ב"ה 5 ילדים, 3 בנות ו2 בנים.

אני לא יודעת כ"כ אם רב יעזור. לרב שלנו יש 8 ילדים (אבל רק 2 בנים, האחרון היה בן).

שאלנו אותו לפני כמה שנים (נראה לי לפני שהקטן נולד) והוא אמר שזה שיקול שלנו, לפי הכוחות וכו'

הוא לא יקח אחריות על ההחלטה.

אוביקטיבית גם אני לא רוצה לקחת אחריות על ההחלטה. זה סתם רצון רגשי כזה, אפילו הייתי אומרת אגואיסטי משהו. 

אני כבר היום סוג של "מתחרטת" על זה שיש לי "הפרש" של 4 שנים בין 3 הקטנים. אבל מצד שני גם יודעת שזה לגמרי לא היה שייך ומתאים,  הייתי צריכה את ההפסקה (ואח"כ זה לקח קצת זמן) ולכן חרטה לא ממש מתאימה. בדיעבד הרי לגמרי היייתי משנה את חיי. אולי משנה מקצוע, אולי מראש לוקחת הרבה יותר עזרה וכו'. אבל בתנאים שהיו אז זה לא היה שייך.

וכתבתי למעלה, שום רב לא יקח אחריות, כשח"ו יכול גם להיות ילד פגוע. אנחנו יכולים רק להיות חכמים בדיעבד, אבל אף אחד לא יודע גם איזה כוחות עוד נצטרך בשביל הגדולים בגיל ההתבגרות ובשביל הקטן.

והכל בסדר גמור. מצד שני נשמע שבעלך ממש לא רוצה וגם את לא ממש רוצה. כתוב שסיכוי לדאון בגיל 40 אחוז אחד בערך וזה לא הרבה. ולרב ילדים רגילים לא עושים שום דבר מיוחד בגיל ההתבגרות ובכלל. אבל להבטיח שלא יהיו שום בעיות ולא תצטרכו כוחות אף אחד לא יכול. ובעיות יכולות לצוץ בכל גיל ומכל כיוון. זה לא תלוי בנו בכלל. 

העניין הוא רצון שלכם וכוחות שלכם. וזה לגיטימי להחליט שמה שמתאים לאימא מהגן לא מתאים לכם. מותר להגיד שאולי היינו רוצים להיות ככה וככה אבל אנחנו לא יכולים. לכל בן אדם יכולות שונות וכוחות שונים. 

אני בהחלט מכירה אמהות בגיל 41-42 שילדו (כמו זו מהגן) אבל הבעלים היו צעירים יותר (43-44).

האם את מכירה אבות בגיל 48-49 שהלכו על זה?

ממה שאני קוראת ה"סיכונים" הם לא רק תסמונת דאון (שקשור לגיל שלי) אלא גם בעיות שקשורות לגיל האב (אוטיזם, סכיזופרניה וכו') ותכל'ס - גם באמת הכוחות והסבלנות (שלו וגם שלי) על רקע זה שכבר יש לנו ילדים.

אני חלמתי על 6 ילדים, אבל אחרי שבעלי אמר שלדעתו עדיף להשקיע בילדים הקיימים ושהוא חושש איך ילד פגוע ח"ו ישפיע על הילדים הקיימים, ניסיתי "לשכנע" את עצמי לכיוון שלו.

רוב הזמן זה עוזר (דוקא מתאים לי ה"שחרור" מעוד הריון ועוד לידה...)  גם ההורים מזדקנים וצריכים יותר עזרה וזה יותר מורכב בהריון ועם תינוק קטן, כך שגם מצד זה כנראה עדיף שלא.

לפעמים אני חושבת שאולי עוד 5-6 שנים כשהרוב כבר יצאו מהבית, ועד שיגיעו בעז"ה נכדים יהיה לי משעמם, אבל תמיד יש אפשרות להתנדב.

איך את מרגישה עם זה?

לא הרגשת שונה מחברות שלך או שלהורים שלך אין כוח לדברים שהורים אחרים כן עשו עם חברות שלך?

והאמת שהיא קשורה.

כי אני תמיד הייתי "חריגה" בגלל שהיינו רק 2 ילדים.

לכולן היו אחים קטנים. בעצם חוץ מעוד חברה שלי שהיה לה רק אח אחד (והיה לה עוד אח קטן שנפטר ממחלה בהיותו תינוק).

די ברור לי שכל הנושא של מספר הילדים קשור לי מאוד עם ה"חסר" הזה מילדותי.

לחברה שלי ההיא יש היום 7 ילדים. ולי רק 5.

חלק בחברה.

הבית שגדלתי בו היה נהדר ב"ה. היום אני יכולה מאוד להעריך את הוריי על המון דברים שלא הערכתי כילדה.

אבל בכיתה תמיד הייתי זו רק עם האח האחד (חוץ מהחברה הנוספת שכתבתי עליה) והיו פה ושם הערות שספגתי מחברות (אולי אפילו לא בכוונה) וזה השפיע.

גם כן ספגתי את הרצון של אמא שלי בעוד ילדים (רק בבגרותי גם ידעתי על הפלות שעברה). 

אז ב"ה הילדים שלי לא חריגים, הם איפושהו במקום טוב באמצע. אבל בפירוש באופן הגידול שלהם ובבטחון העצמי שלי ניכר זה שהיה לי רק אחד אחד ולא התנסיתי בניהול משפחה גדולה ובמריבות וכו' ואף אחד במשפחה לא יכל לעזור לי בזה.

במה התבטא הפינוק של האחים הגדולים שלך?

(הילדים הגדולים שלי חד משמעית לא רוצים עוד אח/ות. 

הקטן כל הזמן מפריע להם ונכנס להם לחדר והורס להם דברים וכו'

זה לא שהם לא משחקים איתו לפעמים ומשתעשעים איתו אבל זה לא רוב הזמן.

תוהה אם זה יגיע מתישהו...)

כמה ילדים יש לך?

תחשבי על כל התמונה הגדולה ותנסי לחשוב מה ה' רוצה ממך

בהרבה דברים בחיים יש הלכה ברורה מה צריך ומה לא, יש דברים שאין בהם ואז צריך לחשוב עם שכל ולפעמים לשאול דעת תורה מה נכון לעשות

שמעתי בשם הרב אליישיב שאחרי גיל 40 אין כבר השתדלות בללדת ילדים

לגבי מה שהרב אלישיב אמר על אחרי גיל 40

לאישה זה מצווה וכמה שיותר זה מצווה יותר גדולה

כמובן שיש לקחת בחשבון כוחות גוף ונפש 

הרב אליישיב מתכוון שאישה שהגיעה לגיל 40 כבר לא צריכה לעשות השתדלות ולחשב כ"כ הרבה כוחות גוף ונפש כי יש מקרים של עוברים פגועים 

יש לי 5 ילדים. כולם צריכים המון המון תשומת לב. חלק מאתגרים, יותר או פחות.

אני באמת לא יודעת. תכ'לס, אני חושבת שאני רוצה מהמקום האגואיסטי שיהיה מישהו שתלוי בי ואוהב אותי כמו תינוק/ילד קטן, לפני כל הטרוניות של גיל ההתבגרות וכו'. והיות והקטן שלי הוא בן, אז גם עדיף שתהיה בת     בקיצור, כנראה המניעים לא ממש "טהורים".

מצד אחד אפשר לומר - להפסיק עם אמצעי מניעה,  אם ה' רוצה הוא יתן, או לא - לא. ושאם הוא נתן אז כנראה זה בכוחנו.

אבל מצד שני - גם לנו יש חובת השתדלות לפי ראות עינינו. והרי יש גם משפחות גדולות שכן קורסות.

אז זה לא כזה ברור.

לפעמים גם בגיל 20 יש בעיות. וגם בלידה עצמה וכו'.

בשבת אחת היינו אצל הוריי ואחיין שלי בן חצי שנה היה ושיחקתי איתו קצת, ואח"כ חשבתי לעצמי שאיזה מזל שאח"כ הוא חוזר להורים שלו לכל ההתמודדויות עם הבכי, מחלות וכו'.

בקיצור - אני מנסה "לשכנע" את עצמי שזה לא כדאי ושבטח אפשר למצוא הזדמנויות ל"כיף" בלי הקושי.

מצחיק לומר שהיא "חסכה" ביציות....

אמנם הן נאבדות באופן טבעי, אבל ביצית שמופרית או לא, לא סופרים....

א. די ברור לי שהם לא ימליצו בגלל הגיל לא להרות

ב. גם אם יש סיכון קטן של 1%, אם זה קורה לך - אז אתה בבעיה. זה נכון בכל גיל. אני חושבת שהפקטור של השפעת מצב כזה על הילדים שכבר יש זה המשמעותי. יש משפחות שיתמודדו, שיש להם תמיכה מסביב ויש כאלו שפחות. (ונראה לי שבמצב שלנו זה פחות)

אי אפשר לדעת אם יוולד ילד בריא או חלילה לא

אני לא חושבת שיהיו לנו כוחות להתמודד אם ח"ו לא יהיה תינוק/ילד בריא ונוח.

אם ח"ו יוולד ילד אוטיסט או אפילו סתם עם אימפולסיביות, קשב וריכוז - אני לא בטוחה שאנחנו בגיל  50-60 יהיה לנו כוח להתמודד איתו כמו שצריך

אבל בגיל 30 יש לך יותר אנרגיה מאשר בגיל 60

ושוב, אם יש ילד אחד שעלול להיפגע מה משהו אחד ואם יש 5 שעלולים להיפגע זה משהו אחר

אבל לא חשוב. בעלי לא רוצה ולא שייך בלי הרצון שלו...

ולקראת גיל 50 זה בעיה

(נדמה לי גם שהגניקולוגית שהלכתי אליה בהריונות הראשונים אמרה את זה)

אם לא היו לי ילדים, אז ברור שסיכוי של 97% לילד בריא זה משהו אחד ואם ח"ו יהיה ילד פגוע אז נתמודד.

אבל כאן על הפרק גם אופן ההתמודדות של הילדים הקיימים.

לא חשוב. מנסה להשלים עם חוסר הרצון של בעלי ועם חוסר הכוחות של שנינו ועם מכלול האתגרים שגם ככה יש לנו בחיים

להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.

הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור

לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.

יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.

אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.

היה לי מוזר לחזור לצום.

בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.

וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..

אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום

עד 24 חודשים מהלידה, בלי קשר להנקה.

אף פעם לא היה לי מצב עם ילד בן פחות משנתיים שלא יונק ובלי הריון.

אבל צום עם הנקה של בן יותר משנתיים יצא לי.

וואלה

אם היתה שנה מעוברת ועברו 24 חודשים לפני גיל שנתיים, אז כבר צריך לצום.

ווי הקטנה שלי חגגה שנתיים לפני שבוע ובעלי אמר שראוי שאצום

וואלה לא צמתי צומות קלים שניייים....

טוב

אולי אצום עד חצות אם כבר הגעתי עד הלום.

גם אם הוא יותר משנתיים.. חשבתי שזה ברור אבל אולי לא חח כנראה תלוי פסיקה

אצלי יש גם פוסט טראומה ובעיתיות לצום בגלל העבר בהריון אבל זה לא קשור כל עוד אני מניקה גם ככה אמרו לנו שלא צריכה ושכשאני אפסיק אז לפרט ולקבל פסיקה ספיציפית..

עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.

יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...

אבל יודעת שלא כולם ככה...

אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.

היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.

בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?

בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.

אם אני לא מניקה ולא בהריון

וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה (במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה)

ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...

בהריון ובהנקה עד שמרגישה חולשה ואז שוברת. בהנקה אם התינוק מבוסס רק על זה ולא אוכל עדיין גם מוצקים גם אז יותר קל לשבור.

לא רואה סיבה להקל על עצמי (הצומות שלי סבבה בדכ) ומשתדלת לצום כמה שיכולה..

באמת שלא יודעת, אבל צומחת קשה לי בטירוף. אני נהיית שבר כלי.

אז יש פעמים שהייתי מתחילה שוברת. הפעם הרגשתי מראש הגדול עלי ממש. כל החסידים בעיקרון הבנות לא צמות צומות קלים, אז מסתמכת על זה.

ממש לא כל החסידים, נכון שיש הרבה שהבנות לא צמות אבל מלא חסידויות שהבנות צמות את כל הצומות.

עבדתי עם סוגים שונים של חסידות וכולל לא צמו, גם רווקות

אני לא צמה בהריון ובהנקה, בלי קשר לגיל של התינוק

מי שבהריון או שעדיין לא עברו שנתיים מהלידה, לא משנה אם מניקה או לא, לא צריכה לצום צומות קלים

אני הפסקתי להניק בגיל כמה חודשים ועדיין לא צמתי עד שהגיעו לשנתיים

עד גיל שנתיים- לא צמתי

מגיל שנתיים- עם הנקה- לא צמתי

כמובן כיפור ו 9 באב צמתי גם צמתי בתחילת הריון, בסוף הריון בהנקה מלאה ובלי.

אבל בקלים- יש מקום להקל לידיעתי.

אז באמת ב 11 כבר שברתי את הצום.

עם קטנטנים בבית ואני כבר בלי כוחות

עוד לא התאוששתי מעייפות של החג, הייתי ערה רוב הלילה כי תינוקי חולה, כאב לי הראש וחלשה אז הרגשתי שזה הדבר הנכון. וילון כיפור נתכונן יותר!

בדרכ צמתי בסדר. נראה לי פשוט שילוב של החג והיום יום.

היה לי משמעותי לשמוע אותכם.

תודה❤️

לא פשוט...

לפני כיפור נערכים מראש, הרבה מים, ענבים, הכנה נפשית...

נשים לא צמות צומות קלים...

לא משנה מה הסטטוס שלהם

אני השנה פעם ראשונה מזההרבה זמן שאני לא מניקה/הריון... אבל החצי במילואים

אז הולכת לפי מנהג אמא...

מישהי ממש דתיה שעבדתי איתה בעבר

שאלתי אותה אם צמה, באיזה צום (לא כיפור או 9 באב)

אמרה לי אני אמא, אימהות לא צמות

מעניין אם זה מבוסס על משהו (הלוואי...)

למה מרגיש מוזר ולא שייך לצום?

האמת שאני תמיד מרגישה שאני אחת הנשים הבודדות שצמות ולא מבינה למה זה. אם אני לא בהריון או מניקה למה שלא אצום?

זוכרת תמיד את אמא שלי צמה בכל הצומות ואת כל הנשים שהכרתי. אני חושבת שכל עוד לא הוחלט לבטל את הצומות הקלים אין סיבה שמי שיכולה לא תצום.

כמובן שכל אחת תעשה את המנהג שלה, נראה לי שבציבור החרדי מאוד רווח שנשים לא צמות צומות קלים.

בילדות שלי אמא שלי מעולם לא צמה צומות קלים,

חמותי לא תמיד צמה, היה לי מורות שנהגו לא לצום.

אז לא כזה טבעי לי כמו שלך.

וכמובן אפקט ההשפעה של הצום.

הדרך היחידה שלי לצום זה למות בערך. לא מסוגלת לעשות את זה על צום קל. התאומות הלא קלים זה מסירות נפש בשבילי.

מיום כיפור!

יצא לי לצום בחודש שביעי, שמיני, בהנקה מלאה וגם כמה ימים אחרי לידה ולא פחדתי כ"כ מהצום כמו עכשיו... כעת בתחילת הריון והבחילות זה נוראי! אם אני רעבה אני כאילו חייבת מיד לאכול, איך אצום עם הבחילות? אני גם מקיאה ואז....עעע... אי אפשר לשטוף את הפה . זה נורא.

אני לא רב ואין לי מושג, רק זוכרת שבאמת ממש ממש קשה צום בתחילת הריון

שלא יתרגל..

אלא ישר מכבסים...

אצלנו עדיין הוא עם שמיכות קיץ, אבל בחורף שעבר קניתי פוך קטן היחסית דק שנכנס למכונה יחד עם המתים, ואני לא מצפה, נוח ממש.

גם כרבולית עבה עובדת.

ואנחנו גרים במקום קר, והיה לו סבבה בחורף

לכבס את הסדין, מגן מזרן, שמיכה*3 פלוס הכביסות מהחג היום זה יוצא לי מלא...

והפעם גם אחת הרטיבה 2 שמיכות

ואני מכבסת את המגן מזרן כי הוא עם בד מצד אחד

והפעם גם עברה למיטה לשי ופספסה גם שם אז בכלל יצא הרבה.....

מגן מרופד לא עובד עם מפספסים... וגם הניילון שלונסדק ומתחורר בכביסות מרובות ופתאום תגלי שהוא חדיר לנוזלים.

כבר הרבה זמן מחפשת

למזרן

הם ילדים, הרשרוש לא מפריע להם לישון...

רק לגדולים שלא מפספסים בכלל אני שמה מגן מזרן עם בד למעלה.

הבן שלי לא מסכים מעל הסדין-אבל זה חוסך את המגן מזרון, אבל כשיש הרבה זה נוזל גם....

והייתה לי חברה שלא הייתה שמה סדין, רק מגן מזרון עם מגבת.

ובאמת זה שלב מתיש ולי יש אחד שמפספס...

ככה שגם קל להציע את המיטות וגם זה משהו אחד לכבס במקום 2.

יש הרבה צבעוניים ועם ציורים חמודים.

מאז שעברנו לזה, הרבה יותר קל. ושמיכות בקיץ מכבסים..

קופה-פוליאסטר 360 ° גיליון מותאם אישית עמיד למים רק (ללא ציפה) סרט אלסטי סביב מזרנים כיסוי מיטת גודל מלך - AliExpress 15

אצלנו זה עזר ברוב הפעמים עם חלק מהילדים.

כל בוקר לגלגל את כלי המיטה על סדיניה וכו ולמכונה ישר, שלא יספג הריח.

ולתלות בשמש

אין מה לעשות

רק תפילה ולחכות שיגדלו. (כמובן לשלול אם זה רפואי או נפשי- שינוי, גן חדש וכו' ואז לחישות לילה יכול להועיל.

הולכים לפני השינה

ואת הגדולה גם לוקחת לפני שאני הולכת לישון

זה גנטי ממש.......

אני שמה כרבולית מתחת לשמיכה פוך, ואז רק היא סופגת את הרטיבות ואני מכבסת רק אותה כל יום.

בנוסף, ממליצה בחום על סדינית הפלא, זה משנה חיים! חוסך את הכביסה של הסדין והמגן מזרון, וגם את ההחזרה שלהם למיטה אח"כ שזה החלק השנוי עלי.

הופך את כל הכביסה להרבה יותר קלילה!

אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?

תפני לחריגים

ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש

מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)

ומשתנה בין קבוצות גיל

על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר

אני בשוק איך המחיר קופץ!!

זה היה שנה שעברה

ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה

לגבי החודש, מבינה אותך....

תחשבי שילדים שמחכים בבטן עוד 5 דקות במקום לצאת כבר משלמים על עוד שנה שלמה במעון 🙈

כמה עולה אצלכם מעון/ מטפלת פרטית?

אני גם לא שולחת לתמ"ת כי אין לי הנחה והמחירים שלהם פשוט מטורפים בעיניי...

משפחתון או מעון פרטי עולה בערך 3,000

ויש גם באיזור ה2,000

ויש חצי יום ב1,000+ לא יודעת מה המטפלת נותנת שם שזה הסכום שהיא מבקשת

מה עכשיו תעשי?

מעצבן.

מבאס ממש

משתדלת להאמין שהכל משמים לטובה אבל קשוח

אצלנו עושים ש"ב בצהרון (לפחות אמורים. לא תמיד זה קורה. וזה בכל אופן לא כולל דפי קריאה שצריך להקריא להורים).

בעיניי ילדים שחוזרים בארבע וחצי - חמש מהמסגרות, לא צריכים חוגים ולא צריכים גינה, אלא רק בית..

במיוחד שעוד מעט יהיה חורף, וקצת אחרי זה כבר חושך.

אם חשוב לך לצאת איתם עוד, אני מציעה שתצאו לגינה רק בימים שאין חוג. אל תעמיסי עליהם ועלייך יותר מדי, יהיה לשלושתיכם יותר קל.

בהצלחה ♥️

מיותר גם לדעתי חוג. לא צריך. זה ממש מאוחר ולחוץ.

ש.ב גם אצלנו היו עושים בצהרון. בכל מקרה בגיל הזה זה לא אמור לקחת יותר מ 10-15 דק'. ואם זה יותר לעשות רק חלק ולכתוב פתק למורה.

בעיני עדיף לא להיות לחוצים מדי משיעורי בית, אם יש לך כוח וזמן צאו לגינה, ותנסו להקדים ארוחת ערב ומקלחות, להכנס מוקדם למיטה, ולהאריך קצת את הזמן שיושבים איתם לפני השינה, זה הזמן שפתאום הם רוצים לספר מה היה היום.

אוורור זה יכול להיות זמן נחת בבית עם סיפור, חומרי יצירה או משחקי דימיון, ויכול להיות יציאה לגינה.

ביום של חוג לא הייתי הולכת לגינה.

מה התוכנית, ומתי כדאי לאסוף אותם.

וגם לראות אם הילדים נהנים רוצים להישאר, או שהם רוצים לחזור מוקדם.

לפעמים יש בצהרון- חוג/ פעילות, ואולי הם לא ירצו להפסיד.

אצלינו בצהרונים עד 16:00 ולא יותר.

קרא אולי למישהי שהיא התחילה עם פרימולטנור ואז גילתה על הריון?

הכל היה בסדר

רק לא ידעו לחשב גיל הריון לפי ווסת אחרון...

מחשבים לפי הוסת הקודם, היא התחילה לקחת את הפרימולוט הרבה אחרי הוסת וגם אחרי הביוץ, זה לא אמור להשפיע...

( חוץ מזה שמן הסתם היא גילתה את ההריון יותר מאוחר)

לקחת

פרימולוט נור והריון - יש סכנה להריון? - המרכז הרפואי מעיני הישועה

שאלות ותשובות בנושא פרימולוט נור - מעיני הישועה

(השאלה והתשובה הרלוונטית, בתגובה השלישית בקישור הזה).

ההורמון של הגלולה הוא בעצם אפילו תומך הריון

לי קרה שניכנסתי להריון עם פרימולט נור ואחרי שהפסקתי כי גיליתי הריון הפלתי

הרופאים אמרו שזה בגלל הכדור וכשמנסים להיכנס להריון לדחות מחזור על ידי דופסטון

ומאז הרבה שנים לא העזתי לגעת בכדור הזה

כמובן שלא יודעת אם זה באמת בגלל זה אבל מניחה שהרופאים ראו כמה מקרים שזה קרה.

במידה ומגלים הריון

להפסיק אותו בזהירות

ואולי להתייעץ עם רופא

כי הכדור בעצם מכיל פרוגסטרון שתומך בהריון

ויתכן וזה לא טוב להפסיק אותו בבת אחת

דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.

קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..

אשמח למספר אם יש לך

יש לי, אני פשוט לא אוהבת לשלוח טלפונים בפורום ציבורי

באיזור ירושלים

ם לך תפני אלי בפרטי

מנסיון אישי

מירושלים, באזור נגיש

תכתבי לי האישי אשלח לך מספר. ממש תותחית.

היתי אצלה אני, עברתי תהליך מהמם ב''ה.

דתיה ומתחשבת בדת בתהליך הטיפול, עמוקה ומהירה וממש טובה.

וגם מקבלת בזום.

קיצור שלחי לי האישי.

מקווה שבאמת יהיה לה זמינות

במקום שלא ממוזג הייתי מלבישה שכבה אחת דקה ארוכה.

ובמקום ממוזג אבל לא קר- 2 שכבות למעלה ואחד למטה

אם אין מזגן, או חם מאוד, אז קצר.

אם יש מזגן חזק, ארוך דק.

ובעיקר להרגיש את התינוק.

הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה

תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱

כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.

צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)

תודה!

כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא

גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...

אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)

אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..

אם הוא יונק בלבד - זה תקין,

אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃

הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו

מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.

רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)

יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..

בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת

אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.