לק"י.

לתפוס איזה גבעה בשומרון.. ולהציב עלי'ה חופה ושולחנות.
להגיש לכל סועד בורקס, כוס מיץ תפוזים, ו... טוב אני מאמינה שי'הי'ה אפשר למצוא מה לעשות בשאר הכסף.. לא?!

  אחחח... העיקר שאתה מתחתן...

[רק בגלל זה -ממש מפחיד לצאת עם בנים מתורת-החי'ים..]

לעזיבת הישיבה,סתם

פשוט וקל,הכלה לוקחת שמלה לבנה על גבול השמנת מגמ"ח
הלהקה היא הלהקה של הישיבה
האולם הוא אולם בית כנסת מקסימום,מינימום זה החדר אוכל בישיבה

סתם ברצינות,זה אפשרי וזה דבר חיובי שקיים בישיבתכם.

בשבח והודיה לה' יתברך!

הננו שמחים להזמינכם לחתונת ילדינו..

שתערך בחצר גן אורה..

בליווי אורית המפעילה!

אין להביא אחים ויש להביא סנדביצ'ים!=]

*ניתן לקנות ארוחה קלה במקום.

*יש אפשרות לפתיחת דוכנים (הפצות וכדו')

ה' הוא המלך! ר רמ רמב רמבם מטבריה!!=]

קורע..

בתורת החיים חייבים להתחתן ב-6000 זה התקציב?

 פשוט לא כ"כ הבנתי את השירשור הזה...

בס"ד

ויש לי כמה חברות שהתחתנו עם חבר'ה משם-אחת התחתנה במערת המכפלה ואחת בחדר אוכל של ישיבת נחלים..

היית בחתונה הזאת ? איך היה ?

בס"ד

היו במערה.

בחתונה אחת, הכלה קבלה את האורחות למעלה- באוהל שרה, החופה הייתה למטה ברחבה, ולסעודת-המצווה היו הסעות- זה היה בקריה בישיבה.

בחתונות האחרות, מקום ישיבת הכלה+האוכל היה על הדשא. זה אחד הדברים היפים!

דבר אחד הציק לי יותר מכול ברשימה שלך- הסעודה...

עד שחברות שלי משקיעות בלנסוע ולהגיע- אני לא יכבד אותן בארוחה נורמאלית?!

קצת כבוד למי שעבדים הכי קשה בחתונה- החברים...

בס"ד

אני חושבת שלחברים מגיע קצת יותר מבורקס ולחמניה..ברור שיש מנות משמחים~חברים..אבל לא צריך להגזים..

בס"ד

מעבר לכך שאני חושב שצריך לעבור למה שהיה מקובל פעם שכל אחד מביא איזה אוכל או משקה וכך מרימים חתונה. החבר'ה כנראה לא מבינים מהי עלות משפחה, ולא מבינים שיש מציאות של אנשים שמכניסים 5000 ש"ח לחודש נקודה.

חושב שיש הבדל בשמחה בין חתונה יותר יקרה לזולה יותר

לדעתי ההפך הוא הנכון ההורים כן החתן והכלה היו מעדיפים שיהיה להם יותר כסף

מאשר עוד שניצל לאורחים..

אבל דה עקא זה לא רק אתה מתחתן אלא גם ההורים שלך צריכים להראות את

השאוו שלהם מה לעשות אנחנו כולם חיים בחברה כזו

ההורים שלי יתלו אותי אם החתונה לא תהיה מכובדת מכל מיני הגדות של

כבוד שהם הגדירו ולא אני הגדרתי ומסכים שהכל תלוי בחיצונית ובחברה אבל בכ"ז

מקווה שהנקודה מובנת

שלא רק אנחנו מתחתנים אלא יש עוד שותפים מלבד החתן הכלה לאירוע !!!

חג שמח !

בס"ד

גם עם ה-6000$ זה קשה..(מניסיון של חברות שלי..)..וזה אחרי שהן חסכו בהוצאות אולם..

בס"ד

ריבונו של עולם, מתחתנים רק פעם בחיים. אני מבינה את הרעיון של חתונה צנועה, אבל אין מצווה לבזות את האירוע. ואם יש הורים שיש להם אז למה לא להוציא על זה כסף? זה חטא? לא אמרתי לעשות חתונה מנקרת עיניים אבל חתונה סבירה כן והחתונות של אחים שלי היו יפות ובטוב טעם . 

אחותי היקרה התחתנה התחתנה ב6000$  והחתונה שלה נראתה כמו בת מצווה! היא וויתרה עלה רבה דברים שאח"כ היא הצטערה עלהם... אז למה לחנוק בנאדם?! ולאים עליו שאם לא אז יעיפו אותו מהישיבה?

אני אישית לא היתי מוכנה להתחתן ב6000 אלפים דולר מסיבה פשוטה שאני לא אוהבת שחונקים אותי. והמצחיק הוא שבחתונה של אחותי הוציאו יותר כסף מכל חתונה אחרת.  ומנסיון של ההורים שלי זה כ"כ קשה לארגן חתונה ב6000 אלפים דולר.

לגבי ההורים, מותר להם להוציא כסף מגיע להם! 20 שנה הם גידלו את הילדים שלהם הם רוצים לשמוח ולשמח. ותאמינו לי שההורים עוזרים גם הרבה אחרי אז תפסיקו לבקר את ההורים שלכם ותתחילו להגיד תודה.

דבר אחרון שאני אשמח שמישהו מתורת החיים יסביר לי:

הקב"ה בירך אדם בעושר כלכלי למה להגיד לו תהיה כמו כולם תעשה חתונה פשוטה! חתונה זאת מצווה והוא רוצה לשמוח. אני לא חושבת שכולם רוצים לנקר עינים, לפחות לא ההורים שלי.

אני יודעת שגם בבית המקדש היו קורבנות לעשירים וקורבנות לעניים (מנחות ,תורים ובני יונה) . העולם הזה מחולק למעמדות ואין מה לעשות כנגד זה.  אז למה? למה להגביל?

בס"ד ליקבה"ו

כמו שכבר כתבו פה למעלה כל העניין של הפאר הסתמי הזה בחתונות הוא רק בשביל ה"שיואו" החברתי. האם בחברה של עובדי ה' אנחנו חיים ככה? תתרום את הכסף הזה לצדקה במקום להאביס חמש מאות איש בבשר מעוצב כמו פלסטיק, ובמשקים ששלמה המלך לא ראה בחייו. אה, ושכחתי את כל האוכל שנזרק שם...

זה לא אמיתי, לא בריא ולא נכון לחיות ככה. גם כאדם פרטי וגם כחברה. הבעיה היא שהחברה גוררת את הפרטים אחריה, ויש לחץ לעשות חתונות עם כל הפוזות. אני אישית מכיר משפחה שעברה דירה בגלל שהיא חיתנה שני ילדים, למה לעשות ככה?

ולעומת המקרה של אחותך, אח שלי התחתן מרצון בששת אלפים דולר, אחותי היתה חייבת, ועוד אחות התחתנה מרצונה בששת אלפים וחמש מאות דולר. ולא כי אין לנו. והחתונות שלהם היו נראות טוב מאוד, ואמרו את זה להורים שלי, שממש לא הרגישו שזה היה בזול כ"כ.

זו שאלה של סדרי עדיפויות. לא אמרתי שזה הכי קל בעולם, אבל עם מאמץ נכון וסדר חשיבה הגיוני (ולא להזמין את החברה של האחות של הסבתא החורגת...) זה הולך בקלות. (בכל חתונה הוזמנו משהו כמו חמש מאות איש, וקצצנו קצת, אין מה לעשות).

אני אישית חושב שזה חשוב מאוד התקנה הזאת. וכפי שכבר אמרתי, גם האדמו"ר מגור עשה תקנה דומה.

"אבל אין מצווה לבזות את האירוע" לקחת את הערב הכ"כ משמעותי ולהפוך אותו ל"שואוו" זה בזיון למהדרין של החתונה!

"אני אישית לא היתי מוכנה להתחתן ב6000 אלפים דולר מסיבה פשוטה שאני לא אוהבת שחונקים אותי" אני מאחל לך שעד שחתנך ימצא אותך, הרגשת החנק שלך תעלם מחתונות צנועות. מה תעשי אם להורים של בחיר ליבך לא תהא היכולת הכלכלית של הוצאות בסדר גודל כזה? אה, שכחתי, בטח תבררי לפני הפגישה האם הוא בא ממשפחת מעוטת יכולת...ותפסלי על הסף.

"לגבי ההורים, מותר להם להוציא כסף מגיע להם! 20 שנה הם גידלו את הילדים שלהם הם רוצים לשמוח ולשמח. ותאמינו לי שההורים עוזרים גם הרבה אחרי אז תפסיקו לבקר את ההורים שלכם ותתחילו להגיד תודה." אשריהם ההורים שיכולים להוציא עבור ילדיהם! המציאות הרווחת היא מעט שונה, רב ההורים לא מסוגלים לעמוד בהוצאות, אפילו של חתונה צנועה, מבלי להכנס לעומס פיזי ונפשי.

אני יודעת שגם בבית המקדש היו קורבנות לעשירים וקורבנות לעניים (מנחות ,תורים ובני יונה) . העולם הזה מחולק למעמדות ואין מה לעשות כנגד זה.  אז למה? למה להגביל?"

אם רק בעלי יכולות היו מוציאים עבור נישואי ילדיהם, הייתי שותק, אך הבעיה היא שבעלי היכולת, גוררים אחריהם, גם כאלה שאינם בעלי יכולת. עד כדי שהמציאות היום שיש הרבה יותר מעוטי יכולת מבעלי יכולת, אפילו להוצאות לחתונה צנועה.

"אני חושבת שביום הכי משמעותי  שלי אני ארצה לחגוג אותו בצורה מכובדת ואני אישית לא ארצה שהחתונה שלי תראה כמו בת מצווה. וזה נראה לי מטופש בגלל סיבה כזאת לפסול ישיבה שלמה." לי נראה הרבה יותר מטופש לוותר על בעל מידות טובות שאין להורים שלו היכולת הכלכלית לאפשר לכם חתונה מכובדת- בסטנדרטים שלך.

לא בעיה להרים חתונה ב33000.

השאלה האמיתית היא איפה תגורו..

(אני בכלל לא פה. רק באתי לבדוק אם "עמישב" הפיץ את הפלאייר כמו שצריך ואם התפתחו דיונים כמו פעם שעברה..)

ובקשר לדירה... צריך עוד המון תפילות!!

ב"ה עד עכשיו מהצעד הראשון ה' הנהיג את הכל על מי מנוחות.. ממש גנעדן!!

זו שטות להגביל את כולם לסכומים יחסית נמוכים,הרי אנשים מוציאים על רכב יפה, על אוכל ועל שטויות כאלו ואחרות אבל בשמחת חתונה פתאום כולם נהיו צדיקים וצריך לחסוך בכסף? כל אחד צריך לדעת את יכולתו ויכולת הוריו (את את חוסר היכולת...) וע"פ זה להחליט אם הוא עושה חתונה גדולה או קטנה.

 להגביל את כולם זה חבל,כן-שמי שיש לו יעשה חתונה גדולה ומפוארת,אדרבה,מעמד כ"כ חשוב ומשמח... מה שצריך לעשות זה לחנך את האנשים שמי שיותר קשה לו לעשות חתונה מפוארת לא צריך לקנא ולשפוך כספים שאין על חתונה מפוארת,אלא לעשות משהו מכובד עם מה שיש.

אני ברוח קרב

סתם אני לא

אפשר גם לקחת מניין,לתת להם לחמניה ופסטרמה ולהתחתן,זה לא קשור. השאלה היא אם יש צורך, למה לא להשקיע בחתונה? נהיתה צדיקות כזאת לעשות חתונה מינימלית..זה לא נכון,הנכון הוא שכל אחד ישמח בחתונה שלו ויעשה איך שישמח אותו ביותר בהתחשב במצבו הכלכלי. ברור שגם אדם עשיר יכול לעשות חתונה קטנה,אין בעיה אם בזה הוא שמח אז למה לא,אבל אם הוא שמח בחתונה גדולה,אז יאללה,טוב מאוד,שיהיה שמחה,להקה טובה,צלם,שתיה כדת אין אונס... אין כסף-אז חתונה קטנה.

בקיצר נראה לי שלקחו חסרון שאנשים לא מסוגלים להשתלט על עצמם ומוציאים גם כשאין להם והפכו את זה לאידיאל שכולם צריכים להתקמצן..זה לא נכון.

בס"ד ליקבה"ו

א. למה לזרוק סתם כסף כשזה לא מה שישמח את החתן והכלה?

ב. אם לא מגבילים את זה, נוצר לחץ חברתי והשוואות בין חתונות. אני אישית מכיר אנשים שעברו דירה בגלל שהם חתנו ילדים. לכן, כמנהיג ציבור, חשוב מאוד לקבוע כלל ע"מ שלא יווצר מצב כזה (אגב, גם האדמו"ר מגור קבע כלל למחיר חתונה).

לא בקלות הייתי קוראת לעערב כזה "ערב מטופש"! זה בכ"ז אחד הערבים שמביאים איתם את השינוי הכי גדול בחיי האדם (נראהלי...)

עכשיו: לא אמרתי שהמשמעות נקבעת עפ"י העלות, אך לא ניתן לזלזל בערב. אולי בכמויות הכסף שאנשים שופכים עליו.....

כמעט כל מה שאני חושבת כבר כתבו, אז רק אומר שהדברים ממש לא שחור-לבן. יש צדדים לכאן ולכאן. למשל: למה שאדם שעל כל דבר בחיים הוא משלם כ"כ יקר וארוחות ערב בביתו כוללות כל מעדני עולם,  יבוא פתאום ויעשה חתונה של אוכל באולפנא?! למה שאדם שבא מרחוק ויצא לנסיעה של שעתיים לא יוכל להתכבד בארוחת ערב מינימלת ומכובדת?! למה שחברים שעושים את כל השמח בחתונה יקבלו פיתה עם חומוס?!

ועל כל השאלות האלה יש גם שאלות לצד השני.

אדם שיש לו- לא חייב לעשות משו מפואר אפילו שיש לו כי זה כלל חברתי גורף!!!

ולמה שאדם לא יקבל אוכל מכובד בערב שהוא טורח?! כי אין! (ובכ"ז תחשוב  על הדודים הזקנים וכו'...)

ולמה שהחברים יקבלו פחות?! כי האוכל לא מעניין אותם!!! הם באים לשמוח ולא מצפים למשהו מכובד ויקר (גם לא לצד השני, וכבר הייתי בחתנה של אחת המדריכות שלי שבאמת היתה טרחה גדולה ולא היה לי אפילו בקבוק מי עין גדי עם כוס חד"פ שאני אשטוף בעצמי...אז זה לא!!!)

אבל יהיו כאלה שהתשובות האלה לא יספקו אותם, ובצדק (כי אני לא בטוחה בעצמי מה נכון)
צריך למצוא איפושהו את האיזוןבין כל הדברים והוא לא מוחלט בכלל, ולא ממש תון לפתרון אמיתי.

אגב, כל מה שאמרו על מה שהיה פעם, אז תדעו שמאז ומעולם חתונה היתה ארוע יקר, ומסובך מבחינה לוגיסטית.

אין מה לעשות, חתונה זה דבר יקר בכ"מ והשאלה איך אפשר להלך בין הטיפות הכי ביעילות..

ב"הצלחה!!

למה לפרסם ברבים שאין לך?

למה לא לחיות בצנעה גם אם יש לך מיליונים? לפחות בשביל החברים... וחוץ מזה אם אתה עשיר (מה שאין סיכוי במדינה הזאת, זה מאד נדיר) אז תחיה בחברה של עשירים שלא יקנאו בך ויהיו להם גם חתונות באותה רמה...

החתונה התקיימה 19 יום אחרי שאני ורעייתי החלטנו להתחתן (וזה היה 3-4 חודשים אחרי שהכרנו).

בזכות זה שבאנו לאולמות באמירה של "שבוע הבא, איזה תאריך יש לך להציע?" ולא בקטע של תאריך קבוע מראש לפי תזמורת ולפי הנוחות של אורח א' ושל אורחת ב', קיבלנו מחיר זול מאוד (90 ש"ח למנה) באולם סביר בהחלט.

מספר המוזמנים היה 130, מה שאומר שכל מוזמן היה אדם שאני יודע מיהו ואיך הוא קשור אלי (או רעייתי יודעת), בלי לנפח את מספר המוזמנים בכל מיני אנשים שאני לא מכיר ולא ממש קשור אליהם (כי "לא נעים לי לא להזמין אותו כי הוא גם הזמין אותי לחתונה של הבן שלו" וכו').

השמחה היתה שמחה אמיתית, עם מוסא ברלין, עם צלם תמונות וצלם וידאו, עם שמלת כלה יפה ומכובדת (בלי להתברבר בכל מיני מסחטות כספים עם שלט "סלון כלות"), והמוזמנים ידעו על החתונה טלפונית, ההזמנות היו רק קישוט ולא יותר מזה בטווח הזמן של החתונה.

אחרי שבאו אליו הורים שחגגו לילדהם וקרסו מעומס החובות. כשכולם נוהגים בלעשות חתונות יקרות מי שלא עושה נחשב ל "עני" "מסכן" וכו' ולכן בקהילה עובדת ה' ראוי לעשות את הצעד הזה, לדעתי.

וכמו שטליה אמרה אם סמנכ"ל בנק פועלים הסתדר עם זה אז כל ההורים יכולים.. (למרות שזה לא היה בדיוק 6000$ אבל משהו קרוב)

בס"ד ליקבה"ו

חודשים ארוכים הם לחצו על הרב טל להסכים להם, והוא, כצפוי ממנהיג חברתי שיודע מה זה לחרוג "רק פעם אחת" לא זז מילימטר. לא נאריך בסיפור אבל החתן הוא די ההמשך היחיד של סבא שלו שניצול מהשואה לבד, וכולם זעמו על החתן (שלא באשמתו, כמובן), שכל החתונה תראה זיפת... הוא בא אל הרב טל והציע לו מעין עקיפה- בעל עולם שהוא חסיד של הרב אברג'יל הסכים לעשות חתונה רצינית שהוא יקבל עליה ששת אלפים דולר בלבד ואת כל השאר יתנו לרב אברג'יל. הרב טל לא הסכים. בסוף, אחרי שיקולים ארוכים הרב טל הסכים לזה, אבל אחרי מספר ימים/שבועות הוא אמר לחתן שהוא חזר בו מההתר, אבל מכיוון שהחתונה כבר היתה לא היה מה לעשות. אבל מאז אין כאלו דברים.

לא שמעתי על שבע ברכות שהיה אח"כ, אני יכול לברר, אבל לא נראה לי מתאים שזה באמת היה...

מעבר ליכולת הכלכלית שלהם (ע"ע ההורים שלי וחברים שלהם)

אני חושבת שביום הכי משמעותי  שלי אני ארצה לחגוג אותו בצורה מכובדת ואני אישית לא ארצה שהחתונה שלי תראה כמו בת מצווה. וזה נראה לי מטופש בגלל סיבה כזאת לפסול ישיבה שלמה.

ואיך אתה מרגיש בדייטים עצמם?

זה יכול להיות עניין שכדאי לטפל בו בשלב בחינת ההצעה ועד להתנהגות בדייט עצמו.

'מסתיימים' הכוונה שהיא מסיימת אותם?

אם אתה מסיים, זה בירור מסוג אחד.

למה ההצעה, שנראתה לי בעלת פוטנציאל, כבר לא רלוונטית? מה פגשת שגרם לך לחתוך? זו בעיה בהצעה, כלומר לא היתה שום סבירות, אין שום דמיון/קשר בין הדמויות, או שזו בעיה בתקשורת, ביצירת הקשר?

אם זו בעיה בהצעה, למה הציעו לי? ייתכן ולא מכירים אותי/אותה/לא יודעים מה אני מחפש? למה לא 'עליתי על זה' מראש, בשאלות מבעל הרעיון (מלבד פרטים טכניים ומהותיים כאלה ואחרים, 'למה חשבת שהיא מתאימה לי?', 'למה חשבת שאני מתאים לה?'. לא 'כי לשניכם יש אוזניים/לב וריאות', אלא למה דווקא אני לה ודווקא היא לי. איזו ייחודיות ראית בכל צד שהעלת לך את המחשבה שיכולה להיות התאמה) או בשאר הבירורים. אולי העניין צריך חידוד?

אם זו בעיה ביצירת הקשר, האם נבהלתי משתיקות/משהו ספיציפי שהיא אמרה? האם חתכתי 'כי הרגיש לי' או שיש סיבה שאפשר להצביע עליה? הרם באמת נתתי הזדמנות או שמיהרתי לחתוך כי לא היו לבבות והצעת נישואין אחרי 20 דקות? האם נכון לחתוך אחרי נסיון אחד, כששני זאים נפגשים ומובן יהיו רגעים לא נעימים (וגם לא נוראיים) של שתיקות מביכות, או שנכון לתת צ'אנס נוסף, ואולי אפילו יותר? האם אני באמת בא מוכן לקשר, ובא להשקיע בדייט, או בא 'לעבור אותו' (כמשתמע קצת מנוסח שאלתך), ומיילא כל הדייט לא רלוונטי? האם יש בי פחד מיצירת קשר שגורם לי להיבהל ולהרגיש שזה לא רלוונטי, או אפילו להצביע על דברים ספיצייפיים למרות שהם לא באמת מהותיים לי?

אם היא חתכה, יש בירור נוסף, אך זה כמובן דורש גם את הבירור האם ההצעה היתה רלוונטית. אם לא, למה לא סוננה בדרך? האם ייתכן שהמציע/הדמויות שאצלן ביררו עלי לא מציגים אותי נכון?

אפשר גם לשאול אותה, בטלפון בו היא חותכת או בהודעה אחרי זה, למה היא חותכת. היא לא חייבת לך תשובה, וכנראה שהיא תענה 'הרגיש לי שזה לא מתאים', אתה יכול לבקש הערות/הארות להמשך הדרך, אולי תקבל משהו.

ייתכן שיש בך, במראה/דיבור/התנהלות שלך בדייט משהו מרתיע/מרחיק? האם השקעת בדייט, באת מכובד, פתוח (כמה שאפשר) להכיר, לשמוע ולשתף, התעניינת בה ולא חיטטת יותר מידי? האם חשבת מראש על מקום שנוח לה, מתחשב במה שמתאים לה, לא ליד כל החברות, מקום נעים, אולי אפילו עם שירותים? האם הבאתי לפגישה הראשונה מיץ תרד הולנדי סחוט ועוגיות שעורה ותירס במילוי חסה? התנהגתי מוזר? נסה לשחזר את מהלך הפגישה ולבחון אם היתה התנהגות מרחיקה מצידך.

כשזו אחת או שתיים, יש סבירות שההצעה לא רלוונטית/הן לא פתוחות לקשר, אבל אם זה כבר עם בנות רבות, יש כאן נורת אזהרה לכיוון שלך. מה אני לא עושה נכון.

זו התמודדות קשה. נסה ללמוד משהו מכל פגישה. להתייעל בתקשורת, להכיר גבולות ולהבין מה חשוב לאישה ומה מעניין אותה, למד להתחשב, ובעיקר, להיפתח.

זה נסיון לא פשוט. תדבר עם אבא, תגיד לו, ותתכוון לזה, שקשה לך, שאתה צריך את עזרתו, ושאתה מתאמץ ומשקיע כדי להקים בית לכבודו. קבל את הקשיים הללו באמונה, ויהיו לזכותך.

(מקווה שכתבתי כל מה שחשבתי, כי בטעות מחקתי הכל וכתבתי הכל מהתחלה)

אשריך. יצליח ה' דרכך ותבשרנו בשורות טובות במהרה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

למה גובה הוא מאוד מאוד חשוב? ( חוץ מלהגיע למדפים הגבוהים בסופר)

אני ובעלי נמוכים והחיים שלנו מצויינים ב''ה. מקסימום לוקחים שרפרף 

לחלוטין. זה דבר שלא בשליטתנו בכלל, והוא לא עקרוני למהות של האדם. והאמת שבגלל שזה לא מאוד חשוב אני כועס על עצמי שזה כל כך מפריע לי! באמת. 
אבל כמו שאמרתי, תמיד גדלתי כך שגובה הוא חשוב, תמיד החמיאו לי על זה ותמיד זה היה לי כיף. לכן זה נתפס אצלי כנראה כמשהו חשוב....

כמו הרבה דברים אחרים שמפריעים לאנשים אחרים

אז זה אמור להיות גם מאוד מאוד חשוב כשאתה חושב על הבנות העתידיות שלך, לא?

להיות בת גבוהה מאוד, זה ממש לא קל.

גם להיות בן מאוד נמוך.

אבל אני אומרת, שאו שגובה זה פיצ'ר חיצוני וזה הכל, ואז באמת לא כזה משנה

או שהוא מאוד חשוב, אבל אז זה חשוב לשני הכיוונים שלא יהיה גובה קיצוני. לא?

קיצוניות לא טובה בשום דבר ובשום מצב. לא מחפש קיצון. 
מבחינתי גובה זה לא הכי חשוב, ברור שהעיקר הנשמה והמידות. עם זאת, קשה לי לשחרר את זה. 

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.