ואולי בעצם שנינו, זה הרי לא סותר.
ולא רק שלא סותר, ייתכן וזו אפילו סיבה ותוצאה.
ואם אכן כך, אני שוב תוהה, אני דפוק בגללו או שמא הוא בגללי.
וזו התהייה היחידה לעכשיו, את השאר כבד לי מדי לכתוב כרגע (כנראה שגם לא אכתוב אז אל תצפו
). בפרק הבא (שלא יהיה ככל הנראה כאמור): על מלכוד 22 של הבדידות, על כלובי זהב וסורגים דמיוניים ממשיים מאין כמותם, ואולי גם על הדשא של השכן שנמצא מאחוריהם.
ועוד מחשבה - מה לי לחשב חשבונו של עולם, גם ככה הוא יישאר בשלו. כבר אמרנו שהעולם דפוק, עובדה שהוא לא מתנהל כמו שאני חושב. ייתכן שבאמת היה עדיף שאני ולא הוא (או הוא, או היא), אבל מעניין מישהו מה נראה לי?