כל  חג וההכנות אילו הופכות לחוויה

במשחקים?

מאחורי הסלקל?

בעגלה?

בקיצור..את לא רק מנקה מטבח...

אני מצאתי חתיכות ביסקוויט או בייגלה...לא זוכרת בדיוק.. בארז מצעים שלנו..

ופעם מצאתי איזה עוגיה באחת המגירות בשידה בחדר שלנו..

וזה רק מילד קטנטן שהולך בכל הבית (הקטנטן גם).

ואם זה פירורים של חמץ ולא פירורים של סתם לכלוך ואבק? אז גם ככה צריך לנקות, בקיצור.

אלא אם כן אתה גר בבית שאין בו ילדים ושאף פעם לא אכלת בחדרים או ליד ספרים או על המחשב..

ואז יורדים חצי מהניקיונות

אמר הבן שדווקא מבשל ומנקה

ובמידת הצורך לשאול אם ללכת לנופש מאורגן וכדו' שיוצא יותר זול נפשית ופיזית

אפשר לעשות את המינימום הנדרש ולבטל יותר מאשר לנקות, אפשר לסגור חצי בית ולמכור כ"חמץ".

אבל אני חושב שאצלך זה עניין אחר, שקשור לנקיונות בכלל. צריך לכבד את זה.

הנה סיפור שכתבתי על זה:

https://www.inn.co.il/Mosaic/Read/4514

אמרה הבת שמבינה אותך היטב

קראתי פעם שיש אנשים רעילים

וחוץ מחיבוק אין לי הרבה מה להציע...

מנקים חודשיים מראש. כל פעם מתבייתים על מקום אחד ומנקים ומסדרים. מוזיקה חסידית ברקע זה must
לגבי האוכל, מנסים לחשוב איך לשדרג את התפו"א והביצים למקסימום. הרבה על האש במהלך החג

מזוכיזם זו מילה אחת 

יש דתיים שיכולים להוציא מדריך  "100 דרכים איך להפוך חג לסיוט"

אנחנו עושות את המינימום אבל גם מנקות די טוב את הבית- כי צריך לפחות פעם בשנה

נכון שזה קשה פיסית כי להזיז דברים ולהתכופף וכו

אבל אין באמת הרבה מאוד עבודה במיוחד אם יש כלים מיוחדים לפסח- אפשר ביומיים שלושה לסיים הכל

ואני תמיד אוהבת לסיים מוקדם יום קודם ואז ללכת לארוחת ערב במסעדה, בעדיפות חמץ- ולהירגע אחרי הניקיונות ולפני החג

(בעיקר קשה כשאין מספיק זמן בין השבת שלפני לחג)

ויש לי בבית בעל שמנקה לפסח לא פחות ממני... (אולי בגלל זה לא מלחיץ אותי פסח? )

ואני מדבר מתוך בית שבהחלט יש בו זאטוטים קטנים. הכל עניין של רצון ושל הפנמה מהו ניקיון. בטח בהקשר של פסח. ניקיון חמץ בפסח הוא למעשה לא "ניקיון". בשום מקום בשולחן ערוך לא כתוב שצריך לקרצף כל מרצפת שלוש פעמים ובטח שלא כתוב שצריך לעשות חלונות. ולא, אין שום חמץ בעולם שמסתתר במסילות החלונות שהוא ראוי למאכל כלב + יותר מכזית. לא קיים. גם עם הילדים הכי יצירתיים בעולם. 

אלא מקום שיש סבירות ממשית והגיונית שהגיע (לא "יכול להגיע", אלא "הגיע") לשם חמץ, חמץ שהוא עדיין בר אכילה, לפחות למאכל כלב, וגדול מכזית. כאשר בוחנים לפי הגדרות אלו את המקומות הרלוונטיים, מבטיח לך שהיצע המקומות מצטמצם פלאים. למשל, ברוב מוחלט של הספרים, בטח בקומות העליונות, בספריה אצלנו - אין שום סיכוי סביר שהגיע לשם חמץ כלשהוא במהלך השנה, בטח לא "בין הספרים" כש97 אחוז מהם לא יוצאים מהמדף שלהם במשך כל השנה. את המדפים התחתונים שבהם יש יותר סיכוי שמשהו נדחף מאחור, אפשר להוציא זריז, לראות שאין חמץ ולהחזיר. אבל כמובן, אם כבר מוציאים, אז מנגבים אבק, ולפעמים אפילו ספר ספר (למרות ששום חמץ גדול מכזית לא יכול להידחף בין הספרים או בתוך הספרים, בצורה שאתה לא תראה/תרגיש זאת).  וככה מתווספת עבודה...

ואת באמת לא מנקה את החלונות? לא בודקת בגדים שגם אם הגיע אליהם חמץ לפני כביסה,אחרי כביסה הוא כבר לא רלוונטי? ועוד ועוד ועוד.

אני לא מדבר סתם, גם אני מנקה לפסח ומנקה של-א לצורך פסח, לפני פסח. אני רואה בדיוק כמה מהמטלות שאני עושה קשורות לניקיון פסח וכמה קשורות לניקיון כללי כדי שיהיה טוב על הנשמה לראות נקי. 

מסכת פסחים ולאחריה גם ההלכה בספרי ההלכה הרבים בנושא, מפרטת דוגמאות של מקומות עד לרמת איזו שורה של חביות צריך לבדוק ואיזו לא, ועל בסיס העקרונות האלו אנחנו יכולים "למיין" את החדרים והגבהים בחדרים שלנו, מה צריך ניקוי רציני יותר ומה פחות.

ובסופו של יום, בואו, זה לא שלכולם פה יש וילה 320 מטר רבוע (12 חדרים) בתוך הבית ועוד 55 מטר רבוע חצר... רוב הבתים הם לא כאלו, אלא בגודל צנוע בהרבה, מספר חדרים לא בשמיים וכן הלאה...

מה לחשוש. דאגה בגדר הסביר. דאגות לא סבירות נכנסות לגדר "שמא תבוא חולדה ותעביר ממקום למקום" וכן הלאה.

מחילה, אבל גם עם ילדים אפשר לנקות חמץ בזמן סביר. הבעיה היא שמנצלים את פסח לניקיון כללי, ואז "מאשימים" את החמץ. בפועל 80 אחוז מהניקיונות בפסח, אין בינם לבין חמץ כלום. אז למה לעשות את זה בשבוע לפני חג? תעשו את זה בכל תאריך אחר בשנה... 

לא יודע איך בדיוק זה "תלוי דעה ועדה", כאשר יש דין מפורש מהו חמץ ראוי למאכל ומהו לא. האם ה"עדה" שלכן סוברת שכל דבר שאי פעם היה עליו שם חמץ, ולא משנה כמה שמותנאלפים ייסורי גיהונם ואקונומיקה נחתו עליו במשך השנים, כל עוד הוא חלילה נמצא בבית הוא "בגדר חמץ" שחייב ביעור? מצטער, אני מכיר הרבה עדות והרבה דעות הלכתיות ומעולם לא שמעתי דעה הלכתית מוזרה כזאת. ואני רגיל להרבה מאוד חומרות בפסח של עדות שונות (ובעיקר של העדה שלי עצמה) ובכל זאת, על חומרה שבה חמץ שאף יצור חי בעולם לא יאכל, צריך ניקוי - דעה כזאת לא שמעתי.

בכל מקרה, הרי ברור לך שגם אחרי ש"אני אתנסה" ואבוא לספר לך, עדיין יהיו לך התירוצים למה זה לא דומה ולמה אצלי זה ככה ואצלך זה אחרת - סבבה, זאת זכותך, אבל פעם אחת או שתיים תשבי באמת עם עצמך ועם בעלךותחקרו לעומק את כל נושא החמץ, ותראו מה "חומרות הגיוניות" ומה חומרות ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש רחוקות מהמציאות, שאין בינן לבין חמץ ולא כלום. 

בואי נגיד, שעדות שאוכלות קטניות בפסח, ומנקות ברבאק כל גרגיר חמץ מהכיסים של מכנסי הקיץ של הילדים שעברו כביסה ושוכבים אטומים בארון הגבוה כבר כמה חודשים - סיכוי יותר גבוה שהם אוכלים בפועל חמץ (גרגיר חיטה שהתערבב בקטנית, ולא מתבטל אפילו במליארד) מאשר מי שלא אוכל קטניות בפסח ומנקה באופן סביר ונורמאלי את הבית. 

ותתפלאי, למרות זאת ברי לי שבעתיד כאשר תהיה שוב סנהדרין, הם יעברו שוב על גזירת הקטניות ויפטרו אותנו מרבים מהחומרות שם, בטח לאור ההתפתחות הטכנולוגית דהיום. ההבדל בין קטניות לשלל "חומרות" אחרות, זה שקטניות הוא גזירת חכמים ממש, בת מאות שנים לפחות, ובעלת יסוד מוצק ואמיתי שהוכח בשטח (לכן גם מהאוכלים קטניות בפסח, המון למשל בוררים את האורז כמה וכמה פעמים, בניגוד לשימוש יומיומי), ואילו מלא חומרות אחרות (של ניקוי בכיסים וכן הלאה) מעולם לא הגיעו לספרי ההלכות המקובלים על עם ישראל.

ומחילה אם אני נשמע מעט תוקפני, זה לחלוטין לא ככה וכמובן שזכותך לנקות מה שאת רוצה ואני אפילו לא נגד ניקוי שהוא לא לחמץ בפסח (רוב הניקוי שאני אישית עושה לפני פסח, הוא ניקוי שלא קשור לחמץ אלא לכיבוד הורים ונחת רוח לאמא. את ניקויי החמץ העיקריים ההורים שלי עושים). 

והמציאות בסופו של דבר היא שיש גם רבנים, רבנים ממש, ולא מאלו שמקילים בהלכות וביראת שמיים - שהעידו בעבר על ניקיון הבית לפסח בזמן מועט ביותר, בגלל שהם מתמקדים רק במה שחייב. 

אם מסתכלים נטו על ההלכה. אפשר להסתפק בניקוי זריז של יום יומיים.
אבל, אני חושב שיש בזה צד של חיבה, בייחוד של נשות ישראל, להדר יותר, להקפיד יותר.

אפשר לבוא ולזלזל בזה. "אבק זה לא חמץ!!" "אני לא קורבן פסח" וכו וכו. וגם אני הייתי מזלזל בזה. אך היום אני רואה את זה אחרת. אני רואה את זה כרצון פנימי עמוק לעשות נחת לקב"ה. ולכן זה קצת חבל שצוחקים על זה.
אפשר לראות דבר דומה במנהג השרויה. שלמרות שרוב מוחלט של הפוסקים פוסקים שאין מה לחשוש לזה בכלל, בכל זאת המשנה ברורה כותב "ומ"מ מי שנוהג בחומרא זו אין מזניחין אותו" - במילים שלנו: "אל תזלזלו בו".

לגבי הכעס והמריבות, זה באמת בעיה. מאחל לך שהשנה יחול שינוי, והאווירה של ההכנות לחג תהייה נעימה

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍