בס"ד
שני אירועים ביטחוניים מרכזיים התרחשו במהלך השבוע החולף. הראשון הוא חדירה של אותו מל"ט בשבת לפנות בוקר, מה שגרם להפצצה בסוריה, הפלת מטוס והפצצה נוספת של 12 מטרות ברוסיה. האירוע השני הוא הלינץ' שעשו תושבי העיר ג'נין בשני חיילים שהגיעו בטעות לפאתי העיר. שני מקרים בטחונים חמורים אבל שניהם שונים במה שהיה ושונים בתגובה אליהם.
נתחיל אם האירוע שהיה בשבת האחרונה.
אין מי שלא חש גאווה כאשר הוא שמע על התגובה המידית של ישראל לחדירה של אותו מל"ט אירני, גם המטוס שהופל ע"י טיל רוסי לא הצליחה להרוס את זה. אך אם כל החומרה שמזל"ט אירני שחודר אל תוך שטח מדינת ישראל, אין בכך שום סכנה מידית לביטחונם של אזרחי ישראל. כמובן שהתגובה הייתה במקום וישראל הייתה צריכה להגיב בחומרה לכל מי שינסה לפגוע בה, אבל עדיין החומרה של זה פחותה מסכנה שמסכנת אזרחים מאזרחי ישראל.
בניגוד לכך, האירוע הביטחוני השני שהתקיים היה ניסיון מידי לפגעו בחיילי צה"ל. אז נכון שאותם שני החיילים הגיעו לסיטואציה הזאת אחרי רצף של טעויות מצדם, אבל זה לא פגועה בחומרה הרבה של הפגיעה בחיילים. אבל כאן, בניגוד לאירוע הביטחוני בשבת, עדיין לא שמענו על תגובה חד משמעית של מדינת ישראל כלפי אותם המחבלים שהשתתפו בלינץ'.
הבעיה היא שזה לא רק במקרה הזה. אם ניקח חודש אחורה לניסיון התפיסה הראשון של רוצחי הרב שבח הי"ד, אז נראה איך שוב פעם בג'נין, בתוך שטחי מדינת ישראל, אותם המחבלים הצליחו לפגוע בשני חיילים וראש החוליה ברח. אם דין המל"ט היה שווה לדין רוצחים אז יכול להיות שהיינו רואים איך אותו מקום שבו עמדו המחבלים היה מופצץ מהאוויר, ב'פינצטה' כמו בסוריה, אבל ללא אפשרות שחיילי צה"ל יפגעו. או לכל הפחות היו נותנים לחיילים לפתוח באש לפני שהמחבלים מצליחים לפצוע אותם, כי הרי בסוריה הם לא חיכו לשום איום, פשוט ירו.
אם נמשיך לסקור את השבועות האחרונים אז זה המקום להזכיר שרוצח הרב בן גל הי"ד עדיין מסתובב חופשי למרות שיודעים עליו את כל הפרטים האישיים, את מראהו ולאן הוא ברח. והדוגמאות לכך לצערנו הן רבות.
אז נכון, האיום האירני הוא אחד הדברים שמדינת ישראל, ובמיוחד ראש הממשלה נתניהו, מקדישים לו מאמץ. בשנים האחרונות אין פגישה עם ראשי ממשלות אחרים או נאום שבהם הנושא הזה עולה על סדר היום, ובצדק. אבל שכחנו שהאיום לא נמצא רק באירן אלא האיום נמצא גם כאם בתוכנו.
כמעט כל יום ויום אנו שומעים על זריקות אבנים בכבישי יו"ש, ולפעמים אפילו על אירועים חמורים יותר, ובכל זאת נראה שהכל שנמשך כרגיל. אין ספק בכלל שכוחות הביטחון משקיעים את מלא זמנם על מנת לסכל את אירועי הטרור. משקיע את זמנו בלאתר את המחבלים ולהביא למעצרם. אך אם זאת הרושם הוא שההשקעה היא לא אותה השקעה שמשקיעים באיומים מבחוץ.
המחשבה לכך היא מובנת. כל מדינה נורמאלית צריכה להגן על הגבולות שלה ולא על ליבה. אבל המציאות היא שמדינת ישראל היא לא מדינה נורמאלית, פה האויב העיקרי שפוגע בנו נמצא בתוך תוכנו. לכן, כמו שכנגד אירן, סוריה ולבנון, ישראל יודעת להשקיע את כל המשאבים שלה על מנת שלא יפגעו בה, כך היא גם חייבת להשקיע באיום מבנים, הזה שפוגע בנו יום יום ללא הפסקה.
* נכתב לפני הידיעה על מטען החבלה שפוצץ במהלך השבת האחרונה על חיילים בגבול רצועת עזה.
