כל  חג וההכנות אילו הופכות לחוויה

במשחקים?

מאחורי הסלקל?

בעגלה?

בקיצור..את לא רק מנקה מטבח...

אני מצאתי חתיכות ביסקוויט או בייגלה...לא זוכרת בדיוק.. בארז מצעים שלנו..

ופעם מצאתי איזה עוגיה באחת המגירות בשידה בחדר שלנו..

וזה רק מילד קטנטן שהולך בכל הבית (הקטנטן גם).

ואם זה פירורים של חמץ ולא פירורים של סתם לכלוך ואבק? אז גם ככה צריך לנקות, בקיצור.

אלא אם כן אתה גר בבית שאין בו ילדים ושאף פעם לא אכלת בחדרים או ליד ספרים או על המחשב..

ואז יורדים חצי מהניקיונות

אמר הבן שדווקא מבשל ומנקה

ובמידת הצורך לשאול אם ללכת לנופש מאורגן וכדו' שיוצא יותר זול נפשית ופיזית

אפשר לעשות את המינימום הנדרש ולבטל יותר מאשר לנקות, אפשר לסגור חצי בית ולמכור כ"חמץ".

אבל אני חושב שאצלך זה עניין אחר, שקשור לנקיונות בכלל. צריך לכבד את זה.

הנה סיפור שכתבתי על זה:

https://www.inn.co.il/Mosaic/Read/4514

אמרה הבת שמבינה אותך היטב

קראתי פעם שיש אנשים רעילים

וחוץ מחיבוק אין לי הרבה מה להציע...

מנקים חודשיים מראש. כל פעם מתבייתים על מקום אחד ומנקים ומסדרים. מוזיקה חסידית ברקע זה must
לגבי האוכל, מנסים לחשוב איך לשדרג את התפו"א והביצים למקסימום. הרבה על האש במהלך החג

מזוכיזם זו מילה אחת 

יש דתיים שיכולים להוציא מדריך  "100 דרכים איך להפוך חג לסיוט"

אנחנו עושות את המינימום אבל גם מנקות די טוב את הבית- כי צריך לפחות פעם בשנה

נכון שזה קשה פיסית כי להזיז דברים ולהתכופף וכו

אבל אין באמת הרבה מאוד עבודה במיוחד אם יש כלים מיוחדים לפסח- אפשר ביומיים שלושה לסיים הכל

ואני תמיד אוהבת לסיים מוקדם יום קודם ואז ללכת לארוחת ערב במסעדה, בעדיפות חמץ- ולהירגע אחרי הניקיונות ולפני החג

(בעיקר קשה כשאין מספיק זמן בין השבת שלפני לחג)

ויש לי בבית בעל שמנקה לפסח לא פחות ממני... (אולי בגלל זה לא מלחיץ אותי פסח? )

ואני מדבר מתוך בית שבהחלט יש בו זאטוטים קטנים. הכל עניין של רצון ושל הפנמה מהו ניקיון. בטח בהקשר של פסח. ניקיון חמץ בפסח הוא למעשה לא "ניקיון". בשום מקום בשולחן ערוך לא כתוב שצריך לקרצף כל מרצפת שלוש פעמים ובטח שלא כתוב שצריך לעשות חלונות. ולא, אין שום חמץ בעולם שמסתתר במסילות החלונות שהוא ראוי למאכל כלב + יותר מכזית. לא קיים. גם עם הילדים הכי יצירתיים בעולם. 

אלא מקום שיש סבירות ממשית והגיונית שהגיע (לא "יכול להגיע", אלא "הגיע") לשם חמץ, חמץ שהוא עדיין בר אכילה, לפחות למאכל כלב, וגדול מכזית. כאשר בוחנים לפי הגדרות אלו את המקומות הרלוונטיים, מבטיח לך שהיצע המקומות מצטמצם פלאים. למשל, ברוב מוחלט של הספרים, בטח בקומות העליונות, בספריה אצלנו - אין שום סיכוי סביר שהגיע לשם חמץ כלשהוא במהלך השנה, בטח לא "בין הספרים" כש97 אחוז מהם לא יוצאים מהמדף שלהם במשך כל השנה. את המדפים התחתונים שבהם יש יותר סיכוי שמשהו נדחף מאחור, אפשר להוציא זריז, לראות שאין חמץ ולהחזיר. אבל כמובן, אם כבר מוציאים, אז מנגבים אבק, ולפעמים אפילו ספר ספר (למרות ששום חמץ גדול מכזית לא יכול להידחף בין הספרים או בתוך הספרים, בצורה שאתה לא תראה/תרגיש זאת).  וככה מתווספת עבודה...

ואת באמת לא מנקה את החלונות? לא בודקת בגדים שגם אם הגיע אליהם חמץ לפני כביסה,אחרי כביסה הוא כבר לא רלוונטי? ועוד ועוד ועוד.

אני לא מדבר סתם, גם אני מנקה לפסח ומנקה של-א לצורך פסח, לפני פסח. אני רואה בדיוק כמה מהמטלות שאני עושה קשורות לניקיון פסח וכמה קשורות לניקיון כללי כדי שיהיה טוב על הנשמה לראות נקי. 

מסכת פסחים ולאחריה גם ההלכה בספרי ההלכה הרבים בנושא, מפרטת דוגמאות של מקומות עד לרמת איזו שורה של חביות צריך לבדוק ואיזו לא, ועל בסיס העקרונות האלו אנחנו יכולים "למיין" את החדרים והגבהים בחדרים שלנו, מה צריך ניקוי רציני יותר ומה פחות.

ובסופו של יום, בואו, זה לא שלכולם פה יש וילה 320 מטר רבוע (12 חדרים) בתוך הבית ועוד 55 מטר רבוע חצר... רוב הבתים הם לא כאלו, אלא בגודל צנוע בהרבה, מספר חדרים לא בשמיים וכן הלאה...

מה לחשוש. דאגה בגדר הסביר. דאגות לא סבירות נכנסות לגדר "שמא תבוא חולדה ותעביר ממקום למקום" וכן הלאה.

מחילה, אבל גם עם ילדים אפשר לנקות חמץ בזמן סביר. הבעיה היא שמנצלים את פסח לניקיון כללי, ואז "מאשימים" את החמץ. בפועל 80 אחוז מהניקיונות בפסח, אין בינם לבין חמץ כלום. אז למה לעשות את זה בשבוע לפני חג? תעשו את זה בכל תאריך אחר בשנה... 

לא יודע איך בדיוק זה "תלוי דעה ועדה", כאשר יש דין מפורש מהו חמץ ראוי למאכל ומהו לא. האם ה"עדה" שלכן סוברת שכל דבר שאי פעם היה עליו שם חמץ, ולא משנה כמה שמותנאלפים ייסורי גיהונם ואקונומיקה נחתו עליו במשך השנים, כל עוד הוא חלילה נמצא בבית הוא "בגדר חמץ" שחייב ביעור? מצטער, אני מכיר הרבה עדות והרבה דעות הלכתיות ומעולם לא שמעתי דעה הלכתית מוזרה כזאת. ואני רגיל להרבה מאוד חומרות בפסח של עדות שונות (ובעיקר של העדה שלי עצמה) ובכל זאת, על חומרה שבה חמץ שאף יצור חי בעולם לא יאכל, צריך ניקוי - דעה כזאת לא שמעתי.

בכל מקרה, הרי ברור לך שגם אחרי ש"אני אתנסה" ואבוא לספר לך, עדיין יהיו לך התירוצים למה זה לא דומה ולמה אצלי זה ככה ואצלך זה אחרת - סבבה, זאת זכותך, אבל פעם אחת או שתיים תשבי באמת עם עצמך ועם בעלךותחקרו לעומק את כל נושא החמץ, ותראו מה "חומרות הגיוניות" ומה חומרות ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש רחוקות מהמציאות, שאין בינן לבין חמץ ולא כלום. 

בואי נגיד, שעדות שאוכלות קטניות בפסח, ומנקות ברבאק כל גרגיר חמץ מהכיסים של מכנסי הקיץ של הילדים שעברו כביסה ושוכבים אטומים בארון הגבוה כבר כמה חודשים - סיכוי יותר גבוה שהם אוכלים בפועל חמץ (גרגיר חיטה שהתערבב בקטנית, ולא מתבטל אפילו במליארד) מאשר מי שלא אוכל קטניות בפסח ומנקה באופן סביר ונורמאלי את הבית. 

ותתפלאי, למרות זאת ברי לי שבעתיד כאשר תהיה שוב סנהדרין, הם יעברו שוב על גזירת הקטניות ויפטרו אותנו מרבים מהחומרות שם, בטח לאור ההתפתחות הטכנולוגית דהיום. ההבדל בין קטניות לשלל "חומרות" אחרות, זה שקטניות הוא גזירת חכמים ממש, בת מאות שנים לפחות, ובעלת יסוד מוצק ואמיתי שהוכח בשטח (לכן גם מהאוכלים קטניות בפסח, המון למשל בוררים את האורז כמה וכמה פעמים, בניגוד לשימוש יומיומי), ואילו מלא חומרות אחרות (של ניקוי בכיסים וכן הלאה) מעולם לא הגיעו לספרי ההלכות המקובלים על עם ישראל.

ומחילה אם אני נשמע מעט תוקפני, זה לחלוטין לא ככה וכמובן שזכותך לנקות מה שאת רוצה ואני אפילו לא נגד ניקוי שהוא לא לחמץ בפסח (רוב הניקוי שאני אישית עושה לפני פסח, הוא ניקוי שלא קשור לחמץ אלא לכיבוד הורים ונחת רוח לאמא. את ניקויי החמץ העיקריים ההורים שלי עושים). 

והמציאות בסופו של דבר היא שיש גם רבנים, רבנים ממש, ולא מאלו שמקילים בהלכות וביראת שמיים - שהעידו בעבר על ניקיון הבית לפסח בזמן מועט ביותר, בגלל שהם מתמקדים רק במה שחייב. 

אם מסתכלים נטו על ההלכה. אפשר להסתפק בניקוי זריז של יום יומיים.
אבל, אני חושב שיש בזה צד של חיבה, בייחוד של נשות ישראל, להדר יותר, להקפיד יותר.

אפשר לבוא ולזלזל בזה. "אבק זה לא חמץ!!" "אני לא קורבן פסח" וכו וכו. וגם אני הייתי מזלזל בזה. אך היום אני רואה את זה אחרת. אני רואה את זה כרצון פנימי עמוק לעשות נחת לקב"ה. ולכן זה קצת חבל שצוחקים על זה.
אפשר לראות דבר דומה במנהג השרויה. שלמרות שרוב מוחלט של הפוסקים פוסקים שאין מה לחשוש לזה בכלל, בכל זאת המשנה ברורה כותב "ומ"מ מי שנוהג בחומרא זו אין מזניחין אותו" - במילים שלנו: "אל תזלזלו בו".

לגבי הכעס והמריבות, זה באמת בעיה. מאחל לך שהשנה יחול שינוי, והאווירה של ההכנות לחג תהייה נעימה

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי