הקולקטיבי מול האדישות של היקום.
למה בסך הכל ציפינו? להגיון פשוט
רק להיכנס לעבוד
רק להחנות
להגיע למלא את חובתי הגברית בפרנסת הבית והמשפחה
ומולי יש שתיקה
אפילו לא התנגדות אקטיבית רק אדישות ושתיקה
אטימות
מספיק זה בשביל למלא את הלב והראש
המערכת תמיד תיתקע התגובה שלנו זה כבר משהו אחר
אבל לפני שאיהפך למטיף דביק ומורם מעם אציין שכמובן קיללתי את המכונה המ*#%&ת ודי נהרס הבוקר
יש לדמיין את סיזיפוס מאושר
שאני נכנס בבוקר למשרד
הריטואל הקבוע של הנחיתה, לאט, לפני הכניסה לעבודה
גולל קצת
חושב
כותב לפעמים או קורא
ואז פותח את המחשב
מסך בית של נופים ציוריים בצפון פרובאנס, טאצ' של AI שרק מעצים את החוויה.
השלווה והרגש
רצון לפתוח בחיים חדשים, חלומות ממלאים את הראש
ההכרה חולמת ומתפרעת עם הדמיון באיזו עיירה רחוקה
שקטה
עם איזו מקומית חמודה ומשפחה כפרית
מקצוע מקומי
טכנולוגיה ממש בקטנה אם בכלל
קמים לזריחה ישנים בשקיעה
בית קטן
חצר גדולה
הכל בטבע
גינת ירקות
ובכלל הכל כמו בסיפור שהצילום מספר באלף מילים או יותר.
הראש ממשיך לטייל לבנות עולמות ולהחריב
ושוב
ואז בבת אחת בלי הכנה מוקדמת העכבר זז
הכניסה למחשב מבוצעת
ואני מוצא את עצמי מול טבלאות אקסל
מספרים
במציאות אפורה שהיא בעצם המציאות של כולם.
גם של ההיא מהכפר הרחוק בסקוטלנד או לא יודע
שרוצה לעבור לעיר
לחיים נוחים
למשהו אחר
שפותחת את המחשב שלה או מה שמצית לה את הדמיון למציאות אחרת
טכנולוגי יותר או משהו אחר
זה תמיד שם
מזל שיש הרבה עבודה אחרת הראש באמת היה משתולל לי כשהוא לא עסוק
תכבד העבודה
הכל מבולגן
ואינטנסיבי
להוסיף לזה תקופת בחירות וסיר הלחץ הזה יהפוך לפצצת מימן שלא נבראה
לדעתי צריך להוציא את המזגנים מחוץ לחוק או שחבורת לודיטים יורידו את החשמל הכללי
עם החום הזה נראה מי חזק מנטלית
מוסרית
שולט בעצמו ובכלל
אבולוציה של החזק שורד רק בהיבט קצת אחר
נשמע כמו סיפור שהיה שם בצל את 1984
קקוטופיה כזאת שתוביל לאפוקליפסה
ואז המשיח בטח יגיע
יש משהו באוויר
מריחים
רק שיהיה טוב
רק ותיקים יכולים להגיד את זה.
אולי בקרוב. ואולי בככל לא.
אבל מה שיש בפנים מצטמק ורע לו
You're not crazy
Here's the proof
So why this is so hard for me to process
It came from nowhere without warning or explanation
I'm pretty sure he wrote ptsd
And today she wrote cptsd
And it's good. But why I'm overthinking about it
You never spoke about it
And it exists anyway
Because it's obvious
And finally someone noticed and believes you
So it's good
Why are you so difficult girllll
Pff
Everything is too much right now
Can I run to the ocean please
I need nature and them in my hands and a hug but maybe that is not a really good idea
Today during the session suddenly the computer made a loud noise and I jumped
I hate this
My body reacts to everything immediately and with strong reactions
And it controls me
And it's fucking sucks
And painful in so many ways
I need to sleep for at least two years
Maybe that would help somehow
Wake me up when everything will be okay
?Ok
בואי נחליף את המילה יציבות
עם המילה ביטחון
איזה חג
אפשר למדוד איתו כל כך הרבה
אז עבר נכון אבל עדיין
עברתי באותו יום ליד דוכני פרחים שיש רק ביום שישי
מלא ורדים ומבצעים על לבבות
מקווה שהם יקנו רק מספר אי-זוגי של ורדים ולא 13
כולם מחזיקים ידיים
אין טיפת פאסון רק תחרויות סמויות
נכנס לפיצוציה אנונימית עם אור לבן של פלורסנט דהוי
לפני בתור חייל שמחזיק קופסת שוקולד מלב ונראה אבוד
הוא שואל את המוכר אם יש לו כרטיס ברכה מוכן לקנות
המוכר, איזה גבי עם זיפים קול צרוד וגורמט, פותח מגירה ומושיט לו בריסטול לבן מקומט
קח תכתוב לה ברכה בעצמך
אם היא אוהבת אותך היא תרצה את זה יותר מאיחול מוכן שתקנה באיזה חנות.
האבדון מעולם לא היה כל כך ברור
עצות לאהבה מהפיצוצייה של גבי בדוק ומנוסה
יצאתי משם עם מה שהייתי צריך כשהחייל יושב בחוץ על ארגז הפוך מגרד בראש וכותב סרנדות שלא היו מביישות את פול ורלאן
אני הסתפקתי במחווה בסיסית של סידור הבית
שחרור שלה למה שיבוא לה
לקחתי את הילדים
מה צריך יותר מזה
מה יש לעולם להציע ששווה יותר מזה
אולי מלא בירה עם גלן מורנגי להמשך הערב
הניסיון זה המורה הכי טוב
להיות חכם לא צודק
Eventually I'll bleed to death
את לקראת סיום
עוד קצת ואת אחרי זה
נכון
מיצית מזמן
את לא יודעת מאיפה להתחיל להסתכל על זה
זה מתסכל אותך
את עסוקה בהישרדות
אז מה זה משנה הדברים האלה עכשיו?
נכון
אבל בבקשה
אל תוותרי עכשיו
קחי עוד נשימה
עוד שנייה
תעשי את זה
אל תוותרי עכשיו
אני יודעת שאת כבר מזמן אחרי הקצה
אני יודעת
אני יועדת שכבר לקחת נשימה יותר מדי פעמים
אני יודעת
אני יודעת שכבר נמאס לך
את על המיכל הרזרבי
אין לך מאיפה להביא עוד
אבל בבקשה
בבקשה
תתאמצי עוד טיפה
בבקשה
עוד 3 עבודות
זה הכל
אל תוותרי עכשיו
הכל סוער ולא יציב
אז בואי
בבקשה
בואי תסיימי עם זה
בבקשה