אז לפחות במוסף שבו מזכירים את הקרבן המיוחד של ראש חודש, מה שזה מה שאומר שזה באמת יום טוב - אז לפחות אז מורידים את התפילין.

וזה לא קדושה רגילה, פשוט בנוסח אשכנז גם בשבת ויו"ט אומרים במוסף "נעריצך" ולא "כתר", וביום חול אומרים "נקדש" וגם בחזרת הש"ץ של שחרית בשבת - לא מוסף - אומרים "נקדש" (אבל ההמשך בנוסח קצת אחר), ולכן גם במוסף של ראש חודש או חוה"מ אומרים "נעריצך" וממשיכים את הקדושה של מוסף בהמשך כמו בתפילה רגילה ביום חול, מה שגם בספרד וספרדים עושים, שמתחילים כמו בקדושה של מוסף של יו"ט וממשיכים רגיל

יש לך מקור להראות לי שאני יבין או שתסביר לי

סימן תכג ס"ק י'

משנה ברורה חלק ד - כהן, ישראל מאיר, 1838-1933 (page 1 of 191)

ואולי זו גם הסיבה המקורית שבגללה אומרים בנוסח ספרד וספרדים קדושת "כתר", כי יו"ט וגם ר"ח זה "אות" בינינו ובין ה', אז כמו שלנו יש אות ככה אנחנו צריכים לומר שגם לקב"ה יש אות=כתר, כמו שכתוב שהקב"ה מניח תפילין

תוקן הקישור

על חול המועד?? שחולצים לפני הלל? מי שם תפילין בחול המועד? עכשיו אני כבר יותר מבולבל מקודם

למה לבטל מצווה?

היה על זה שרשור פעם...

אחד בגלל הקרבן, (כך כתב הלבוש, והובא במשנה ברורה), והשני בגלל הקדושה (מופיע במטה משה) -

(תשובה בנושא)

לגבי תפילין בחוה"מ, נחלקו הפוסקים. מנהג אשכנז בחו"ל היה להניח.

בארץ ישראל פשט המנהג שלא להניח.

[כמדומני, משום בהתחלה היו ספרדים שנהגו כך, אח"כ האשכנזים הראשונים שעלו היום חסידים ותלמידי הגר"א, וגם הם סברו שכך נכון לנהוג, והאשכנזים שעלו אח"כ בטלו מנהגם בפני מנהג המקום, כדין הההולך ממקום למקום ואין דעתו לחזור, שנוהג כמנהג המקום שהלך אליו]

לספרדים...

(ולא נכון שכולם עושים ככה...)

הביאו פה את הסיבה למה להוריד...

הסיבה הזו מעיקרה לא שייכת כי א. קדושת כתר היא חדשה

ב. רא"ח זה לא שבת ולא יו"ט, אין סיבה להניח תפילין... ואם כבר, לשיטה זו, אם כן יש משמעות מעבר ביום הזה, אז לא נניח כל היום, אי אפשר לומר שיש זמן אחד ביום שהוא יותר מהעניין מזמן אחר...

יש כאלה שאומרים שעד מוסף זה יום חול ואחר כך זה נהיה קדוש כמו יום טוב בגלל הקרבן ואז מורידים... תודה על ההסבר.

למה אי אפשר לחלק את היום לחלקים? כמו ערב שבת שבת נכנסת עוד לפני סוף היום

למה מורידים במנהג אשכנז

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!