הראיה היא שאנחנו סומכים על המסורת כפי שקיבלו אותה חכמינו.

לא משנה מי מקור המידע, כשחכמים הסכימו עליו, הוא עמד במבחן הזמן.

אפילו נגד "ידיעות מדעיות" מוזרות כמו שהעולם שטוח.

מכיר את פולמוס flat earth החדש?

מעבר לכך יש מאמר מעניין על מקור חכמת יוון מהיהדות, התפרסם בכתב עת תורני כלשהו אם זכרוני אינו מטעני. מאמר רציני ומעניין.

"הפולמוס החדש" הוא תיאורית קונספירציה מטופשת שכל ההוכחות הכי מוצלחות שלהם הם ברמה של "היו מסטיקים בתקופת בית שני כי הנה נמצאו כמה מסטיקים דבוקים באתרים ארכיאולוגיים בעיר העתיקה", על כל"הוכחה" שלהם תוכל למצוא אין סוף הסברים הגיוניים אם רק תשכיל להשתמש בגוגל.

כי אולי הנביאים ידעו זאת לפני היוונים?

והרבה מדברי חז"ל מסתמכים על דעות של חכמי יהודים (למשל מובאות מחלוקות ביניהם לבין "חכמי אומות העולם", כך שהם לא קיבלו כל מה שאמרו חכמי אומות העולם), וחז"ל ידעו דברים רבים גם ללא חכמי אומות העולם (למשל קידוש החודש), 

הקטע הוא לומר את זה לפני...

התיאוריה שהתנינים הגדולים היו הדינוזאורים מעניינת אבל רבנים בכירים היו דווקא צריכים לשמוח כהתחילו להופיע המאובנים ובמקום זאת הם מיהרו לפרסם כל מיני תיאורויות אחרות, בעיקר להכחיש את הממצאים, במקום התיאוריה הזו ולכאורה זה היה צריך לקפוץ לעין שלהם בראשונה, אגב אני לא מכיר רב אחד שטוען שזו הכוונה בספר בראשית.

מה גם שהיו הרבה חיות פרימיטיביות אחרות חוץ מהדינוזאורים.

חוץ מזה חלק גדול מהדינוזאורים לא נראו כמו תנינים, אפילו לא כמו לטאות.

הרבנים ניסו להגן על הדעה הזאת, כדי שאנשים לא יטעו לחשוב שהמשמעות שיש כאן בעיה אמונית, בכל מקרה לכל העמים היו מיתולוגיות על כל מיני חיות גדולות, ובכלל גם הדינוזאורים זה יותר אגדה מאשר מדע, כי מצאו בסך הכל כמה דברים שנראים כמו חלקי עצמות בודדות, ועל סמך זה דימיינו - לגמרי דימיינו - מבנה גוף שלם. אף אחד לא יודע אם היו חיות ואיך נראו. נכון, סביר שהיו חיות ושהיו חיות גדולות. מעבר לזה אף אחד לא יודע מתי ואיך ומה עשו ומה היה מבנה הגוף שלהם. למעשה, כנראה קשה גם להוכיח באופן ממשי את עצם קיומם.

שהחוקרים החליטו להרכיבם יחד. מעבר לזה, רוב המידע שהחוקרים נותנים הוא סיפורים: הדינוזאור היה... בעל גוף כזה וכזה, מתנהג ככה וככה, אוכל את זה ואת זה, בשיטה כזאת וכזאת, וכל מיני תכונות גוף בסגנון חילוף חומרים וכו'. זה מידע שמוגזם להוציאו על סמך עצמות, ודאי עצמות בודדות. וזה גם לא מחקר מדעי שיטתי. כי מחקר מדעי שיטתי צריך לחלק בין מה ש"ידוע" לבין מה ש"משערים", ובאיזו רמה "משערים", וכמו כן להסביר מה ההוכחה לכל דבר "ידוע", ומה הסיבה שבגללה "משערים" כל "השערה". כל עוד לא עשו את זה, אין לי סיבה להתייחס לזה כאל מדע ממשי.

טוענים על שלדים בודדים שנמצאו בשלמותם. אבל לפי שיטת הרכבת עצמות הדינוזאורים, יש לחשוש ש"שלד בשלמותו" פירוש הדבר 10 חלקי גוף במרחק מאות מטרים. זה סביר לחבר, אבל לא מוכרח, ובכל מקרה כמו שאמרתי העובדה היא שרוב "מדע הדינוזאורים" עוסק בעצם באגדות. גם תיארוך הדינוזאורים הוא לא בטוח לדעתי, כי אין עדות נסיונית על אמיתותו של תיארוך כזה.

ובכלל, עצם הטענה של האמונה בדינוזאור על סמך עצמות, איננה טובה מאמונה באלוקים על סמך ניסים שקורים מידי פעם.

מ.ש.ל.

תמיד יש שאלות ותמיד אפשר להגיד "מה עם זה? ומה עם זה?". אבל ברגע שאתה מוצא ממצאים חוזרים ונשנים, כמו עצמות דינוזאורים, אז גם אם אתה מסתפק מה היה ואיך היה, אתה עדיין מקבל את העיקרון ש"היה משהו בעל משמעות, שראוי להתייחס אליו ברצינות ואפילו לבדוק אותו ולתת לו מקום מכובד בתיאוריה ובחשיבה מעשית"

זה נכון לגבי הדינוזאורים - מצאנו הרבה חלקים קטנים, ועוד כמה שלדים גדולים ושלמים אם כי בודדים, אבל יחד אפשר להבין שהכל מצטרף לדבר גדול ועצום ומעורר התפעלות, ופשיטא שיש כאן איזשהוא ישות פעילה שעומדת מאחורי העצמות=ישות הנקראת דינוזאור.

כך גם כאשר רואים הרבה ניסים קטנים, ועוד כמה ניסים גדולים  ושלמים גם אם בודדים, אז אפשר בהחלט להבין שהכל יחד מצטרף לדבר גדול ועצום ומעורר התפעלות, ופשיטא שיש כאן אישזהוא ישות פעילה שעומדת מאחורי כל הניסים - ישות הנקראת אלוקים.

מ.ש.ל.

א. בדברים האחרונים הלא התייחסתי לדינוזאורים כאל שאלה בתיאולוגיה, אלא כאל שאלה כללית - בדיוק כמו שאתה קורא לחלקי עצמות "הוכחות" למציאות הדינוזאורים, למרות שיש הבדל גדול בין למצוא חלקי עצמות לבין לראות דינוזאור, כך בדיוק אני קורא לכמה ניסים מקומיים שמתרחשים מידי פעם - אני קורא להם "הוכחות" לקיום האלוקים למרות שיש הבדל גדול בין למצוא כמה ניסים מידי פעם לבין לראות את אלוקים; ובדיוק כמו שאנו מאמינים במציאות הדינוזאורים למרות שההוכחות הם חלקיות ולא ברורות, ואנחנו אפילו מרשים לעצמנו לבנות מבנה משוער של המוני דינוזאורים שרובם לא נתגלו באופן שמספיק בשביל מבנה ברור. כך בדיוק אנו יכולים ללמוד על אלוקים למרות שאנחנו עדיין לא ראינו הכל. 

ב. אני מסכים שהסרטונים מוגזמים, אין לי עניין לתמוך בהם אלא בתורה, ואני מתעניין בדברים האלו באופן כללי.

יש מסורת שאבדה מאיתנו לגבי קידוש החודש, לא מחייב שזה הלכה למשה מסיני, רבים מחכמי היהודים היו אסטרולוגים, זה היה אז בתקופה שהרבנים גם עבדו, אבל נניח לזה, אז יכול להיות מאוד שהחישובים דווקא החלו אז.

עד היום לא ניתן לחשב *במדויק* את מסלול הירח אלא בסטייה של *800 מטר!* ועובדה ששלחו חללית לירח, אם לא היה ניתן לחשב כלל את המסלול זה היה בערך כמו לירות כדור לתוך קהל של מליארדי אנשים בעיניים עצומות ולקוות שפגעת באדם הנכון.

והחישוב הלא מדויק הזה היה ידוע גם ונשכח מאיתנו, אין אפשרות לדעת אם ידענו זאת לפני או אחרי המדע.

מבחינה עובדתית והיסטורית יש לנו ספר מלפני 1500 שנה שכותב חשבון שזהה במדוייק לחשבון בעל הדיוק המקסימלי האפשרי שקיים היום. זה לא אומר לך משהו?

בתכל'ס הם ידעו, ויש עדיויות לכך שהיו להם ידיעות ברמת דיוק גבוהה

בהנחה שהתנינים הגדולים הם הדינוזאורים, נו שוין, עוד דרך על תירוץ שאלת גיל העולם, נחמד.

יש הרבה יצורים ימיים בעלי קשקשים ולא בעלי סנפיר, למשל נחשי מים, אמנם אין דגים כאלה אבל זה רק בגלל שההגדרה המדעית ליצור "דג" בימינו או לקבוצת בעלי חיים ימיים שעברו בעצים אבולציוניים מסוימים, בעץ האבולציוני של הדגים הסנפיר הגיע אחרי הקשקשים.

שאר היצורים הימיים גם מבחינה הלכתית אסורים לאכילה, כך שחזרנו להתחלה

מכיוון שההבחנה בין דגים לשאר היצורים הימיים היא ברורה. וחוץ מזה שבתורה כתוב "מכל אשר במים", ולשאר היצורים הימיים הרי אין סנפיר וקשקשת.

יפה.

פרפראות נחמדות.

כשהרב קוק פגש את אינשטיין הרב אמר לו שהתיאוריה שלו כבר כתובה בקבלת האר"י, אולי לזה הכוונה.

בכל מקרה המדע עוד לא סיים לתרץ את המחלוקות בין תורת היחסות למכניקת הקוונטים, התיאוריה של המימדים המקופלים יכולה גם להיזרק יום אחד לפח הזבל של ההסטוריה המדעית ואז יצטרכו לעשות סרטון אחר, קצת חבל, בערך כמו שזרקו לפח את תיאורית הגלגלים של אריסטו, לא נעים.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום